פלוני נ. מדינת ישראל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2909/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת"פ 36170-01-22 מיום 26.2.2023 שניתן על ידי השופט י' עטר תאריך הישיבה: י"ד בשבט התשפ"ד (24.1.2024) בשם המערער: עו"ד רן קרויט בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו ערעור המופנה כלפי חומרת העונש שהושת על המערער בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עטר) ב-ת"פ 36170-01-22 מיום 26.2.2023. עיקרי כתב האישום המתוקן בשנית נגד המערער ו-3 נוספים הוגש כתב אישום מתוקן בשנית המונה שלושה אישומים, שניים מהם, הראשון והשלישי, יוחסו גם למערער. לפי האישום הראשון, ביום 15.7.2021, סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) קבע להיפגש עם נאשם 1 בכתב האישום המתוקן בשנית, על מנת לרכוש ממנו 50 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין במחיר של 300 ש"ח לגרם, כך שסך העסקה יעמוד על 17,000 ש"ח. בהמשך לכך, הסוכן אסף את נאשם 1 באמצעות מונית. לאחר שירדו ממנה, המערער הגיע למקום יחד עם מעורב נוסף, ברכב שבו נהג המערער. נאשם 1 והסוכן נכנסו למושב האחורי של הרכב, וכעבור נסיעה של מטרים אחדים, המערער עצר את הרכב. או אז, המעורב הנוסף הוציא מכיסו שקית המכילה 51 גרם של קוקאין ומסרה לסוכן, שבתמורה העביר לו את הכסף. המעורב הנוסף והמערער ספרו יחדיו את הכסף. לאחר שהסוכן נתן לנאשם 1 1,200 ש"ח תמורת חלקו בעסקה, המערער והמעורב הנוסף הסיעו את השניים בחזרה. בגין מעשים אלו, יוחסו למערער עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); וסחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה. על פי האישום השלישי, ביום 17.8.2021, בעקבות שיחות מקדימות שהתקיימו בין נאשם 1 לבין הסוכן, האחרון נפגש עם המערער והעביר לו סכום של 16,500 ש"ח, מתוכם 1,500 ש"ח עבור חלקו של נאשם 1 בעסקה. לאחר שהמערער ספר את הכסף, הוא מסר לסוכן מעטפה ובה שתי שקיות המכילות קוקאין במשקל של 50.08 גרם וכדור דוגמית של "MDMA". השניים לחצו ידיים והלכו כל אחד לדרכו. בגין מעשים אלו יוחסה למערער עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה. עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו על סמך הודאתו, במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש. בגזר הדין, נקבע תחילה כי מעשי המערער מקיימים את מבחן "הקשר ההדוק" ועל כן יש לקבוע בעניינו מתחם ענישה אחד. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי עמד על הערכים המוגנים שבהם המערער פגע במעשיו; התייחס למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה; וציין כי מדובר בסכומי כסף משמעותיים ובכמות סמים גדולה בהתחשב בסוגם. על כן, ולאחר שנתן דעתו לכך שהמערער לא קיבל את מלוא התמורה הכספית ולא היה זה שסיפק את הסמים – קבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו הוא בין 40 ל-70 חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש בגדרי המתחם, בית המשפט המחוזי התייחס לעברו הפלילי של המערער, אשר כולל שתי הרשעות קודמות שאינן ממין העניין ושבגינן נידון לתקופות מאסר בפועל קצרות. עוד עמד על כך שבהתאם להערכת שירות המבחן, קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בתחום הסמים מצדו של המערער, ועל כן יש להביא בחשבון שיקולי הרתעת יחיד בגזירת העונש. כן הצביע בית המשפט המחוזי על המשקל שיש ליתן לשיקולי הרתעת רבים לנוכח המאבק בהפצת הסמים המסוכנים, בהתאם לקביעות הפסיקה בעניין זה. מנגד, נשקלו לזכותו של המערער, בין היתר, גילו הצעיר, החרטה שהביע על מעשיו ונסיבות חייו כפי שהן נלמדות מתסקיר שירות המבחן. לנוכח כל אלה, נקבע כי יש למקם את עונשו ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם כך שיעמוד על 43 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה מסוג פשע לפי הפקודה, למשך 3 שנים; חודשיים מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה מסוג עוון לפי הפקודה, למשך 3 שנים; ו-4 חודשי פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. לבסוף, בית המשפט המחוזי נמנע מלהשית קנס על המערער, בין השאר, בהתחשב במצבו הכלכלי. תמצית טענות הצדדים בערעור לטענת המערער, בכתב ובדיון שנערך לפנינו, בית המשפט המחוזי קבע בעניינו מתחם ענישה מחמיר יתר על המידה. בפרט, נטען כי פסקי הדין שמהם נלמדה מדיניות הענישה הנוהגת אינם מתאימים לנסיבות המקרה דנן; כי חלקו של המערער בעבירות שבהן הורשע אינו מצדיק מתחם ענישה מחמיר כְּזה שנקבע; וכי במסגרת האישום הראשון הוא למעשה "סוג של מסייע". כמו כן, נטען, בין היתר, כי לא ניתן משקל מספק לגילו של המערער; לנסיבות חייו