סופר צ'יפס שיווק(1991) בע"מ נ. מכון שער הנגב למיון וקירור אג

החלטה בתיק ע"א 293/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 293/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערערת: סופר צ'יפס שיווק (1991) בע"מ נ ג ד המשיבה: מכון שער הנגב למיון וקירור אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ב' אזולאי) מיום 26.11.06 ב-ת"א 1093/00 בשם המערערת: עו"ד אורי פיינטוך בשם המשיבה: עו"ד אילן שמעוני פסק-דין השופטת מ' נאור: ראובן הסכים להעביר לשמעון כמות תפוחי אדמה. שמעון טוען כי בפועל ראובן לא העביר לו את כל כמות תפוחי האדמה עליה הוסכם, בעוד ראובן טוען כי הוא רצה להעביר את הסחורה לשמעון, אך שמעון לא הסכים לקבלה. זו, בקליפת אגוז, המחלוקת בין הצדדים בערעור שלפנינו. העובדות הצריכות לעניין וגדר המחלוקת 1. סופר צ'יפס שיווק (1991) בע"מ (להלן: המערערת) היא חברה שעסקה בשיווק והפצה של תפוחי אדמה. בינה לבין מכון שער הנגב למיון וקירור אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: המשיבה), אגודה שיתופית העוסקת במיון, קירור ואריזה של תפוחי אדמה, נערכו שני הסכמים להספקת כמויות של תפוחי אדמה. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכמים ביניהם או ביחס לכמויות תפוחי האדמה שסיפקה בפועל המשיבה למערערת. בהסכם הראשון בין הצדדים, מיום 5.1.1998, הוסכם כי המשיבה תספק למערערת תפוחי אדמה לתעשייה במהלך שנת 1998 בכמות שלא תפחת מ-2000 טון, כאשר בכל חודש תספק המשיבה למערערת בין 150 ל-180 טון תפוחי אדמה. בפועל, במהלך שנה זו קיבלה המערערת רק 1587.762 טון. דהיינו, יתרה של 412.738 טון לא סופקה למערערת. בהסכם השני בין הצדדים, מיום 18.1.1999, הוסכם כי המשיבה תספק למערערת באופן בלעדי כל כמות של תפוחי אדמה שתגיע אליה – פרט לתפוחי אדמה שיסופקו על ידי המשיבה לקיבוץ סעד. מנגד, המערערת התחייבה לרכוש מהמשיבה כל כמות של תפוחי אדמה שתהא בידיה. בפועל, בשנת 1999 המשיבה סיפקה למערערת כמות של 1185.43 טון תפוחי אדמה, והיא מכרה בשנה זו כמות של 3077.487 טון. משכך, 1897 טון תפוחי אדמה שהגיעו אל המשיבה לא סופקו למערערת. 2. בעקבות אירועים אלה, הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה נגד המשיבה, ואילו המשיבה הגישה תביעה שכנגד. המחלוקת בין הצדדים הייתה – ונשארה – עובדתית בעיקרה: האם אי-הספקת מלוא כמות תפוחי האדמה עליה הוסכם בשנים 1998 ו-1999 נבעה מהימנעותה של המשיבה לספק את הסחורה – אף שהיא הייתה יכולה וחייבת לעשות כן על פי ההסכמים – או שהמשיבה הייתה מוכנה לספק את מלוא הסחורה האמורה למערערת, אך האחרונה היא זו שנמנעה מאיסוף תפוחי האדמה ממכון הקירור של המשיבה. המערערת טענה בבית המשפט המחוזי כי המשיבה נמנעה מלספק לה את הכמות המוסכמת של תפוחי אדמה בשנים 1998-1999 מכיוון שהמשיבה העדיפה למכור את תפוחי האדמה ללקוחות אחרים במחיר גבוה מהמחיר עליו הוסכם עם המערערת. עוד טענה המערערת כי המשיבה הפרה את ההסכם ביניהן בכך שחלק מהסחורה אותה סיפקה המשיבה הייתה פגומה. המערערת טענה כי הפרות אלה של המשיבה גרמו להידרדרותה הכלכלית. בהקשר זה, המערערת טענה כי נזקיה בגין הפרת ההסכמים הגיעו לסכום של 4,020,117 ש"ח, אך מטעמי אגרה העמידה המערערת את תביעתה על סך של 2,000,000 ש"ח. המשיבה הכחישה בבית המשפט המחוזי את טענות המערערת, ובתביעה שכנגד שהגישה, טענה כי המערערת היא זו שהפרה את ההסכמים ביניהן בכך שנמנעה מלקבל ממנה את כמות תפוחי האדמה שהתחייבה לקבל על פי ההסכם. המשיבה טענה כי כתוצאה מכך שהמערערת לא אספה את הסחורה ממכון הקירור שבבעלותה, נגרמו למשיבה נזקים בגין האכסון של הסחורה וירידת הערך של הסחורה המאוכסנת. בנוסף, המשיבה טענה כי המערערת נתנה לה שני שיקים שלא כובדו, ונמנעה מלשלם עבור חשבוניות שהוצאו לה. לאור זאת, טענה המשיבה כי המערערת חייבת לה סכום של 304,402.24 ש"ח. ההליכים המשפטיים 3. כאמור, המערערת והמשיבה הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה ותביעה שכנגד. ביום 11.9.2005 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ב' אזולאי) את תביעת המערערת, וכן את מרבית התביעה שכנגד (למעט בעניין אחד שיפורט