המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין נ. בית הדין הארצי לעבודה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2921/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותרת: המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מועצה מקומית ג'סר אלזרקא 3. מוחמד כיתאני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ויסאם יאסין פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו עתירה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטות ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר, מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור י' רחמים ו-ד' חן) ב-ע"ע 68001-05-22 מיום 20.12.2022, בגדרו התקבל בחלקו ערעור שהגישה המשיבה 2 (להלן: המועצה) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה חיפה (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ט' אוגוסט ו-י' רינצלר) ב-סע"ש 56302-09-20 מיום 25.4.2022. בתמצית יתואר, כי המשיב 3 הוא עובד הוראה ומורה לשפה העברית, אשר הועסק אצל המשיבה 2 בין השנים 2013-2000, ובמקביל עבד אצל העותרת החל מחודש נובמבר 2012. בהמשך, ביום 4.11.2019 המשיב 3 נדרש לתקופת מחלה ממושכת, בגינה שילמה לו העותרת בהתאם לניצול מכסת ימי המחלה שצבר בתקופת עבודתו אצלה – עד תום. לאחר מכן, בהתאם להוראות "תקנון עובדי הוראה", המשיב 3 ביקש "לגרור" 322.9 ימי מחלה שלא נוצלו בתקופת עבודתו במועצה. משסירבה העותרת לשלם למורה בגין "גרירת" ימי המחלה, הוא עתר לבית הדין האזורי לעבודה לחייבה לעשות כן. בית הדין האזורי לעבודה קבע בפסק דינו כי התקיימו התנאים המזכים את המורה ב"גרירת" ימי המחלה מהמועצה לעותרת. בהתאם, חייב את העותרת לשלם למורה דמי מחלה עבור ימים אלו וכן חייב את המועצה לשפות את העותרת בגין תשלום זה. כאמור, ערעור המועצה התקבל בחלקו. בית הדין הארצי אישר את זכאות המורה ל"גרירת" ימי המחלה וקבלת תשלום עבורם מאת העותרת. בצד זאת, ביטל את חיוב המועצה לשלם לעותרת הואיל ובכתב התביעה לא נתבע כל סעד כספי מהמועצה אלא מהעותרת, ובנימוק לפיו אין לבית הדין סמכות לדון בסכסוך בין העותרת למועצה. מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרת, בית הדין הארצי שגה בפסק דינו, בין היתר, מאחר שהעותרת אינה אלא "צינור" להעברת תשלום המועצה עבור דמי המחלה למורה, ואף היות שאין חולק כי בדין הוגשה תביעת המורה לבית הדין נגד שני המעסיקים. בהתאם נטען כי אין יסוד לקביעת בית הדין הארצי שמשמעותה כי תביעת השיפוי של העותרת נגד המועצה תידון בהליך נפרד. דין העתירה להידחות. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה. התערבותו תיעשה במקרים חריגים בלבד בהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, ובנסיבות העניין הדבר מתחייב משיקולי צדק (ראו מני רבים: בג"ץ 3359/22 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (22.6.2022); בג"ץ 1431/23 קביליו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (20.2.2023)). אין המקרה שלפנינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים. טענות העותרת הן "ערעוריות" באופיין, ואין בהן כדי להצדיק את התערבותנו בפסק דינו המנומק של בית הדין הארצי לעבודה. כך בפרט בשים לב ליחסי הגומלין שבין בית משפט זה לבין בית הדין הארצי לעבודה, כאשר זה האחרון הוא בעל המומחיות בתחום משפט העבודה ועליו הטיל המחוקק את התפקיד של גיבוש גופי ההלכה בתחום זה (בג"ץ 6407/21 אביטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (14.10.2021)). סוף דבר: דין העתירה להידחות, משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התשפ"ג (‏18.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23029210_J01.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1