יהושע דדון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 29210-12-25 עפס"פ 35217-12-25 עפס"פ 41599-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער בעפס"פ 29210-12-25: המערער בעפס"פ 35217-12-25: המערערים בעפס"פ 41599-12-25: יהושע דדון שמעון שפירא 1. אליעזר צדוק רוטמן 2. ברוך קרישבסקי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על החלטות בית המשפט השלום בירושלים בת"פ 47476-07-22, 55234-11-22, 58688-04-25, 19777-07-22 מיום 9.12.2025 שניתנו על ידי כב' השופטת ג'ויה סקפה שפירא בשם המערערים: עו"ד שמואל הורביץ פסק-דין ערעורים על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה שפירא) מיום 9.12.2025 בת"פ 47476-07-22; 55234-11-22; 58688-04-25; 19777-07-22, לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). יצוין כבר עתה כי הערעורים ידונו במאוחד. 1. נגד המערערים ואחרים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירות שונות בגין השתתפות בהפגנות נגד עבודות פיתוח הרכבת הקלה בירושלים. ההגנה טענה לאכיפה בררנית ובמסגרת כך ביקשה לקבל מסמכים המצויים ברשות המשיבה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). בקשות אלה נידונו בפני מותבים שונים. כך, בחלק מההליכים, שאינם ההליכים מושא הערעורים, התקבלה ביום 30.5.2025 החלטה על ידי השופטת סקפה שפירא לפיה ההגנה לא עמדה בנטל הראשוני להוכחת טענת האכיפה הבררנית ולכן בקשתה לקבל מסמכים נדחתה. לעומת זאת, בהליכים מושא הערעורים התקבלה ביום 24.6.2025 החלטה על ידי השופט א' איתן (להלן: המותב המקורי) לפיה ההגנה עמדה בתנאי הסף לקבלת המסמכים, והוא הורה למשיבה אילו נתונים עליה להעביר לידי ההגנה. בחודש יוני 2025 הדיון בהליכים מושא הערעורים דנן עבר להתנהל בפני השופטת סקפה שפירא (להלן: המותב הנוכחי). 2. ביום 8.12.2025 הגישו המערערים בקשה להורות על מחיקת כתבי האישום בטענה שהמשיבה לא קיימה כראוי את ההחלטה מיום 24.6.2025. כמו כן, המערערים ביקשו כי הבקשה תידון בפני המותב המקורי שנתן את ההחלטה המחייבת משיקולי יעילות וצדק; ולחלופין, מכיוון שהמותב הנוכחי נתן דעתו באופן מובהק בסוגיה (ההחלטה מיום 30.5.2025), נטען כי יש להעביר את הבקשה למותב אחר משיקולי צדק דיוני ומראית פני הצדק. 3. ביום 9.12.2025 התקיימו דיונים בפני המותב הנוכחי וההגנה טענה בעל פה לעניין העברת הדיון למותב אחר שידון בבקשה למחיקת כתבי האישום. המותב קבע כי אין מקום להחזיר את ההכרעה בבקשה למותב המקורי או להעבירה למותב אחר, בפרט לנוכח העובדה שהמשיבה לא חולקת על כך שלא מילאה אחר ההחלטה מיום 24.6.2025 ככתבה וכלשונה. עוד נקבע כי על אף מחדלה של המשיבה, הסעד המתאים איננו מחיקת כתב אישום ולמחדליה יינתן משקל בהמשך. 