בהמשך). על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה. לאחר דיון בעל פה, הסכימו הצדדים – בהמלצת בית המשפט – להסדר לפיו הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יידרש למכלול העדויות שהוצגו לו. ביום 26.11.2006 החליט בית המשפט המחוזי, לאחר שנדרש לעדויות שהוצגו לו, להותיר על כנה את התוצאה בפסק דינו מיום 11.9.2005. מכאן הערעור שבפנינו. אעבור אפוא לתיאור מפורט יותר של ההליכים המשפטיים השונים בתיק. 4. פסק דינו הראשון של בית המשפט המחוזי – כאמור, ביום 11.9.2005 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערת, וכן את מרבית התביעה שכנגד שהגישה המשיבה. ראשית, סקר בית המשפט את הראיות שהוצגו לו על ידי הצדדים. ראיות אלה כללו מסמכים שונים וכן עדויות של ארבעה עדים: יצחק אלעזר, מנכ"ל המערערת (להלן: אלעזר); בנו של יצחק אלעזר, יוסף אלעזר (להלן: יוסי), שהועסק על ידי המערערת; רואה החשבון נתן הרפז (להלן: רו"ח הרפז או הרפז), אשר הגיש חוות דעת מטעם המערערת בה העריך את הנזקים שנגרמו לה; ומשה הראל (להלן: הראל), מנהל התחנה למיון של המשיבה במועדים הרלוונטיים. בית המשפט קבע כי הביטוי הראשון בכתב שהיה לסכסוך בין הצדדים הוא מכתב של אלעזר למשיבה מיום 30.9.1999, בו הפנה אלעזר את תשומת לב המשיבה לכך שמזה חודשיים המערערת מקבלת סחורה רקובה. כמו כן, אלעזר ביקש לקבוע בורר מוסכם על מנת לברר את הטענות הכספיות ואי ההבנות. במכתב נוסף של אלעזר למשיבה מיום 24.10.1999 – חודש אחרי המכתב הראשון – קבל אלעזר על כך שלא קיבל מענה למכתבו הקודם, ובנוסף, העלה לראשונה את הטענה כי המשיבה הפרה את ההסכמים בין הצדדים וכי היא גורמת למערערת נזקים בכך שמתחילת השנה היא אינה מספקת באופן סדיר תפוחי אדמה למערערת. עוד נאמר במכתב כי אלעזר הורה ליועץ המשפטי של החברה לטפל בנושא במישור המשפטי. במכתב שלישי מיום 30.12.1999, הודיע אלעזר למשיבה כי הוא הורה להקפיא – עד לברור התביעות הכספיות והמשפטיות של המערערת – את כל התשלומים למשיבה בגין אספקת סחורה. בתאריך 21.2.2000 נשלח מכתב למשיבה על ידי בא כוח המערערת בו הועלו עיקרי הטענות שהוצגו לאחר מכן בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי. בנוסף לאמור, בית המשפט הזכיר כי המערערת הגישה לבית המשפט דוחות מכירות של המשיבה לשנים 1998-1999, מהם עולה לכאורה, כי בתקופה האמורה סיפקה המשיבה תפוחי אדמה ללקוחות אחרים במחירים גבוהים מהמחירים המוסכמים עם המערערת, מה שמעיד, לטענת המערערת, על כך שלמשיבה היה אינטרס להימנע מלספק את הסחורה למערערת, וזאת על מנת שיתאפשר לה למכור את הסחורה במחיר גבוה יותר ללקוחות אחרים. בנוסף, הגישה המערערת פלטי שיחות טלפוניות אשר לדברי יוסי, תומכים בגרסתו כי הוא התקשר פעמים רבות למשיבה בנוגע לאי-הספקת תפוחי האדמה. עוד ציין בית המשפט כי המערערת לא כיבדה שני שיקים שהיא מסרה למשיבה לפני פרוץ הסכסוך: הראשון, ליום 30.12.1998, על סך של 34,560 ש"ח; והשני, ליום 31.1.2000, על סך של 51,471 ש"ח. בנוסף, בית המשפט ציין כי המערערת לא שילמה עבור חשבוניות שהוצאו לה על ידי המשיבה בחודשים ינואר ופברואר 2000, וכן כי בשנת 1999, רכשה המערערת תפוחי אדמה מספקים אחרים, בכמות של כ-2000 טון. עוד ציין בית המשפט כי לדברי אלעזר, בתקופה המדוברת, החל מפעלה של המערערת לצבור חובות בסכומים של כ-500,000 ש"ח. כתוצאה, החברה הפסיקה את פעילותה ב-30.3.2001. במקביל, אלעזר הקים חברה נוספת בשם סופר צ'יפס 2000 (להלן: סופר צ'יפס 2000). החל ביום 1.1.2000, בסמוך לפרוץ הסכסוך עם המערערת, העביר אלעזר לסופר צ'יפס 2000 את פעילות המערערת. 