ויליגר תעשיות בע"מ נ. שר התעשיה המסחר והתעסוקה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2917/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2917/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותרת: ויליגר תעשיות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר התעשיה המסחר והתעסוקה 2. שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד א' מירלמן בשם המשיבים: עו"ד נ' בן אור פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. לפנינו עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי להורות למשיב 1 לנמק מדוע לא ימסור לעותרת מסמכים שהתקבלו מגורמים שונים (יבואנים, איגוד לשכות המסחר, סוכני יבוא, עובדי המשיב 1) במסגרת הליך של גיבוש המלצות להורדת מכסים על שימורי טונה, וכן מדוע לא תושהה העברת ההמלצות של הצוות שבחן את הנושא לידי המשיבים עד לבדיקת המידע שנמסר לצוות לצורך קבלת המלצותיו אלו. 2. העותרת עוסקת בייצור שימורי טונה בישראל. המשיבים הקימו צוות לבחינת רמת התחרותיות והמחירים בתחום מוצרי המזון והצריכה, בראשות מר שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת (להלן: ועדת קדמי), אשר המליץ, בין היתר, על הפחתת מכסים המוטלים על יבוא שימורי טונה. ביום 29.1.2012 פרסם יו"ר הוועדה מכתב, בו בין היתר נאמר, כי כיום שיעור המכס על הטונה עומד על 30%, ומומלץ על הפחתתו ל-12% במתווה של ארבע שנים. לטענת העותרת, פנייתה ליו"ר ועדת קדמי בבקשה לקבל את המסמכים שהועברו לידיה על ידי גורמים שונים ועמדו בבסיס המלצותיה אלו, לא נענתה. נטען, כי המלצות הועדה פורסמו באופן רשמי רק ביום 1.4.2012 באתר משרד התמ"ת. לטענת העותרת, דחיפותה של העתירה והצורך בצו ביניים נובעים מכך שהמלצות אלו יובאו לאישורו של המשיב 2 ביום 1.5.2012. לטענת העותרת, המלצות ועדת קדמי הושפעו ממניעים זרים וניתנו מבלי שזו בחנה את מכלול הנתונים הרלוונטיים. את טענתה זו תומכת העותרת, בכך שאך לפני שנה וחצי קבע מנכ"ל משרד התמ"ת כי אין להוריד את שיעור המכס על שימורי טונה. לטענת העותרת, השינוי בעמדה זו נובע ממטרת המשיב 1, כפי שזו הוצהרה בפומבי על ידי אחד מעובדיו, להביא למצב בו בישראל תהיינה רק תעשיות עתירות ידע, וכי אין הוא מעוניין להגן על תעשייה "נושנה". עוד טוענת העותרת, כי המשיב 1 הסתמך על מידע שגוי ומטעה שהוצג בפניו על-ידי גורמים אינטרסנטים, המעוניינים בהפחתת המכס משיקולים עסקיים בלבד. לטענתה, הורדת המכסים על שימורי הטונה עשויה להביא לקריסתם של חמישה מפעלים לשימורי טונה בישראל, ולפיטוריהם של מאות עובדים. כאשר מנגד, החיסכון למשקי הבית בהורדת המכסים הינו זניח. 3. בתגובה המקדמית של המשיבים לעתירה, נטען, כי ועדת קדמי הוקמה על רקע המחאה הציבורית בנושא יוקר המחיה, ומטרתה הייתה לבחון את "רמת התחרותיות והמחירים בתחום מוצרי המזון והצריכה". הועדה התבקשה לאתר כשלי שוק המונעים הגברת תחרות וירידת מחירים בשווקי המוצרים, לרבות חסמים להגברת הייבוא. לטענת המשיבים, ביום 16.8.2011 פרסמה ועדת קדמי הודעה על כוונתה לבחון אפשרות לחולל ירידת מחירים של מוצרי מזון, לרבות מוצרים חקלאיים, בדרך של הפחתת מכסים ומסי קנייה, ובקשה לשמוע את עמדת הציבור בכללותו, כמו גם את עמדתם של הגופים הנוגעים לעניין. נטען, כי בעקבות הפרסום התקבלו פניות רבות מן הציבור, ובכלל זה אף מיצרנים מקומיים של טונה. עוד נטען, כי ביום 30.10.2011 התקבלה החלטת ממשלה (מס' 3783) בנושא "שינויים במערכת המס", אשר אימצה את המלצות ועדת טרכטנברג, במסגרתה הוחלט על מתווה של הפחתת מכסים במוצרים תעשייתיים, והוטל על ועדת קדמי להמליץ בפני המשיב 2 על רמת המכסים שיחולו על טובין חקלאיים ומוצרי מזון, עליהם נמנים שימורי הטונה. לטענת המשיבים, הועדה בחנה באריכות את הנושא בכללותו, וכן את הסוגיות הספציפיות הנוגעות לשוק הטונה. בעניין זה צוין, כי כבר ביום 