איגור סומרוקוב נ. משרד החינוך

פסק-דין בתיק בג"ץ 291/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 291/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: איגור סומרוקוב נ ג ד המשיב: משרד החינוך עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופטת מ' נאור: זוהי עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 21.12.2006. 1. ביום 1.3.1999 דחה הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל אצל המשיב (להלן: משרד החינוך) את פניית העותר להכיר בתעודה שהגיש כתעודה מטעם מוסד מוכר להשכלה גבוהה. העותר ביקש לתקוף החלטה זו בדרך של הגשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות להכיר בתעודה שקיבל. ביום 13.11.2002 התיק הועבר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בית הדין האזורי קבע, בפסק דין מיום 20.10.2002, כי כיוון שהעותר אינו עובד, למעשה אין סמכות לבית הדין לעבודה לדון בעניין, שכן אין יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. יחד עם זאת, נוכח הוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, דן בית הדין האזורי בתביעה ודחה אותה לגופה. בית הדין קבע כי לא הוצגה בפניו דיפלומה המעידה על לימודיו של העותר במוסד האקדמי בו טען כי למד, וכי אישור מסוים שהגיש אודות לימודים כלל אינו מציין כי לעותר תואר אקדמי. 2. העותר, שלאורך ההליכים ייצג את עצמו, ביקש לערער על פסק הדין. ביום 31.10.2002 הוא הגיש לבית הדין האזורי "ערעור – בקשה". ביום 6.11.2002 דחה בית הדין האזורי את הבקשה, בקבעו כי הערכאה המוסמכת לדון בערעור היא בית הדין הארצי. 3. ביום 6.2.2003 הגיש העותר לבית הדין הארצי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי. משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה, דחה רשם בית הדין הארצי ביום 1.5.2003 את הבקשה. בהתייחס לסיכויי הערעור נקבע בהחלטת הרשם: "במהלך הדיון לפני ניסיתי לשכנע את המבקש למחוק את בקשתו שכן לעניות דעתי סיכוייו להצליח בערעור, אם יוארך המועד, הם קלושים למדי. למסקנה זו הגעתי לאחר בחינת כל המסמכים שבתיק בית הדין האזורי ולאחר ששמעתי באריכות את אשר בפי המבקש (באמצעות מתורגמן לשפה הרוסית). גם מנימוק זה אין להיעתר לבקשה". 4. ביום 24.10.2006, כשלוש וחצי שנים לאחר החלטת הרשם, וכארבע שנים מעת שניתן פסק הדין הדוחה את התביעה, הגיש העותר לבית הדין הארצי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, הדוחה את בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי. ביום 31.10.2006 דחתה רשמת בית הדין הארצי את הבקשה מבלי שנדרשה לתגובת המשיבה. בהחלטתה קבעה הרשמת, כי משחלפה תקופה כה ממושכת ממועד מתן החלטת הרשם "התגבשה ל[משרד החינוך] ציפייה סבירה לסיום ההתדיינות" וכי "אין לקבל את טענתו של המבקש כי נדרשו לו שלוש שנים וחצי לעריכת הבירור" בעניין סדר הדין הנכון לערעור. 5. העותר הגיש ערעור לבית הדין הארצי על החלטת הרשמת, הדוחה את בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם. ביום 21.12.2006 דחה בית הדין הארצי את הערעור וקבע כי אין כל טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הרשמת, והיא ראויה להתאשר מטעמיה. בית הדין הארצי הוסיף, כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו ולא הראה "טעם מיוחד" כנדרש לצורך הארכת מועד, ולא הוכח כי העיכוב לא היה בשליטתו באופן שנבצר ממנו להגיש את הערעור במועד. 6. העותר, שאינו מיוצג, עותר לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 21.12.2006. לטענתו היה על בית הדין האזורי, כמו גם הארצי, להכיר בתעודה שצירף לעתירה כתעודה מטעם מוסד מוכר להשכלה גבוהה, שכן לטענתו הציג את כל המסמכים הנדרשים לצורך הכרה בו כבוגר מוסד מוכר להשכלה גבוהה. 7. דין העתירה להידחות על הסף. "כידוע, אין זכות ערעור על פסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה, ובית משפט זה אינו מתערב בפסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה אלא במקרים נדירים, כלומר, כאשר בפסק-הדין נפלה טעות מהותית, והכוונה היא בדרך כלל לטעות שיש לה חשיבות כללית, מעבר לנסיבות העניין הנדון, והצדק מחייב להתערב בה" (בג"ץ 798/96 גונן נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 25.6.1996)). במקרה שלפנינו תנאים אלה אינם מתקיימים כלל ועיקר. בית הדין לעבודה בחן את טענותיו של העותר לגופן. אין יסוד להתערבותנו בהחלטותיו בעניין המועדים, ובוודאי שאין מקום להתערבותנו, בשלב זה וכבית-משפט גבוה לצדק, בשיקול דעתו של משרד החינוך בעניין הערכת התעודה הקונקרטית שצירף העותר לעתירה. 8. העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏כ"ט אדר, תשס"ז (19.3.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07002910_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il