יורם דמרי נ. עו"ד ראובן שרגיל- בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החי

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2915/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: יורם דמרי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ראובן שרגיל – בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב 2. כונס נכסים רשמי 3. פנחס דוד 4. עתיד רשת מכללות טכנולוגיות בע"מ 5. מאלמ מוצרי בניה בע"מ 6. רשות המיסים אגף המכס והמע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק) מיום 20.2.2022 בפש"ר 44725-04-12 בשם המערער: עו"ד אלדד בן הרוש פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק) מיום 20.2.2022 בפש"ר 44725-04-12, בגדרה בוטל צו הפטר שניתן למערער. הרקע לערעור סיפור המעשה החל ביום 18.11.2012 עת ניתן לבקשת המערער צו כינוס לנכסיו. נגד המערער הוגשו תביעות חוב בסך כולל של 222,489 ש"ח, מתוכו סך של 16,000 ש"ח בדין קדימה. ביום 30.1.2014 הכריז בית המשפט המחוזי על המערער פושט רגל ומינה את משיב 1 נאמן לנכסיו (להלן: הנאמן). ביום 16.9.2014 הגיש המערער בקשה למתן צו הפטר, וממועד זה התקיימו בינו ובין הנאמן מגעים בניסיון להגיע להסדר חוב מוסכם. בשלהי שנת 2017 הודיע הנאמן לבית המשפט המחוזי כי נפתחה נגד המערער חקירה בחשד לפעולות עסקיות שקיים לאחר מתן צו הכינוס ולהסתרת הכנסות בהיקף ניכר. על רקע זה, הודיע משיב 2 (להלן: הכנ"ר) ביום 14.3.2019 כי הוא מתנגד לאישור הסדר חוב בעניינו של המערער. ברם, במסגרת דיון שהתקיים ביום 26.5.2020, הורה בית המשפט המחוזי על כינוס אסיפת נושים שבגדרה תעלה להצבעתם הצעת ההסדר מטעם המערער. ביום 20.7.2020 הודיע הכנ"ר לבית המשפט המחוזי כי הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות לפי פרק ח' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). בכלל זה, יוחסה לו עבירה של הסתרת הכנסות בסך של כ-4 מיליון ש"ח בגין עבודות בניה ושיפוצים שביצע במהלך הליך פשיטת הרגל, בין השנים 2017-2014. במסגרת דיון שהתקיים ביום 22.7.2020, אישר בית המשפט המחוזי את הצעת המערער להסדר חוב לאחר שזו אושרה כדין על ידי נושיו. על פי ההסדר שאושר, התחייב המערער לשלם לקופת פשיטת הרגל סך של 170,000 ש"ח בתוך 90 ימים, כך שהנושים בדין רגיל יזכו לדיבידנד בשיעור של כ-57% והנושים בדין קדימה יקבלו דיבידנד בשיעור של 100%. עם זאת, לצד אישור ההסדר הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי "לאחר שתינתן הכרעה בתיק הפלילי, תובא ההכרעה לעיוני על ידי הנאמן, וכל אחד מהצדדים יהיה רשאי להגיש כל בקשה מתאימה בהתאם לסעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל". ביום 30.11.2020, לאחר שתנאי ההסדר מולאו, הגיש הנאמן לחתימת בית המשפט המחוזי פסיקתא שלפיה ניתן למערער הפטר חלוט, וזו נחתמה כמבוקש. אולם, בכך לא תם ההליך. בחלוף חודש ימים בלבד, ביום 29.12.2020 הגיש הכנ"ר לבית המשפט המחוזי בקשה לביטולו של צו ההפטר ושל ההליך כולו, בהתאם להוראות סעיפים 63(א)(1) ו-55(ב) לפקודה. זאת, נוכח העובדה שהמערער הורשע ביום 18.10.2020, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן. לבקשתו של הכנ"ר צורפה הכרעת הדין וכן עותק מכתב האישום המתוקן ממנו עולה, בתמצית, כי בין השנים 2017-2014, לאחר מתן צו הכינוס, עסק המערער בעבודות בנייה ושיפוצים באמצעות עוסק מורשה שנרשם על שם גיסו. המערער הורשע בעבירות מס שונות וכן בעבירות לפי פרק ח' לפקודה ובהן אי דיווח לנאמן או לכנ"ר על הכנסות בסכום של למעלה מ-4 מיליון ש"ח; שימוש בחשבון בנק של אחר; ופירעון המחאות שקיבל מלקוחותיו אצל נותני שירות מטבע על מנת