מפעלי תחנות בע"מ נ. דור אלון אנרגיה בישראל (1988)

פסק-דין בתיק ע"א 2917/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2917/15 כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון המערערת: מפעלי תחנות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. דור אלון אנרגיה בישראל (1988) 2. גילת ייזום פרויקטים בע"מ 3. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 02.03.2015 בת"א 1667-10-14 שניתן על ידי כב' השופט א' שוורץ תאריך הישיבה: ט' באדר א התשע"ו (18.02.16) בשם המערערת: עו"ד אורי ברימר; עו"ד מיכל ירום דרור בשם המשיבה 1: עו"ד אורי ששון; עו"ד גל קרול בשם המשיבה 2: עו"ד אליעד כהן בשם המשיבה 3: עו"ד קדר ארנה; עו"ד דעה קומם-שטיין פסק-דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' שוורץ) מיום 2.3.2015 בטען ביניים שהגישה המשיבה 1 בנוגע לכספים שהוחזקו על-ידה. רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי 1. המערערת, מפעלי תחנות בע"מ (להלן: מפעלי תחנות), היא הבעלים הרשום של מתחם הידוע כחלקה 5 בגוש 30128 בשכונת תלפיות בירושלים (להלן: המתחם או מתחם תלפיות). לאורך שנים רבות שוכרת המשיבה 3, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: אגד), ממפעלי תחנות מגרשים שונים ברחבי המדינה לצורך פעילותה התחבורתית ובהם המתחם דנן. ביוני 2004 כרתו מפעלי תחנות, אגד, והמשיבה 2 (להלן: גילת) הסכם ייזום (להלן: הסכם הייזום) שבמסגרתו ויתרה אגד על זכויותיה בשטח מסוים מתוך המתחם (להלן: המגרש) וזה הוחכר לגילת על ידי מפעלי תחנות לתקופה של 25 שנה לצורך הקמת תחנת דלק ומבנה מסחרי. בסעיפים 3.5 ו-7.1 להסכם הייזום נקבע כי במהלך 12 וחצי השנים הראשונות של תקופת החכירה גילת תשלם למפעלי תחנות דמי חכירה חודשיים בסך 5,000 דולר ומתוכם יהיה על מפעלי תחנות להעביר לאגד סך של 1,000 דולר לחודש. 2. העלויות הכרוכות בהקמת תחנת הדלק הכבידו על גילת ועל כן ביום 15.11.2006 היא התקשרה בהסכם עם המשיבה 1, דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן: דור אלון), לפיו ניתנה לגילת הלוואה והוסכם על הפעלת תחנת הדלק על ידי דור אלון. לאחר שתחנת הדלק הוקמה התקשרו גילת, דור אלון ומפעלי תחנות ביום 26.3.2008 בהסכם לפיו הושכרה תחנת הדלק לדור אלון ובתמורה התחייבה דור אלון לשלם למפעלי תחנות דמי שכירות חודשיים בסך 42,000 ש"ח ולגילת דמי שכירות חודשיים בסך 39,000 ש"ח או עמלה הנגזרת מהמכירות בתחנת הדלק (להלן: ההסכם המשולש). בסעיף 14 להסכם המשולש נקבע עוד כי גילת מתחייבת לשלם לאגד כל סכום שמגיע לה על פי הסכם הייזום וכי במקרה שאגד תטען כי היא זכאית לקבל סכום העולה על 1,000 דולר בתוספת מע"מ, יהיה על גילת לשלם סכום זה לאגד או לגרום לביטול התביעה של אגד. סעיף 15 להסכם המשולש הוסיף וקבע כי כל עוד לא בוטלה תביעת אגד כאמור, התשלום שאותו תבעה יקוזז מהסכומים המגיעים לגילת מדור אלון על פי ההסכם