5. לאחר שסקר את הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי בכל הקשור לטענות שאינן נתמכות בראיות אובייקטיביות ומהימנות, אין אפשרות להסתמך על העדויות של ארבעת העדים שנשמעו בפניו. בהקשר זה, בית המשפט הזכיר את העובדה שהמערערת התייחסה בכתב לבעיות ההספקה שלטענתה היו, רק במכתב השני ששלחה למשיבה, מכתב מחודש אוקטובר 1999. עובדה זו, כך קבע בית המשפט, מחלישה את טענת המערערת לפיה בעיות ההספקה החלו כבר בשנת 1998. מאותה סיבה, בית המשפט קבע כי לא ניתן להסתמך על גרסתו של הראל לפיה בתקופה הרלוונטית לא הסכימה המערערת לאסוף את הסחורה ממכון המיון של המשיבה, על אף שהייתה חייבת לעשות זאת על פי ההסכם ביניהן. עוד ציין בית המשפט כי למרות שהצדדים מלינים האחד נגד השני על מעשים שנעשו לכאורה כבר בשנת 1998, לא נמנעו הצדדים מלחתום על הסכם נוסף לשנת 1999. משכך, בית המשפט קבע כי אין אפשרות להסתמך על עדויותיהם של אלעזר, יוסי והראל, למעט בנוגע לשיק השני שנתנה המערערת למשיבה, שיק על סך 51,471 ש"ח. לגבי שיק זה, קיבל בית המשפט את גרסת המשיבה, וקבע כי השיק לא כובד על ידי המערערת. מכיוון שסוגיית השיק השני אינה עומדת במרכז הערעור שלפנינו, לא נאריך בנוגע לשאלה זו. לעניין הנזקים אשר לכאורה נגרמו לצדדים, בית המשפט קבע כי לא ניתן לאמוד את הנזקים שנגרמו למערערת לטענתה על יסוד חוות הדעת של רו"ח הרפז, וזאת מכיוון שחוות הדעת מושתתת בעיקר על נתונים משוערים שסיפקו אלעזר ויוסי לרו"ח הרפז. בנוסף, בית המשפט קבע כי לא ניתן להסתמך גם על הערכתו של הראל ביחס לאומדן הנזקים שנגרמו למשיבה. משכך, בית המשפט דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד, למעט בהקשר של השיק השני. בעניין זה קבע בית המשפט כי המערערת תשלם למשיבה סכום של 51,471 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 31.1.00 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, בית המשפט קבע כי המערערת תשלם למשיבה הוצאות בגין הסכום שנפסק לזכותה וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5000 ש"ח. 6. הערעור הראשון לבית משפט זה – על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערערה המערערת לבית משפט זה. ביום 9.5.2006, נדון התיק בפני השופטת חיות, במסגרת הליך של קדם ערעור. בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים להסדר לפיו הדיון בתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יידרש למכלול העדויות בעל פה שנשמעו בפניו, ובשילוב עם המסמכים שהוצגו לו, יגיע למסקנות הנדרשות לצורך הכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד (ע"א 10112/05 סופר צ'יפס שיווק (1991) בע"מ נ' מכון שער הנגב למיון וקירור אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (טרם פורסם, 9.5.2006)). כך הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי. 7. ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי – כאמור, ביום 26.11.2006 החליט בית המשפט המחוזי להותיר על כנה את התוצאה בפסק דינו מיום 11.9.2005. בהחלטה זו, נדרש בית המשפט בשנית לראיות שהוגשו לו, וביניהן לעדויות בעל פה שנשמעו בפניו. בית המשפט קבע כי העדים שנשמעו בפניו לא היו מהימנים, ועל כן לא היה בעדויות שלהם כדי להרים את נטל הראיה המוטל על התובעת בתביעה העיקרית או את נטל הראיה המוטל על הנתבעת בתביעה שכנגד. לעניין עדותו של אלעזר, בית המשפט קבע כי עדות זו לא הייתה מהימנה מכיוון שאלעזר לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שלמרות שההסכם הראשון הופר לטענתו כבר בשנת 1998, נחתם הסכם נוסף בשנת 1999. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של אלעזר היו סתמיות וכלליות, וכי הן לא נתמכו בכל תכתובת או תיעוד בזמן אמת. כן נקבע כי אלעזר מסר נתונים שונים וסותרים ביחס לכמויות הסחורה שרכשה המערערת מספקים שונים ולכן לא ניתן לקבוע על פי עדותו כי התמוטטות המפעל נגרמה כתוצאה מאי-הספקת סחורה על ידי המשיבה. בית המשפט קבע כי אלעזר הסתמך בעניין זה על רואה החשבון ולא יכול היה למסור נתונים המושתתים על ידיעתו הוא. בנוסף, בית המשפט קבע כי גם חוות דעתו של רו"ח הרפז לא הייתה מהימנה כיוון שהיא לא הייתה מושתתת על ראיות מהימנות, ולא הייתה משכנעת מההיבט המקצועי. בית המשפט קבע כי העדות וחוות הדעת של רו"ח הרפז לא היו משכנעות מכיוון שהיו חסרים בהן נתונים רבים: לא היו לרו"ח נתונים לגבי מצב החברה לפני 1998; לא היו לו נתונים לגבי האפשרות לרכוש תפוחי אדמה מספקים אחרים; הוא לא התמצא בנתוני הענף; הוא לא התייחס להוצאות הקבועות של המערערת; הוא לא נתן הסבר מניח את הדעת להוצאות המימון; ועוד. ביחס לעדותו של יוסי, ציין בית המשפט כי גם מהימנותו של עד זה מוטלת בספק וזאת בין השאר מכיוון שהעדות אינה נתמכת בראיות כתובות, וכי טענותיו של יוסי לגבי הסכסוך עם המשיבה אינן מגובות בתרשומת כלשהי. בנוסף, בית המשפט ציין כי עדותו של יוסי ניתנה בתצהיר רק ביום 22.5.2002, לאחר הגשת תצהירי המשיבה, כאשר בשלב הראשון של הגשת העדויות בתצהירים, הוגשו על ידי המערערת רק תצהירי עדות ראשית של אלעזר ושל רו"ח הרפז. עוד ציין בית המשפט כי בעדותו אמר יוסי שלא הייתה בעיה לעבוד עם ספקיות אחרות ולכן לא ברור מדוע המערערת לא הייתה יכולה לקבל את הסחורה שלא סופקה לה על ידי המשיבה, מספקים אחרים. בנוסף, הצביע בית המשפט על קושי בעדותו של יוסי – בית המשפט ציין כי בניגוד לאמור במכתבו של אלעזר מיום 30.9.1999, יוסי אמר בעדותו שתפוחי האדמה שסופקו למערערת היו באיכות נאותה (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 16.2.05). ביחס לעדותו של הראל, בית המשפט קבע כי לא היה בעדות זו, או ביתר הראיות שהגישה המשיבה, כדי להרים את נטל הראיה בתביעה שכנגד, למעט, כאמור, לעניין השיק השני. בית המשפט קבע כי הראל לא נתן הסבר מניח את הדעת לעובדה שהמשיבה חתמה עם המערערת על הסכם לשנת 1999, על אף טענתה כי המערערת הפרה את ההסכם משנת 1998. לכך מצטרפת העובדה שלא היו כל פניות בכתב מהמשיבה למערערת ביחס לטענות אלה. בנוסף, בית המשפט עמד על כך שהמשיבה נהגה לדווח, באופן מכוון, על מכירות של תפוחי אדמה בגודל מסוים, למרות שלמעשה תפוחי האדמה אותם היא מכרה היו בגודל שונה, וזאת מכיוון שבאמצעות דיווח שגוי זה הצליחה המשיבה להימנע מתשלום למועצת הירקות. בית המשפט קבע כי העובדה שהראל, אשר ניהל את מכון המיון של המשיבה, התיר דיווח שגוי כאמור, מעוררת תהיות ביחס למהימנות גרסתו. משכך, בית המשפט החליט, כאמור, להותיר על כנה את התוצאה אליה הגיע בפסק דינו מיום 11.9.2005. מכאן הערעור שבפנינו. טענות הצדדים בערעור 8. טענות המערערת – ראשית, המערערת טוענת כי בית המשפט נמנע מלאמץ הן את גרסתה של המערערת והן את גרסתה של המשיבה, למרות שהיה חייב לאמץ את אחת הגרסאות. בנוסף, המערערת טוענת כי גם לאחר שהוחזר הדיון בשנית לבית המשפט המחוזי, האחרון לא התייחס באופן ענייני לחומר הראייתי שהוגש אליו. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה העובדה שנחתם בין הצדדים הסכם נוסף בשנת 1999, על אף ההפרות הנטענות בשנת 1998, מחלישה את טענת המערערת לפיהן המשיבה היא שהפרה את ההסכמים. לטענת המערערת, קביעה זו שגויה מכיוון שמהותו של ההסכם משנת 1998 הייתה שונה מההסכם של שנת 1999. המערערת טוענת כי עצם קיומו של מפעל המערערת היה תלוי ביכולת לאתר מקור אספקה קבוע ומובטח של תפוחי אדמה. לכן, המערערת טוענת כי הצעת המשיבה בשנת 1999 לספק לה את כל חומר הגלם שיגיע לידיה היא הצעה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. הצעה זו כללה אספקת כמות גדולה של תפוחי אדמה, וזאת במחיר אטרקטיבי לעומת החלופות האחרות בשוק. לכן, הצעה זו האפילה על העובדה שהמשיבה לא סיפקה למערערת כמות של 412 טון מתוך 2000 טון בשנת 1998. לטענת המערערת, ההפרה של שנת 1998 לא נתפסה כמשמעותית לעומת האפשרות של חתימה על הסכם דוגמת זה שנחתם בסופו של דבר בשנת 1999. בנוסף, לטענת המערערת, שגה בית המשפט גם בקביעתו כי העובדה שרק בחודש ספטמבר 1999 העלה אלעזר על הכתב את הקובלנות שלו ביחס למשיבה, מחלישה את טענת המערערת כי הפרות המשיבה החלו כבר בשנת 1998. לטענת המערערת, קביעה זו שגויה מכיוון שרק בחודש ספטמבר 1999 הבין אלעזר כי המשיבה הונתה אותו לאורך רוב השנה. עד שלב זה ביקש אלעזר לשמור על יחסי עבודה תקינים בין המערערת למשיבה, ולכן לא העלה את קובלנותיו על הכתב. 9. בנוסף, לטענת המערערת, שגה בית המשפט גם בכך שקבע כי חוסר הקוהרנטיות והסתירות בעדותו של אלעזר תורמות לחוסר מהימנותו. המערערת טוענת כי חוסר הקוהרנטיות והסתירות בעדותו של אלעזר נגרמו כתוצאה מגילו המתקדם – בעת מתן עדותו היה אלעזר בן 72 – וכן כתוצאה ממחלה ממנה סבל. למרות גילו ומחלתו, לטענת המערערת, עדותו של אלעזר הייתה מפורטת מאוד בכל הקשור למערכת היחסים בין המערערת למשיבה; להפרות ההסכמים של המשיבה; ולניסיונות הנואשים של המערערת לקנות תפוחי אדמה ממקורות חליפיים, לאחר שהמשיבה לא עמדה בסיכומים. לכן, אין לקבוע כי אלעזר אינו עד מהימן. בנוסף, לטענת המערערת, עדותו של אלעזר מספיקה על מנת לקבוע כי ההפרות שביצעה המשיבה הן שהביאו להתמוטטות הכלכלית של המערערת. אולם, המערערת סבורה שגם אם עדותו של אלעזר אינה מספיקה לצורך קביעה זו, אין לדבר נפקות מכיוון שתביעת המערערת היא בעיקרה תביעה על אובדן רווחים כתוצאה מאי-יכולתה של המערערת לרכוש מהמשיבה את הכמות המוסכמת של תפוחי אדמה, ולא תביעה על כך שפעולות המשיבה גרמו להתמוטטות המערערת. לכן, גם אם המערערת לא הצליחה לבסס את טענתה כי הפרות המשיבה גרמו להתמוטטותה, עדיין יש לקבל את תביעתה של המערערת בנוגע לנזקים הישירים של הפרות המשיבה. 10. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של רו"ח הרפז. לטענת המערערת, הרפז הוא רואה חשבון ותיק ובעל ניסיון נרחב, ודי היה בעדותו ובחוות דעתו על מנת לעגן את העובדות הנדרשות לצורך הוכחת הידרדרותה הכלכלית של המערערת עקב הפרות המשיבה. כן טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בקביעתו לפיה העובדה שלהרפז לא היו נתונים לגבי מפעלים אחרים מחלישה את תוקף עדותו. לטענת המערערת, הרפז התייחס באופן ספציפי לנתונים של מפעל המערערת, ולכן לא היה כלל צורך כי הוא יכיר נתונים השוואתיים של מפעלים אחרים. בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הנתונים של רו"ח הרפז היו לקוחים מכתב התביעה. הנתונים האמורים נלקחו לטענת המערערת ממסמכים שלה, ולא מכתב התביעה. המערערת טוענת גם כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי רו"ח הרפז התעלם מהאפשרות של רכישת תפוחי אדמה מספקים אחרים. לטענת המערערת, הרפז לא התעלם מאפשרות זו – הוא אמר מפורשות כי רכישת תפוחי אדמה מספקים אחרים במחירים גבוהים הייתה מייצרת רווחים אפסיים למערערת ואף גורמת לה להפסד, ובשל תנאי האשראי בשוק, היה נגרם למערערת תזרים מזומנים שלילי שיכול היה להביא להתמוטטותה. כן טוענת המערערת כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, רו"ח הרפז כן התייחס בעדותו לשאלת המימון. לטענת המערערת, רו"ח הרפז טען כי עלויות המימון היו חלק זניח במאזן הרווח והפסד של המערערת, וכי הרווחיות של המערערת הייתה פונקציה של אספקת תפוחי אדמה במחיר נמוך. בנוסף, המערערת מדגישה כי המשיבה, על אף שהייתה לה אפשרות לעשות כן, לא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, חוות דעת אשר יכולה הייתה להציג נתונים שונים מאלו שהוצגו על ידי הרפז. בהקשר זה, טוענת המערערת כי מכיוון שהמשיבה לא הביאה כל ראיה ביחס לגודל הנזק שנגרם, יש לקבוע כי המשיבה למעשה מודה בקיומו של הנזק כפי שתואר בכתב התביעה שהוגש על ידי המערערת. 11. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי אין להסתמך על עדותו של יוסי. לטענת המערערת, עדותו של יוסי הייתה סדורה וקוהרנטית. יתרה מכך, לטענת המערערת, בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי, יוסי סיפק הסבר סביר והגיוני לשאלה מדוע המערערת לא הצליחה לרכוש תפוחי אדמה מספקים שאינם המשיבה – לטענת המערערת, יוסי טען בעדותו כי הספקים האחרים היו מחויבים מבחינה חוזית לגורמים שונים, ולכן לא יכלו למכור למערערת את תפוחי האדמה שלהם. עוד טוענת המערערת בהקשר זה כי אין הניזוק חייב לצאת מגדרו על מנת להקטין את נזקו, ופעולות המערערת לצמצם את נזקה היו מספיקות בנסיבות העניין. כן טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מהטענה של יוסי לפיה המערערת סיפקה טלפון סלולארי למחסנאי המשיבה, וזאת על מנת שניתן יהיה להשיגו. בהקשר זה, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט גם בכך שהתעלם מפלט שיחות הסלולר אשר הוצג על ידי המערערת, ואשר לטענת המערערת מראה כי התבצעו שיחות רבות מטלפון של המערערת לטלפון של המחסנאי. לטענת המערערת שיחות אלה בוצעו בניסיון ליצור קשר עם מחסנאי המשיבה על מנת לקבל מהמשיבה את תפוחי האדמה שהיו אמורים להיות מסופקים למערערת. עוד ציינה המערערת כי המשיבה לא העידה את המחסנאי אשר קיבל טלפון סלולארי מהמערערת, ויש בכך, לטענת המערערת, כדי להחליש את גרסת המשיבה, שכן לכאורה עדותו של המחסנאי אמורה הייתה לחזק את עמדת המשיבה. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בכך שהתעלם מטענתו של יוסי לפיה במהלך שנת 1999, על אף המחויבות החוזית של המשיבה לספק את כל תפוחי האדמה שלה למערערת, נהג הראל למכור תפוחי אדמה לגורמים אחרים מלבד המערערת. המשיבה מציינת כי הראל אף הודה בעדותו כי נהג כך. בנוסף, המערערת טוענת כי בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי, אין לייחס חשיבות לעובדה שתצהירו של יוסי הוגש רק לאחר הגשת תצהירי העדות האחרים של המערערת. לטענת המערערת, תצהירו של יוסי הוגש מאוחר יותר מכיוון שעדותו הובאה בתשובה לטענת הראל בעדותו, לפיה כביכול אמר יוסי כי אין בכוונת המערערת לרכוש סחורה מהמשיבה. 12. עוד טוענת המערערת כי עדותו הראל, לפיה המשיבה חתמה על הסכם בלעדיות עם המערערת על מנת להבטיח חוב קודם של 69,000 ש"ח, היא גרסה כל כך לא סבירה, כי העלאתה הייתה צריכה להביא לא רק לדחיית תביעתה הנגדית של המשיבה אלא גם לקבלת תביעת המערערת. כן מזכירה המערערת כי המשיבה הודתה שהיא דיווחה במכוון על מכירות של תפוחי אדמה בגודל מסוים, למרות שלמעשה תפוחי האדמה אותם היא מכרה היו בגודל שונה, וזאת במטרה להימנע מתשלום למועצת הירקות.. לטענת המערערת, עובדה זו הייתה צריכה להביא את בית המשפט למסקנה כי גרסת המשיבה אינה מהימנה וכי יש לאמץ את גרסת המערערת. בנוסף, המערערת מציינת כי המשיבה טענה בתחילה כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מכך שהיא נדרשה לאכסן את הסחורה שלא נאספה על ידי המערערת, וכי כתוצאה מהאכסון הממושך ערך הסחורה ירד. עם זאת, לטענת המערערת, הראל הודה בעדותו כי הרוב המכריע של הסחורה אשר לטענת המשיבה לא נמשכה על ידי המערערת נמכרה לגורמים אחרים במחיר גבוה יותר, ולכן לא רק שלא נגרם למשיבה נזק, אלא שאף נוצר לה רווח כתוצאה מההפרה לכאורה. 13. טענות המשיבה – ראשית, המשיבה טוענת כי למעשה, המערערת מבקשת שעניינה יידון בפעם השלישית, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי דן בעניינה פעמיים. מכיוון שמדובר בעצם בערעור בגלגול שלישי, המשיבה טוענת כי בית המשפט לא צריך להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית. יתרה מכך, במקרה זה, לטענת המשיבה, בית המשפט המחוזי התרשם ישירות מן העדים וקבע קביעות מפורשות לעניין מהימנותם, מה שמחזק עוד יותר את הטענה כי אין מקום להתערבות של בית משפט זה בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. כיוון שהערעור נסוב על שאלה עובדתית, המשמעות היא, לטענת המשיבה, כי יש לדחות את הערעור. 14. לעניין עדותו של אלעזר, המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, במהלך חקירתו הנגדית של אלעזר התגלו סתירות רבות, מה שמערער את מהימנותו. המשיבה סבורה כי ההסבר לפיו הסתירות בעדות הן תוצאה של בריאות לקויה או גיל מתקדם סופק על ידי המערערת רק לאחר שהתגלו הסתירות. בנוסף, לטענת המשיבה, אלעזר לא נתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע חתמו הצדדים על הסכם נוסף בשנת 1999, על אף ההפרות שנטען שהיו בשנת 1998. כמו כן, לטענת המשיבה, לא ניתן הסבר מספק לשאלה מדוע לא הלין אלעזר בכתב על כך שהמשיבה לא סיפקה לו את כמות הסחורה המוסכמת. עוד טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט בקביעתו לפיה לא ניתן לקבוע על פי עדותו של מר אלעזר כי התמוטטותה הכלכלית של המערערת הייתה כתוצאה מאי-הספקת הסחורה על ידי המשיבה. בנוסף, המשיבה טוענת כי אלעזר הודה מפורשות בעדותו כי המערערת קנתה תפוחי אדמה מספקים אחרים בשנים 1998-1999, ובכך למעשה חיזק את גרסת המשיבה לפיה המערערת נמנעה מלקלוט את הסחורה שהעמידה לרשותה המשיבה. 15. גם בעניין חוות הדעת של רו"ח הרפז, המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה אין להסתמך על חוות הדעת של הרפז בשל מספר רב של שיקולים. ראשית, אין להסתמך על חוות הדעת מכיוון שחוות דעת זו התבססה על נתונים שנמסרו לרו"ח הרפז מאלעזר, נתונים שלא עוגנו באסמכתאות מתאימות. בנוסף, חוות הדעת של הרפז מבוססת, לטענת המשיבה, רק על תחשיבים תיאורטיים של הנזק שנגרם לכאורה למערערת. יתרה מכך, לטענת המשיבה, למרות שרו"ח הרפז טוען כי חוות דעתו מבוססת על ספרי המערערת, בשום שלב לא הוצגו לבית המשפט המחוזי דוחות כספיים מבוקרים, אלא רק נתונים לא מבוקרים. לבסוף, טוענת המשיבה כי רו"ח הרפז הודה בעדותו כי היו ספקים שסיפקו למערערת סחורה מלבד המשיבה, אולם לא היו לו נתונים לגבי האפשרות לקנות מספקים אלה את הסחורה. בנוסף לאמור, המשיבה טוענת כי חוות הדעת של הרפז אינה נוגעת בשאלה העומדת במרכז התביעה, והיא שאלת הפרת ההסכמים, אלה רק בשאלת הנזקים. 16. עוד טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא ניתן לסמוך על עדותו של יוסי מכיוון שבעדות זו התגלו סתירות רבות. בנוסף, לטענת המשיבה, נתגלו סתירות לא רק בעדות של יוסי, אלא גם בין עדותו של יוסי לבין עדותו של אלעזר. לעניין המכשיר הסלולארי אשר לגרסת יוסי נמסר למחסנאי המשיבה, המשיבה טוענת כי המערערת לא הוכיחה בידי מי היה הטלפון. בהקשר זה מציינת המשיבה כי הראל העיד שהוא לא ידע על קיומו של טלפון סלולארי כאמור. לבסוף, לעניין עדותו של הראל, המשיבה טוענת כי עדות זו הייתה עדות מהימנה אשר לא נסתרה, ואף אושרה בעדותו של אלעזר. לסיכום, המשיבה טוענת כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה העובדתיות בבית המשפט המחוזי, ולכן צדק בית המשפט עת דחה את תביעתה. דיון והכרעה 17. עמדתי בהרחבה על ההליכים המשפטיים ועל טענות הצדדים בערעור ונתתי את דעתי לטענות אלה. עיינתי בתצהירים, בעדויות ובראיות. בסופו של דבר מסקנתי היא כי אף שבית המשפט המחוזי יכול היה להגיע למסקנות אחרות על סמך החומר שהונח לפניו, אין הצדקה לסטות במקרה זה מהכלל הרגיל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה של הערכאה הדיונית. על כן, מסקנתי היא שאין לקבל את הערעור. אבאר את עמדתי. 18. ראשית אומר כי אין לקבל את הטענה לפיה בית המשפט "חייב", כטענת המערערת לקבל אחת מן הגרסאות – או את טענת המערערת או את טענת המשיבה, בית המשפט קבע כי על כל העדים אינם מהימנים והוא דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. 19. כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים מצומצמת למעשה לשאלה עובדתית אחת – האם תפוחי האדמה לא סופקו למערערת מכיוון שהמערערת רצתה לקחת את הסחורה ממכון הקירור של המשיבה, או מכיוון שהמשיבה נמנעה מלספק את תפוחי האדמה למערערת. בית המשפט דן בשאלה זו וקבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח שהמשיבה היא שגרמה לאי-הספקת תפוחי האדמה. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, כמו למשל כאשר "מתגלית שגיאה עקרונית בסיסית בממצאים העובדתיים שנקבעו, אם משום שאינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, ואם משום שאינם מבטאים נאמנה את שעולה ממכלול הראיות" (ע"א 989/03 חטר-ישי – משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון, פ"ד נט(4) 796 , בעמ' 807 (2005). ראו גם: ע"א 10112/03 פת נ' קטלן-אסן, פסקה 27 (טרם פורסם, 4.10.2009)). אחת הסיבות לכך שערכאת הערעור נמנעת, ככלל, מהתערבות בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית היא שלערכאה הדיונית יתרון ברור על פני ערכאת הערעור בכל הנוגע להערכת מהימנותם של עדים, וזאת מכיוון שהערכאה הדיונית מתרשמת באופן בלתי אמצעית מהעדויות. המקרה שלפנינו אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאה זו בקביעה עובדתית וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי התרשם באופן ישיר מהעדויות השונות שנשמעו בפניו, הצליב אותן עם הראיות בכתב שהוגשו לו, וקבע את שקבע. המערערת לא הצליחה להראות עילה המצדיקה התערבות בקביעותיו העובדתיות ובקביעות המהימנות של בית המשפט המחוזי, ומשכך אין מקום להתערבות בקביעות אלה. אפרט. 20. בית המשפט המחוזי קבע כי הסוגיה הראייתית המרכזית במקרה שלפנינו היא שלמרות הטענות ההדדיות שמשמיעים הצדדים לעניין אי-אספקת תפוחי האדמה לאורך השנים 1998 ו-1999, ההתייחסות הראשונה בכתב של אחד הצדדים לבעיה כלשהי היא במכתבו של אלעזר מספטמבר 1999. זאת אף זאת: ההתייחסות הראשונה בכתב לבעיות אספקה – להבדיל מבעיות באיכות הסחורה המסופקת – הייתה רק חודש לאחר מכן, באוקטובר 1999. העובדה שלא היה ביטוי בכתב כלשהו לטענות ההדדיות בעניין הספקת תפוחי אדמה הצריכה, לדעת בית המשפט, הסבר. בית המשפט קבע כי הסבר כאמור לא היה בנמצא. גם העדים של המערערת וגם הראל, שהעיד מטעם המשיבה, לא הצליחו לספק הסבר סביר לשאלה מדוע אין רישום כלשהו בכתב לגבי הטענות ההדדיות בעניין הספקת תפוחי האדמה. המערערת חולקת על קביעת בית המשפט לפיה לא סופק הסבר מניח את הדעת. המערערת טוענת כי היא הצליחה לספק הסבר כנדרש: כזכור, לטענת המערערת רק בחודש ספטמבר 1999 הבין אלעזר כי המשיבה הונתה אותו לאורך רוב השנה. עד שלב זה ביקש אלעזר לשמור על יחסי עבודה תקינים בין המערערת למשיבה, ולכן לא העלה את קובלנותיו על הכתב. ואולם, בית המשפט קבע כי אין זה הסבר סביר. אם קבלת תפוחי אדמה מהמשיבה הוא עניין כה קריטי כפי שטוענת המערערת, אין זה סביר כי במהלך חודשים ארוכים לא כתב אלעזר אפילו מכתב אחד בנושא, גם אם במשלוח מכתב כאמור היה סיכון מסוים לפגיעה ביחסים בין המערערת למשיבה. העדר טענות בכתב בעניין כה קריטי כמעט עד סוף התקופה אכן מחליש מאוד את טענת המערערת, כפי שקבע בית המשפט. בנוסף לקיומם או העדרם של מכתבים, בית המשפט ייחס חשיבות מרכזית גם לראיה אובייקטיבית נוספת. בית המשפט נתן משקל לכך שלמרות הטענות ההדדיות שלכאורה היו למערערת ולמשיבה כבר בשנת 1998, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים לקראת שנת 1999. גם לנושא זה ניסתה המערערת לספק הסבר. לטענתה, היה זה בלתי אפשרי לסרב להסכם של 1999, על אף הבעיות בשנת 1998, מכיוון שההסכם של 1999 סיפק למערערת בלעדיות על תפוחי האדמה של המשיבה, וזאת אף במחיר אטרקטיבי. ואולם, גם אם נניח כי אכן מדובר היה בהסכם כדאי מאוד מבחינה כלכלית, מדוע, למשל, לא הייתה התייחסות בהסכם של 1999 לבעיות האספקה שהיו בשנת 1998, וזאת על מנת שבעיות אלה לא יישנו, כגון קביעת פיצויי מוסכם? המערערת לא סיפקה לשאלה זו תשובה מספקת. נראה לכן כי צדק בית המשפט בקביעתו כי המערערת לא הצליחה לספק הסבר מניח את הדעת לחתימה המחודשת על החוזה בשנת 1999, מה שמחליש גם כן את טענות המערערת. 21. בנוסף לכך, בית המשפט קבע כי לא ניתן לתמוך בגרסתה של המערערת באמצעות העדים שהעידה המערערת, מכיוון שעדים אלה לא היו מהימנים לדעתו. בית המשפט הצביע על סתירות הן בעדויות של אלעזר ויוסי, והן על נקודות אליהן לא התייחס רו"ח הרפז, מה שערער את אמינות חוות דעתו בעיני בית המשפט. המערערת כזכור משיגה על קביעות המהימנות הללו של בית המשפט ומנסה לספק הסברים לסתירות והפערים בעדויות. לדוגמא, בנוגע לעדותו של אלעזר, המערערת טוענת כי גילו המתקדם ומחלתו הם שגרמו לחוסר הקוהרנטיות והסתירות בעדותו. בכך בעצם מסכימה המערערת כי ישנו קושי אמיתי להסתמך על עדותו של אלעזר, אך היא מבקשת שבית המשפט יסתמך על עדותו בכל זאת בגין מחלתו. ואולם, לערכאה הדיונית יתרון ברור בהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות, מה שמאפשר לה לקבוע האם עד מסוים הוא מהימן אם לאו. במקרה זה, כאמור, בית המשפט התרשם מן העדים באופן ישיר וקבע כי הם (כולם) אינם מהימנים. טענות המערערת בעניין זה אינן מהוות נימוק המצדיק התערבות של בית משפט זה בקביעות המהימנות של בית המשפט המחוזי. 22. על סמך הראיות האובייקטיביות שהוצגו לו ובהתחשב בקביעות המהימנות, קבע בית המשפט המחוזי כי גם המערערת וגם המשיבה לא עמדו בנטל הראיה וכי הן לא הצליחו לשכנע את בית המשפט בגרסתן: המערערת לא הצליחה להוכיח כי המשיבה היא שהפרה את ההסכמים ולכן יש לפצותה; והמשיבה לא הצליחה להראות כי המערערת היא זאת שהפרה את ההסכמים ולכן יש לפצותה. לכן, בית המשפט דחה הן את תביעת המערערת והן את התביעה שכנגד של המשיבה (למעט בעניין השיק השני, כפי שהוסבר לעיל). לא אכחד כי ניתן היה לצפות לפירוט רב יותר לאחר שהתיק הוחזר בהסכמה לבת המשפט המחוזי. במיוחד הייתי מצפה להתייחסות לעניין אי-הבאתו של המחסנאי לעדות מטעם המשיבה. ואולם, העדים כולם לא היו מהימנים די הצורך בעיני בית המשפט ולדעתי לא נוכל לקבוע במקומו כי עדי המערערת מהימנים הם. על כן, לא ראיתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט, ומשכך, יש לדחות את ערעורה של המערערת. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו בערכאה זו. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏ז' תשרי, תשע"א (15.9.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07002930_C07.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il