מוטי אלמקייס נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2932/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: מוטי אלמקייס נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.3.2000 בת.פ. 8063/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' אביעד תאריך הישיבה: כ"ו בסיון תש"ס (29.6.00) בשם המערער: עו"ד ליאור בר-זוהר, עו"ד שמעון תורג'מן בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר. אבידע) מיום 13.3.00 בת.פ. 8063/98 בו הורשע המערער בעבירה של הצתה בניגוד לסעיף 448 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז1977-. הוא נדון לעונש מאסר של שנתיים, וכן למאסר על תנאי ופיקוח קצין מבחן למשך שנה וחצי מיום שחרורו מן הכלא. הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחילופין, כנגד חומרת העונש. 2. המערער הינו בעלים של מועדון המכונה "סקליבה" בקרית יהודית בבאר-שבע והוא ממוקם בסמיכות למועדון "פורום" המצוי בבעלות המתלוננים רועי ויוסי שוורץ (להלן - "המועדון"). בעבר היו המערער והמתלוננים שותפים עיסקיים, אולם הם נפרדו זה מזה בעקבות סכסוך שנתגלע ביניהם ומאז ניהלו מועדונים נפרדים בקרבת מקום זה לזה. 3. המערער הואשם בכך כי בסביבות חודש אפריל 1998 פנה אל אחד מעובדיו מחמד אלעזיז המכונה ג'סי והציע לו להצית את מועדון "פורום" תמורת תשלום, ואף סיפק לו פח דלק לצורך כך. ג'סי שיתף בתכנית אדם נוסף שעבד במועדון- באסם אבו שארק (להלן "באסם"). ביום 29.4.98 הכינו ג'סי ובאסם שני בקבוקי תבערה והטילום לעבר המועדון. עקב ההצתה פרצה דליקה אשר התפשטה באחד מחדרי המועדון, ומכבי אש שהוזעקו למקום מנעו את התפשטות הדליקה. בעקבות זאת הואשמו המערער, ג'סי ובאסם בביצוע עבירה של הצתה. ג'סי ובאסם הועמדו לדין במסגרת משפט נפרד והורשעו במסגרת הסדרי טיעון על סמך הודאותיהם בביצוע ההצתה ונגזרו עליהם עונשי מאסר. המערער, שהואשם בהליך נפרד, הורשע אף הוא בהצתה לאחר ניהול משפט הוכחות בו העידו, בין היתר, ג'סי ובאסם. 4. בית המשפט המחוזי קבע בהליך נשוא ענייננו כי המערער שותף לעבירת ההצתה ואף יזם אותה בעקבות סכסוך עיסקי עם המתלוננים על רקע תחרות עיסקית. הוא קבע את אשמתו של המערער על יסוד התשתית העובדתית שהוצגה בכתב האישום לאחר שמצא לה ראיות מבוססות בחומר ההוכחות שהוצג בפניו. הוא קבע בעיקרם של דברים כי לקראת ערב יום העצמאות באותה שנה פנה המערער לג'סי והציע לו להצית את המועדון בעקבות סכסוך עיסקי שהיה לו עם בעליו - שותפיו לשעבר. ג'סי גייס לעזרה את באסם, והשניים הציתו את המועדון בעזרת דלק שסופק לג'סי על ידי המערער. 5. את ממצאיו ביסס בית משפט קמא על הראיות העיקריות הבאות: (1) כציר מרכזי בחומר הראיות שמשו הודעותיו של ג'סי במשטרה, אותן העדיף בית המשפט על העדות שנמסרה על ידו בבית המשפט. בעדותו, שבמהלכה הוכרז עד עוין, טען ג'סי כי ביצע את ההצתה על דעת עצמו כנקמה בבעלי המועדון שמנעו ממנו להיכנס אליו על רקע אפלייתו כערבי ושלל כל מעורבות מצד המערער באירוע ההצתה. לעומת זאת, במשטרה מסר ג'סי מספר הודעות המפלילות את המערער אשר בית המשפט ראה להעדיפן על פני עדותו. בתחילה מסר ג'סי שלוש אמרות בהן כפר בכל מעורבות בהצתה (ת14/, ת15/ ו-ת16/). אולם ביום 17.5.98 נוהלה שיחה בינו לבין רפ"ק תורג'מן בה הפליל ג'סי את המערער באומרו כי הוא זה ששלח אותו לבצע את ההצתה. לאחר שיחה זו הוכנס לתא מעצר עם מדובב וחזר בפניו על דברים המפלילים את המערער. באמרות אלה עירב ג'סי את המערער כמי שיזם את מעשה ההצתה וכמי שפנה