פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2913/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2913/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע בת"פ 28397-04-10 שניתן ביום 29.02.2012 על ידי כב' השופט י' שפסר תאריך הישיבה: ו' באב התשע"ב (25.07.2012) בשם המערער: עו"ד עלאא מסארווה; עו"ד מוחמד מחאג'נה בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן בשם שירות המבחן: גב' רחל דברת פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' שפסר) שבגדרו נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו מיום 13.4.2010 ועד 3.6.2010, ומיום 8.11.2011 ועד יום 21.12.2011), 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת רכוש מסוג פשע ופיצוי לשלושה מתלוננים בסך 1,000 ש"ח לכל אחד. עונשים אלה הוטלו על המערער לאחר שהורשע, בעקבות שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום – עבירות שוד, תקיפה, איומים, דרישת נכס באיומים וגניבה. 2. בהכרעת הדין מיום 12.4.2011 קבע בית המשפט כי העובדות המפורטות בכתב האישום הוכחו. על-פי האישום הראשון שבכתב האישום, במועד כלשהו, כחודשיים לפני 11.4.2010, ניגש המערער אל שני קטינים ילידי 1998, ושאל אותם שאלות שונות. בהמשך לכך עקב המערער אחר הקטינים עד אשר הצליחו לחמוק ממנו. במועד אחר ניגש המערער אל אחד מהקטינים הנ"ל ודרש ממנו להראות את תכולת כיסיו. אותו קטין ברח מהמקום. בהזדמנות נוספת ניגש המערער לקטין שלישי, יליד 1998, ושאל אותו שאלות שונות, לרבות באשר למקום מגוריו והאם יש לו סיגריה. כך עשה המערער גם בהזדמנויות נוספות. ביום 11.4.2010 קרא המערער למספר קטינים ושאל אותם האם יש להם סיגריות, כשהוא דורש מהם להציג לו את תכולת כיסיהם. המערער החל לערוך חיפוש בכיסי הקטינים ובמהלך מעשה זה תקף המערער אחד מהם והכה אותו ברגלו. כאשר חיפש המערער בבגדיו של קטין אחר הוא תפס את ידו בחוזקה, חבט בבטנו, בעט בגבו ודחף אותו. המערער הכניס בכוח את ידו לכיסו של אותו קטין והוציא משם מכשיר טלפון נייד. שאר הקטינים ברחו וגם המערער נמלט מהמקום כשהוא נושא עמו את מכשיר הטלפון. באישום השני מתואר אירוע מיום 13.2.2010, אשר גם במהלכו ניגש המערער אל מספר קטינים, הטריד אותם בשאלות ולאחר מכן עקב אחריהם בדרכם למאפיה ולפארק ציבורי. המערער ואחר, שזהותו אינה ידועה, הגיעו אף הם לפארק. המערער ניגש אל הקטינים, אחז אחד מהם בחולצתו ופנה אליהם בשאלות שונות. בין היתר דרש המערער מהקטינים להראות לו את תחולת כיסיהם. המערער ערך חיפוש בכיסיו של אחד הקטינים וכאשר הקטין הוציא מהכיס מכשיר טלפון נייד, חטף המערער בכוח את המכשיר. בהמשך ערך המערער חיפוש בבגדיו של קטין אחר ואף ממנו הוא חטף מכשיר טלפון נייד שהיה ברשותו. גם בבגדיו של קטין שלישי החל המערער לערוך חיפוש, אך בכיסיו לא נמצא דבר. המערער המשיך וחיפש בבגדי הקטינים ובנעליהם עד שנמלט עם חברו מהמקום ובידיו שני מכשירי הטלפון שגנב מהקטינים. 