דוד בוקובזה נ. מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון ע"פ 291/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: דוד בוקובזה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.1.2021 בתפ"ח 55639-05-17 אשר ניתנה על ידי כב' השופטת ע' רז-לוי בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת י' רז-לוי, השופטת ג' שלו והשופט א' משניות) מיום 11.1.2021 בתפ"ח 55639-05-17 שלא לפסול את השופטת י' רז-לוי (להלן: השופטת) מלדון בעניינו של המערער. ביום 25.5.2017 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון רצח, חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והצתה. לאורך רוב ניהול ההליך יוצג המערער על ידי סנגורים מהסנגוריה הציבורית, אך הסנגורים שייצגו אותו הוחלפו מספר פעמים. במהלך דיון הוכחות שהתקיים ביום 3.3.2019, ובו נכח המערער, ציין בית המשפט כי יש לשופטת היכרות עם עורך דין מסוים (להלן: עורך הדין) "אשר צוין ע"י [בא-כוח המערער דאז] כי יכול ויזומן כעד הגנה, זאת מתקופת התמחותו בפרקליטות לרבות תחתיה, לפני כ-15 שנה". בהמשך הדיון, ולאחר שהמערער טען כי אין בכוונת באי-כוחו לזמן עדי הגנה נחוצים, הבהיר בית המשפט כי יאפשר למערער "לחקור אף בעצמו מי מהעדים ככל שיראה לנכון ובהתאם להוראות הדין והרלוונטיות של החקירה". עם זאת, יצוין כבר עתה כי בהחלטתו מיום 2.11.2019 דחה בית המשפט את בקשת המערער לזימון מספר עדי הגנה, ובהם עורך הדין, מחמת חוסר רלוונטיות. בהמשך, ביום 23.2.2020, הגיש המערער שלא באמצעות סנגורו בקשה לפסילת השופטת רז-לוי והשופטת שלו (להלן: בקשת הפסילה הקודמת). בבקשתו העלה טענות, בין היתר, בנוגע להצהרתה של השופטת מיום 3.3.2019 בדבר היכרותה עם עורך הדין – שהוא, כך המערער "אדם שבו התכוונתי לפגוע". אולם, בדיון מיום 4.6.2020 ביקש המערער למשוך בקשה זו וציין: "לאחר שבית המשפט שואל אותי שוב האם אני לא עומד על בקשת הפסילה [...] אני לגמרי עומד מאחורי ביטול בקשת הפסילה. [...] כשבית המשפט מסביר לי שאין מדובר בעניין אישי אלא ענייני ושיש לי את כל הזכות והמקום לעמוד בבקשת הפסילה, התשובה שלי היא החלטתי – אני מבקש למשוך את בקשת הפסילה." ביום 20.10.2020 הגיש המערער בקשה ל"פיטורי עורך דינ[ו]" בה ביקש "לבטל כל קשר עם הסנגוריה הציבורית", והוסיף כי הוא מבקש "לסיים לבד ותורידו מעליי את הנטל של הסנגוריה". בדיון שהתקיים ביום 26.10.2020 ציין המערער: "לשאלת בימ"ש – לגבי הייצוג, אני מבקש להוריד עלי את הנטל של הסנגוריה ממש ככה. לשאלת בימ"ש – אם אני רוצה לייצג את עצמי, אני אומר שאין לי ברירה. כשבימ"ש שואל אותי שוב, אני אומר שאני אייצג את עצמי." בית המשפט קיבל את בקשתו של המערער במעמד הדיון והורה על שחרורה של הסנגוריה הציבורית מייצוגו. בית המשפט פירט בהחלטתו, בין היתר, כי מתחילת ההליך ייצגו את המערער "כ-7 סנגורים", כי המערער ביקש מספר פעמים את החלפתם, וכי חלק מסנגוריו ביקשו אף הם להשתחרר מייצוגו. בית המשפט ציין כי אמנם חלה חובה למנות למערער סנגור נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, וכי נוכח נסיבותיו של המערער ייחס בית המשפט חשיבות לייצוגו, אך "כפי שציין בא כוח הסנגוריה הציבורית בדבריו אין כל תועלת או תוחלת בהמשך הייצוג של [המערער] על ידי סנגוריו, [ו]אין מנוס מלהורות כי הסנגוריה הציבורית [וסנגורו של המערער] ישוחררו מייצוג [המערער], ללא שקיים כל בסיס המחייב את הסנגוריה הציבורית במינוי סנגור אחר על ידי [המערער] והדבר אף לא מתבקש על ידו". עוד הוסיף בית