להסוות את פעילותו והכנסותיו. הכנ"ר ציין כי לא היה מקום ליתן למערער צו הפטר, נוכח הכרעת הדין שניתנה בהליך הפלילי שהתנהל בעניינו, כאשר הנאמן כלל לא ידע על הכרעת הדין שניתנה בעת שהגיש את הבקשה למתן צו הפטר. המערער התנגד לבקשת הכנ"ר, בציינו כי אין מקום להתערב בהסדר נושים שאושר כדין וקיבל תוקף של פסק דין. המערער טען כי פעל נמרצות לגיוס כספים לצורך עמידה בתנאי ההסדר, בין היתר באמצעות בת זוגו שלוותה עבורו סכומים נכבדים ואף מימשה לשם כך קרן השתלמות וכי הבקשה לביטול ההפטר הוגשה בחלוף למעלה מ-60 ימים ממועד הרשעתו, באופן שגרם למערער להניח כי הכנ"ר ויתר על טענותיו בעניין זה. לאחר שנגזר דינו של המערער, ובתום דיון בבקשת הכנ"ר לביטול צו ההפטר ביום 12.12.2021, נקבע כי טרם קבלת החלטה יודיעו הנושים את עמדתם ביחס לאפשרות "לפיה ישולמו 100% מתביעות החוב" להם. בתגובה להחלטה זו הוגשו שתי עמדות בלבד: האחת, עמדה של נושה אשר תמך בבקשת הכנ"ר לביטול צו ההפטר; והשנייה, עמדתו של "נושה" אשר תביעת חוב שהוגשה על ידו נדחתה בשל איחור בהגשתה, אשר הודיע כי ככל שתביעתו תתקבל הוא יסכים לאישור הסדר חדש שלפיו ישולם לנושים דיבידנד בשיעור של 100% מסכום החוב. ביום 20.2.2022 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת בקשת הכנ"ר ועל ביטול צו ההפטר. בית המשפט עמד על החומרה הטמונה בכך שהמערער, במשך תקופה של כארבע שנים, בעודו בהליך פשיטת רגל וחרף טענותיו להיעדר הכנסות כלשהן, ניהל פעילות עסקית לא מדווחת ואף הונה את רשויות המס. יתר על כן, בשלב מסוים המערער אף הגיש לבית המשפט בעזות מצח בקשה להקמת עסק, זאת וכפי שמתברר בדיעבד, לאחר תקופה ארוכה שבה ביצע עבודות שיפוצים בהיקף נרחב מבלי לעדכן בכך את הגורמים הרלוונטיים. המערער אף לא הודיע לנאמן או לבית המשפט על הכרעת הדין שניתנה בעניינו. נמצא כי מדובר בחוסר תום לב קיצוני שיש בו כדי להצדיק את ביטולו של ההפטר. באשר לטענות המערער כי הסתמך על כך שהכנ"ר ויתר על טענות הקשורות בהרשעתו, הובהר כי מוטב כי אלו לא היו מועלות כלל. אדרבה, מצופה היה מהמערער לעדכן את בית המשפט על אודות הרשעתו בהזדמנות הראשונה. אלא שהמערער קיווה שהנאמן ובית המשפט לא ייחשפו להכרעת הדין המרשיעה באופן שההפטר שניתן לו יוותר על כנו, ומכאן שאין לו להלין אלא על עצמו. בית המשפט ציין כי שקל את האפשרות לשנות את תנאי ההפטר באופן שישולם לנושים דיבידנד בשיער של 100% כתנאי להותרת ההפטר על מכונו, אפשרות שגם הועברה להתייחסות הנושים, אך הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום לאפשר זאת בנסיבות העניין. זאת נוכח העובדה שמדובר בעבירות חמורות מאוד שנעברו במשך תקופה ממושכת בה שהה המערער בהליך וניצל את ההגנה שהוקנתה לו מכוחו. מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו שב המערער בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי. נטען כי בית המשפט שגה בכך שהתערב בהסדר הנושים שאושר כדין בניגוד לדעתם של הנושים עצמם; כי נוכח העובדה שהסדר הנושים אושר בעת שהיה ידוע שכתב האישום תלוי ועומד נגדו, לא היה מקום לבטלו מאוחר יותר בשל תוצאת ההליך הפלילי; כי יש בפסק הדין משום השתת ענישה כפולה נוכח העונשים שנגזרו עליו במסגרת ההליך הפלילי; וכי לא הוענק בגדר ההחלטה משקל הולם לרצון הנושים ולתכליותיו של הליך פשיטת הרגל. על כן, לטענת המערער יש להורות על הותרת ההפטר שניתן לו על כנו. לחלופין טען המערער כי ניתן להורות על שינוי תנאי ההפטר, כפי שבית המשפט גם ציין כי שקל לעשות, באופן שישולם לנושים 100% מסך הנשייה. זאת בנסיבות שבהן למעט נושה אחד, לא הועלתה התנגדות להצעה זו מטעם מי מהנושים האחרים. