פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 29464-10-24

אילוז נ' ישראל ואח'

העותר קבל על טיפול המשטרה באירוע קטטה ועל טיפול לקוי של עיריית אשקלון במפגעים עירוניים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 19/11/2024 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 29464-10-24 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה התנהלות המשטרה והעירייה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) אילוז נגד ישראל ואח'. הקיצור "נ׳" שבשם התיק = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר קבל על טיפול המשטרה באירוע קטטה ועל טיפול לקוי של עיריית אשקלון במפגעים עירוניים.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 29464-10-24

אילוז נ' ישראל ואח'

העותר קבל על טיפול המשטרה באירוע קטטה ועל טיפול לקוי של עיריית אשקלון במפגעים עירוניים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

בית המשפט העליון דחה על הסף עתירה שהגיש אורי אילוז נגד משטרת ישראל ועיריית אשקלון. העותר טען כי המשטרה לא טיפלה כראוי באירוע קטטה ובתלונה שהגיש, וכי העירייה מזניחה מפגעים עירוניים כמו פחים שבורים ולכלוך. השופטת רות רונן קבעה כי העתירה אינה מציגה עובדות בסיסיות (כמו תאריכים), היא כוללנית מדי ומערבבת נושאים שונים. בנוסף, נקבע כי העותר לא מיצה הליכים מול המשטרה (לא הגיש ערר או תלונת ציבור) וכי בנוגע לעירייה קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, רות רונן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אורי אילוז

נתבעים

  • משטרת ישראל
  • עיריית אשקלון

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המשטרה התנהלה באופן לקוי ביחס לאירוע קטטה אליו נקלע העותר.
  • המשטרה לא טיפלה כראוי בתלונה שניסה העותר להגיש.
  • עיריית אשקלון טיפלה באופן לקוי בפניותיו למחלקה לפניות הציבור.
  • קיימים מפגעים עירוניים כגון פחים שבורים, רחובות מלוכלכים ועצים נוטים ליפול שאינם מטופלים.
מחלוקות עובדתיות
  • העדר תשתית עובדתית מינימלית בעתירה (תאריכים, זהות גורמים).

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף ללא בקשת תגובה מהמשיבות.
  • בית המשפט קבע כי העתירה כוללנית ולוקה בחוסר בהירות קיצוני.
  • העתירה שילבה עניינים נפרדים שאינם קשורים זה לזה.

תגיות נושא

  • אי מיצוי הליכים
  • סעד חלופי
  • דחייה על הסף
  • משטרת ישראל
  • רשויות מקומיות
  • חוסר בהירות

