הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. אבי פינטו

פסק-דין בתיק רע"א 2925/05 בבית המשפט העליון רע"א 2925/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המבקשת: הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אבי פינטו 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. יונה יונה בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.3.05 בת.א. 1222/03 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברוך תאריך הישיבה: י"ח בתמוז התשס"ז (4.7.07) בשם המבקשת: עו"ד אמיר סילש; עו"ד יורם קמין בשם המשיב 1: עו"ד כרמי בוסתנאי בשם המשיב 2: עו"ד מיכל ברדנשטיין בשם המשיב 3: עו"ד עמוס אגרון פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. ביום 21.11.2002 נסע המשיב 1 במונית, שהיתה נהוגה על-ידי המשיב 3. אמבולנס פגע במונית והמשיב 1 נפגע. אין מחלוקת כי בכפוף לסוגיה אחת – היא הסוגיה שעל הפרק – תאונה זו מקיימת את הגדרת "תאונת דרכים" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). במה אפוא מתייחד המקרה הזה? בכך שהאמבולנס הפוגע היה בדרכו לחלץ פגועים מפיגוע טרור שארע במרחק-מה (מספר קילומטרים) ממקום התאונה. המבקשת – שביטחה את הרכב שבו נסע המשיב 1 – סבורה כי עובדה זו יש בה כדי לפטור אותה מהאחריות לפי חוק הפיצויים, זאת לאור החזקה החלוטה הממעטת שבסעיף 1 לחוק זה: "נפגע" - אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970. האומנם? 2. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט (בפועל) ש' ברוך) דחה את עמדתה של המבקשת ופסק כי קמה לה חבות מכוח חוק הפיצויים. נקבע, כי קיים אמנם קשר סיבתי עובדתי בין פיגוע הטרור לבין התאונה, אולם קשר סיבתי משפטי – לאו. בית המשפט הטעים כי במקרה זה הגורם הממשי (הדומיננטי) לתאונה היה הסיכון התעבורתי עקב השימוש ברכב – להבדיל מהסיכון המלחמתי. "נקודת המוצע היא כאמור, כי פעולת האיבה יצרה את התנאים להתרחשות הנזק, אך הסיכון שהתממש הינו אותו סיכון שיש לראותו כנגרם עקב שימוש בכלי רכב" – כך נפסק. בית המשפט מצא תימוכין לעמדתו גם בפסק-הדין ברע"א 6904/97 ס' ת' ו' בקעות נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד נב(4) 1. התוצאה היתה אם כן שהמבקשת חויבה לפצות את המשיב 1 על נזקיו. 3. המבקשת חולקת על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבים, ובהם היועץ המשפטי לממשלה שהצטרף להליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], סבורים לעומת זאת כי בדין פסק בית המשפט קמא כפי שפסק. בחנו את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, ובאנו לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כמו-כן החלטנו לדחות את הערעור. 4. נפתח במוסכמות: המשיב 1, כאמור, נפגע עקב כך שאמבולנס, אשר היה בדרכו לזירת פיגוע, פגע במונית שבה נסע. התאונה מקיימת את כל הרכיבים של "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים (פרט לעניין שבמחלוקת – "פגיעת איבה", כן או לא). החריג שעניינו "פגיעת איבה" הוא בבחינת חזקה חלוטה ממעטת, ולכן, אם מתקיים החריג, לא קמה זכאות על-פי חוק הפיצויים, כי אם על-פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן: חוק התגמולים; ראו גם רע"א 