המשפט: "באשר לאפשרות של מינוי סנגור נוסף, הרי זו אינה ישימה הן מהטעם [שהמערער] לא שיתף פעולה ולא ראה עין בעין עם אף סנגור שמונה לו והן מהטעם שאין מקום לכפות ייצוג במצב דברים בו [למערער] טענות כה קשות כנגד הסנגוריה, תבע בעבר אף סנגור אחד ועתה הודיע לנו כי הוא מתכוון לתבוע את הסנגור האחרון שמונה לו." ביום 28.10.2020 הגיש המערער מספר בקשות, ובהן בקשה לחיבור למערכת "נט המשפט" ובקשה לקבלת "חומרי הגנה" הכוללים חומרים מהליך פלילי קודם שהתנהל בעניינו. בהחלטתו מיום 19.11.2020 קבע בית המשפט כי מכיוון שהמערער מצוי במשמורת שב"ס, עליו לפנות לשב"ס בעניין החיבור למערכת "נט המשפט" – אך כי ניתן יהיה לחזור ולהידרש לנושא בהתאם לתשובה שיקבל המערער משב"ס. ביום 28.10.2020 הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשת הגנה מן הצדק" ובה ציין, בין היתר, כי אין לו גישה לחומרי חקירה ולמאגרים משפטיים וכי השופטת מצויה בניגוד עניינים נוכח היכרותה עם עורך הדין. יומיים לאחר מכן, ביום 30.12.2020, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת שבה שב והעלה טענות אלו וכן טענות נוספות. המערער טען כי השופטת מצויה ב"ניגוד עניינים שזועק לשמיים" נוכח "ידידות[ה]" עם עורך הדין, וכי החלטותיה הובילו לכך שהמערער נותר "ללא הגנה". המערער פירט כי במהלך דיון שהתקיים ביום 28.2.2019, בעת שייצג אותו סנגור שהוא "חברו הטוב" של עורך הדין (להלן: הסנגור), ציין המערער בפני בית המשפט כי אין בכוונתו של הסנגור "לזמן שום עד" וכי המערער עצמו איננו יודע כיצד לזמן עדים. חרף זאת, כך המערער, השופטת חייבה אותו להיות מיוצג על ידי הסנגור. המערער הוסיף כי השופטת התירה לו לזמן עדים ולחקרם, למרות "מצב[ו] הנפשי והידע המועט של[ו] במשפט" וחרף קיומן של שתי חוות דעת פסיכיאטריות בעניינו אשר "מטילות ספק" ביכולתו לטעון. עוד טען המערער כי השופטת התעלמה מחלק מבקשותיו; דחתה בקשות אחרות שהגיש, ובהן בקשה לזימון עדי הגנה, שלא בצדק ותוך הפרת הבטחה שנתנה למערער; ומנעה ממנו מלהציג עובדות שיש בהן כדי להוכיח חלק מטענותיו. לאחר שהמשיבה הגישה התנגדות לפסילת השופטת, ביום 11.1.2021 דחה בית המשפט במותב תלתא את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין כי מרבית ההחלטות שעליהן השיג המערער ניתנו על ידי כלל חברי ההרכב, כך שככל שמתקיימת עילת פסילה הרי שהיא רלוונטית לכל השופטים שדנים בעניינו. עוד נקבע כי הטענה היחידה שהתייחסה לשופטת בלבד עניינה בהיכרותה עם עורך הדין, אך כי היכרות זו – שאותה ציינה השופטת מיוזמתה – איננה מצדיקה את פסילתה נוכח "חלוף השנים הרב" וטיב ההיכרות. בית המשפט הוסיף כי המערער לא העלה טענתו זו במועד שבו ציינה השופטת את היכרותה עם עורך הדין, וכי הוא אמנם העלה את הטענה בבקשת הפסילה הקודמת אך זו נמשכה על ידו. על כן קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת הפסילה הנוכחית, הן מכיוון שלא הוגשה בסמוך לאחר שנודעה למערער עילת הפסלות והן מכיוון שאין לאפשר לו "להשתמש בבקשת פסילה כנשק טקטי ולהגישה או להסיר אותה בכל עת שיחפוץ". בית המשפט הוסיף כי ההחלטה להותיר את המערער ללא ייצוג התקבלה על ידי כלל חברי ההרכב "בלית ברירה" ולאחר שבמשך תקופה ארוכה "כפה [בית המשפט] במובנים מסוימים" על סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית להמשיך ולייצגו. באשר לטענת המערער בדבר גישה למאגרים משפטיים, ציין בית המשפט כי הובהר למערער שביכולתו לפנות לשב"ס ואף להגיש עתירת אסיר בנושא, אך הוא לא עשה כן. להשלמת התמונה יצוין כי בקשתו של המערער להגנה מן הצדק נדחתה בהחלטה מיום 10.1.2021. מכאן הערעור שלפניי, בו המערער, שאינו מיוצג, חוזר בעיקרם של דברים על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא. המערער סבור כי יש טעם לפגם בכך שבית המשפט הותיר אותו ללא ייצוג, וזאת נוכח האישומים החמורים שמיוחסים לו, מורכבותו של ההליך וחוות הדעת שמטילות ספק ב"כשרותו הדיונית". המערער מוסיף כי פנה לבית המשפט וביקש את עזרתו נוכח הקושי שבניהול הליך מורכב ללא ידע משפטי או כלים מתאימים, וחרף זאת בית המשפט התיר לו לזמן עדים מסוימים ולחקרם, ומנגד דחה בקשות אחרות שהגיש לזימון עדים; התיר לסנגור "לשבת ולא לעשות דבר" למענו; התעלם מהעובדה שהמשיבה לא מסרה למערער חומרים שביקש, תוך הפרת צו שיפוטי; ואף החליט כי "קו הגנת[ו] לא יהיה רלוונטי". עוד מציין המערער כי בקשותיו לבית המשפט ולשב"ס לקבלת גישה למאגרים משפטיים – נדחו, וכי בית המשפט דחה בקשה שהגיש לעיכוב ההליך עד לבירור עתירה שהגיש בנושא. באשר למועד העלאת טענת ניגוד העניינים של השופטת, המערער סבור כי לא היה מקום לצפות ממנו "להבין את ההליכים ולבקש את פסילתה ללא שיהוי". לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. כפי שציין בית המשפט קמא, בהתאם לסעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש להגיש בקשת פסלות "מיד לאחר שנודעה [לטוען] עילת הפסלות". עובדת היכרותה של השופטת עם עורך הדין הייתה ידועה למערער מאז יום 3.3.2019, למעלה משנה וחצי לפני שהגיש את בקשת הפסלות נושא הערעור דנן. טענת המערער בדבר חוסר הבנה של ההליך אינה פוטרת אותו מהחובה להעלות את טענת הפסלות מיד – מה גם שהמערער העלה את טענת ניגוד העניינים במסגרת בקשת הפסילה הקודמת, אשר הוגשה לפני קרוב לשנה ושאותה בחר למשוך מסיבותיו. בנסיבות אלו, אני סבורה כי טענה זו של המערער לוקה בשיהוי אשר מצדיק את דחייתה (ע"פ 3121/20 סלואדי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (4.6.2020)). למעלה מן הצורך אוסיף כי נוכח טיב היכרותה של השופטת עם עורך הדין, והעובדה שעורך הדין אינו צד להליך ואף אינו צפוי להעיד בו, לא שוכנעתי כי עובדה זו מקימה הצדקה לפסילת השופטת (השוו לע"פ 7651/18 זקן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (8.11.2018)). באשר להחלטות בדבר שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו של המערער ואי-מינוי סנגור חלופי: אכן, נוכח חומרת העבירות המיוחסות למערער ישנה הצדקה רבה לייצוגו על ידי סנגור. אולם, בנסיבות העניין – ובפרט נוכח המאמצים שעשו בית המשפט והסנגוריה הציבורית להבטחת ייצוגו של המערער, והעובדה ששחרור הסנגוריה הציבורית נעשה בעקבות בקשתו המפורשת של המערער – אינני סבורה כי החלטות אלו של בית המשפט מעידות על חשש ממשי למשוא פנים. זאת, אף מבלי להידרש לעובדה שחלק מטענותיו של המערער בהקשר זה מתייחסות לאירועים שהתרחשו זמן לא מבוטל טרם הגשת בקשת הפסלות. טענות המערער בנוגע להחלטות השונות שניתנו בעניינו, לרבות הטענה בנוגע להיעדר גישה למאגרים משפטיים, הן טענות "ערעוריות" אשר אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות – והאכסניה הראויה להשגה עליהן אינה בהליכי פסלות אלא בהליכי הערעור המתאימים (ע"פ 4766/20 מורחן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.7.2020)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ד בשבט התשפ"א (‏27.1.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21002910_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1