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 29464-10-24 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: אורי אילוז נגד המשיבות: 1. משטרת ישראל 2. עיריית אשקלון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת רות רונן: העתירה שלפנינו נסבה, ככל שניתן להבינה, על אודות טענות העותר בדבר התנהלותה של המשיבה 1, משטרת ישראל (להלן: המשטרה) ביחס לאירוע קטטה אליו נקלע העותר, וכן לתלונה אשר ניסה העותר להגיש בעקבות האירוע האמור. כן התייחסה העתירה – כך נראה – לטיפול לקוי אשר ניתן, לשיטת העותר, לפניותיו אל המחלקה לפניות הציבור במשיבה 2, עיריית אשקלון (להלן: העירייה). בכלל זה התייחס העותר לפניות בדבר פחים שבורים, רחובות מלוכלכים או עצים שמטים ליפול ברחובות העיר. ראשית בפתח הדברים, יובהר כי העתירה דנן אינה מניחה תשתית עובדתית או משפטית מינימלית הנדרשת לצורך הדיון בה. העתירה היא בעלת אופי כוללני, ואף לוקה בחוסר בהירות באשר לסעדים המבוקשים במסגרתה. כמו כן לא נכללו בה כל פרטים הכרחיים ביחס לאירועים המפורטים בה (כדוגמת תאריכים, זהות הגורמים אליהם פנה העותר וכד'). בנסיבות אלה, לא ניתן להידרש לטענות העותר בנוסחה הנוכחי של העתירה, ודי בכך כדי לדחותה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 7560/23 בן מאיר נ' היועצת המשפטית לממשלה (19.10.2023); בג"ץ 1717/23 אבו דהים נ' משרד הבריאות (2.3.2023); בג"ץ 7026/22 משה נ' הכנסת (21.11.2022); בג"ץ 4963/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (3.8.2023)). כמו כן, העתירה אף משלבת בתוכה עניינים נפרדים ושונים, אשר אין כל סיבה לדון בהם במאוחד באכסניה משותפת – וגם מטעם זה יש לדחותה (בג"ץ 1469/22 בן עיון ואח' נ' משרד החקלאות, שר החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 7 (17.5.2022); בג"ץ 1755/21 עמותת אנשי האמת נ' ראש הממשלה ישראל, פסקה 2 (15.3.2021)). מכל מקום, בכל הנוגע לטענות העותר על אודות תפקודה של המשטרה ובקשותיו שנורה על חקירת תלונתו – דינן להידחות גם מחמת אי-מיצוי הליכים. בהקשר זה יוער כי עיון בעתירה מעלה אי-בהירות באשר לאופי טענות העותר. אולם, כפי שנראה להלן, בכל מקרה פניה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעת הזו – טרם פנייה לרשות המנהלית המוסמכת – היא מוקדמת (לעניין אי מיצוי הליכים, ראו למשל: בג"ץ 8935/22 ביאע נ' המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, פסקה 6 (13.3.2023); בג"ץ 4699/22 מועצה אזורית מטה בנימין נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 4 (6.12.2022); בג"ץ 3233/22 שכטר נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (21.8.2022)). כך, ככל שטענות העותר מתמקדות בעיקרן בהתנהלות פסולה נטענת מצדה של המשטרה ובתפקודה סביב אירוע הקטטה המתואר בעתירה – הדרך להשיג על התנהלות מעין זו היא באמצעות הגשת "תלונת ציבור" מכוח פקודת המטה הארצי 06.03.01. פקודה זו, נועדה להסדיר בין היתר תלונות ציבור בגין "מעשה או מחדל של הנילון בעניין הקשור במילוי תפקידו או בתפקוד המשטרה – שיש בהם התנהגות בלתי נאותה או שיש בהם מילוי התפקיד באופן לקוי". לעומת זאת, ככל שבפי העותר טענות שעניינן בהחלטה שהתקבלה על-ידי המשטרה "שלא לחקור או שלא להעמיד לדין" ביחס לתלונה שהגיש (או שבכוונתו להגיש) – האכסניה המתאימה לבחינתן היא במסגרת ערר על ההחלטה האמורה מכוח סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשל"ב-1982 (ראו למשל: בג"ץ 7014/16 רו"ח יצחק חדד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (7.6.2017); בג"ץ 5540/11 סמיר והבה נ' השר לביטחון הפנים, פסקה 4 (9.1.2012); בג"ץ 8957/14 גדייב נ' ראש האגף לחקירות ולמודיעין -משטרת ישראל, פסקה 4 (4.1.2015)). באשר להתנהלותה של העיריה – דין העתירה להידחות אף מחמת קיומו של סעד חלופי. טענות העותר בדבר המענה שניתן מטעם העיריה על אודות הפניות בנושאים השונים שבטיפולה, תוקפות הלכה למעשה "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה" – שהיא החלטה המסורה לסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים, מכוח פרט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. לפיכך משקיים בידי העותר סעד חלופי, אין מקום להידרש לטענותיו במסגרת העתירה דנן (ראו למשל: בג"ץ 6055/23 החברה להגנת הטבע נ' הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות, פסקה 7 (8.1.2024); בג"ץ 8108/22 צ'ורני נ' לשכת רישום מקרקעין בנתניה, פסקה 3 (29.11.2022)). בשולי הדברים, יוער כי ככל שהעותר אכן בסופו של דבר ייבחר לפעול בהתאם לאחת הדרכים החלופיות המנויות לעיל – מוטב כי ייפרט במסגרתן את מלוא המידע הרלוונטי לבחינת טענותיו, ובכלל זה על אודות המועדים בהם התרחשו האירועים שבבסיס טענותיו וכל יתר הפרטים הדרושים לצורך בירור טענותיו. טענות העותר במתכונתן הנוכחית, אינן מאפשרות מתן מענה ראוי להן. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבות – אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"ה (19 נובמבר 2024). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת