יחזקאל גבריאל (זוננשוילי) נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2926/02 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער: יחזקאל גבריאל (זוננשוילי) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: ‏ד' בחשון התשס"ג (10.10.02) בשם המערער: עו"ד כץ מרדכי בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) הרשיע את המערער בשלושה אישומים של עבירות סחר בסם מסוכן, ושימוש בסם מסוכן. במרכז ראיותיה של המשיבה ניצבה עדותו של סוכן משטרתי אשר שוגר על ידי מפעיליו למערער על מנת לבצע עסקות בסם מסוכן. בית המשפט המחוזי מנה בפירוט רב את הסיכונים הרבים הנובעים מביסוס הרשעתו של אדם על עדותו של סוכן שהינו עבריין, ואשר מנסה בדרך שיתוף של פעולה עם המשטרה להציל את עורו-שלו. לפיכך, הוסיף בית המשפט וקבע לעצמו כלל, לאמור, הרשעה של המערער בעבירות המיוחסות לו תהיה מותנית בקיומן של ראיות נוספות, אובייקטיביות, שיהיה בהן כדי להסיר כל חשד שהסוכן לא בדה גרסה מפלילה מלבו. ואכן, בעניינו של המערער נמצאו ראיות מסוג זה, והכוונה בעיקר לדו"חות מעקב של שוטרים אחר מפגשיו של הסוכן, ובעיקר הקלטות בהן תועדו אמירות מפלילות של המערער. נראה כי ראיות אלו לא נעלמו גם מעיניו של המערער, ועל כן הוא הודה במקצת הדברים, תוך שהוא מוסיף וטוען כי פעילותו היתה לכל היותר בבחינת פעולת תווך בין הסוכן לסוחרי הסם. טענה אחרת אותה טען המערער שהסוכן הדיח אותו לביצוען של העבירות. כל אלה לא קנו אחיזה בלבו של בית המשפט המחוזי, ואיננו סבורים שהוא שגה. בית המשפט מצא כי בתמלילי השיחות קיים אישור לכך שהמערער היה מעורב לפני ולפנים בעסקאות הסם, ובלשונו: "הנאשם ידע לסכם את פרטי העסקה, לספק את הסם כפי שהתחייב, ולגבות את הכספים בתמורה. הגרסה לפיה דחף הסוכן את הכספים לידיו אינה אמינה". אלה הם ממצאים של עובדה בהם אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב, למעט במקרים חריגים עליהם לא נמנה ערעור זה. אך לא מחמת כלל זה בלבד סברנו כי יש להותיר את ההרשעה על כנה, אלא בעיקר משום שמהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה כי המערער ניהל עם הסוכן משא ומתן מסחרי, ואף טרח לוודא כי יש ביכולתו לשלם את התמורה. אם תוסיף לכך את העובדה שהמערער לא נשמע דוחה את בקשתו של הסוכן למכור לו סם מסוכן, או מפנה אותו לבצע עסקאות ישירות עם הסוחרים עצמם, היא המלמדת על היקף מעורבותו בפרשיות. עובדה אחרונה זו מחייבת מסקנה נוספת, לאמור, המערער לא ביצע את העבירות משום שהסוכן הפציר בו, אלא משום שזו דרכו, וממילא אין בסיס לטענת ה"הדחה". לנוכח כל האמור, מסקנתנו היא כי לא נפל פגם בהרשעתו של המערער, וכך היא השקפתנו גם ביחס לעונש שנגזר לו. בית המשפט המחוזי גזר למערער 7 שנות מאסר, מהן 6 שנים לריצוי בפועל ושנה אחת על-תנאי, וכן פסל את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 24 חודשים, שתחילת מניינם ביום שחרורו מהכלא. לבסוף, בית המשפט גם הורה לחלט רכוש שבבעלות המערער מכוח סמכותו לפי סעיף 36א לפקודת המסים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. עונש זה אינו חורג ממדיניות הענישה אשר שמה לה למטרה להלחם בנגע הסמים על מנת להקטין את ממדיו. זאת ועוד, למערער הרשעות קודמות גם בתחום הסמים, אך נראה שהוא לא שינן את הלקח הנדרש. אם תוסיף לאלה את כמויות הסם הגדולות בהן סחר, נדמה שאין עוד מנוס מהמסקנה כי היה בסיס להבחנה שעשה בית המשפט בינו לנאשמים האחרים בתיק, ולפיכך, ואף שתקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה, היא אינה מצדיקה את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן, היום ד' בחשוון תשס"ג (10.10.2002). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02029260_O02.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il