המשולש ויופקד בחשבון נאמנות שיפתח לצורך כך. מפאת חשיבותם של סעיפים אלה לענייננו נביא אותם כלשונם: התחייבויות כלפי אגד 14. היזם [גילת] מתחייב לשלם לאגד כל סכום המגיע לאגד ע"פ הסכם מפעלי תחנות [הסכם הייזום]. במקרה שאגד תטען כי הינה זכאית לסכום העולה על 1,000 $ + מע"מ לחודש (להלן: "תביעת אגד"), יהיה על היזם לשלם סכום זה לאגד (להלן: "התשלום לאגד") ו/או לגרום לביטול תביעת אגד [...]. התקבלה תביעת אגד כאמור, תועבר ליזם מיד עם קבלתה והיזם יהיה רשאי להתגונן כנגדה בשמו ובשם מפעלי תחנות [...]. 15. כל עוד לא בוטלה תביעת אגד כאמור, יקוזז התשלום לאגד מהסכומים המגיעים ליזם ע"פ הסכם זה מדור אלון. דור אלון תעביר את הסכומים שיקוזזו, לפי הודעת מפעלי תחנות בכתב, לחשבון נאמנות שיפתח במיוחד לצורך כך על ידי עורך דין שימונה לצורך כך על ידי מפעלי תחנות וע"י היזם (להלן: "הנאמן") [...]. 3. ביום 9.12.2008 שלחה אגד מכתב למפעלי תחנות בו טענה כי החל ממועד מסירת החזקה במגרש לגילת יש לגרוע מדמי השכירות שאותם אגד משלמת למפעלי תחנות את דמי השכירות היחסיים בגין המגרש. אגד הוסיפה וטענה באותו מכתב כי יש לגרוע מדמי השכירות בגין השכרת המתחם גם את דמי השכירות היחסיים שהיא משלמת בגין שטח של 210 מ"ר שלטענתה מהווה מחצית משטח במתחם אשר היא ולקוחות תחנת הדלק עושים בו שימוש משותף. ביום 31.12.2008 שלחה אגד מכתב נוסף למפעלי תחנות בו טענה כי היא זכאית ל-20% מדמי החכירה שגילת תשלם בעבור החכרת המגרש ולא לסך של 1,000 דולר בלבד. זאת ככל הנראה בהסתמך על הוראת סעיף 7 להסכם הייזום הקובע כי "מתוך הסכום ששולם למפעלי תחנות בפועל תהיה אגד זכאית לסך של 20% לכל חודש". מפעלי תחנות מצדה כפרה בזכותה של אגד לתבוע את הסכומים הנ"ל ואגד מצדה קיזזה באופן חד צדדי את הסכומים שתבעה מתוך מדמי השכירות שאותם נדרשה לשלם למפעלי תחנות בגין השכרת המתחם. 4. בנסיבות אלה פנתה מפעלי תחנות לגילת בדרישה לשלם לה את הסכומים שאגד קיזזה ועתידה הייתה לקזז מדמי השכירות והודיעה לה כי אם לא תעשה כן בכוונתה להודיע לדור אלון כי עליה לפעול בהתאם לסעיף 15 להסכם המשולש ולקזז את הסכומים שאגד תבעה מתוך הסכומים המגיעים לגילת על פי ההסכם הנ"ל. גילת לא נענתה לפנייתה זו של מפעלי תחנות ועל כן פנתה מפעלי תחנות לדור אלון בדרישה לקזז מתוך הסכומים המגיעים לגילת על פי ההסכם המשולש סך של 2,215,915 ש"ח בתוספת מע"מ. גילת מצדה דרשה ממפעלי תחנות להסיר את התנגדותה לתשלום דמי השכירות על ידי דור אלון ואף פנתה לדור אלון בדרישה לקבלת הכספים המעוכבים על-ידה. פניותיה אלה של גילת העלו חרס ועל כן ביום 1.9.2014 הגישה גילת לבית המשפט המחוזי-מרכז תביעה נגד מפעלי תחנות, דור אלון ואגד (ת.א 672-09-14) בה עתרה להורות לדור אלון לשלם לה את דמי השכירות המעוכבים על-ידה (להלן: תביעת תלפיות). 