3. עובר למתן גזר הדין עמדו לנגד עיניו של בית המשפט שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן. כפי שנקבע בגזר הדין, התסקירים תיארו "תמונה עגומה ביותר". מדובר במערער, יליד 1990, כיום תושב באר-שבע, אשר מעולם לא שולב במסגרת חינוכית ולימודית ואינו יודע קרוא וכתוב. המערער נולד בחברון ולאחר מכן היטלטל עם משפחתו בישובים שונים בישראל נוכח קשרי האב עם גורמים ישראליים שאילצו את המשפחה לעזוב את חברון. המערער מתגורר ביחד עם משפחתו המורחבת בבית אימו בתנאי מצוקה קשים ביותר, כאשר בדירה קטנה מתגוררים 21 נפשות. אביו של המערער נרצח לנגד עיניו בשנת 2007 בעיר טירה, ובאירוע טראומטי זה נפצעו גם שניים מאחיו. בעקבות הרצח עברה המשפחה להתגורר בבאר שבע. שירות המבחן ציין, כי מדובר באדם בעל יכולות וכישורים דלים להתמודד עם מצבי החיים, בעל עולם רגשי מצומצם והתייחסות שטחית למציאות. המערער לא לקח אחריות לביצוע העבירות והציג בפני שירות המבחן תמונה קורבנית, כשהוא משליך אחריות על גורמים אחרים. על אף שפעמיים ניתנו לשירות המבחן דחיות לצורך הגשת תסקירים משלימים, בסופו של דבר לא בא שירות המבחן בהמלצה קונקרטית, על אף שברור שהמערער זקוק לטיפול, בין היתר, בשל יחסו לעבירה ובשל קשיי התקשורת עימו. שירות המבחן ציין, כי קיים סיכון משמעותי להתנהגות עתידית דומה, בהתחשב בהעדר מוחלט של הבעת חרטה או ביטוי של חמלה כלפי מי שנפגע. כבר עתה יצוין, כי בתסקיר המשלים שהוגש במסגרת הערעור, חזר שירות המבחן על עיקרי הדברים. שירות המבחן מתרשם, כי הצטברות של חוויות קשות שחווה, בצד חוסנו הנפשי החלש וכוחותיו הדלים, הביאו את המערער לחיות חיים מלווים בתחושת ריק ואבדון, ללא כוחות לקדם את עצמו. המערער שב והכחיש את העבירות בהן הורשע. הערכת שירות המבחן, לפיה קיים צורך בקיומו של קשר טיפולי עם המערער, התחזקה, אך על רקע הכחשתו המתמשכת והקושי ליצור עימו "חיבור בסיסי שיהווה הבסיס לטיפול", התקשה השירות לבוא בהמלצה. עם זאת, ציין שירות המבחן, כי מורכבות אישיותו עלולה להביא לכך שמאסרו יערער עוד את כוחותיו המוחלשים. 4. ההגנה הציגה לבית המשפט המחוזי דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי שנערך בסוף שנת 2011 על ידי שני פסיכולוגים. בדו"ח זה נאמר, בין היתר, כי התפקוד האינטלקטואלי של המערער הוא בתחום הנמוך ביותר וקיים בסיס להניח כי קיימת אצלו לקות אורגנית מולדת. עם זאת, תפיסת המציאות הבסיסית של המערער תקינה, במיוחד כשמדובר במצבים פשוטים וברורים, במובחן ממצבים מורכבים. בתחום הרגשי נאמר, כי רמת התפתחותו של המערער נמוכה מאד ובשל מצבו הוא עלול לקבל החלטות באופן אימפולסיבי. גם שיפוטו החברתי של המערער לקוי, הוא מתקשה להבין מצבים חברתיים, נורמות וערכים חברתיים. עורכי הדו"ח סברו, כי קיימת פגיעה נרחבת בתחומים רבים של התפקוד האינטלקטואלי, המלמדת על לקות אורגנית מולדת הפוגעת בתפיסת המציאות וביכולת השיפוט של המערער. בעדותם בעל פה בבית המשפט המחוזי, הבהירו עורכי הדו"ח כי משמעות האמור היא, שמדובר באדם שרמת התפתחותו היא של ילד בן שש. עם זאת, קיימת למערער יכולת להבין את המציאות ובכלל זה יכולת להבחין בין המותר לבין האסור. יצוין, כי בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לתת משקל מלא לדו"ח האמור כיוון שלא היה ערוך כדין בדרך של "חוות דעת מומחה" וכיוון שהסתבר שהפסיכולוג המומחה, אחד משני החותמים על הדו"ח, כלל לא נפגש עם המערער, אלא עיבד את הממצאים ביחד עם עמיתתו שערכה את המבחנים. 