4. מכאן הערעורים שלפניי. המערערים טוענים כי בהחלטתו מיום 30.5.2025 המותב הביע דעתו המפורשת ביחס לטענת האכיפה הבררנית ולכן הוא אינו יכול לאכוף באובייקטיביות צו שיפוטי של מותב אחר המורה ההפך. עוד נטען כי החשש לכך שדעת המותב "ננעלה" התגשם בהחלטותיו מיום 9.12.2025 עת קבע כי המשיבה אמנם הפרה צו שיפוטי אך אין בכך כדי לפגוע בהגנת המערערים, ואף לא נקבעה כל סנקציה לאי-קיום החלטת המותב המקורי. משכך, המערערים גורסים כי המותב גיבש עמדה נחרצת שלא תאפשר את ניהול ההליך באופן אובייקטיבי. עוד נטען כי שיקולים של מראית פני הצדק מצדיקים את פסילת המותב גם כן. 5. דין הערעורים להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. המערערים הגישו לבית משפט קמא בקשה למחיקת כתבי האישום ולצדה "בקשות נלוות", ובין היתר בקשה ל"העברת ההכרעה בבקשה זו למותב שנתן את ההחלטה המחייבת" או למותב אחר. למעשה, מקריאת הבקשה לא עולה באופן ברור כי היא הוגשה מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט, ורק טענת המערערים כי דעת המותב "ננעלה" עשויה לגלות שזו המסגרת הדיונית לבקשה. זאת ועוד, המערערים לא טענו כי המותב פסול מלשבת בהליך כולו אלא רק לשם ההכרעה בבקשה הספציפית, מעין טענת פסלות אד-הוק (ראו והשוו: עפס"פ 38301-12-24 בילאן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(28.1.2025‏)‏). כפי שנפסק לא אחת, תנאי בלעדיו אין להגשת ערעור פסלות הוא קיומה של החלטת פסלות, אשר ניתנה במסגרת דיני הפסלות (ראו, למשל, עפס"פ 17403-01-25 אבו גאבר נ' מדינת ישראל, פסקה 3 ‏(‏7.1.2025‏)‏‏). אחת הסיבות לכך היא כי נימוקי החלטת הפסלות מבססים חלק חשוב מהתשתית העובדתית עליה מבוסס הערעור, ויש לתת לעמדת המותב משקל בהליכים מסוג זה (עפ"ס 75273-03-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 ‏(30.4.2025‏)‏). ברם, גם אם היה מקום להגיש בקשת פסלות בהירה יותר שהייתה מאפשרת למותב להידרש לטענות המופנות כלפיו כראוי, ממילא מצאתי כי דין הערעורים להידחות לגופם. 6. כידוע, עילה לפסילת שופט מלשבת בדין מתעוררת בהתקיים נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א לחוק בתי המשפט). לא מצאתי כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. העובדה כי המותב הנוכחי גילה דעתו בבקשה דומה קודמת אין בה כשלעצמה כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים. כשם שנקבע כי מותב יכול לשוב ולבחון מחדש החלטה שנתן לאחר שהוחזרה אליו מערכאת הערעור ואין בכך כדי להקים עילת פסלות אוטומטית (ע"פ 7700/14 אהרן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה, פסקה 8 (21.11.2014); ראו גם עפס"פ 60029-03-25 אהרוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 ‏(‏30.4.2025‏); עפס"פ 27476-02-25 עואודי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(‏26.3.2025‏)) – כך נכון גם במקרה דנן, שבו המותב נדרש לאכוף החלטה של מותב אחר. כפי שכתב המותב בהחלטתו מיום 9.12.2025 בת"פ 55234-11-22: "אין חולק כי [המשיבה] לא קיימה את החלטת כב' השופט איתן ככתבה וכלשונה ועל [המשיבה] לקיימה" (הדגשה הוספה – י"ע). גם בעובדה שהמותב דחה את הבקשה למחיקת כתב האישום, סנקציה שהשימוש בה יעשה במשורה, אין כדי ללמד שדעתו "ננעלה", והמותב אף ציין כי למחדלה של המשיבה יינתן משקל בהמשך. אשר על כן, לא מצאתי כי מתקיימת בענייננו עילה לפסילת המושב מלשבת בדין, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעורים נדחים אפוא. ניתן היום, ‏א' בטבת התשפ"ו (‏21.12.2025). יצחק עמית נשיא