פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עש"ם 2917/03
בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם 2917/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערערת:
פנינה אלקיס
נ ג ד
המשיבה:
נציבות שירות המדינה
ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 20.2.03 בתיק בד"מ 73/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: עו"ד רינה גרוס – יו"ר בה"ד; גב' ברכה פרקש ומר עזרא מוסרי
תאריך הישיבה:
י"ג באב התשס"ג (11.8.2003)
בשם המערערת:
עו"ד דוד ראש
בשם המשיבה:
עו"ד דפנה ברלינר
פסק-דין
בפניי ערעור על פסק דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי שירות המדינה, אשר הרשיע את המערערת, על-פי הודאתה, בשלושת האישומים אשר הוגשו נגדה לפי סעיפים 17(1)(2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963. בעקבות הרשעתה גזר עליה בית-הדין נזיפה חמורה והקפאת דרגה עד לסוף שנת 2003.
1. המערערת הינה עובדת בכירה במשרד הדתות אשר שימשה בתקופה הרלוונטית גם כרכזת פניות הציבור במשרד. נגד המערערת הוגש כתב-תובענה לבית-הדין למשמעת בה הואשמה בשלושה אישומים בעבירות של פגיעה במשמעת שירות המדינה, הפרת הוראות התקשי"ר, והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. האישום הראשון מתייחס להיעדרות מהעבודה ללא דיווח וללא קבלת אישור מהממונים עליה, בתאריכים שונים החל מחודש מאי 2000, שפורטו בכתב-התובענה. האישום השני נוגע לאי-החתמת כרטיס הנוכחות של המערערת במספר תאריכים באותה תקופה, כפי שפורטו בכתב-התובענה, וזאת בניגוד להוראת הממונים עליה. האישום השלישי מתייחס למספר מועדים בהם נכנסה המערערת לכנסת ללא היתר כניסה מהמשרד, בימים שעליהם הצהירה כימי מחלה.
כאמור, המערערת הורשעה על-פי הודאתה בעובדות כתב-התובענה, ונגזרו עליה אמצעי משמעת של נזיפה חמורה והקפאת דרגה עד לתום שנת 2003.
הנסיבות שברקע העמדתה לדין של המערערת מורכבות הן וביחס לחלק מהן נתגלעה מחלוקת בין המערערת לתביעה. עם זאת, ניתן לקבוע בבירור כי המערערת היתה עובדת משרד הדתות אשר זכתה להערכה בשל תיפקודה המקצועי עד לקרע שארע בינה לבין מנכ"ל המשרד בשנת 1999. התברר כי בשנה זו פנו אליה מספר עובדות במשרד והעלו בפניה את מצוקתן עקב מעשי הטרדה מינית והתנכלות מצד סגן חשב המשרד והחשב. המערערת פעלה להבאת התלונות לידי חקירה וברור, ופעלה למיטב אמונתה כנגד התופעות הפסולות שנחשפו במשרד. בחלק מהתלונות נמצא ממש ובעקבותיהן אף הורשע סגן חשב המשרד.
פעולותיה של המערערת היו ככל הנראה לצנינים בעיני הממונים עליה, וביחסים הפנימיים שבמשרד נתגלו מתחים קשים. המערערת חשה כי הממונים על המשרד ובהם המנכ"ל, מיצרים את צעדיה ומתנכלים לה. היא נדרשה לעזוב את חדר עבודתה ולעבור לחדר אחר בו לא היה מחשב; היתה פגיעה באופי העבודה ובמשימות שהוטלו עליה; למעשה, ניטלה ממנה תעסוקתה. כן חשה כי נפגעו תנאי העסקתה והכנסתה, ואף היה נסיון להביא לפיטוריה. בתאריך 1.1.2000 קיבלה המערערת הודעה כי עבודתה מופסקת, ובעקבות כך פנתה לבית-הדין לעבודה. בבית-הדין לעבודה ניתן תוקף של פסק דין להסכמה שהושגה בין הצדדים, ונקבע בה כי המערערת תושב לעבודה בתנאי העבודה המקובלים, אך גם הסדר זה, ככל הנראה, לא מומש. על-פי מכלול הנסיבות, היתה המערערת בתחושה כי השינוי במעמדה במשרד כרוך בצעדים שנקטה כדי לחשוף את הארועים שהתרחשו שם.
בעקבות ההתדרדרות במעמדה של המערערת היה מצבה במשרד קשה והיא חיפשה מוצא ואף פנתה לגורמים שונים מחוץ למשרד לקבלת תמיכה. על רקע זה, ולאחר שההסדר שהושג בבית-הדין לעבודה לא שיפר את יחס הממונים כלפיה, החלה המערערת נעדרת מן העבודה, החסירה החתמות בכרטיס הנוכחות, וזאת בחלק מהתקופה בניגוד להוראות המנכ"ל שהורה לה במפורש להתייצב לעבודה במשרד ולא בכנסת, מקום אליו נהגה להגיע גם במסגרת תפקידה. בשנת 2001, התחלפה הנהלת המשרד, והמערערת שבה לעבוד במשרד. על-פי עמדת המשרד כפי שהוצגה בבית-הדין, היא מוערכת היום כבתחילה.
2. בגזר הדין בעניינה של המערערת עמד בית-הדין על הפרת המשמעת מצד המערערת, ועל החומרה שיש בהתנהגותה. בית-הדין נתן דעתו עם זאת גם לעמדת המשרד בעת ניהול ההליכים, לפיה חזרה המערערת לעבודה מלאה לשביעות רצון ההנהלה הנוכחית. חומרה מיוחדת ראה בית-הדין בכך שהמערערת אשר הכירה את כל "הכתובות" אליהן יש לפנות כדי לקבל סיוע כנגד הלחץ שהופעל עליה על-ידי הנהלת המשרד, העדיפה במקום למצוא פתרונות לגיטימיים למצבה, לעשות דין לעצמה. בית-הדין גילה הבנה לכך שהמערערת התקשתה לשבת במשרד ללא מעש לאחר שנשללו ממנה תפקידיה, אך סבר שהיה על המערערת לנהוג בהתאם להוראות ולהתייצב במקום העבודה כמתחייב מאופיו של שירות המדינה ומהחובה לקיים את הוראות הממונים. בית-הדין עמד גם על החומרה במעשיה של המערערת המתבטאת בכך שאין מדובר בעבירה חד פעמית אלא בסדרה של מעשים, ומנגד הביא בחשבון את הנסיבות שהביאו את המערערת להתנהג כפי שהתנהגה, ואת העובדה כי התנהגותה של המערערת בתום התקופה האמורה היא ללא דופי. על-פי האיזון שערך בית-הדין כאמור, גזר על המערערת את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה והקפאת דרגתה עד לסוף שנת 2003.
בערעור שבפניי העלתה המערערת טענות המתייחסות בעיקר נגד אמצעי המשמעת שנגזרו עליה, אשר בנסיבות המיוחדות של עניינה, היותה עובדת משנת 1993 ללא קביעות, פוגעות בה במיוחד.
3. עניינה של המערערת הוא אכן יוצא דופן. אין חולק כי היעדרותה מן העבודה בניגוד להוראות המנכ"ל, אי החתמת הכרטיס ושהותה בכנסת בניגוד לעמדת המנכ"ל מהוות עבירות משמעת והיא אכן הורשעה על-פי הודאתה. עם זאת, ספק בעיני אם היה זה המקרה המתאים להעמדה לדין. המערערת נקלעה למצב בו חל שינוי בתנאי עבודתה ובמעמדה במשרד עקב חשיפת התלונות וקידומן. עד לאותו ארוע זכתה המערערת לאמון ולהערכה במשרדה. חילופי המנכ"ל והגיבוי שניתן על-ידו לעובדים אשר המערערת קידמה את התלונות נגדם הם שהביאו להתדרדרות היחסים במשרד. בהתחשב ברקע מיוחד זה ומתוך מגמה שלא להרתיע עובדים החושפים מעשים בלתי ראויים במשרדם מלהציג עמדה עצמאית ואמיצה, ראוי היה להימנע מהעמדתה לדין של המערערת. אין באמור כדי להצדיק את התנהגותה של המערערת. היא אכן לא היתה רשאית, גם במצב אליו נקלעה, להיעדר ממקום העבודה. עם זאת, כשם שלא היה מקום ל"עשיית דין עצמי" מצד המערערת, כך גם ראוי היה שבנסיבות המיוחדות של המקרה, הנהלת המשרד ונציבות שירות המדינה ינקטו באמצעים אדמיניסטרטיביים ומשמעתיים אחרים שהם פחות קיצוניים מהעמדה לדין. בצד החובה להתייצב לעבודה, להקפיד על שעות העבודה ועל מילוי התפקיד, עמדה חובת ההנהלה להעסיק את המערערת בתנאים ההולמים את כישוריה ואת מעמדה במשרד עובר להתדרדרות שארעה.
בהתחשב בנסיבות יוצאות הדופן של הפרשה ובעמדה שהציג המשרד עצמו בעת הדיון בבית-הדין, אני רואה לקבל את הערעור ולהקל בגזר דינה של המערערת באופן שיוטל עליה אמצעי המשמעת של נזיפה בלבד.
אשר על כן הערעור כנגד ההרשעה נדחה.
הערעור על אמצעי המשמעת מתקבל והם יועמדו על נזיפה.
ניתן היום, י"ד באב התשס"ג (12.8.2003).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03029170_N04.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il