6672/99 סלאח נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 833). עד כאן המוסכמות, ומכאן – למחלוקת: האם הנזק שהוסב למשיב 1 בתאונת הדרכים "נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970"? אין ספק שבמישור העובדתי מתקיימת זיקה סיבתית בין מעשה האיבה לבין תאונת הדרכים; אלמלא מעשה האיבה, לא היתה נהגת האמבולנס נכנסת לצומת במהירות ובאופן שבגינם התרחשה התאונה. הדיון נסב אפוא, במקרה זה, על שאלת הזיקה הסיבתית, ובפרט, על מידת הקרבה הנדרשת בין מעשה האיבה לבין תאונת הדרכים, על-מנת שהראשון (מעשה האיבה) יחשב, מבחינה משפטית, כגורם לשנייה (תאונת הדרכים). 5. חוק התגמולים מגדיר, בסעיף 1 שבו, מהי "פגיעת איבה". ההגדרה מורכבת ממספר חלופות, ובכלל זה החלופה שהמבקשת נאחזת בה היום, לאמור: "פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה בשגגה בנסיבות שהיה בהן מקום לחשש סביר כי תבוצע פעולת איבה כאמור" (סעיף-קטן (2)). חלופה זו משמיעה לנו כי פגיעת איבה אינה אך ורק פגיעה מידי כוחות האויב עצמם, כי אם גם פגיעה מידי אדם אחר, ובלבד שזו האחרונה היא "עקב פעולת איבה של כוחות אויב". דוגמה מובהקת לפגיעה הבאה בגדרי סעיף-קטן (2) היא מקרה שבו איש כוחות הביטחון יורה לעברו של מחבל ופוגע בשגגה בנפגע. בעניין סלאח הנ"ל אף הבהרנו, כי "לגבי 'פגיעת איבה' אין דרישה בחוק כי הנזק ייגרם במישרין על-ידי מעשה האיבה, ולמעשה יכול והגורם המרכזי לנזק יהא דווקא השימוש ברכב, בעוד שתרומתו של מעשה האיבה לנזק או להתרחשותו תהא עקיפה". ועוד הוספנו והדגמנו: טלו דוגמה:באדם נוהג ברכב ואבן מושלכת לעברו במסגרת פעולת איבה. האבן גורמת לנזק גוף קל, אך גם לאיבוד השליטה ברכב ולהתנגשות הגורמת נזק גוף קשה... או טלו מקרה אחר: נוהגת ברכב נקלעת למטר אבנים המושלכות במסגרת פעולת איבה. היא מאיצה על-מנת להתחמק מפגיעתן הרעה של האבנים, ואכן אינה נפגעת מהן, ואולם היא מאבדת את השליטה ברכב ונפגעת בשל התהפכותו... עסקינן בתאונת דרכים, שכן הנזק אינו תוצאה ישירה של המעשה המכוון, אלא שתאונת דרכים זו היא בד בבד גם פעולת איבה. שְנִיּוּת זו מגולמת בהוראת ההמעטה עצמה, הדוברת ב"...נזק גוף [שנגרם] בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה..." (ההדגשות שלי – א' ר'). הדוגמאות האלה אינן ממצות כמובן אך הן ממחישות את טיבו של הקשר העקיף שעשוי להקים תחולה להוראה המחריגה את פגיעת האיבה מגדרי חוק הפיצויים. מדובר בקשר עקיף למעשה האיבה – אך לא בקשר רחוק. יפים לכאן דברים שכתב בית משפט זה, מפי הנשיא א' ברק, בבג"צ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על-פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, פ"ד מה(5) 445 (1991). באותו מקרה נדונה חלופה אחרת בהגדרת "פגיעת איבה" – זו הקבועה בסעיף-קטן (3), שזו לשונו: "פגיעה מנשק שהיה מיועד לפעולות איבה של כוחות אויב, או פגיעה מנשק שהיה מיועד נגד פעולה כאמור אף אם לא הופעל...". בית המשפט העליון פסק, כי "... נדרש קשר סיבתי בין פעולת האיבה לבין השימוש בנשק או הפגיעה. קשר סיבתי זה, על מנת שיקיים אחריות של המדינה כלפי הנפגע, צריך להיות ממשי ולא עקיף ומרוחק. לפיכך על המבקש להוכיח כי המדובר ב'פגיעת איבה' במסגרת החלופה השלישית להראות לא רק כי הפגיעה נגרמה מנשק המשמש דרך כלל את צה"ל, אלא גם שבעת הפגיעה שימש הנשק למניעת פעולות איבה, שימוש שאינו עקיף ומרוחק... כאמור, נדרש קשר ממשי, לא עקיף ומרוחק, בין השימוש שנעשה בנשק אותה עת לבין מניעת פעולות איבה". 