אליו בהצעה לבצעה והסביר כי היוזמה נולדה כתוצאה מתחרות עיסקית קשה שהיתה קיימת בין המערער לבין בעלי המועדון כאשר לג'סי עצמו לא היה כל מניע אישי לבצוע ההצתה. במסגרת השיחה שניהל ג'סי עם המדובב הוא כתב מכתב למערער ובו ביקש ממנו לדאוג לו לסניגור ואיים בדברו עם המדובב כי אם לא יעשה כן הוא "יחסל עמו חשבונות". לאחר מכן, ביום 19.5.98, לאחר הארכת מעצרו, נגבו הודעותיו של ג'סי בפני החוקרים (ת17/ ות18/). בהודעות אלה מערב ג'סי את המערער כמי שיזם את ההצתה ושילח אותו לבצעה. בבית משפט קמא מסר ג'סי עדות הסותרת בעיקריה את תוכן אמרותיו במשטרה, ובית המשפט מצא כי עוינותו לתביעה בולטת וכי ניכר רצונו במהלך כל עדותו להתאים עצמו "לגרסת ההגנה ולסייע לה ככל הניתן... ולא התרשמתי שזה נבע מהרצון לדבוק באמת", כלשון בית המשפט בעמ' 25 להכרעת הדין. הוא העדיף, איפוא, את תוכן אמרותיו של העד על פני עדותו בהתאם למבחני סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971-. בית המשפט נדרש למציאת חיזוקים לאמרותיו של ג'סי במשטרה הן על שום העדפתן על פי סעיף 10א לפקודת הראיות והן מכח היותו שותף לעבירה שעדותו עדות יחיד בהתאם לסעיף 54א לפקודה. הוא מצא חיזוקים בדברים הבאים: (א) העדר מניע עצמאי אצל ג'סי להצית את המועדון. (ב) אמרה של באסם במשטרה כי ראה את המערער מביא לג'סי ג'ריקן דלק, ותיאר את מעשה ההצתה בדרך תואמת לזו שתוארה על ידי ג'סי. אמרותיו של באסם במשטרה ניתנו לאחר שהייה ממושכת בחברת מדובב אשר עשה מאמץ ניכר לשכנעו וללחוץ עליו למסור את הידוע לו אודות יוזם ההצתה. באסם נמנע אמנם מלקשור את המערער עם ביצוע ההצתה אך טען, כי ראה את המערער מעביר לג'סי מיכל דלק, כפי שהדבר גם צויין בהודעתו של ג'סי. הזהות בפרט חשוב זה בגרסות שני השותפים הללו באמרותיהם במשטרה היוותה נתון ראייתי בעל משקל וחשיבותו בכך כי פרט זה היה ידוע בבחינת ידיעה אישית לבאסם ולא היה ידוע למדובב ולכן לא יכל היה להיות "מושתל" בפי באסם, ואיזכורו על ידיו בשיחתו עם המדובב קושר אותו ואת ג'סי במישרין למערער ולמעשה ההצתה. (ג) אמרה של אחד זיאד ג'בור כי ג'סי פנה אליו וביקש ממנו לספק שני מיכלי גז - אמרה התואמת בתוכנה העיקרי אימרה דומה של ג'סי באותו ענין; בענין זה הסתמך בית המשפט על אימרה של זיאד במשטרה והעדיפה על פני עדותו בבית המשפט לפיה ג'סי הזמין ממנו מיכלי גז מלאים בדלק כדי לפוצץ את מועדון הפורום. אימרה זו של זיאד מתייחסת אמנם לאישום נוסף כנגד המערער ממנו זוכה, אולם היא מחזקת את אמינות אימרותיו של ג'סי במשטרה שנכללת בהם עובדה זהה כאמור, כפי שהוצגה גם מפיו עצמו. (ד) העובדה כי מועד ההצתה היה אור ליום הזכרון לחללי צה"ל כאשר בליל העצמאות תיכנן המערער מסיבה במועדון שלו וסבר כי מסיבה במועדון המתחרה עלולה להפריע; (ה) פניית ג'סי למערער במכתב (שלא הגיע לתעודתו) וכן באמצעות קרוב משפחה בדרישה שימנה לו סניגור, ובקשת המערער מצידו לשלם לסניגורו של ג'סי את שכר טרחתו גם היא שמשה חיזוק לאימרותיו בדבר מעורבות המערער בייזום ההצתה. לענין זה מצא בית המשפט חיזוק למעורבותו של המערער בעובדה כי ג'סי פנה אליו בדרישה שימנה לו סניגור הן באמצעות פתק שכתב לו בנוכחות המדובב על מנת שזה יעבירו למערער והן באמצעות קרוב משפחה שג'סי פגש לאחר הארכת מעצרו כשהיה בניידת המשטרה, תוך שהוסיף בנוכחות חוקרי המשטרה כי אם המערער לא ידאג לספק לו עורך דין הוא "יפתח עליו" בחקירה. באלה ראה בית המשפט אינדיקציה לכך שג'סי ראה במערער יוזם ושותף לעבירה, שעליו חובה ואחריות לפעול לשחרורו מן המעצר. כן