21.8.2011 פנה בא כוח העותרת לוועדת קדמי, ופירט בכתב את הנימוקים המצדיקים לדעתו, הימנעות מהפחתת שיעורי המכס (משום מה מכתב זה לא צורף לעתירה), וכן התקבלו פניות נוספות ברוח דומה אף מגורמים שונים. עוד צוין, כי בתאריכים 25.7.2011, 27.7.2011 ו-10.8.2011 התקיימו ישיבות של ועדת קדמי בעניין זה, וכך גם ביום 10.1.2012 התקיימה ישיבה נוספת של הועדה בנוכחות מספר גורמים הקשורים לענף הטונה. בישיבה זו הוצגה, בין היתר, עמדה כי שוק הטונה הוא שוק תחרותי, וכי הפחתת המכסים תביא לפגיעה קשה ביצרני הטונה בישראל, ומנגד לא תביא לירידת מחירים לצרכנים. לטענת המשיבים, חברי ועדת קדמי ראו לנגד עיניהם, לאורך כל הדיונים בסוגיות האמורות, את מכלול השיקולים וההשפעות השליליות הפוטנציאליות להורדת המכסים. באשר לבקשת העותרת לקבל את החומרים והמסמכים אשר הועברו לועדת קדמי מהיבואנים, איגוד לשכות המסחר וסוכני ייבוא, טוענים המשיבים, כי כלל לא הומצאו לוועדה חומרים כתובים, אלא טיעוני הגופים הללו נשמעו בעל-פה במסגרת הישיבות שפורטו לעיל ואשר סיכומיהן צורפו לתגובת המשיבים. לפיכך נטען, כי אין כל חומר אשר לא גולה על ידי הוועדה וניתן לחושפו כמבוקש בעתירה. לטענת המשיבים, אין כל יסוד לטענת העותרת לפיה הם הפרו את חובתם לנהוג בשקיפות ובסבירות. באשר לטענת העותרת, כי המלצות הועדה ניתנו בניגוד להחלטה קודמת שלא להפחית את שיעור המכס על שימורי הטונה, טוענים המשיבים, כי הסוגיה נדונה וההחלטה האמורה ניתנה זמן רב לפני מינוי ועדת קדמי, לרקע המציאות דאז. נוכח האמור, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, ובתוך כך אף הבקשה למתן צו ביניים. שכן, הדרישה להורות על מניעת העברת המלצותיה של ועדה מקצועית לעיון השרים שמינו אותה היא מרחיקה לכת, ומכל מקום, העברת ההמלצות למשיב 2 אינה מעשה בלתי הפיך, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה למתן צו ביניים. 4. המשיבים בקשו להאריך ביום אחד את המועד להגשת תגובתם. לאחר עיון בתגובת העותרת לבקשה זו ובהודעה שהגישה, אנו מאריכים את המועד כמבוקש. דיון והכרעה 5. דין העתירה להידחות על הסף. בעתירה עצמה הבהירה העותרת כי "אינה מבקשת את התערבות בית המשפט במדיניות המשיב, אלא להורות על מסירת כל המידע הרלוונטי, בהקדם האפשרי". מתגובת המשיבים עולה, כי כלל לא נמסרו לוועדה חומר ומסמכים כתובים, וטיעוני הגופים השונים בסוגיות הרלוונטיות נשמעו בעל-פה. המשיבים צירפו לתגובתם את סיכומי הישיבות מתארכים 25.7.2011, 27.7.2011, 10.8.2011, 10.1.2012, כמו גם את דו"ח הועדה ונספחיה. לפיכך, נראה כי מבחינה זו העתירה התייתרה. במידה והעותרת אינה מסתפקת בחומר שהועבר עתה לעיונה, הרי שפתוחה בפניה הדרך להגיש עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, לבית משפט לעניינים מנהליים. כמו כן, איננו מוצאים כל עילה למנוע את העברת המלצות הועדה לידי המשיב 2. העותרת לא הצביעה על פגם או פסול בעבודת הועדה, מעבר לאמירה הכללית כי "המלצות הועדה התקבלו ממנעים זרים ומבלי שבחנה את כל הנתונים הרלוונטיים והמידע האמיתי". אולם, העותרת כלל לא פירטה על מה נסמכת טענתה זו והיא אינה מעוגנת בעובדות. עצם חוסר שביעות רצונה של העותרת מהמלצות הוועדה, אין בו כדי לבסס טענה חמורה זו. זאת ועוד, אף לטענתה של העותרת כי לא עמדו בפני הועדה הנתונים הרלוונטיים, אין אחיזה של ממש. שכן, מכתבה של העותרת עצמה מיום 21.8.2011, שכאמור לא צורף לעתירה (מש/2), נשלח לוועדה והוא כלל טענות מפורטות ביותר, בסוגיה הנדונה. לפיכך, איננו סבורים כי יש הצדקה למנוע את העברת ההמלצות לידי המשיב 2, עוד בטרם התקבלה כל החלטה על ידי הרשות המוסמכת. אשר על כן, העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א באייר התשע"ב (‏3.5.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12029170_L04.doc תר מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il