5. בית המשפט הדגיש בגזר הדין את החומרה שבעבירות הרכוש בכלל ובעבירת השוד בפרט, כשהוא מציין את התופעה הנפוצה יחסית של פגיעה בקטינים תמימים. הקורבנות הקטינים חוו חוויה קשה של אימה ופחד, אשר נוסף לה מעמד מתן העדות בבית המשפט, במהלכה חוו פעם שניה את רגעי האימה. בית המשפט ציין, כי המערער לא מביע כל חרטה ואף אינו מכיר בעצם ביצוע העבירות על ידו. מאידך גיסא, ניתן בגזר הדין משקל לאישיותו של המערער ולנסיבותיו האישיות הקשות ביותר. בית המשפט עמד על עברו הנקי של המערער ועל העובדה שבשנת 2008 נישא לבת דודו. בנו הראשון נפטר לאחר 20 יום עקב מחלה ולאחר מכן נולד לו בן נוסף. על אף זאת סבר בית המשפט כי לא נכון יהיה להסיט את תשומת הלב מעניינם של הקורבנות לעניינו של המערער, במיוחד כשלא נראה בשלב זה כל אופק טיפולי ושיקומי. בשולי גזר הדין העיר בית המשפט, כי על שירות בתי הסוהר לנקוט בכל האמצעים לשמירה על שלומו ובטחונו של המערער נוכח התנכלויות צפויות על רקע עברה של משפחתו. עוד ציין בית המשפט, כי יש לעשות כל מאמץ לבחון אפשרות לנצל את שהותו של המערער במאסר כדי ליצור עבורו, לראשונה בחייו, הזדמנות ואפשרות למסגרת לימודית או טיפולית. 6. הציר המרכזי עליו סב הערעור שהוגש, הן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות החריגות של המערער, שהנתונים לגביהן פורטו לעיל. הסניגור עמד על כישוריו השכליים הירודים של המערער ועל בעיותיו הנפשיות והקוגניטיביות וטען כי שיש להתאים את הגמול למידת האשם, אשר במקרה זה היא פחותה נוכח נתוני המערער. על פי הטענה, אין לזקוף לחובת המערער את מלוא חומרת המעשים, חומרה שאין הוא מסוגל להבינה. הסנגור ביקש שבית המשפט יתייחס אף להכחשתו הנמשכת של המערער כתוצאה של מגבלותיו האובייקטיביות ולא כביטוי של אי קבלת הדין, מה גם שהמערער בחר שלא להגיש ערעור על עצם הרשעתו והתמקד בנושא העונש. מדובר במערער שאין לו עבר פלילי ושהמעשים שביצע, עם כל חומרתם, מצויים בגבול הנמוך של סולם החומרה שבעבירות השוד. בנוסף נטען, כי היה צריך ליתן משקל רב יותר לעובדה שהמערער נתון במעצר בית מוחלט מאז 13.4.2010 מבלי שהפר אותו. בא כוח המערער ביקש להסתמך על פסק הדין בע"פ 4154/07 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.9.2007, להלן: עניין טאהא). באותו ענין היה מדובר בנאשם שהורשע על-פי הודאתו בעבירות של תקיפה לשם גניבה ושוד בנסיבות מחמירות, בנסיבות דומות לנסיבות המעשים שבגינם נדון המערער. בית המשפט המחוזי גזר על אותו נאשם עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, ובית משפט זה מצא לנכון להקל בעונש ולהעמידו על ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בפסק הדין בעניין טאהא ציין בית המשפט, כי מדובר במעשים חמורים המצדיקים, ככלל, עונש מאסר בפועל, אלא שמדובר במי שביצע את העבירות בהיותו כבן 18 שנה, שלא היה מעורב בפלילים, שנגרר לביצוע העבירות מתוך מניעים ילדותיים ושמתחרט חרטה כנה ומלאה על מעשיו. נוכח כל אלה, וכדי ש"לא לחשוף את המערער להשפעות העברייניות השליליות הכרוכות בכליאה מאחורי סורג ובריח בטרם תינתן לו הזדמנות להוכיח כי אכן מדובר במעידה חד פעמית וכי מכאן ואילך ינהג בחייו הבוגרים כאדם נורמטיבי ושומר חוק", החליט בית המשפט, כאמור לעיל, להקל בעונש. בא כוח המערער טען, כי עניין טאהא דומה למקרה דנן ומצדיקה הקלה משמעותית בעונשו של המערער, באופן שמאסרו ירוצה בדרך של עבודות שירות. 7. בא כוח המשיבה עמד בדבריו על שיקולי הענישה הנוגדים הקיימים במקרה דנן, מצד אחד נסיבותיו הייחודיות של המערער ומצד שני קיומו של סיכון עליו הצביע שירות המבחן. סיכון זה, כך נטען, עולה גם מחוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית, שציינה כי כאשר מתערערת תחושת הערך העצמי של המערער הוא נוטה להיות תוקפני. הוסף לכך את העובדה, שהמערער לא גילה כל אמפתיה לקורבנותיו. לטענת המדינה, המסקנה מנתונים אלה היא, שאין להימנע מענישה משמעותית שתכלול רכיב של מאסר בפועל. בא כוח המשיבה ציין, עם זאת, כי