מצא חיזוק בעובדה שהמערער, למרות שידע במה ג'סי חשוד, ביקש לשלם לסניגורו עו"ד יהב את שכר טרחתו, שאלמלא מעורבותו יש להניח כי לא היה עושה כן. ההרשעה בנויה, איפוא, בעיקרה על אמרותיו של ג'סי במשטרה כשאליהן מצטרפת שורה של חיזוקים ממקורות שונים, ומכלול ראייתי זה היווה התשתית להחלטת בית משפט קמא להרשיע את המערער בעבירת הצתה. הערעור 6. טיעוני המערער לענין ההרשעה עיקר טיעוניו של בא כוח המערער לענין הרשעתו נסבו על ענינים שבמהימנות עדויות וקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא בעקבותיהם. מרכז הכובד של השגותיו נוגע להעדפתו של בית המשפט את אמרותיהם של ג'סי, באסם וזיאד במשטרה על פני עדויותיהם הסותרות בבית המשפט בהן נמנעו מלהפליל את המערער. עיקר הטיעונים מתמצים בדברים הבאים: (1) אשר לאמרותיו של ג'סי, נטען כי טעה בית המשפט בכך שהעדיף את אמרותיו במשטרה על פני עדותו במשפט אף שהיה מודע לגוזמאות, לשקרים ולסתירות שבגרסתו. עוד נטען בהקשר זה כי אין לסמוך על אמרותיו של ג'סי אשר ניתנו על רקע אימה שהטיל עליו המדובב וסמים שסיפק לו אגב שיחתם. יתר על כן, נטען, כי היה מן הדין לפסול אמרות אלה במיוחד לאחר שהובהר כי ג'סי הפליל את המערער מתוך תקוה ואמונה כי ישוחרר עקב כך ממעצרו. בהקשר זה נטען כי היה ראוי להשקיף על אמרותיו של ג'סי במשטרה כאמרות שניתנו על ידי "עד מדינה" אשר סבר כי עדותו תסב לו טובת הנאה בצורה של שחרור ממעצרו, ומכאן שאימרתו טעונה סיוע ולא די בחיזוקה, כאמור בסעיף 54א לפקודת הראיות. נטען כי סיוע כזה לא נמצא בתשתית הראיות. (2) אשר לבאסם, נטען, כי טעה בית המשפט בכך שהעדיף את אמרותיו במשטרה על פני עדותו במשפט למרות שמצא כי המדובב שם בפיו דברים ולמעשה ביקש להדיח אותו להפליל את המערער. (3) אשר לזיאד, נטען כי טעה בית המשפט בכך שהעדיף את אמרותיו במשטרה על פני עדותו במשפט שכן גרסתו היתה רצופה תמיהות ונבעה מהבטחות החוקרים שאם יאשר כי ג'סי ביקש ממנו בלוני גז כי אז הוא וג'סי ישוחררו ממעצרם. (4) בראייה רחבה טוען בא כוח המערער כי יש לייחס חשיבות למשקל המצטבר של הפגמים השונים שנפלו באמרות השונות של עדים אלה ומשקל זה שוחק את ערכם הראייתי הכולל, ואינו מאפשר הרשעה על פיהן. לפני שנבחן את טיעוני המערער לפרטיהם, יש לומר בהכללה: נראה כי נכון עשה בית משפט קמא בהעדיפו את אמרות העדים ג'סי, באסם וזיאד בחקירתם במשטרה על פני עדותם השונה בבית המשפט. העדפה זו נעשתה על רקע מכלול נסיבות הענין, שאר הראיות שהובאו, התנהגות עדים אלה שהיו עדים עויינים ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט ואינני רואה מקום להתערבותנו בהעדפה זו. מושכלות ראשונים הם כי בית משפט זה אינו מתערב בקביעות הערכאה הדיונית בנושאי מהימנות, גרסאות, וממצאים עובדתיים אלא בתנאים חריגים ביותר שלא נתקיימו כאן (השווה ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 632, 643-645; ע"פ 4297/98 הרשטיק נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 673, 682). אמת הדבר, כי אמרות העדים בחקירתם אינן ענין לאימוץ טוטלי בלא אבחנה שכן נסיבות מסירתן מחייבות זהירות ולעיתים עשיית אבחנה בין אמת לשקר, בין דמיון למציאות, ובין התרברבות להצגת דברים כהווייתם. אולם גם בענין זה נראה לי כי בית המשפט בערכאה הדיונית ניתח באיזמל חד את האמרות תוך מודעות מתמדת לצורך לנקוט זהירות בבחינתן, למצות מתוכן את גרעין האמת, ולבודד מהן את היסודות שאינם ראויים לאימון. בדרכו זו נראה לי כי אין עילה להתערב. (השווה ע"פ 4938/94 שמרלינג נ' מדינת ישראל, פד"י נ(5) 181, 190). 