פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 29243-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי באר שבע 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד שי שמחיוב פסק-דין השופטת רות רונן: העתירה שלפניי מופנית כלפי החלטת בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 3.9.2025, במסגרתה התקבל ערעור המשיבה 3 (להלן: המשיבה) על החלטת בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע (להלן: בית הדין האזורי), בהתייחס לבקשת המשיבה לאפשר לה להעתיק את מקום מגוריה מבאר שבע לתל אביב. העותר (להלן גם: האב) והמשיבה התגרשו בשנת 2022 – ולהם ילד משותף שמלאו לו לאחרונה חמש שנים (להלן: הבן או הקטין). כפי שעולה מהעתירה, בין הצדדים ניטשות מחלוקות מזה זמן רב בבית הדין האזורי בשתי סוגיות מרכזיות: המשמורת על הבן וחלוקת זמני השהות שלו עם כל אחד מהם; ובקשותיה של המשיבה להעתיק את מקום מגוריה מבאר שבע. באשר לסוגיה האחרונה – על פי הנטען, שני בני הזוג מתגוררים כיום בבאר שבע בבתים נפרדים; כאשר המשיבה מנסה במשך תקופה ארוכה להעתיק את מקום מגוריה ליישוב אליכין יחד עם הבן – בסמוך למקום המגורים של בני משפחתה והרחק ממקום מגוריו של האב. זאת, הגם שבמהלך נישואיהם גרו הצדדים בבאר שבע, בה נמצאת המסגרת החינוכית של הבן ומרכז חייו. על פי הנטען בעתירה, הבקשה הראשונה שהגישה המשיבה בנוגע לשינוי מקום המגורים נדחתה על ידי בית הדין האזורי ביום 5.3.2023 – אשר אסר עליה להעתיק את מקום מגוריה בלא רשות. בהמשך לכך, ביום 7.7.2024 דחה בית הדין האזורי בקשה נוספת של המשיבה להעתיק את מקום מגוריה יחד עם הבן ליישוב אליכין. בהחלטה זו, קבע בית הדין האזורי כי אם תחליט המשיבה להעתיק את מקום מגוריה – תעבור המשמורת על הבן לעותר, ויוסדרו זמני השהות שלו עם המשיבה. זאת, בהסתמך על תסקיר אגף הרווחה מיום 29.5.2024 שהמליץ כי אם תשנה המשיבה את מקום מגוריה, אין להעתיק את מקום מגוריו של הקטין יחד איתה. המשיבה ערערה על החלטה זו לבית הדין הגדול, אשר קבע ביום 13.1.2025 כי הדיון יושב לבית הדין האזורי, על מנת שישקול הצעה חלופית של המשיבה – להעתיק את מקום מגוריה לעיר תל אביב-יפו, חלף בקשתה המקורית לעבור להתגורר ביישוב אליכין. ביום 2.7.2025 דחה בית הדין האזורי גם את בקשת האם להעתיק את מקום מגוריה לתל אביב. בית הדין האזורי הדגיש כי על פי כל תסקירי אגף הרווחה – שינוי מקום מגורי המשיבה יהווה טלטלה לכל הצדדים, יפגע בקשר בין הקטין לבין הוריו – ועל כן הוא אינו עולה בקנה אחד עם טובת הילד, ואין לאפשר זאת. יוער כי בית הדין העלה בפני הצדדים הצעה כי שני ההורים יעתיקו את מקום מגוריהם לנקודה גיאוגרפית "באמצע הדרך" – ואולם בעוד שהעותר ניאות להסכים להצעה, המשיבה סירבה לה. משכך, נדחתה בקשת המשיבה לעבור לגור יחד עם הקטין בתל אביב. המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו – אשר התקבל ביום 3.9.2025 על ידי בית הדין הגדול בהחלטה שהיא נושא העתירה דנן. בית הדין הגדול קבע כי קשר הנישואין הוא הסיבה היחידה שהמשיבה בחרה להתגורר בבאר שבע, ועל כן אין מקום לכפות עליה להמשיך ולהתגורר הרחק מבני משפחתה ומקום עבודתה (שהוא בבנימינה-גבעת עדה). נקבע כי בשלב זה מבקשת המשיבה לשנות את מקום מגוריה לתל אביב (ולא לאליכין), עיר שניתן להגיע אליה מבאר