5. סמוך לאחר מכן, ביום 1.10.2014, הגישה דור אלון טען ביניים לבית המשפט המחוזי מרכז בו עתרה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע למי הזכות לקבלת הכספים האמורים – למפעלי תחנות או לגילת – ולמתן צו גודר לפי סעיף 233 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) שימנע ממפעלי תחנות ומגילת לתבוע ממנה את הכספים המוחזקים על-ידה. 6. ביום 2.3.2015 הכריע בית המשפט המחוזי בטען הביניים וקבע כי בעוד שיש לעכב את הסכומים שאגד קיזזה בשל טענתה כי היא זכאית ל-20% מהתשלומים שמעבירה גילת למפעלי תחנות בגין החכרת המגרש, אין לעשות כן ביחס לסכומים שאגד קיזזה בגין הפחתת השטחים הנטענת על-ידה. בהקשר זה קבע בית המשפט כי את התביעה של אגד לקבלת 20% מהתשלומים של גילת בגין החכרת המגרש, ניתן לייחס למנגנון החוזי הקבוע בסעיפים 15-14 להסכם המשולש מה שאין כן לגבי התביעה של אגד להפחתת השטחים. בתוך כך דחה בית המשפט את טענתה של מפעלי תחנות לפיה הואיל והסכומים שקוזזו על ידי אגד עולים על סך של 1,000 דולר בתוספת מע"מ הרי שבהתאם לסעיפים 15-14 להסכם המשולש יש לעכב את הכספים שמגיעים לגילת כבטוחה להסדרת התביעות של אגד וזאת אף אם התביעות אינן נוגעות לתקבולים שאגד זכאית להם, לטענתה, מדמי החכירה שגילת משלמת בגין חכירת המגרש. בית המשפט קבע כי פרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון סעיף 14 להסכם המשולש המתייחסת לסכומים שגילת התחייבה לשלם לאגד על פי "הסכם הייזום". הסכם זה, כך נקבע, הוגדר במבוא להסכם המשולש כחוזה שמכוחו נמסר המגרש לגילת לצורך הקמת תחנת הדלק לאחר שאגד ויתרה על זכויותיה באותו המגרש והוא הוסיף וקבע כי הסכם הייזום לא עסק במערכת החיובים שבין אגד למפעלי תחנות ביחס לתשלום דמי השכירות עבור מתחם תלפיות בכללותו. עוד קבע בית המשפט כי סעיף 14 להסכם המשולש קובע במפורש כי "תביעת אגד" היא תביעה של סכום העולה על 1,000 דולר לחודש בצירוף מע"מ המהווים למעשה את דמי השכירות שלהם זכאית אגד לפי סעיף 3.5 להסכם הייזום, והדבר מלמד כי כוונת הצדדים הייתה ליצור מנגנון חוזי שיתמודד עם תביעה של אגד הנוגעת לחלוקת דמי החכירה שגילת תשלם בגין חכירת המגרש. בנוסף קבע בית המשפט כי פרשנותה של מפעלי תחנות אינה מתיישבת עם התכלית העומדת ביסוד סעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש אשר נועדו למנוע מצב שבו גילת תגרוף לכיסה תשלומים בגין הפעלת תחנת הדלק על ידי דור אלון בעוד שמפעלי תחנות תישא לבדה בעלויות תביעותיה של אגד בגין הוויתור על הזכויות במגרש. כמו כן קבע בית המשפט כי פרשנותה של מפעלי תחנות לסעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש אינה מתיישבת עם כללי הפרשנות בחוזים לפיהם אין להניח כי החוזה נועד להטיל חיוב בלתי סביר על אחד הצדדים לחוזה שכן המשמעות של הפרשנות המוצעת על-ידה היא שגילת נטלה על עצמה חיוב רחב היקף ובלתי תחום שלפיו כל טענה או תביעה של אגד כלפי מפעלי תחנות שעמה יש לה מערכת התחשבנויות ענפה, תועתק לכתפיה של גילת. בית המשפט הוסיף וקבע כי ככל שהדבר נוגע