7. משקל אמרותיו של ג'סי והראיות התומכות בהן (א) אכן, בית משפט קמא היה ער לכך שדברי ג'סי לרפ"ק תורג'מן, למדובב ולחוקרים שזורים בדברי התרברבות, גוזמה, סתירות, ואולי אף בשקרים. ג'סי לא רק התפאר בדרך לא אמיתית אודות פעילותו העבריינית אלא לא אחת מסר לחוקריו גרסאות לא אחידות באשר לחלק מן הארועים הקשורים להצתה. (עמ' 12-11 להכרעת הדין). כך, למשל, בענין התמורה שג'סי אמור היה לקבל מהמערער עבור ביצוע ההצתה. בית משפט קמא מצא הסברים לגבי חלק מהסתירות שעלו. בראייה כוללת הוא נזהר בבחינת אמרותיו בחקירה תוך שהיה מודע היטב לליקוייהן ובחן את הגיונן הפנימי ומידת השתלבותן במערך הראיות הכללי, תוך שבודד את המוץ מן התבן, והפריד בין דברים שהיו על פניהם שקר לבין גרעין האמת שבגרסה. דברי ההתרברבות נגעו בעיקרם "למקום הכבוד" שיש לו בעולם העבריינות ולא היה בהם כדי לפגוע באורח מהותי במהימנות הסגולית של דבריו ביחס לחלקו של המערער בארועים נשוא האישום. (השווה ע"פ 1714/95 יתום נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך נא 383; ע"פ 403/89 חי נ. מדינת ישראל, פד"י מו(4) 610, 620; ע"פ 526/90 בלזר ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י מה(4) 133, 185-6). (ב) יתר על כן: אין ממש בטענה כי אמרות ג'סי בפני המדובב נעשו בהשפעת סמים וזאת מאחר שהפללת המערער על ידו נעשתה כבר בתחילת השיחה ביניהם עוד בטרם נטען כי השתמשו בסמים וזאת על פי עדות ג'סי עצמו, מה גם שבית המשפט לא יכול היה לקבוע כממצא כי אכן הוכח שהמדובב סיפק לו סמים, וראה בעדותו של ג'סי במשפט בענין זה עדות מגמתית שנועדה לחלץ את המערער מהפללה (עמ' 16 להכרעת הדין). אין בטענה זו כדי לערער את קביעות בית משפט קמא באשר לערכן הראייתי של אמרותיו של ג'סי. (ג) טוען הסניגור כי מאופן מסירת אמרותיו של ג'סי במשטרה נובע בבירור כי הוא סבר שישוחרר באם יפליל את המערער וכי מניע זה הביא אותו למסור את הודעותיו הן לרפ"ק תורג'מן והן למדובב. ראיה לכך הוא מוצא בעובדה כי ג'סי סירב לשתף פעולה לאחר שהבין כי מעצרו הוארך - דבר שהתרחש לאחר שיחתו עם המדובב. בית המשפט קבע כענין שבעובדה (בעמ' 12 להכרעת הדין) כי חוקרי המשטרה לא נתנו לג'סי הבטחה לשחררו מן המעצר תמורת הפללת המערער. עם זאת, קבע: "בהחלט יתכן שג'סי הבין משיחתו עם רפ"ק תורג'מן או עם חוקרים אחרים שהוא ישוחרר בתמורה להפללת הנאשם - גם אם רפ"ק תורג'מן והחוקרים האחרים נמנעו מלהבטיח לו זאת". על אפשרות קיומה של אמונה סובייקטיבית זו בלבו של ג'סי למד בית המשפט מדברים שאמר למדובב (ת24/א תמליל 2 בעמ' 15) וכן ממסר ששלח לרפ"ק תורג'מן (ת21/ עמ' 4). עוד ציין כי הודעותיו המפלילות של ג'סי בפני החוקרים מיום 19.5.98 ניתנו ביום בו הוארך מעצרו ולאחר הארכה זו והדבר עשוי היה להתפרש בשני אופנים נוגדים: האחד - כי לאחר הארכת המעצר שוב לא ציפה ג'סי להשתחרר מהמעצר ולכן לא ציפיה כזו היא שהניעה אותו להפליל את המערער. והאחר - כי דוקא הארכת המעצר על השלכותיה הקשות מבחינתו היא שהניעה אותו להפליל את המערער בתקוה ובציפיה לזכות בטובת הנאה בדמות שחרור ממעצר. בית משפט קמא העדיף את האפשרות השניה, והעדפה זו מעלה שאלה בדבר ערכן הראייתי של אמרותיו של ג'סי אשר אפשר וניתנו על רקע ציפייה סובייקטיבית לזכות בשחרור מוקדם תמורתן. ראשית ייאמר: גם אם היה לג'סי מניע להפליל את המערער באמרות שמסר לחוקרי המשטרה בתקווה כי ישוחרר, אין בכך, כשלעצמו, כדי לשלול את ערכן הראייתי של אמרותיו והיה מקום לבחון את מידת מהימנותן ומשקלן