בג"ץ 2920-10
טרם נותח

אחמד חג'אזי נ. בית הדין הארצי לעבודה

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 2920/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2920/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: אחמד חג'אזי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה 3. עיריית אל-שאע'ור עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד מ' ותד בשם המשיב 3: עו"ד א' אסעד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. העותר הועסק על-ידי משרד החינוך בין השנים 1985-1958 כמורה ויועץ חינוכי, ובהמשך, עד למועד פרישתו בשנת 2004, שימש כמנהל בית ספר בדיר אל-אסד. לאחר פרישתו לגמלאות הגיש העותר לבתי הדין האזורי לעבודה בחיפה ובנצרת תביעות שונות נגד מעסיקתו האחרונה, עיריית אל-שאע'ור, היא המשיבה 3 לעתירה זו (להלן: העירייה). בין היתר, הגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה בה דרש מהעירייה לשלם לו עבור הפרשי גמלת פנסיה וכן פיצויי הלנת שכר בגין ההפרשים האמורים. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' ס' הנשיא א' קציר, ונציגי הציבור כ' גרודסקי ו-ר' פרי) קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את העירייה לשלם לעותר הפרשי גמלת פנסיה בסך כ-26 אלף ש"ח. טענת העירייה לפיה רכיב התביעה העוסק בפיצויי הלנת שכר התיישן – נדחתה. באשר לטענתה החלופית כי יש להפחית את פיצויי ההלנה האמורים בשל מצבה הכלכלי הרעוע, נקבע כי זו "לא הוכיחה את מצבה הקשה כמו גם כי נעשו או נעשים ניסיונות להבראת מצבה הכלכלי, אשר נקבעו בפסיקה כתנאי מקדמי להפחתת שיעור פיצויי ההלנה" (עמ' 4 לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 3.8.09). בצד האמור נקבע, כי על העירייה לשלם לעותר פיצויי הלנת שכר בשיעור של 40% (בחישוב לפי בסיס שנתי). העירייה חויבה גם בהוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח. העותר הגיש ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה כי לא היה מקום לפסוק לו פיצויי הלנת שכר מופחתים, שאינם לפי השיעור המירבי הקבוע בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), העומד על שיעור גבוה פי כמה מזה שנפסק לטובתו. עוד טען העותר כי היה מקום לפסוק לו פיצויי הלנת שכר גם בגין משכורות ששולמו לו באיחור. הערעור נדחה, לאחר שנקבע כי בפסק דינו של בית הדין האזורי לא נפלה טעות המצדיקה את התערבותו של בית הדין הארצי. 2. מכאן העתירה שלפניי, בגדרה טוען העותר, כי בית הדין האזורי לעבודה הפחית את שיעור פיצויי הלנת השכר מבלי שהביא כל נימוק התומך בכך. עובדה זו הקימה, לשיטתו, עילה להתערבותו של בית הדין הארצי בפסק הדין אולם בערכאה זו נדחה ערעורו ללא נימוקים. בכך נפגעה, להשקפתו, זכותו החוקתית לגישה לערכאות. העירייה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היקף התערבותו המצומצם של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בהחלטות ובפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. גם לגופם של דברים סבורה העירייה, כי הפחתת פיצויי הלנת השכר מתיישבת עם מגמת הפסיקה להפחית את שיעורם של פיצויי ההלנה מקום בו החייבת היא רשות מקומית שמצבה הכלכלי רעוע. 3. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. בית משפט זה יתערב בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה רק במקרים חריגים בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית או מקום בו שורת הצדק מחייבת התערבות כזו (ראו: בג"ץ 9510/09 שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 23.5.10); בג"ץ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת ת"א (לא פורסם, 5.10.09), סעיף 27 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל; בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים פ"ד מ(1) 673 (1986)). תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. יכול שהיה מקום לכך שבית הדין האזורי ינמק ביתר פרוט את הטעמים שהובילו להפחתת שיעורם של פיצויי ההלנה שנפסקו לעותר, בשל חובת ההנמקה הכללית המוטלת על ערכאות שיפוטיות באשר הן (על כך ראו למשל: רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (לא פורסם, 23.1.06)). בצד האמור, ההחלטה בעניין הפחתת דמי הפיצויים ניתנה בהתאם לסמכות הנתונה לבית הדין האזורי על פי חוק (ראו סעיף 18 לחוק הגנת השכר) והיא מתיישבת עם המגמה המקובלת בפסיקתם של בתי הדין לעבודה שלא לחייב את המעביד בתשלום מלוא גובה הפיצויים, בפרט מקום בו מדובר ברשות מקומית הנתונה בקשיים כלכליים (בהקשר זה ראו למשל פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' דהן (לא פורסם, 9.9.04)). המסקנה העולה מנתונים אלה היא, כי אף אם היה מקום לעמוד ביתר פירוט על הנימוקים שהובילו את בית הדין לתוצאה אליה הגיע, ואפילו אם נניח לצורך הדיון כי יצאה שגגה מתחת ידיו, אין מדובר, בנסיבות המקרה דנן ונוכח כללי ההתערבות שעליהם עמדנו, בטעות המבססת עילה להתערבות בית משפט זה. על יסוד כל האמור, נדחית העתירה על הסף. ניתן היום, ‏י"א תמוז התש"ע (‏23.06.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10029200_M03.doc יב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il