גוטייר נ' היועץ המשפטי לממשלה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2933/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: דומיניק גוטייר (בועז בן משה/רון בן) נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ליאור גולדבלום בשם המשיב: עו"ד יונתן ברמן; עו"ד רותם סלמה פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להורות על ביטול הליך הסגרתו לידי שלטונות ארה"ב, לאחר שכבר הוכרז כבר-הסגרה, וזאת על רקע התפשטות נגיף הקורונה, וטענת העותר כי הסגרתו לארה"ב בעת הזו תסכן את בריאותו. העותר, אזרח ישראלי, עזב את ישראל בשנת 1993 ועבר להתגורר בארה"ב. ביום 9.1.2009 הורשע העותר בבית המשפט של מדינת ניו-המפשייר שבארה"ב, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של קשירת קשר לסחר בלתי חוקי בתרופות מרשם. העותר לא התייצב לדיון שנקבע להשמעת גזר דינו. ביום 16.12.2009 הוגש נגד העותר כתב אישום נוסף בבית המשפט של מדינת ניו-המפשייר שבארה"ב בגין אי התייצבות בבית המשפט. עוד קודם לכן, הוגש נגד העותר ביום 14.11.2008 כתב אישום נוסף במדינת קליפורניה שבארה"ב בגין חשדות לביצוע עבירות סרסרות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, תרמית מס, שבועת שקר, גניבה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות. העותר לא התייצב גם לדיון שנקבע בהליך זה ליום 8.5.2009 והוצא לפיכך צו למעצרו. בדיעבד התברר כי כבר ביום 29.4.2009 נמלט העותר לישראל, דרך מקסיקו. ביום 29.6.2014 הגישה ממשלת ארה"ב בקשה להסגיר את העותר על מנת שיתייצב להקראת גזר דינו בבית המשפט בניו-המפשייר, וכן על מנת להעמידו לדין בגין הפרת הוראה חוקית בכך שלא התייצב לשמיעת גזר דינו. ביום 6.10.2016 הגישה ממשלת ארה"ב בקשה נוספת להסגיר את העותר, על מנת להעמידו לדין בגין העבירות בהן נחשד במסגרת ההליך המתנהל בקליפורניה (להלן יקראו יחדיו "בקשות ההסגרה"). בהמשך לבקשות ההסגרה, הגיש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על העותר כבר-הסגרה בהתאם לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק ההסגרה") (תה"ג 50490-01-19, השופטת חנה מרים לומפ). ביום 7.7.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והכריז על העותר בר-הסגרה לארה"ב בגין העבירות המיוחסות לו בבקשות ההסגרה. העותר לא השלים פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגיש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 5757/19, השופטים עוזי פוגלמן, מני מזוז ודוד מינץ). ואולם, בפתח הדיון שהתקיים ביום 2.2.2020 מסר בא-כוח העותר כי הוא אינו עומד על הערעור וביקש כי ה"הסגרה תבוצע בהסכמתו בהקדם האפשרי". נוכח הסכמה זו נדחה ערעורו של העותר בפסק-דין שניתן באולם (להלן: "פסק הדין בערעור"). לאחר שהפכה ההכרזה על העותר כבר-הסגרה לחלוטה, חתם שר המשפטים ביום 16.2.2020 על צו הסגרה המורה על ביצוע הסגרתו של העותר לשם העמדתו לדין וגזירת דינו כאמור בבקשות ההסגרה. ביום 31.3.2020 נוכח מגבלות התנועה שהושתו בעקבות ההתמודדות העולמית עם נגיף הקורונה, הגיש בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בקשה להארכת תוקף ההכרזה על העותר כבר-הסגרה, וביום 2.4.2020, לאחר שניתנה לעותר זכות תגובה, נעתר בית משפט זה לבקשת ההארכה (להלן: "ההחלטה בדבר הארכת תוקף ההכרזה"). כעבור למעלה משבועיים, ביום 20.4.2020 פנה העותר לראשונה לבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה וביקש "להפעיל שיקול דעת ולמצוא פתרון יצירתי אשר ימנע את הסגרתו ועמידתו בסיכון בפני נגיף הקורונה". משלא זכה לתשובה המקווה מבחינתו, הגיש את העתירה