הפנימי. יתר על כן, ברי כי לא היה לו כל מניע חיצוני להפלילו בשיחתו עם המדובב, שבמהלכה טען באוזניו כי המערער הינו שותפו לעבירה. הפללת המערער בנסיבות אלה עומדת כציר מרכזי במסכת הראיות ואליה, מן הסתם, לא נילווית כל צפייה לזכות בטובת הנאה כלשהי אשר עשויה היתה להכתים את אמינותה. האמרות שמסר ג'סי לחוקרים מאוחר יותר תאמו דברים שאמר למדובב בלא כל ציפייה לטובת הנאה. דבריו למדובב משתלבים ותואמים את דבריו לחוקרים, ובהתאמה זו יש כדי להקהות את טעמו של אינטרס שאפשר שהניע את ג'סי להפליל את המערער בגרסה שמסר לחוקריו במטרה לזכות בשחרור. שנית, נטען על ידי הסניגוריה כי יש לראות את ג'סי בבחינת "עד מדינה" כמוגדר בסעיף 54א (א) לפקודת הראיות. לענין זה ישנה חשיבות מבחינת אופי התוספת הראייתית הנדרשת לעדותו של שותף לעבירה שהוא גם עד מדינה. "עד מדינה" על פי ההגדרה הוא "שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או הובטחה לו טובת הנאה". על פי אותה הוראה, עדות יחידה של שותף לעבירה שהוא עד מדינה טעונה סיוע וזאת בהבדל מעדות יחידה של שותף לעבירה שאינו עד מדינה הטעונה חיזוק בלבד. הטעם לדרישת הסיוע באשר לעד מדינה נעוץ בחשש כי טובת הנאה הניתנת או המובטחת תניע את השותף לדבר עבירה לומר בעדותו דברים שאינם אמת ברצותו להיטיב עם עצמו ולקבל את טובת ההנאה המובטחת תוך הפללת שותפו (ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נגד קרדוזו ואחרים, פד"י נא(3) 769, 775-6). נדרשת זיקה סיבתית ישירה בין טובת ההנאה המובטחת לבין מסירת האימרה או העדות המגבירה את החשש כי מוסר העדות טופל אשמת-שוא על הנאשם (ע"פ 4938/94 שמרלינג ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נ(5) 181, 191-2). אכן, "גזירת הכתוב בסעיף 54א(א) הנ"ל כי עדותו היחידה של עד מדינה המפלילה את הנאשם טעונה סיוע, לא באה אלא משום שהחשש לאמינותו מתעצם בשל טובת ההנאה או ההבטחה לטובת הנאה". (ע"פ 3795/92 לוי נ' מדינת ישראל, דינים עליון ל"ט 260). קיום הסכמה או הבנה בין העד לבין הרשות על מתן טובת הנאה תמורת מסירת הגרסה עשויה להיעשות בעל פה, בכתב, או בהתנהגות הצדדים היוצרת הבנה או הסכמה מכללא, ובלבד שטובת ההנאה או ההבטחה יינתנו בהקשר ישיר למתן העדות. בדרך כלל, תקוה או ציפייה סובייקטיבית של עד כי מתן גרסה בעלת תוכן מסוים על ידו תביא לתוצאה רצויה מבחינתו אינה הופכת אותו, מיניה וביה, לעד מדינה כל עוד גרסתו לא נמסרה בתגובה להבטחה שניתנה לו או לטובת הנאה שניתנה לו. עצם הציפייה או התקוה הסובייקטיבית לקבל טובת הנאה או הבטחה כאמור עשויות להשפיע על מהימנות הגרסה הנמסרת אך אין בהן לכשעצמן כדי להפוך את העד לעד מדינה כל עוד הרשות לא פעלה מצידה למתן הבטחה או טובת הנאה כאמור (ראה פרשת שמרלינג, שם, עמ' 193). וכך, דרך כלל, השאלה אם הובטחה או ניתנה לעד טובת הנאה נתונה למבחן אובייקטיבי. (ע"פ 2780/90 קצירו נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)). עם זאת, לאחרונה הובעה דעה אפשרית בפסיקה לפיה עשוי להיות כי גם מקום שלא ניתנה או לא הובטחה לעד טובת הנאה במובן האובייקטיבי, יש לייחס משקל לאמונתו הסובייקטיבית כי תמורת עדותו הוא עומד לזכות בטובת הנאה, בהינתן קיומה של הסתברות של ממש כי אמונה כזו עלולה להניעו למתן עדות מפלילה שאפשר שאינה מבוססת על אדני אמת. וכך, נשקלה בפסיקה האפשרות כי מבחן טובת ההנאה האמור בסעיף 54א(א) צריך שיבחן על פי אמות מידה אובייקטיבית וסובייקטיבית במשולב (ראה דברי השופט חשין בפרשת גומז - קרדוזו שם, עמ' 776-7). בענייננו