פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2932/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2932/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פח 1165/05 שניתן ביום 22.2.06 על-ידי השופטת (כתארה אז) סביונה רוטלוי, השופטת עפרה סלומון צ'רניאק והשופט ד"ר קובי ורדי תאריך הישיבה: ח' בחשון תשס"ט (6.11.08) בשם הסניגוריה הציבורית: עו"ד אפרת פינק בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטות רוטלוי וצ'רניאק והשופט ד"ר ורדי) בתפ"ח 1165/05 ביום 22.2.06, והוא שבע עשרה שנות מאסר, מהן חמש עשרה לריצוי בפועל. זאת בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן; העבירות שיוחסו למערער היו מעשה מגונה, ניסיון למעשה סדום ואינוס - באישום ראשון, ומעשה העלול להפיץ מחלה (עבירה לפי סעיף 218 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977) - באישום שני, בהיות המערער נשא איידס. יצוין כבר כאן, כי הטענה העיקרית בערעור כפי שהוגש היא, שבעת הודאתו לא ידע המערער כי מייחסים לו גם את העבירה של מעשה העלול להפיץ מחלה - דבר שהובא לידיעתו רק בשלב חקירתו ביום 17.10.05, וכן נטען כי לא הבין שבמסגרת הודאתו ייגזרו עליו חמש עשרה שנות מאסר בפועל. ב. לפי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער - מיום 1.2.06 - היה המערער, יליד 1970 - בן זוגה של אם המתלוננת, שהיתה בעת הרלבנטית בת 13. ביום המעשה (6.10.05) נעל המערער את דלת הבית, אחז במתלוננת, והפשיל את חצאיתה ותחתוניה וכן את מכנסיו ותחתוניו, הרים את חולצתה, החל לגעת בחזה, וכן ניסה לנשקה על שפתיה, והורה לה לשתוק משביקשה כי יחדל ממעשיו. אחר כך סובב את המתלוננת וניסה להחדיר את איבר מינו לפי טבעתה, תוך הסבת כאב רב, ולבסוף סובב אותה שוב והחדיר את איבר מינו לאבר מינה עד הגיעו לפורקן. ג. בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ביום 16.10.05 נאמר בין השאר כי המערער הוא נשא איידס והעמיד את המתלוננת בפני סכנת חיים, ורק בחלוף שלושה חודשים ניתן יהא לקבוע אם נדבקה. ד. המערער כפר תחילה, אך לימים הושג הסדר טיעון בין הצדדים; המערער יוצג על-ידי סניגורית מטעם הסניגוריה הציבורית. ביום 2.2.06 הוגש כתב האישום המתוקן, והוסכם על 15 שנות מאסר בפועל ועונש על תנאי, וזאת לאחר שהתברר למרבה המזל כי המתלוננת לא נדבקה ב"איידס". המערער עצמו ציין כי "אני חוזר בי מכפירתי לכתב האישום ומודה בכתב האישום המתוקן"; ועל פיו הורשע. ה. בגדרי הטיעון לעונש הוגש גליון הרשעות פליליות, שכלל הרשעה ב-1994 באיומים ובתקיפה, והרשעות ב-1997 וב- 2000 באיומים בהן נדון למאסרים על תנאי. כן הוצג דיווח סוציאלי באשר למצב המתלוננת; לא נתבקש תסקיר נפגע עבירה, בשל מצב המתלוננת ורף הענישה הגבוה המוסכם. ו. בגזרו את הדין ציין בית המשפט בין השאר כלהלן: "אכן, העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת הן עבירות קשות, שניצלו את אמונה של המתלוננת בנאשם, פגעו בתמימותה והסבו לה נזקים, שרק ימים יגידו את שיעורם. המתלוננת נקלעה לקונפליקט קשה כיוון שתלונתה שיבשה לחלוטין את מערכת היחסים בתוך המשפחה, גרמה לכך שהאם הטילה ספקות באמיתות תלונתה, כנראה בעיקר עקב הקושי הכלכלי אליו נקלעה בחוסר יכולתה לספק את צרכי ילדיה. בשל תגובות האם, נאלצה המתלוננת להתמודד לא רק עם השלכות האירוע על חייה אלא גם עם התגובות הקשות של האם, שהטילו דופי במתלוננת והעבירו אליה את האחריות למצב הכלכלי הקשה של המשפחה". ז. בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון, והדגיש את "נטילת האחריות