הוא משאיר לשיקול דעת בית המשפט את האפשרות להתחשב בנסיבות האישיות של המערער בדרך של קיצור תקופת המאסר, אך הדגיש את חשיבותה של ענישה אפקטיבית וממשית. דיון והכרעה 8. מעשיו של המערער רעים וחמורים. הוא פגע בילדים קטנים, שדד וגנב את רכושם, פגע בגופם, ערער את תחושת הביטחון שלהם והטיל עליהם פחד ומורא. המערער ניטפל לקטינים שאין לו כל היכרות מוקדמת עימם, הטריד אותם, תקף את חלקם, עקב אחריהם ונטל את רכושם. מעשים כאלה פוגעים באיכות החיים הבסיסית של תושבי המדינה. מבחינה זו אין משמעות מיוחדת לערכו של הרכוש שבו מדובר, שכן לא בפגיעה ברכוש נעוץ עיקר החומרה אלא בערעור תחושת הביטחון הבסיסית ובפחד שהמעשים נוטעים בלב הקורבנות. לפיכך איני סבור שניתן לומר שמדובר במעשים המצויים ברף התחתון של מעשי השוד. מבחינה זו, כפי שגם נפסק בעניין טאהא, יש לקבוע כי העונש ההולם את המעשים הוא מאסר בפועל. מנגד, עניין לנו במערער שנתוניו האובייקטיביים ונסיבות חייו יוצאי דופן. אכן, העמדה שהציג בא כוח המשיבה היא נקודת מוצא ראויה לקביעת עונשו של המערער. לא יכול להיות ספק שיש ליתן משקל ממשי לנתוני אישיותו של המערער, שכן מהחומר שלפנינו עולה, שיש השפעה למצבו השכלי ולרקע האישי שלו על התנהלותו, לרבות יכולתו לשקול בצורה הגיונית ובוגרת את מעשיו. אין דינו של המערער כדינו של צעיר אחר שביצע עבירות דומות, אם רמת המשכל שלו תואמת את זו של ילד בן שש. עם זאת, גם אין מקום להשוות את עניינו של המערער לענין שנדון בעניין טאהא, מהטעם העיקרי שבאותה פרשה דובר בנאשם שהודה והביע חרטה מלאה, כשבית המשפט התרשם שיש אפשרות שמדובר במעידה חד פעמית של אדם שאך זה עתה עבר את סף הבגירות. בענייננו, העובדה שהמערער עומד בכפירתו ואינו מגלה כל יחס לקורבנות המעשים, היא עובדה בעלת משקל, במיוחד נוכח הנתונים המופיעים בדו"ח הפסיכו-דיאגנוסטי, שלפיהם תפיסת המציאות הבסיסית של המערער תקינה והוא מסוגל להבחין בין המותר לבין האסור. בנסיבות אלה אכן יש גם מקום לשקול בגדר שיקולי הענישה את עצם הסיכון הנשקף לציבור הרחב, ובמיוחד לציבור הקטינים חסרי הישע, מפני המערער ומעשיו הרעים. ענישה אפקטיבית וממשית נדרשת גם כדי להבהיר למערער את חומרת המעשים וגם כדי להרתיעו לבל יחזור על מעשיו אלה בעתיד. כאמור, קיים חשש שבמצבים מסוימים המערער יוסיף וינהג בדרך תוקפנית ואימפולסיבית. 9. נדמה, כי האיזון הראוי בין שיקולי הענישה השונים צריך לבוא לידי ביטוי בהקלה מסוימת באורך תקופת המאסר, ענין שבא כוח המשיבה השאיר לשיקול דעתנו, תוך התרת עונש המאסר בפועל על כנו. בהעדר אופק טיפולי-שיקומי נדרשת אמנם תגובה עונשית ממשית, אך יש מקום להסתפק בתקופת מאסר קצרה יותר, גם כדי להפחית את הסכנה, עליה עמד שירות המבחן, שלפיה המאסר עלול לערער עוד יותר את כוחותיו המוחלשים המערער. יש גם להתחשב בתקופה המאד ממושכת שבמהלכה היה המערער נתון במעצר בית מלא בתנאים לא קלים כלל ועיקר, כשמדובר בדירת שלושה חדרים המכילה כ- 20 נפשות. 10. נוכח כל האמור לעיל יועמד עונש המאסר בפועל על תקופה של 12 חודשים (בניכוי הימים בהם היה המערער נתון במעצר, כמפורט בגזר הדין). כל יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם. על המערער להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 3.9.2012 עד לשעה 09:00, לשם ריצוי עונש המאסר. ניתן היום, ‏י' באב התשע"ב (‏29.7.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12029130_L05.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il