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף, בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). נוכח אופיים הדינמי של הליכי פשיטת רגל, לבית משפט של פשיטת רגל ניתנה גמישות רבה בעיון חוזר בהחלטותיו. כך, סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לשוב ולעיין בהחלטות ובצווים שניתנו על ידו מעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי: "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". בפסיקת בית משפט זה ניתן ביטוי לכך ששימוש בסמכות זו נעשה בעיקר כאשר נוצר שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי של ההחלטה המקורית או במצבים בהם טעה בית המשפט טעות טכנית ברורה (רע"א 1826/20 פלוני נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (21.6.2020); רע"א 962/20 מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 14 (8.7.2020); ע"א 7188/18 עו"ד אריק אמיר נ' חנאי, פסקה 30 (28.12.2020); וכן ראו נוסחו של סעיף 279(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק) לעניין הליכי חדלות פירעון לפי החוק האמור). צו הפטר דינו כדין כל צו בפשיטת רגל, ומשכך הסמכות לעיין מחדש בצווים ובהחלטות שניתנו בהליכי חדלות פירעון, ובכך "להשיב את הגלגל לאחור", יפה אף ביחס למתן הפטר (רע"א 4847/18 פלנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (7.10.2018); ע"א 3884/17 שובל נ' בן עזרא בתפקידו כמנהל עזבון המנוחה, פסקה 5 (2.12.2018)). מבין המצבים המצדיקים ביטול צו הפטר, ניתן למנות בין היתר התנהלות חסרת תום לב מצד החייב לאחר מתן הפטר או כזו שנתגלתה לאחריו, בדיעבד (ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן, פסקה 7 (17.6.2019) (להלן: עניין משקל); ע"א 3631/21 בן אהרון שר נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 12 (7.12.2021)). זאת בהינתן הכלל לפיו חובת תום הלב בהליכי פשיטת רגל משתרעת על כל שלבי ההליך מתחילתו ועד סופו, נוכח התפיסה לפיה מדובר בהליכים המהווים "חסד של המחוקק" בשל הזדמנות הניתנת במסגרתם לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית (ע"א 4390/21 עיראקי נ' עו"ד אהד בתרון – מנהל מיוחד, פסקה 4 (1.9.2021); ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, פסקה 6 (22.6.2021)). באופן ספציפי, בעבר נפסק כי אחד המקרים המצדיקים ביטול צו הפטר הוא דיווח שקרי של החייב לגבי זכויותיו הכלכליות (רע"א 1449/18 יהודה נ' כונס הנכסים הרשמי (21.3.2018)). מקרה אחר מובהק שנקבע כי הוא מצדיק ביטול של צו הפטר הוא כאשר התברר שפושט הרגל הסתיר עובדות מהותיות (עניין משקל, פסקה 7); ובפרט – קיום פעילות עסקית אשר לא דווחה כנדרש (בע"א 2643/08 הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (10.12.2009)). יצוין כי בחוק חדלות פירעון (אשר אינו חל בענייננו) המחוקק ייחד הוראת סעיף מפורשת למצבים המצדיקים ביטול הפטר (סעיף 176 לחוק). זאת בנסיבות שבהן התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות לבית המשפט לפני מועד מתן צו ההפטר (נסיבות המנויות בסעיף 163(ג) עד (ה) לחוק ובהן, בין היתר, התנהלות בחוסר תום לב); כאשר היחיד לא סייע לנאמן או לא שיתף פעולה עמו; או אם הפר לאחר מועד ההפטר תנאי מהותי מתנאי ה"צו לשיקום כלכלי" שניתן לו. החוק מגדיר אפוא באופן מפורש כי קיימת הצדקה לבטל את צו ההפטר למי שהצו שניתן בעניינו התבסס על תשתית עובדתית לא נכונה או למי שאינו מתנהג כמצופה ממנו (למשל, בחוסר תום לב) (וראו גם: דברי ההסבר לסעיף 176 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 (ה"ח הממשלה 1027) עמ' 692). 