קבע בית משפט קמא כי לא ניתנו לג'סי כל הבטחות מפורשות לשחרורו מן המעצר לאחר שימסור את גרסתו. עם זאת, בית המשפט לא שלל את האפשרות כי הוא הבין באורח סובייקטיבי משיחותיו עם החוקרים כי ישוחרר באם ימסור עדות מפלילה לגבי המערער, גם אם הדבר היה מבוסס על טעות. ענין זה עשוי להיות רלבנטי להודעות שנמסרו על ידו ביום ה- 19.5.98 לאחר הארכת מעצרו, להבדיל מאמרותיו בשיחתו עם המדובב קודם לכן, אשר התקיימה בכל מקרה בלא כל קשר להבטחת טובת הנאה כלשהי או לציפייה כזו. אולם אפילו נתעלם מכל אלה ומהתפישה המקובלת לפיה עד מדינה הוא רק זה המקבל בפועל הבטחה לטובת הנאה, ונניח לצורך הענין כי גם קיומה של צפייה סובייקטיבית לקבלת תמורה עשויה להצריך ראייה מסייעת בתמיכה לעדות השותף - גם אז נמצא סיוע לאמרותיו של ג'סי בחומר הראיות שהוגש. ראיית הסיוע, באשר היא נדרשת, "צריכה ללבוש צורה של ראיה עצמאית המפנה אל מעורבותו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו" (דברי הנשיא שמגר בע"פ 238/89 אסקפור נ' מדינת ישראל, פד"י מג(4) 404, 411; ראה גם ע"פ 6147/92 מדינת ישראל נ' כהן, פד"י מח(1) 62, 69). לעומת זאת, הדרישה לחיזוק מצריכה התייחסות אל דברי אותו עד שותף לעבירה המוסיפה משקל של אמינות לדבריו אך אינה מצריכה בהכרח התייחסות לעבירה השנויה במחלוקת (פרשת מדינת ישראל נ' כהן, שם, עמ' 71). נראה כי נתקיימו בענייננו ראיות סיוע לאמרותיו של ג'סי במובן הבא: ראיות הסיוע העיקריות התומכות בגרסתו המפלילה של ג'סי במשטרה נוגעות לפניותיו של ג'סי במספר הזדמנויות לבקש את מעורבות המערער בשכירת סניגור עבורו מן הצד האחד, והעדויות שהובאו בדבר נכונותו של המערער לממן את שכר הטרחה של סניגורו של ג'סי, עו"ד יהב, לצורך הגנתו של ג'סי במשפט זה. וכך, בארוע שארע לאחר הארכת מעצרו של ג'סי כאשר נמצא ברכב עם החוקרים, פנה לעיניהם לאדם שניגש לחלון הרכב והורה לו לגשת למערער ולומר לו כי ימנה לו עורך דין שאם לא כן "יפתח עליו בחקירה". (עמ' 38 לפרוטוקול). בעדותו אישר ג'סי כי אמר לקרוב משפחה שיפנה למערער ויבקשו לדאוג למינוי סניגור. עובדה זו מהווה נתון עצמאי בעל משקל המצביע על אמונתו של ג'סי במעורבותו של המערער במעשה ההצתה, שאם לא כן מדוע על המערער לדאוג לו למינוי סניגור ולמימונו? ג'סי מזכיר ענין זה גם בשיחה עם המדובב (קלטת 2 עמ' 38) ועוד קודם לכן בשיחה עם החוקר תורג'מן (ת10/ עמ' 8). בשיחה עמו, עוד בטרם הודה ג'סי בפני תורג'מן כי הוא זה שהצית את המועדון הוא אמר: "אם הייתי במקום הייתי מתקשר למוטי, היה דואג לי לעורך דין לפה, אבל אני יודע שלא הייתי... לא הייתי...". יתר על כן: עו"ד יהב, סניגורו של ג'סי, העיד במשפט כי המערער התקשר לביתו ובמהלך שיחה טלפונית ביקש לדעת פרטים בקשר לחשדות המיוחסים לג'סי, ואמר לו כי הוא מבקש להגיע לביתו כדי לשלם את שכר טרחתו של ג'סי. הוא אכן הגיע עם שטרות כסף לבית עו"ד יהב כדי לשלם את שכר טרחתו. בסופו של דבר הניא עו"ד יהב את המערער מלשלם לו באומרו כי עדיף בעיניו ששכר טרחתו ישולם לו על ידי בני משפחת ג'סי ולא על ידי המערער. בית המשפט קיבל את עדות עו"ד יהב כאמינה (עמ' 35 להכרעת הדין) ודחה את גרסתו השונה של המערער בנקודה זו. אינני רואה עילה להתערב במסקנה זו של בית משפט קמא. היוצא מכל אלה הוא כי העזרה הכספית שג'סי ביקש מהמערער לצרכי הגנתו ויוזמתו של המערער לשלם לסניגור שכר טרחה זה מהווים מיקשה אחת של ראיות סיוע לאמרותיו של ג'סי בחקירתו ועונים על הדרישה הראייתית גם בהנחה שג'סי הנו שותף לעבירה שהוא עד מדינה אשר אמרותיו