6. השאלה אימתי קשר סיבתי הוא "ממשי" ואימתי הוא "עקיף ומרוחק" איננה תמיד קלה להכרעה, אולם ברור הדבר שלא כל המעגלים היוצאים מנקודת הפגיעה של האבן במים - היא מעשה האיבה - באים בגדר "פגיעת איבה" לפי חוק התגמולים. שאם לא כן, נמצאתם אומרים, למשל, כי גם תאונת דרכים שנגרמה בשל חוסר ריכוז שפקד את הנהג כשהאזין לרדיו ושמע על פיגוע בעיר אחרת – "פגיעת איבה" היא הבאה במסגרת חוק התגמולים. אין זה סביר לומר כך, כפי שאין זה סביר לסווג כ"פגיעת איבה" מקרה שבו נהג אמבולנס נפל ונחבל בזמן שהוא אץ לרכב ההצלה במטרה להגיע למקום פיגוע (דוגמה המובאת על-ידי המדינה). מבחני הקשר הסיבתי המשפטי, ובענייננו, מבחן הסיכון, נועדו לזהות מתוך שלל החוליות בשרשרת הסיבתית העובדתית, את אותן חוליות שתקמנה זכאות לפי חוק התגמולים. הסיכון שחוק התגמולים דובר בו – ושחוק הפיצויים מדיר אותו – הוא סיכון אינהרנטי הכרוך במעשה האיבה, ולא סיכון שזיקתו למעשה האיבה רחוקה (ראו והשוו רע"א 6904/97 ס' ת' ו' בקעות נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד נב(4) 1 (1998)). 7. בענייננו, נזקו של המשיב 1 הוסב לו בהתנגשות של שני כלי-רכב בצומת-כבישים. מדובר בראש ובראשונה בהתממשות של סיכון תעבורתי מובהק, שחוק הפיצויים בא ליתן לו מענה. אכן, אחד מכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה היה אמבולנס בדרכו לזירת פיגוע. כפי שקורה לא אחת, רכב הצלה המוזעק לחלץ פצועים או חולים – בין מזירת פיגוע ובין מכל זירה אחרת – נוסע באופן ובמהירות שלא היה נזקק להם אלמלא מצב החירום. כך בהתאם לדין: תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 מורות כי "רכב בטחון" – והאמבולנס בענייננו היה בבחינת "רכב ביטחון" – רשאי בשעת מילוי תפקידו לנהוג בניגוד להוראות הרגילות הקבועות בדין (בכלל זה, למשל, לעבור על פני תמרור או רמזור, המורים על עצירה, תוך האטה בלבד, או לעבור על המהירות המותרת). בכגון דא, הדחיפות מכתיבה את צורת הנהיגה של רכב ההצלה, ולכן, כאשר מתרחשת תאונת דרכים שבה מעורב רכב-ההצלה, כבענייננו, ניתן לומר כי הסיבה שיצרה את הדחיפות (כאן – מעשה האיבה) קשורה מבחינה סיבתית לתאונה. אולם בכך לבד אין כדי לקיים את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש. עצם העובדה שברקע נסיעתו של רכב ההצלה עמד הצורך להגיע, במהירות, לזירת פיגוע, אין משמעותה שכל תאונת דרכים המתרחשת בדרך מקימה זכאות לפי חוק התגמולים. כאמור, הקשר הסיבתי הדרוש הוא ממשי וקרוב, ואילו בענייננו, "תרומתו" של מעשה האיבה לקרות תאונת הדרכים היא עקיפה ורחוקה באופן שאינו מקים עילה להתערבותנו במסקנה כי לא מתקיימת החזקה החלוטה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים 2 ו- 3, בסכום של 10,000 ש"ח לכל אחד מהם, וכן בשכר טרחת עורך הדין של המשיב 1, בסכום של 5,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, י"ב בחשוון התשס"ח (24.10.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05029250_P05.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il