שלפנינו. כאמור, העתירה דנן מכוונת נגד ביצוע הסגרתו של העותר לארה"ב בהתאם לצו ההסגרה עליו חתם שר המשפטים ביום 16.2.2020. בפתח עתירתו מפרט העותר את ארבעת הסעדים המבוקשים על ידו: הראשון, ביטול ההחלטה בדבר הארכת תוקף ההכרזה; השני, כי המשיב יקבל את "החלופות המוצעות בעניין הסגרתו" של העותר; השלישי, לעכב את הסגרתו של העותר "עד להסדרת ניהול המשפט בישראל באמצעות ווידאו קונפרנס"; הרביעי, להורות כי ממשלת ארה"ב תתחייב להחזירו לריצוי עונשו בישראל ככל שיורשע בעבירות המיוחסות לו וייגזר עליו עונש מאסר. תגובה מקדמית מטעם המשיבים הוגשה ביום 15.5.2020. בתגובתם טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות, על הסף ולגופה. בכל הנוגע לסעדים הראשון והרביעי טוענים המשיבים כי כל הטענות שמועלות בעתירה נגד הסגרתו של העותר כבר הועלו על-ידו ונדחו במסגרת ההליך שנוהל להכרזתו כבר-הסגרה. המשיבים מזכירים כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו כבית משפט לערעורים פליליים, ומכאן שיש לדחות את העתירה כבר מן הטעם הזה. באשר לסעדים הנוספים שהתבקשו, הרי שגם הם משוללי יסוד, שכן התפשטות נגיף הקורונה אינה מצדיקה את ביטול צו ההסגרה בהתאם לדין, ובקשת העותר לנקוט אמצעיים חלופיים חלף הסגרתו מנוגדת לדיני ההסגרה ולרציונאליים העומדים בבסיסם. בצד האמור הבהיר המשיב כי לעת הזו מתעכב הליך ההסגרה מטעמים לוגיסטיים, בשל המגבלות הקיימות לעת הזו על התעופה האזרחית. עוד הובהר כי "גורמי המדינה יפעלו לעניין ביצוע ההסגרה בפועל כאשר הדבר יתאפשר, בהתאם לכלל הנסיבות וההגבלות הרפואיות והבטיחותיות העדכניות שיחולו בעניין" (סעיף 5 לתגובה המקדמית) לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 18 לחוק ההסגרה קובע כי "שר המשפטים רשאי לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי". בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כי כאשר מתקיימים התנאים להסגרה על פי דין יפעיל השר את סמכותו אלא אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וכבדות משקל (בג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1, 46-45 (1987), להלן: "עניין אלוני"; בג"ץ 7272/19 אלכסיי בורקוב נ' שר המשפטים, פסקה 6 (10.11.2019)). בהתייחסו לנסיבות יוצאות דופן כאמור, ציין בית המשפט בעניין אלוני כי אלה יכול שיתקיימו בשני תחומים עיקריים – האחד נוגע לשיקולים מדיניים בתחום יחסי החוץ והשני נוגע לשיקולים פרסונאליים-הומניטאריים. בענייננו, עיקר טענותיו של העותר נוגעות לשיקולים פרסונאליים-הומניטאריים ובפרט לסכנה הנשקפת לחייו, לטענתו, היה ויוסגר לארה"ב נוכח מגפת הקורונה. התפשטות נגיף הקורונה היא תופעה כלל-עולמית. השלכותיה נפרשות על תחומי חיים רבים ומשפיעות, בין במישרין ובין בעקיפין כמעט על כל תושבי העולם. ואולם, קיומה של המגפה, כשלעצמו, אינו מהווה תירוץ או "גלגל הצלה" כלשונו של השופט נעם סולברג ברע"ב 2173/20 בן משה נ' מדינת ישראל (5.4.2020) מפני הסגרה לארה"ב. מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי העתירה אינה מציגה נתונים מבוססים מהם ניתן ללמוד כי לעותר צפויה סכנה משמעותית או מיוחדת עקב הסגרתו לארה"ב או כי הסגרתו כאמור תהיה מעשה בלתי צודק בעליל. חזקה על המשיבים כי יוסיפו לפעול בהתאם להצהרתם שצוטטה לעיל, ויתחשבו במגבלות הרפואיות והבטיחותיות העדכניות הנובעות ממגפת הקורונה בבואם לקבוע את המועד והאופן בו יבוצע הליך ההסגרה. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התש"ף (‏18.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20029330_Y03.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1