טעונות סיוע ואין די בראיות לחיזוקן. (ד) אמרותיו של ג'סי במשטרה נתמכות בראיות מחזקות נוספות מעבר לראיות התומכות בענין מעורבות המערער בדאגה למימון הגנתו של ג'סי במשפט. ראיה מחזקת כזו ניתן למצוא באמרותיו של באסם, מי שסייע לג'סי במלאכת ההצתה. המקור העיקרי לגרסתו של באסם מצוי בשיחתו עם המדובב, ובית משפט קמא היה ער לעובדה כי שיחה זו היתה רצופה איומים והפחדות מצד המדובב כלפי באסם ואלה שחקו במידה ניכרת את ערכן הראייתי של אמרותיו. ראוי אף לציין כי המדובב הורחק לאחר מכן מתפקידו עקב שימוש בסמים. עם זאת, מבליל הדברים שנאמרו בהשפעת המדובב, נמצאו דברים שאמר באסם אשר מקורם בידיעתו האישית ואשר אלמלא חווה אותם באורח אישי וישיר לא יכול היה למוסרם גם בהינתן השפעת המדובב עליו. באמרתו במשטרה (ת12/) הוא סיפר כי ראה את ג'סי מדבר עם המערער ולאחר מכן אמר לו ג'סי כי הם צריכים לשרוף את המועדון ואם יסרב הוא ידווח למשטרה שהוא, באסם, עובד בישראל ללא רשיון שהייה. לדבריו, מאוחר יותר נכח כאשר הגיע המערער עם ג'ריקן מלא דלק ומסר אותו לג'סי וג'סי העביר את תכולת הג'ריקן לשני בקבוקי פלסטיק והכין שני בקבוקי תבערה. לדברי באסם בענין העברת ג'ריקן דלק מידי המערער לידי ג'סי מתלווים סימני אמת ולו מן הטעם כי ג'סי עצמו מסר גרסה דומה לחוקריו אך לא העלה אותה בשיחותיו עם המדובב וממילא המדובב לא ידע אודותיה ולא יכול היה ל"שותלה" בפיו של באסם. עובדות אלה מחזקות את אמינות אמרתו זו של באסם שלה, מצידה, ערך מחזק ותומך בגרסתו המפלילה את המערער של ג'סי במשטרה, אשר נתקבלה כראיה מרכזית במשפט. (ה) חיזוק נוסף לאימרותיו של ג'סי מצא בית משפט קמא בדבריו של זיאד אשר באמרותיו טען כי ג'סי הזמין ממנו בלוני גז מלאים בדלק כדי לפוצץ את המועדון. בית המשפט העדיף את אמרותיו של זיאד במשטרה על פני עדותו הסותרת במשפט. אמרותיו אלה של זיאד זכו לחיזוק מדבריו של ג'סי עצמו אשר באמרותיו אמר כי ביקש מזיאד בלוני גז מלאים בדלק כדי לפוצץ את המועדון. דברים אלה מתייחסים אמנם לאישום השני שממנו זוכה המערער אך יש בהם כדי להשליך גם על ענייננו. נכון הוא כי היה הבדל מסוים בגרסאות ג'סי וזיאד במובן זה שג'סי באמרותיו אמר כי ביקש מזיאד לספק את הבלונים ואמר לו למה הם נועדו ואילו זיאד טען שג'סי לא סיפר לו מהי מטרת האספקה של הבלונים. שוני זה בגרסאות הוסבר על רקע מגמתו המסתברת של זיאד למנוע את הפללתו, ולא שלל את הסתמכות בית המשפט על אמרתו של זיאד כחיזוק נוסף לגרסה המפלילה של ג'סי. אינני רואה מקום להתערב במסקנה זו של בית המשפט קמא. לסיכום הדברים: הציר המרכזי במערך הראיות מושתת על אמרותיו של ג'סי בחקירתו. לאמרות אלה ניתנה תמיכה ממקורות שונים - אשר בחלקם מהווים סיוע ובחלקם עונים לצורך בראיות חיזוק. כל אלה מגבשים תשתית ראייתית בעלת משקל מספיק להרשעת המערער באישום הראשון, כפי שמצא בית משפט קמא. 8. המערער טוען עוד כי בית משפט קמא לא נתן דעתו במידה מספקת לעובדה כי ארעו נסיונות קודמים להצית את המועדון אליהם לא נקשר המערער, אף כי, על פניו, נראה כי מדובר באותו מצית. עוד נטען כי המערער ידע שחלק ממבנה המועדון חסין מפני אש ולפיכך לא סביר כי שלח את ג'סי להבעירו ביודעו עובדה זו. אין לקבל טיעונים אלה. התשתית הראייתית שהוצגה הינה תשתית נרחבת ומוצקה, ואין בטענות האמורות, כשהן לעצמן, כדי להעלות ספק סביר ביחס לאשמת המערער. לא הובאו בפני בית המשפט ראיות באשר לנסיונות הצתה נוספים ואין לדעת מה היה טיבם ואופיים כך שלא ניתן לגזור מענין זה מסקנה כלשהי. גם הטענה הנוספת בדבר היות חלק