13. בענייננו, מדובר בנסיבות חריגות וקיצוניות, אשר החומרה הנשקפת מהן הינה חד-משמעית וברורה. כאמור לעיל, בין השנים 2017-2014, בהיותו פושט רגל ותוך ניצול הגנות ההליך, ניהל המערער עסק אשר הניב לו סכומי עתק שהגיעו לכדי סך מצטבר של למעלה מ-4 מיליון ש"ח. בגין התנהלותו האמורה הורשע המערער בעבירות לפי פרק ח' לפקודת פשיטת הרגל וכן בעבירות מס שונות. הכרעת הדין ניתנה בעניינו עוד טרם מועד מתן ההפטר, תוך שהמערער הסתיר מצב דברים זה מעיני בית המשפט המחוזי והנאמן. אין כל מקום לספק, כי אילו היה מודע בית המשפט להרשעתו, לא היה ניתן לו צו הפטר ללא כל סייג. זאת בין היתר בהינתן הוראת סעיף 63 לפקודה המונה במפורש, בין הסייגים למתן הפטר, הרשעה בעבירה לפי הפקודה (סעיף קטן (א)) וכן התנהלות בחוסר תום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל (סעיף קטן (ב)(1)). בנסיבות האמורות, קשה להעלות על הדעת מקרה מובהק יותר שיש בו כדי להצדיק ביטולו של הפטר חלוט. בנסיבות העניין, אין גם לשעות לטרוניית המערער באשר לדחיית האפשרות לשנות את תנאי ההפטר כך שישולם לנושיו דיבידנד בשיעור של 100%, ולאחר מכן יופטר בשנית מחובותיו. בבוא בית המשפט להכריע בשלבי הליך חדלות הפירעון השונים, עליו לאזן ככל הניתן, בין שלושה אינטרסים עיקריים: אינטרס החייב המבקש לאפשר לו להשתקם כלכלית; אינטרס הנושים ושמירה על זכות הקניין שלהם; והאינטרס הציבורי, במובן של שמירה על הליכי מסחר וכלכלה תקינים (ראו למשל: ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 14 (26.9.2016) (להלן: עניין סלימאן); ע"א 2837/17 ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 19 (6.6.2018)). ההכרעה איזה אינטרס יגבר הינה תוצר של איזון, ולעתים קרובות של מעין "פשרה". לא פעם כל אחד מהאינטרסים "מושך" את השמיכה הקצרה לכיוון אחר, ואין הם יכולים לבוא לידי ביטוי כולם יחדיו באופן מלא בכל אחד ואחד משלבי ההליך (ע"א 3542/21 ברק נ' קורן, פסקה 18 (3.2.2022)). מבין שלבי ההליך השונים, שלב ההפטר הוא השלב אשר בו, באופן מובנה, כובד משקלו של אינטרס החייב להתנקות מחובותיו ולצאת לדרך חדשה, דוחק את אינטרס הנושים במחיר של פגיעה בהם, שכן לא פעם חלק נכבד מחובות החייב כלפיהם נמחק בנקודת זמן זו. לא בכדי אפוא מדובר בשלב שבו ניתן דגש מיוחד לתום לבו של החייב, אשר נבחן לפני ולפנים במבט כולל ביחס לשלבי ההליך כולו (ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 20-19 (14.8.2012); עניין סלימאן, פסקה 24)). בענייננו כאמור, בדיעבד התברר כי נשמטה הקרקע תחת ההצדקה ליתן צו הפטר למערער, לאור התנהלותו החמורה כשהוא הוליך את הנאמן ובית המשפט בכחש ובכזב. מתוך "משולש" האינטרסים שפורטו לעיל, העומדים על הפרק, אינטרס החייב אינו מצדיק עוד בשום אופן את קיום ההליך. מבחינת אינטרס הנושים, אין להלום את ניסיונו של המערער, המבקש לאחוז באינטרס זה, כמוצא שלל רב, על מנת להצדיק את מתן ההפטר בעניינו. לא רק שהנושים עצמם לא תמכו באפשרות זו (הנושה היחיד הרלוונטי שהביע עמדתו התנגד לה ותמך בביטול ההליך, בעוד של"נושה" היחיד שתמך בהצעה כלל לא אושרה תביעת החוב); אלא שבנסיבותיו החמורות של המקרה יש מקום ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי, אף אם יש בכך כדי להביא לפגיעה מסוימת באינטרס הנושים. מכל האמור לעיל עולה כי לא נפלה כל טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ואף רחוק מכך. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בקבלת תשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ונוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באב התשפ"ב (‏2.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22029150_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1