לדור אלון הוא שוכנע כי היא פעלה בתום לב ושלא מתוך קנוניה עם מי מהצדדים לתביעה. לבסוף ובהינתן התוצאה שאליה הגיע חייב בית המשפט את מפעלי תחנות לשאת בשכר טרחת עורך דין של דור אלון בסך 12,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 7. בערעור שהגישה טוענת מפעלי תחנות כי בית המשפט שגה בקבעו כי הסכם הייזום לא עסק בין היתר במערכת החיובים בינה ובין אגד ביחס לתשלום דמי השכירות בגין מתחם תלפיות בכללותו וכן כי שגה בקבעו כי תביעת אגד להחזר יחסי של דמי השכירות אינה תביעה שניתן לייחס למנגנון החוזי הקבוע בסעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש, שכן בהסכם הנ"ל לא נכתב שהכוונה לתביעות של אגד הנוגעות אך ורק לדמי החכירה שאותם היא זכאית לקבל, אלא לכל סכום שאגד תדרוש העולה על 1,000 דולר בתוספת מע"מ. מטעם זה מוסיפה מפעלי תחנות וטוענת כי בית המשפט שגה בדחותו את פרשנותה לסעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש בנימוק שפרשנות זו מטילה חיוב בלתי מוגבל על גילת. לטענתה זהו החיוב שגילת נטלה על עצמה במסגרת ההסכם המשולש ועתה לאחר פסק-הדין הוא רובץ לפתחה של מפעלי תחנות עצמה. עוד נטען כי בית המשפט שגה בהתעלמו מעדותו של מנכ"ל מפעלי תחנות מר פריאל אטיאס (להלן: אטיאס) אשר העיד כי "בעת ניסוח סעיף 14 להסכם המשולש, היה ברור שכל סכום שאגד תתבע ממפעלי תחנות מכוח הסכם הייזום, מעבר ל-1000 דולר, יהיה אשר יהיה טיבו ומקורו, ייכלל בהתחייבות לשיפוי של גילת" (סעיף 33 לסיכומי מפעלי תחנות). כמו כן טוענת מפעלי תחנות כי פרשנותו של בית המשפט לסעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש אינה יכולה לעמוד "במבחן התוצאה" שכן הוכח שללא שיפוי של מפעלי תחנות על ידי גילת בגין תביעתה של אגד להחזר יחסי של דמי השכירות, מפעלי תחנות מפסידה מדי חודש עשרות אלפי שקלים בעסקה שערכה עם גילת. ולבסוף נטען כי לא היה מקום לדון בפרשנות הסכם הייזום והשלכותיו על ההסכם המשולש בהליך מסוג טען ביניים בשים לב להסתלקותה של אגד מההליך ולתביעת תלפיות, וכן בהינתן העובדה שדור אלון לא הייתה חשופה למצב של "סיכון כפול" אשר הצדיק לנקוט בהליך של טען ביניים מאחר שמפעלי תחנות לא דרשה ממנה להעביר את הכספים לידיה אלא רק לידי נאמן. 8. גילת מצדה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וסבורה כי אין שחר לטענתה של מפעלי תחנות לפיה ההתחייבות שהיא נטלה על עצמה בסעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש הייתה התחייבות בלתי מוגבלת לשאת בכל תביעה של אגד העולה על סך של 1,000 דולר וזאת כפי שעולה בבירור מסעיף 14 להסכם המשולש. עוד נטען כי התחייבותה של אגד לשלם למפעלי תחנות דמי שכירות בעבור השכרת המתחם נובעת מהסכם השכירות שנחתם ביניהן ולא מכוח ההסכם המשולש או הסכם הייזום ועל כן אין בסירובה של אגד לשלם למפעלי תחנות דמי שכירות עבור שטחים מסוימים במתחם כדי להוות "תביעה" כמשמעותה בסעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש. בנוסף נטען כי אין לייחס משקל לעדותו של אטיאס שכן הדרישה היחידה של אגד – שבעטיה הוכנס המנגנון החוזי הקבוע בסעיפים 14 ו-15 הנ"ל – הייתה לקבל את החלק היחסי המגיע לה לשיטתה מהתקבולים שישולמו למפעלי תחנות בגין החכרת המגרש לגילת. כמו כן נטען כי אין ממש בטענתה של מפעלי תחנות לפיה החיוב הבלתי תחום שאליו התייחס בית המשפט מונח בעקבות פסק הדין לפתחה של מפעלי תחנות עצמה שכן חיוב זה אינו נובע מהוראות הסכם הייזום או ההסכם המשולש אלא ממערכת היחסים שבין מפעלי תחנות לאגד וממנה בלבד. כמו כן נטען כי אין ולא כלום בטענות הפרוצדורליות שהעלתה מפעלי תחנות כנגד קיומו של הליך טען הביניים. 9. דור אלון סומכת גם היא את ידיה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי מפעלי תחנות מושתקת מלהעלות טענות כנגד עצם הנקיטה בהליך טען הביניים בהינתן העובדה שטענותיה בהקשר זה הועלו בחוסר תום לב רק בשלב מתקדם של ההליך ולאחר שמפעלי תחנות העריכה כי ההליך צפוי להיות מוכרע לרעתה. דור אלון מוסיפה וטוענת כי טען ביניים הוגש ונוהל כדין בהתאם לתקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהינתן העובדה שדרישותיהן של מפעלי תחנות וגילת היו דרישות ה"מכחישות זו את זו" כלשון אותה תקנה ועל כן אין ממש בטענתה של מפעלי תחנות לפיה דור אלון לא הייתה במצב של "סיכון כפול" בנסיבות שנוצרו. לבסוף נטען כי הסעד המבוקש בתביעה – העברת מלוא הסכומים שאגד קיזזה מדמי השכירות המגיעים למפעלי תחנות לידי הנאמן – אינו נוגע לדור אלון שכן כל הכספים שעוכבו על-ידה הועברו זה מכבר לגילת ולנאמנים שמונו על-ידה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט קמא. 10. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 11.11.2015 הודיעה אגד כי מאחר שהערעור דנן עוסק בפרשנות הוראותיו של ההסכם המשולש שאגד אינה צד לו היא אינה מוצאת לנכון לחוות את דעתה בסוגיה נושא הערעור. עם זאת אגד הוסיפה וציינה כי מאחר שלתוצאות הערעור יש לשיטתה השלכות על תביעת תלפיות בכוונתה להתייצב לדיון בערעור ובעקבות כך הורה כבוד הרשם ג' לובינסקי זיו לאגד להגיש סיכומים מטעמה. בסיכומיה מיום 21.12.2015 ציינה אגד כי לגישתה היא אינה צריכה להמשיך ולשלם למפעלי תחנות שכירות בגין שטח המגרש לאחר שהוא הוחכר לגילת וכי היא זכאית לקבל 20% מהתקבולים של מפעלי תחנות מתחנת הדלק לרבות התקבולים המתקבלים בגין החכרת המגרש מכוח ההסכם המשולש. הדיון בערעור מיום 18.2.2016 11. בפתח הדיון שהתקיים בערעור ביום 18.2.2016 הודיע בא-כוחה של מפעלי תחנות כי חלה התקדמות משמעותית ביותר בהליך גישור שבו נוטלות חלק מפעלי תחנות וגילת והמקיף סכסוכים נוספים התלויים ועומדים ביניהן וביקש כי הערעור לא ישמע וכי לא יינתן בו פסק-דין על-מנת לאפשר את מיצוי הליך הגישור. בנסיבות שתוארו נעתרנו לבקשה והורינו – בהסכמת הצדדים – כי ככל שהליך הגישור לא יצלח הערעור