המלאה" מצד המערער, כצעד חשוב לשיקום הקטינה הנפגעת, וכן הוזכר כי נחסכה עדות המתלוננת על רקע המצב במשפחה. הדין נגזר כאמור. ח. בהודעת הערעור, שהוגשה על-ידי בא כוחו החדש של המערער, שבסופו של דבר לא הופיע בפנינו, נטען - כנאמר מעלה - כי לא הבין כשהודה שהמדובר בהודאה בידיעה על מחלת האיידס, וכן את מספר שנות המאסר שיושתו עליו; עד לחקירתו לא ידע כי הוא נשא איידס. לטענתו, נבעה ההודאה מקשיי שפה ומאי הבנה באשר להיקף ההודאה, אך אין הוא חוזר מהודאתו באינוס ובניסיון למעשה סדום. עוד נטען, כי המדובר ברף ענישה גבוה, וכי המערער חולה איידס ונכה בשיעור 100% בשל פגיעה חמורה בפניו. ט. הסניגוריה הציבורית ביקשה לשחררה מן הייצוג; נאמר (הודעה מ-3.2.08) כי "לאחר בדיקה חוזרת של התיק וקבלת דיווח מפורט מעו"ד גוטליב (הסניגורית הקודמת - א"ר) על השתלשלות האירועים בתיק, הסניגוריה הציבורית אינה מוצאת בסיס לשינוי עמדתה לגבי ערעור (קרי, שאין מקום להגשתו נוכח הסדר הטיעון ה"סגור" - א"ר)". רשם בית משפט זה שיחרר את הסניגוריה, אך הורה כי נציגה יהא נוכח באולם. י. בפנינו התייצב המערער ללא עורך הדין שהכין את הודעת הערעור, וטען נגד עורך-הדין טענות שאין בדעתנו להידרש אליהן. לגופם של דברים אמר, שלא עשה את המיוחס לו כל עיקר, ו"החתימו אותו" על עשר ואחר כך חמש עשרה שנות מאסר לשווא. הוסבר למערער על-ידי בית המשפט, באמצעות המתורגמנית, כי יש שוני בין טענתו היום כי לא עשה כל עיקר דבר, לבין טענתו בערעור כי אמנם עשה את המעשים המיניים אך ללא ידיעה על המחלה. לא נתקבלה תשובה ברורה. י"א. בא כוח המדינה טען, כי חלק ניכר מנכונות המדינה להסדר הטיעון היה מבוסס על נטילת האחריות על-ידי המערער; נושא המחלה היה ברור וידוע, כאישום נפרד לעצמו; וגם אם אין מדובר בעונש קל, יש לזכור את הטראומה שעברה על המתלוננת, בודאי עד שנתברר שאינה נשאית המחלה. על כן אין בסיס לקבלת הערעור. י"ב. נציגת הסניגוריה הציבורית, שהתייצבה לפי החלטת הרשם, ביקשה שלא להוסיף, כדי שלא לפגוע במערער. י"ג. איננו רואים כל מקום לערעור. ברי כי הסדר הטיעון נעשה מתוך הסכמה והבנה, ועמדת הסניגוריה הציבורית, האמונה באופן מקצועי ומהימן על זכויותיהם של נאשמים, מדברת בעדה. לא מצאנו בטענות המערער דבר שיש בו כדי להעמיד תשתית להשגה על פסק הדין. אכן, אין מדובר בעונש קל, אך עסקינן בעבירות מין קשות בקטינה צעירה, בת בת זוגו של המערער, תוך ניצול הקרבה של מגורים יחדיו, ונקל לשער את העקבות שמותיר אירוע מעין זה בנפשה. בהודעת הערעור נטען לא כנגד עבירת המין, אלא בעניין העבירה של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות. עבירה זו היתה לנגד עיניו של המערער בכתב האישום במו"מ על הסדר הטיעון. לא למותר לציין כי "לצורך התגבשותה של העבירה... אין צורך שהמחלה תופץ בפועל, אלא די בעשיית מעשה אשר יש בו משום סיכון להפצתה (ע"פ (ב"ש) 560/96 פלנסיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)" - כדברי השופט גרוניס בע"פ 1538/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 590, 604. עבירה זו עצמה יש בה כשל מוסרי רב-עוצמה. למרבה המזל לא נדבקה המתלוננת במחלה. בית המשפט קמא נתן משקל לנטילת האחריות, נוכח מערכת היחסים במשפחה, באשרו את הסדר הטיעון. צר לנו שהמערער משדר עתה אותות אחרים. מכל מקום, אין בידינו להיעתר לערעור. אנו מפנים תשומת לב שלטונות בתי הסוהר לצורך בטיפול במערער. ניתן היום, ח' בחשון תשס"ט (6.11.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06029320_T10.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il