וניש (עציר) נ' שר המשפטים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2942/22 בג"ץ 2982/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר בבג"ץ 2942/22: נוח יהודה וניש העותר בבג"ץ 2982/22: ג'ונס יהודה אלוש נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירות למתן צו על תנאי ובקשות למתן צו ביניים בשם העותר בבג"ץ 2942/22: עו"ד יונתן קיוול, עו"ד רפאל דוכן בשם העותר בבג"ץ 2982/22: עו"ד גיא מימון בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה, עו"ד שרון אבירם פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: שתי העתירות שלפנינו עניינן בהחלטת שר המשפטים (להלן: המשיב) מיום 13.3.2022, בה הורה על הסגרת העותר בבג"ץ 2942/22, נוח יהודה וניש, והעותר בבג"ץ 2982/22, ג'ונס יהודה אלוש, לצרפת (להלן: העותר 1 ו-העותר 2, בהתאמה), זאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). תמצית העובדות וההליכים שקדמו לעתירה ביום 12.8.2020 הגישה ממשלת צרפת בקשה להסגרתם של העותרים ושלושה נוספים על יסוד האמנה האירופית בדבר הסגרה. על-פי המתואר בבקשת ההסגרה, בחודשים ינואר ועד לחודש יוני 2020, על רקע מצב החירום בצרפת עקב התפשטות מגפת הקורונה, הונו העותרים וניסו להונות, באופן שיטתי ומאורגן, שורה של מוסדות רפואיים וחברות מסחריות בצרפת. כן פעלו להסתרת הכספים שקיבלו במרמה באמצעות העברתם לחשבונות בנק שפתחו בזהויות גנובות. מעשי ה"עוקץ" שמיוחסים לעותרים בוצעו תוך התחזות לאחרים, שימוש בכתובות דוא"ל פיקטיביות ושימוש בתוכנה ליצירת מספר טלפון צרפתי מדומה באופן המסווה כי מקור השיחה מישראל. כעולה מבקשת ההסגרה, מעשי המרמה בפרשה הניבו למעורבים לפחות 188,960 אירו, שהופקדו ב-4 חשבונות בנק המתנהלים באנגליה ובפורטוגל, אשר נפתחו תוך שימוש בזהויות גנובות. לאחר שניתנה הוראת המשיב לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, נקט היועץ המשפטי לממשלה בהליך להכרזתם של העותרים כברי הסגרה. בית המשפט המחוזי (השופטת ח' מרים לומפ), קיים דיון בעתירה וקבע בהחלטתו מיום 25.5.2021, כי יש להכריז על העותרים ועל יתר המעורבים בפרשה כברי הסגרה לצרפת (תה"ג 34526-08-20). ערעור שהוגש לבית משפט זה נדחה בפסק דין (השופטים נ' הנדל, ע' פוגלמן וג' קרא) שניתן ביום 14.2.2022 (עה"ס 4315/21 טייב ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.2.2022) (להלן: הערעור)). לאחר דחיית הערעור, פנו באי-כוח העותרים לשר המשפטים בעניין הסגרתם והעלו טענות שונות בהקשר זה. על-פי הנטען בתגובה לעתירות, שר המשפטים בחן את טענות העותרים ולאחר שקיים היוועצות בנושא החליט לחתום ביום 13.3.2022 על צווי ההסגרה. מכאן העתירות שלפנינו, בגדרן עותרים השניים לביטול החלטתו של שר המשפטים לחתום על צווי ההסגרה על מנת שיקבל החלטה חדשה, זאת לאחר שישקול את כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין. העותר 1 מוסיף ומבקש בעתירתו להורות למשיבים לדון עם מקביליהם בצרפת בהסדרים שונים הנוגעים לחקירתו, ניהול משפטו ומעצרו. עם העתירות הגישו העותרים בקשות לצו ביניים, וכן בקשות למתן צו ארעי המונע את הסגרתם עד למתן הכרעה בבקשות אלה. בהחלטות מיום 2.5.2022 ומיום 3.5.2022 נתבקשו המשיבים להגיש את תגובתם לעתירות. כן ניתנו צווים ארעיים המונעים את הסגרת העותרים עד למתן החלטה אחרת. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 9.5.2022 הגישו המשיבים בקשה להגיש את תגובתם לשתי העתירות במאוחד, הואיל ומדובר בעניינים הזהים בעיקרם, עובדתית ומשפטית, ובקשתם נעתרה. טענות העותרים לטענת העותרים, במקביל להליך המשפטי שהתנהל בישראל הגישו השניים עתירות בצרפת נגד צווי המעצר הבינלאומיים שהוצאו בעניינם. נטען שהליכים אלה טרם מוצו, וכי קיימת אפשרות ממשית כי הצווים שהוצאו יבוטלו בעתיד הקרוב, ובהתאם ייתרו את הצורך בהסגרתם. לפיכך, כך לפי הנטען, היה על שר המשפטים להמתין עם חתימת צווי ההסגרה עד להכרעת הערכאות המשפטיות בצרפת בעתירתם. העותר 1 מוסיף וטוען בעתירתו, כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי (שמפאת צנעת הפרט לא יפורט) על רקע המצב אליו נקלע מאז שהחל הליך ההסגרה, מעצרו הממושך בפיקוח אלקטרוני ומחמת חששו הגובר מהסגרתו לצרפת. לפי טענתו, מצבו הנפשי עולה כדי התקיימות שיקולים הומניטריים כבדי משקל שלא נשקלו בהחלטת שר המשפטים, ויש בהם כדי להצדיק את אי-הסגרתו. לתמיכת טענותיו צירף העותר 1 לעתירתו חוות דעת פסיכיאטרית שהוכנה מטעמו. העותר 2 טוען אף הוא, כי מתקיימים בעניינו שיקולים הומניטריים אשר מצדיקים את אי-הסגרתו, בהיותו גבר צעיר, יליד 1996, המתגורר בבית הוריו בישראל ועתיד להיות מוסגר למדינה זרה. עוד טוען העותר 1, כי אין באי-הסגרתו לצרפת כדי לפגוע ביחסים המדיניים שבין צרפת לישראל, שכן צרפת איננה נוהגת להסגיר את אזרחיה למדינות אחרות ומקובל עליה כי אלה יועמדו לדין במקום אזרחותם. לטענת העותר 1, בשים לב לכך שהוחלט להסגיר לצרפת את יתר המעורבים בפרשה, ובפרט את ה'רוח החיה' מאחוריה, וכן לחלקו הזניח במעשי המרמה, הרי שלא יהיה באי-הסגרתו כדי לפגוע ביחסים המדיניים עם צרפת. עמדת המשיבים לטענת המשיבים דין העתירות להידחות הן על הסף הן לגופן. צוין כי העתירות כוללות טענות שהועלו, נדונו והוכרעו במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי להכרזת העותרים כברי הסגרה, ולאחר מכן שבו ונבחנו על-ידי בית משפט זה אשר דן בערעור שהגישו העותרים על ההכרזה האמורה. משאלו הם פני הדברים, העתירות דנן אינן אלא ניסיון לערער על קביעתן החלוטה של הערכאות השיפוטיות שהחליטו בעניינם. בהתייחס לטענה בדבר הליכי ההשגה שהגישו העותרים לבית המשפט בצרפת בקשר למעצרם, מוסיפים המשיבים וטוענים כי מבירור שערכו אל מול גורמי אכיפת החוק בצרפת עלה, כי נכון להיום עומדות הרשויות על קיום הליך ההסגרה, וכי המועד למתן החלטת בית המשפט בשאלת חוקיות צווי המעצר אינו ידוע ואינו ניתן לחיזוי. אשר לטענותיו של העותר 1 בדבר התקיימותם של שיקולים הומניטריים המצדיקים את אי-הסגרתו לצרפת, נטען כי אין במצבו הנפשי הנטען של העותר 1 כדי להצדיק את הפעלת סייג "תקנת הציבור" שקבוע בסעיף 2ב(8) לחוק ההסגרה. עוד יש לתהות, לטענתם, על מועד העלאת הטענה, לאחר פסק הדין בערעור ולקראת החתימה על צו ההסגרה, זאת אף שנתקיימו הליכים משפטיים בעניינו בהם הועלתה טענה להתקיימות סייג תקנת הציבור, אך לא מחמת מצבו הנפשי. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירות ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות על הסף. סעיף 18 לחוק ההסגרה קובע כי "שר המשפטים רשאי לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי, ומשציווה כך מותר למסור את המבוקש למדינה המבקשת ולהעבירו מחוץ לגבולות ישראל". סמכות שר המשפטים לפי הוראה זו היא סמכות שבשיקול דעת. על טיבו של שיקול דעת זה עמד בית משפט זה בהרחבה בבג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2)1, 47 (1987) (להלן: עניין אלוני), שם נקבע הכלל כי יש לבצע הסגרתו של מי שהוכרז כבר-הסגרה. כן נקבע כי הגם שיש בכוחו של שר המשפטים להחליט על הימנעות מהסגרה, יוגבל השימוש בכוח זה "רק לנסיבות מיוחדות וכבדות משקל" (וראו גם: בג"ץ 2933/20 גוטייר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (18.5.2020); בג"ץ 9420/09 פלוני נ' שר המשפטים, פסקה 19 (10.3.2010)). שני שיקולים עיקריים עשויים להצדיק הימנעות מהפעלת סמכותו של השר להימנע מהסגרה: האחד, שיקולים מדיניים בתחום יחסי חוץ; והשני, שיקולים פרסונאליים-הומניטריים. צוין כי במסגרת שיקולים אלה, יש לבחון האם נוצרו נסיבות חדשות אשר לא נשקלו על-ידי בית המשפט כאשר בחן את העתירה להורות על המבוקש כבר-הסגרה, או האם ישנם נתונים בדוקים אשר לפיהם ההסגרה תהא בלתי צודקת בעליל (ענין אלוני, בעמ' 47; בג"ץ 3459/16 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים, פסקה 12 (31.7.2016); בג"ץ 6748/18 מלצ'יקוב נ' שרת המשפטים, פסקה 4 (10.10.2018)). עיקר טענותיהם של העותרים נטענו, נדונו ונדחו לגופן, הן על-ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו בעתירה להכריז על העותרים כברי הסגרה, והן על-ידי בית משפט זה בערעור שהוגש על ההחלטה שהתקבלה. שתי הערכאות דנו בטענות העותרים לקיומו של הליך השגה תלוי ועומד בצרפת בקשר למעצרם, תוך שהובהר בפסק הדין בערעור, כי המקום לדון בטענות הנוגעות לדין המדינה מבקשת ההסגרה הוא בהליך שיתקיים באותה מדינה, ולא במסגרת העתירה להסגרה (ראו: בפסקה 12 לערעור, וכן דיון שהתקיים בנושא בע"פ 6003/19 גרינס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 28 (3.9.2020)). באשר לטענה הנוגעת לעיקרון ההדדיות בין המדינות ולכך שצרפת איננה נוהגת להסגיר את אזרחיה למדינות אחרות – גם טענה זו נדונה ונדחתה בערעור ובפסקי דין נוספים שניתנו בנושא (ראו: בפסקה 14 לערעור, והאסמכתאות הנזכרות שם). לנוכח ההלכה כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעתו של בית משפט זה בערעור פלילי, שניתנה אך לפני חודשים מספר, אין מקום לשוב ולהידרש לטענות אלה פעם נוספת (ראו: בג"ץ 3275/14 שמלה נ' שר המשפטים, פסקה 6 (10.12.2014)). באשר לטענותיהם של העותרים בדבר קיומם של שיקולים הומניטריים כבדי משקל אשר מצדיקים את אי-הסגרתם – גם דין טענות אלה להידחות, משאלה אינן מעלות נסיבות המצדיקות הימנעות מהסגרה בהתאם למבחנים ההלכתיים שנקבעו בסוגיה זו. כך, בעניין אלוני, נדרש בית המשפט לשיקול הדעת המסור לשר המשפטים בדבר אי-הסגרה מטעמים הומניטריים וקבע כדלהלן: "אשר לתחום הפרסונאלי-הומאניטארי: אי-הסגרה על יסוד שיקול דעת המסור לשר, שלא בקשר להתפתחויות מדיניות, תהיה מוצדקת רק בנסיבות שבהן יש נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה, בנסיבות המקרה, בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש. מובן, שהכוונה איננה לכך שהמבוקש עלול להישפט ולהיאסר ולסבול עקב כך את סבלו של נאשם, עציר או אסיר, שהרי זו מטרתה הלגיטימית של ההסגרה ותוצאתה הטבעית. המדובר בהתפתחות שהיא מעל ומעבר לתוצאה המשפטית המתוארת, אשר הינה צפויה וטבעית. כאשר מתייחסים לתוצאה בלתי צודקת בעליל או להתעמרות קשה, הרי הכוונה לנסיבות שבהן אין המדובר עוד בתוצאות המקובלות של ההסגרה, אלא, למשל, במסירתו של המבוקש למרצחים, אשר בכלל אינם מתכוונים לקיים הליך משפטי כדין, או לידי מענים, המפעילים שיטות חיסול או עינוי שאינן נוהגות, כמובן, במדינות בנות תרבות" (עניין אלוני, בעמ' 48-47). בהמשך לכך נקבע כי מצב נפשי קשה, שאין עמו העדר כשירות לעמוד לדין (במסגרת הליך ההסגרה), אינו יכול לשמש טעם להימנעות מהסגרה (ע"פ 1727/16 בולטיאנסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 21 (25.4.2017)). אכן, מחוות הדעת שהוצגה בעניינו של העותר 1 עולה כי מצבו הנפשי, על רקע הליך ההסגרה והמעצר הממושך בפיקוח אלקטרוני, איננו קל. אף אין להקל ראש בחששותיו הכבדים של העותר מהליך הסגרתו למדינה זרה ובהתמודדותו עם מצב דברים מורכב זה. עם זאת, לא נטען כי מדובר במצב רפואי שלא ניתן לתת לו מענה ככל שהליך ההסגרה יקוים, או כי הרשויות בצרפת אינן ערוכות להעניק לעותר את הטיפול הנדרש לו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הסגרתו עולה כדי "מעשה בלתי צודק בעליל" או "התעמרות קשה" בעותר בהתאם למבחנים שנקבעו בענין אלוני. מתאימים לענייננו הדברים שנקבעו בע"פ 3680/09 סילברמן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (9.11.2009): "מחוות-דעת רפואית שצורפה לערעור ניתן ללמוד כי המערער, כבן 70, אינו בקו הבריאות. הוא עבר לאחרונה ניתוח מעקפים, סובל מלחץ דם גבוה ומטופל באופן קבוע בתרופות. רופאו של המערער העריך בחוות-דעתו כי המשך מעצרו יהיה כרוך בסכנה לשלומו. צר לי שאלה הם פני הדברים, אולם זו אינה עילה להימנע מהסגרתו של המערער, שכן מצב בריאות רופף אינו יכול לחסן אדם מנשיאה בתוצאות הנובעות ממעשיו. חסינות מהסגרה אינה יכולה להתבסס על הטעם ש'המבוקש עלול להישפט ולהיאסר ולסבול עקב כך את סבלו של נאשם, עציר או אסיר, שהרי זו מטרתה הלגיטימית של ההסגרה ותוצאתה הטבעית. המדובר בהתפתחות שהיא מעל ומעבר לתוצאה המשפטית המתוארת, אשר הינה צפויה וטבעית. כאשר מתייחסים לתוצאה בלתי צודקת בעליל או להתעמרות קשה, הרי הכוונה לנסיבות שבהן אין המדובר עוד בתוצאות המקובלות של ההסגרה, אלא, למשל, במסירתו של המבוקש למרצחים, אשר בכלל אינם מתכוונים לקיים הליך משפטי כדין, או לידי מענים, המפעילים שיטות חיסול או עינוי שאינן נוהגות, כמובן, במדינות בנות תרבות'". לפיכך, דין הטענה לקיומם של שיקולים פרסונליים-הומניטריים המצדיקים הימנעות מהסגרת העותרים, להידחות. חזקה על הרשויות בצרפת כי יתנו דעתם למצבו הרפואי של העותר 1 ויתנו לו מענה הולם. אשר על כן – העתירות נדחות, והצווים הארעיים שהוצאו בהחלטות מן הימים 2.5.2022 ו-3.5.2022 מבוטלים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א באייר התשפ"ב (‏22.5.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22029420_X03.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il