יוכרע על פי הטיעונים הכתובים שבפנינו תוך שלצדדים תינתן אפשרות להגיש השלמת טיעון בכתב בהתייחס לראיה החדשה שהגשתה אושרה בתחילת הדיון ועניינה מכתב מיום 4.12.2007 ששלח בא-כוחה של אגד לבא-כוחה של מפעלי תחנות והתומך, לטענתה של גילת, בפרשנות המוצעת על-ידה להוראת סעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש. בניגוד להערכות האופטימיות שאפיינו את הצגת הדברים בפתח הדיון הנ"ל, הודיעה מפעלי תחנות ביום 18.5.2016 כי הליך הגישור נכשל ובעקבות כך הגישו הצדדים השלמת טיעון בכתב בנוגע לראיה החדשה ואין מנוס ממתן פסק-דין בערעור. דיון והכרעה 12. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו רואים לאמץ אותו מטעמיו בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת שכן ממצאיו של בית המשפט המחוזי מעוגנים בחומר הראיות שהוצג ותומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע. כמו כן אין לגלות במסקנות אלה טעות שבחוק. השאלה המרכזית שהונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי הייתה האם "תביעת אגד" כמשמעותה בסעיף 14 להסכם המשולש הינה תביעה של אגד לסכומים המגיעים לה, לטענתה, מתוך התשלומים המתקבלים מהחכרת המגרש לגילת, או שמא מדובר בכל תביעה כספית של אגד הקשורה למתחם תלפיות. בית המשפט המחוזי קבע כי פרשנות לשונית ותכליתית כאחד של הוראות סעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש, מוליכה אל המסקנה כי ההתחייבות שגילת נטלה על עצמה במסגרת הסעיפים הללו תחומה לתביעה של אגד בגין סכומים המגיעים לה לטענתה מתוך התשלומים המתקבלים מהחכרת המגרש לגילת. מסקנתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלינו לחלוטין. היא מעוגנת בלשון סעיף 14 להסכם המשולש העוסק בהתחייבות של גילת לשלם לאגד כל סכום המגיע לה על פי "הסכם הייזום" שבמסגרתו ויתרה אגד על זכויותיה במגרש וכן היא מתיישבת עם הגדרת המונח "תביעת אגד" באותו סעיף המתייחסת לתביעה של אגד "לסכום העולה על 1000$ + מע"מ לחודש" שהם דמי השכירות שלהם זכאית אגד על פי הסכם הייזום מתוך הסכומים שגילת שילמה בגין חכירת המגרש. כפי שקבע בית המשפט המחוזי מסקנה זו אף תואמת את התכלית שביסוד סעיפים 14 ו-15 להסכם המשולש ואילו גרסתה של מפעלי תחנות לפיה גילת נטלה על עצמה התחייבות בלתי מוגבלת לשאת בכל דרישה או טענה של אגד כנגד מפעלי תחנות שעמה יש לה מערכת התחשבנויות ענפה - נטולה כל היגיון כלכלי. כמו כן לא מצאנו כי נפל פגם בכך שדור אלון בחרה לנקוט בהליך של טען ביניים בנסיבות שנוצרו. 13. אשר על כן הערעור נדחה. מפעלי תחנות תישא בשכר טרחת המשיבה 2 בערעור בסך 30,000 ש"ח ובשכר טרחת המשיבות 1 ו-3 בסך 10,000 ש"ח לכל אחת. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏י"ד בתמוז התשע"ו (‏20.7.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15029170_V13.doc אי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il