מהמועדון חסין אש אינה יכולה להעלות או להוריד. ג'סי עצמו העיד כי ההצתה כוונה להיות פעולת אזהרה בלבד ובית המשפט קיבל זאת, והדבר מתיישב גם עם היות חלק מהמועדון חסין אש (עמ' 22 להכרעת הדין). ועוד, ג'סי ציין באמרותיו כי המערער לא הדריך אותו כיצד לבצע את ההצתה ולכן טעה בתכנונה ולפיכך לא נגרם נזק למועדון אלא דוקא למחסן שבבעלות שותפו העיסקי של המערער (עמ' 40 להכרעת הדין). אין, איפוא, בטיעונים אלה כדי לקעקע את בסיס הרשעתו של המערער. ממכלול הטעמים האמורים, יש לדחות את הערעור על ההרשעה ולקיים את הכרעת הדין שניתנה בעניינו של המערער. 9. ערעור לענין העונש בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר של שנתיים לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי לשנה ופיקוח קצין מבחן למשך שנה וחצי שיחל לאחר שחרורו מן המאסר. בהחלטתו התחשב בית המשפט במכלול נסיבות הענין ובכלל זה בחומרת העבירה ובהיקף הנזק שנגרם וכן בעונשיהם של השותפים ג'סי ובאסם. אלה הורשעו על פי הודאתם, כאשר ג'סי נדון ל5- שנות מאסר, כשבעונש זה כלולה גם הרשעה בעבירת שוד, ואילו באסם נדון ל30- חודשי מאסר בפועל כאשר בנוסף לעבירת הצתה הוא הורשע גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. בצד התחשבותו בנסיבותיו האישיות של המערער, ובהן העובדה כי אין לחובתו הרשעות קודמות, השקיף בית המשפט על מעורבותו של המערער במעשה ההצתה כחמורה יותר מזו של ג'סי ובאסם עקב היוזמה שנקט לביצוע המעשה ועל כך כי, שלא בדומה להם, הוא לא הודה במעורבותו באופן שעשוי היה לשמש שיקול לקולא. מאידך, ייחס בית המשפט משקל לעובדה כי המערער שהה תקופה ארוכה במעצר-בית וחווה סבל נפשי קשה בעקבות פרשה זו. בטיעוניו לעונש, טען הסניגור כי בית משפט קמא שם דגש רב מדי על עקרון אחידות הענישה בין המערער לבין השותפים ופחות מדי על ההיבטים האישיים הנוגעים למערער כפי שאלה באו לידי ביטוי בתסקיר המבחן. הוא הדגיש את סבלו הנפשי ואת גישת שירות המבחן לפיה עונש מאסר בפועל עלול להיות הרסני לגביו. הוא עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן לפיה ראוי כי עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות בשילוב עם תכנית טיפולית מתאימה. בא כוח המדינה מצידו הצביע על חלקו הדומיננטי של המערער בייזום מעשה ההצתה ועל העובדה כי הוא בתורת מעביד של ג'סי ניצל את מרותו על מי שהועסק תחת פיקוחו בדרך שילובו בביצוע עבירת ההצתה, והדגיש מעבר לכל אלה את החומרה הנילווית לעבירת ההצתה אשר אינה מצדיקה הקלה בעונש במקרה זה. שקלתי את מכלול טיעוני הצדדים בהקשר לערעור על חומרת העונש ובאתי לכלל דעה כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר, משבית משפט קמא שקל ואיזן כראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לענין. חומרתה של עבירת ההצתה ברורה ונהירה על פניה על שום הסיכון לחיי אדם ונזק הרכוש שהיא טומנת בחובה. חומרה יתירה נילווית במקרה זה למעשה היוזמה לביצוע ההצתה וכן ניצול אחרים לצורך ביצועה, אשר אפיינו את מעורבותו של המערער בפרשה זו. כל אלה מצדיקים ענישה מרתיעה גם בהינתן נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, אשר נשקלו ואוזנו כנגד שיקולי החומרה, ונוכח כל אלה אין לומר כי העונש שנגזר על המערער מחמיר מעבר למידה הראויה. לאור האמור, אציע לדחות את הערעור הן לענין ההרשעה והן לענין העונש. ש ו פ ט ת השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"א (21.02.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00029320.R02