שבע בנסיעת רכבת של כשעה ועשרים דקות – שהוא זמן נסיעה מתקבל על הדעת. בית הדין הגדול לא קיבל את עמדת בית הדין האזורי בדבר המשמורת על הבן. נקבע כי מדובר בילד קטן שעוד לא מלאו לו חמש, ועל כן הוא "כרוך אחר אמו", ומשכך יש להותיר את המשמורת עליו בידי המשיבה חרף שינוי מקום המגורים. באשר להמלצות הגורמים המקצועיים נקבע כי "לא ניתן לתת חוות דעת מוסמכת וברורה המנבאת מצב עתידי בה האם עוברת לתל אביב והילד נשאר בבאר שבע. ולקבוע בוודאות שגם במקרה שכזה, טובת הקטין להישאר בבאר שבע". אשר על כן, בית הדין הגדול הוסיף וקבע כי המשמורת תישאר בידי המשיבה – והתווה הסדרי ראייה חדשים, המצמצמים את זמני השהות של הקטין בבית האב. על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. העותר טוען כי החלטת בית הדין הגדול פוגעת בזכותו להורות על בנו הקטין; ובטובת הילד עצמו – כפי שהיא משתקפת מהמלצות תסקירי אגף הרווחה. נטען כי ההחלטה ניתנה בניגוד מוחלט להמלצות המקצועיות שעלו מחמישה תסקירים שהוגשו לאורך השנים, ושהביעו עמדה אחידה שלפיה יש להרחיב את זמני השהות של הבן אצל העותר ויש להימנע משינוי מקום המגורים שלו. נטען כי החלטת בית הדין הגדול ניתנה ללא כל הנמקה או הצדקה לסטייה מהמלצות מקצועיות אלה. עוד נטען כי ההחלטה התקבלה ללא דיון במעמד הצדדים, וכאשר המשיבה כלל לא ביקשה סעד של שינוי זמני השהות של הבן בבית האב. נוסף על כך, העותר טוען כי על פי תקנות הדיון בבית הדין הרבני הגדול יש לקבל ערעור אך במקרה של טעות בהלכה; טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות; או בהתקיים פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון – וכל אלה לא התקיימו במקרה דנן. בד בבד עם העתירה הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים – בגדרה התבקש בית המשפט לעכב את ביצועה של החלטת בית הדין הגדול, ולא לאפשר למשיבה להעביר את מקום מגורי הקטין לתל אביב, עד להכרעה בעתירה. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים – וההתערבות בהם שמורה רק למקרים חריגים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 15794-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פסקה 8 (11.9.2024); בג"ץ 4461-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 8 (19.9.2024); בג"ץ 5278/23 פלוני נ' בית הדין הרבני בירושלים, פסקה 6 (13.7.2023)). המקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. על אף שהעותר משווה לטענותיו מעטה של טענות במישור הסמכות – הרי שלמעשה הן נושאות אופי ערעורי מובהק. חיציה של העתירה מופנים לשיקול דעתו של בית הדין הרבני ולקביעותיו לגופן. אכן, כפי שטען העותר, קביעות אלה אינן עולות בקנה אחד עם ההמלצות בתסקירים. ברם, טענות העותר אינן מקימות עילה להתערבותנו – לא במישור הסמכות ואף לא במישור הפגיעה בכללי הצדק הטבעי. יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להסכים על מקום מגורים אשר יבטיח את איכות הקשר של שניהם עם בנם הקטין. יחד עם זאת, הרי שאין בטענות העתירה, המופנות כאמור לשיקול דעתו של בית הדין הגדול, להצדיק את התערבותנו. אשר על כן, דין העתירה להידחות, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו אלול תשפ"ה (19 ספטמבר 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת