טאלב אבראהים נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 291/13 בבית המשפט העליון ע"פ 291/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: טאלב אבראהים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 29.11.2012 בת"פ 11139-05-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשע"ד (28.10.13) בשם המערער: עו"ד ע' אבו עאמר בשם המשיבה: עו"ד ס' בלום פסק-דין ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' מרוז) בת"פ 11139-05-12 מיום 29.11.2012, שדן את המערער על בסיס הודאתו לעונש מאסר בפועל למשך 38 חודשים ו- 6 חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים, פסילת רישיון, חילוט רכב ופיצוי הנפגעים. רקע 1. ביום 21.10.2012 הורשע המערער על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בתום חלק מפרשת התביעה, בעבירות של שהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), הסעת שוהים בלתי חוקיים לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונהיגה ברשלנות תוך גרימת נזק לאדם ולרכוש לפי סעיפים 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ביחד עם סעיף 62 לפקודת התעבורה. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער הוא תושב הרשות הפלשתינאית ובמועד האירוע מושא ערעור זה לא היה ברשותו היתר שהייה או עבודה בישראל כדין. ביום 28.4.2012, בסמוך לשעה 20:00, נהג המערער ברכב פרטי בעיר מודיעין בלא רישיון נהיגה ישראלי בתוקף כשהוא מסיע עימו ארבעה תושבי האזור ששהו בישראל ללא היתר כדין. בעודו עומד בצומת ברמזור אדום עצרה לצידו ניידת משטרה ובה שני שוטרים ומתנדב. בהבחינו בניידת החל המערער בנסיעה מהירה תוך חציית הצומת בטרם התחלף האור ברמזור לירוק. הניידת החלה לדלוק אחר רכבו של המערער, כאשר במהלך המרדף הלה התעלם לחלוטין מקריאות השוטרים שהפצירו בו לעצור, והמשיך בנסיעה מהירה ופראית תוך שהוא עובר בין נתיבים באופן שאילץ רכבים שנקרו בדרכו לסטות מדרכם כדי להימנע מפגיעה. לבסוף, הגיע המערער לצומת בה עמדו רכבים ברמזור אדום, ונאלץ לבלום בלימת חירום. בשל המהירות הגבוהה בה הגיע הרכב לצומת לא הצליח המערער לעצור והוא פגע ברכב האחרון שעמד בנתיב הנסיעה, בו נסעו אותה עת בני משפחת אלון (להלן: הנפגעים). בשלב זה נעצר הרכב והניידת שהגיעה מיד למקום חסמה את דרכו. המערער ושאר הנוסעים יצאו מהרכב והחלו לברוח רגלית. המערער השתחרר בכוח מאחד השוטרים אשר אחז בידו והמשיך במנוסתו עד שהצליחו השוטרים לעצרו. לנפגעים, וביניהם שלושה קטינים, נגרמו חבלות והם נזדקקו לטיפול רפואי. 2. בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ואת מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת לגביה. כמו כן, נקבע כי נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן הן חמורות שכן המרדף היה ארוך ומסוכן במיוחד, הימלטות המערער המשיכה גם לאחר שנאלץ לעצור את רכבו, והכל על רקע הסעתם של שוהים בלתי חוקיים אשר מגלמת סכנה פוטנציאלית לציבור. גם המערער עצמו שהה בישראל שלא כדין בעת ביצוע העבירה. כן ניתן משקל לעובדה כי למערער היסטוריה של שהייה בלתי חוקית. כל אלו מצדיקים החמרה בענישת המערער לשם הרתעתו. מאידך, התייחס בית המשפט לנסיבות אישיות של המערער אשר שהה במשך שנים רבות בישראל כדין, הקים משפחה ודאג לפרנסתה, עד שלפתע נותק ממשפחתו ונאלץ לעזוב את ישראל. נקבע כי מדובר בנסיבות הומאניות ייחודיות המהוות שיקול להקלה בעונשו. בסופו של דבר, תוך איזון בין השיקולים המפורטים, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 38 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים. כמו כן נקבע כי רישיונו יפסל למשך שלוש שנים, הוא חויב בפיצוי משפחת הנפגעים בסך של 20,000 ₪ ורכבו חולט. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 4. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק בגזר הדין לנסיבותיו האישיות של המערער, ובפרט לעובדה כי הוא נאלץ להיכנס לישראל בכדי לפגוש את אשתו וארבעת ילדיו, שחיים כאן. יובהר כי המערער שהה בישראל כדין במשך שנים ובשנת 2008 כתוצאה משינוי מדיניות, התבקש לעזוב. מאז ניתנים לו מפעם לפעם אישורי כניסה לזמן קצר ביותר של יום-יומיים. כמו כן, עברו הפלילי של המערער מתמצה בעבירות של שהייה בלתי חוקית לפי חוק הכניסה לישראל, אשר בוצעו מהסיבה האמורה, נתון המלמד על היעדר דפוסי התנהגות עברייניים. מצב זה מסביר את תגובתו המבוהלת של המערער למראה השוטרים אשר נבעה מפחד וחרדה שהביאוהו לאובדן שליטה על מעשיו. עוד לטענת המערער, יש לייחס משקל לעובדה כי הלה עשה כל שביכולתו למנוע את הפגיעה ברכבם של הנפגעים, ועל כך העיד גם אחד השוטרים שהיו בזירה. מצוין כי הפיצוי שנפסק לנפגעים משולם כנדרש על ידי המערער והוא מביע צער רב על הנזק שנגרם להם. עם זאת, ומבלי להמעיט בערכה של הפגיעה בנפגעים, הנזק שנגרם להם בסופו של יום אינו גדול. יתר על כן, נטען כי השוהים הבלתי חוקיים הנוספים אותם הסיע ברכבו בזמן האירוע הם קרובי משפחתו אשר ביקשו את עזרתו, ופעולתו זו לא נעשתה בשל בצע כסף. בנוסף, היה מקום ליתן משקל להודאתו המוקדמת של המערער במעשיו, אשר יש בה כדי ללמד על קבלת הדין וחרטה מצידו. לבסוף טוען המערער כי רף הענישה המקובל בפסיקה במקרים דומים הוא נמוך מהעונש שהושת עליו. אשר על כן מבקש המערער מבית המשפט להפחית את עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר לו השלכות קשות על משפחת המערער בהיותו המפרנס העיקרי. 5. המשיבה מצידה טוענת כי מעשי המערער הם חמורים. מדובר בנהיגה פראית, במטרה להימלט מרכב משטרתי תוך הפרת חוקי התנועה. תגובתו של המערער להתנגשות ברכב הנפגעים והניסיון למונעה קיבלו ביטוי בכתב האישום המתוקן. נוסף על כך המערער הודה בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, ולא משנה כרגע אם מדובר בבני משפחתו או אם לא, והדבר לא הוכח. לפיכך, לעמדת המשיבה העונש שהושת על המערער מתחשב בנסיבותיו האישיות, והולם בנסיבות העניין. על כן, יש לדחות את הערעור. הכרעה 6. דין הערעור להידחות. נקודת המוצא היא כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בגזר דין שקבעה הערכאה הדיונית היא מצומצמת. התערבות זו תעשה במקרים חריגים בהם השתכנעה ערכאת הערעור כי העונש שנגזר מופרז באורח קיצוני לקולה או לחומרה (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012)). כלל זה ינחה אותנו בבחינת הערעור דנן. 7. בפתח הדברים יש להניח את התשתית לבחינה. המקרה שלפנינו נכנס לגדרו של תיקון 113 לחוק העונשין, אשר קובע מבחן תלת שלבי שעל בית המשפט לקיים בבואו לגזור עונשו של נאשם. שלבי המבחן קבועים בפרק ו' סימן א'1 לחוק, והם פורטו ופורשו על ידי בית משפט זה במספר הזדמנויות (ראו למשל ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (13.5.2013); ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (29.4.2013)). אולם, בית המשפט המחוזי בענייננו לא פעל על פי הוראות חוק אלו, וגזר את עונשו של המערער מבלי לתת דעתו למבחן התלת שלבי הקבוע בחוק. בית המשפט לא קבע מתחם עונש הולם בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה (בהתאם לסעיף 40ט לחוק) וממילא לא נקבע העונש הראוי במסגרת אותו המתחם בהתחשב בשיקולים המנויים סעיף 40יא לחוק, או מחוץ למתחם בהתאם לסעיפים 40ד ו-40ה לחוק, אלא גזר את עונשו של המערער על סמך איזון בין כלל הנסיבות והשיקולים העולים מהאירוע, בקשר לביצוע העבירה ולמערער עצמו, כאחד. חרף זאת, מצאנו כי העונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי מצוי במתחם העונש ההולם בנסיבות העניין, ואף ברף התחתון של המתחם כפי שיפורט להלן, ומשכך אין עילה להתערבותנו בגזר הדין. 8. במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב, כאמור, בערך החברתי שנפגע ובנסיבות ביצוע העבירה. העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה טומנת בחובה פוטנציאל סיכון משמעותי לציבור משתמשי הדרך. מביצועה ניכר זלזול בחוק ובמשרתי הציבור האמונים על אכיפתו. פגיעה זו, בערכים חשובים בשיטתנו, היא העומדת בבסיס מגמת הפסיקה להחמרת הענישה בגינה. בפסיקה נקבע רף של 4 שנות מאסר בפועל בגין עבירה זו (בטרם נחקק תיקון 113; ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (11.11.2004); ע"פ 5778/11 מדינת ישראל נ' ביטון, פס' 5 (13.9.2011) והפסיקה המוזכרת שם). רף זה יכול לשמש אותנו כנקודת המוצא לעונש, שעל בסיסה נעצב את המתחם ההולם בהתאם לנסיבות הייחודיות של המקרה הנדון. בענייננו התרחש המרדף בכביש מרכזי ובשעות ערב מוקדמות, ולאחריו התרחש גם מרדף רגלי, כאשר המערער עושה כל שביכולתו כדי להימלט מידי השוטרים. כמו כן, יש לתת משקל לעובדה שכתוצאה מביצוע העבירה נגרם נזק למשתמשים בדרך – הנפגעים – ובכך למעשה התגשם הסיכון הפוטנציאלי הטמון בעבירה. לצד זאת, יש לתת משקל לעובדה כי גם המשיבה הכירה במאמץ שעשה המערער בכדי למנוע את הנזק שנגרם לנפגעים, תוך ביצוע בלימת חירום של רכבו. לכל אלו מצטרפת העובדה כי העבירה בוצעה על רקע שהייה בלתי חוקית של המערער (עבירה בגינה הורשע גם בעבר), ואף הסעת שוהים בלתי חוקיים, שנתפסת גם היא כעבירה חמורה. יחד עם זאת, בענייננו, לא הוכח כי הסעת השוהים הבלתי חוקיים נעשתה עבור בצע כסף ובכך יש כדי להפחית מחומרתה (ראו ע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (5.5.09) והפסיקה המוזכרת שם). מעבר לכך, מהנתונים שהובאו לפנינו ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עולה כי הרקע לשהייתו הבלתי חוקית של המערער בישראל נעוץ בכך שמשפחתו – אשתו וארבעת ילדיו – מתגוררים בישראל. בהינתן שיקולים אלו, דומה כי מתחם העונש ההולם בגין כלל העבירות המיוחסות למערער במקרה זה, שהן חלק מאירוע אחד, נע בין 3 ל-5 שנות מאסר. 9. אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. ראשית, המערער הודה בסופו של דבר במעשים שיוחסו לו, הביע חרטה עליהם, והורשע על בסיס הודאתו. שיקול נוסף שיש לשקול בשלב זה הוא הפיצוי אותו משלם המערער לנפגעים, אשר נועד, בין היתר, לתקן את הנזק שנגרם ומלמד, לצד החרטה שהביע, על נכונותו לכפר על מעשיו. כמו כן יש לתת משקל למצבו המשפחתי המורכב של המערער, להיותו המפרנס העיקרי של משפחה המונה ארבעה ילדים קטנים, שבוודאי יפגעו כתוצאה ממאסרו. לצד האמור, יש לזכור כי אין זו הרשעתו הראשונה של המערער, ועברו הפלילי מורכב מהרשעות בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל עליה חזר המערער גם היום. יחד עם זאת, עבירות אלו המכתימות את עברו של המערער קשורות בקשר הדוק לנסיבותיו המשפחתיות הייחודיות, ובכך יש לרכך במידה את עברו הפלילי. להבהיר, אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשי המערער שנעשו בניגוד לדין, ובוודאי שיש מקום לעונש שיבטא את סלידתנו מהתנהלות פורעת חוק זו, אולם ניתן לגלות הבנה לטענתו כי לא מדובר בעבר המלמד על דפוס התנהגות עברייני בהכרח. בהתחשב באמור, מצאנו כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי עבור כלל העבירות, אשר מצוי ברף הנמוך של המתחם שנקבע, הוא בסופו של דבר ראוי. הערעור, אפוא, נדחה. ניתנה היום, י"ט בטבת תשע"ד (22.12.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13002910_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il