הקשות; לנטילת האחריות מצדו; ולשיקולי השיקום שמתעוררים בעניינו ואף מצדיקים חריגה ממתחם הענישה. לנוכח אלה, נטען כי יש להקל באופן משמעותי בעונש שנגזר עליו. מנגד, המשיבה טענה בדיון שנערך לפנינו כי העונש שנגזר על המערער אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. זאת, לנוכח העובדה שמדובר בשתי עסקאות משמעותיות שכללו כמויות סמים גדולות; ובהתחשב באמור בתסקיר שירות המבחן. כן נטען כי המתחם שנקבע בעניינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת. דיון והכרעה הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים או כאשר נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין (ע"פ 5057/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (28.12.2022)). עניינו של המערער אינו בא בגדרי מקרים חריגים אלה. בית משפט זה שב ועמד על החומרה המגולמת בעבירות הסמים, שדומה כי קונות להן מקום בחברה הישראלית ופוגעות בשלום הציבור ורווחתו (ע"פ 3398/22 גמליאל נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.7.2022)). נקבע, כי בעבירות אלו נדרשת ענישה חמורה ומרתיעה, בפרט כאשר הן מבוצעות לשם השגת "רווח", שכן, בדרך זו יועבר המסר כי עבירות הסמים נעדרות תוחלת כלכלית (ע"פ 2139/22 ארליך נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (14.7.2022)). בענייננו, המערער נטל חלק פעיל בהוצאתן לפועל של שתי עסקאות סמים גדולות ומשמעותיות. על החומרה הנעוצה בביצוען של העסקאות ניתן ללמוד בראש ובראשונה מסוג הסם ומכמותו. המדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין, אשר ביחס אליו התוספת השנייה לפקודה קובעת כי החזקתו בכמות העולה על 0.3 גרם יוצרת חזקה כי אינו נועד לשימוש עצמי (ראו לעניין זה: ע"פ 6165/16 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (19.7.2017)). במקרה דנן, מדובר בסחר ובהחזקה שלא לצריכה עצמית של כ-100 גרם קוקאין – קרי למעלה מפי 300 מהכמות שמוגדרת בפקודה ככזו שנועדה לצריכה עצמית. חומרת מעשיו של המערער בהיבט זה נלמדת גם מכך שנטל חלק בשתי עסקאות שונות – מה שמלמד על מעורבות לא מבוטלת בתחום עסקאות הסמים. זאת ועוד. זה מכבר נקבע כי כאשר עסקינן בעבירות סמים, יש לנקוט בענישה מרתיעה כלפי כל חוליה בשרשרת ההפצה של הסמים (ראו: ע"פ 8915/18 מועזיז נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (24.9.2019)). משכך, איני מקבל את טענות המערער המבקשות להיתלות בחלקו היחסי בביצוע העבירות. אף אם חלקם של מעורבים אחרים בעסקה היה גדול מחלקו, אין בכך כדי להמעיט מחומרת מעשיו שלו. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את מידת מעורבותו בעסקאות – ובדין עשה כן באופן מדוד העולה בקנה אחד עם שיקולי גמול והלימה. אגב כך, יוער כי טענותיו של המערער המנסות לשוות למעשיו חומרה כעין זו של עבירת סיוע, חותרות, הלכה למעשה, תחת הודאתו בכתב האישום המתוקן בשנית, ומשכך דינן להידחות אף הן (ראו והשוו: ע"פ 1188/23 אלעמורי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (16.7.2023)). לבסוף, יש לזכור כי כלל מושרש הוא שערכאת הערעור בוחנת את התוצאה העונשית הסופית (ראו מיני רבים: ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (26.7.2022)). משכך, טענותיו של המערער בדבר חומרת מתחם הענישה שנקבע בעניינו אינן מוליכות למסקנה כי יש מקום להתערב בעונש שנגזר עליו. מן המקובץ לעיל עולה כי העונש שנגזר על המערער הולם כראוי את חומרת המעשים שביצע, וזאת, אף בשים לב לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בפרט, יש להזכיר את תסקיר שירות המבחן שהונח בפניו של בית המשפט המחוזי ובו הוערך כי "קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בתחום הסמים". כן ראוי לציין כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. על רקע זה, אף לא ראיתי הצדקה להקל בעונשו של המערער לנוכח נסיבותיו האישיות, הגם שאלו לא נעלמו מעיני. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך, שקללן במלאכת גזירת העונש, והתוצאה העונשית שאליה הגיע – ראויה בעיני. סוף דבר: אני סבור כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחבריי לעשות. ש ו פ ט השופט ח' כבוב: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' כשר: סבורני שהמתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא – 70-40 חודשי מאסר – הינו, בנסיבות העבירות דנן, מחמיר בראי הפסיקה הקיימת. יחד עם זאת, לאור הטעמים שהצדיקו קביעת עונש שלא בתחתית המתחם, כמפורט גם בחוות דעתו של חברי, השופט י' אלרון, ולאור ההלכה בדבר הנסיבות בהן יתערב בית משפט זה בעונש שנפסק בגזר דין של בית משפט קמא (כאמור בסעיף 7 לחוות דעתו של חברי), לא מצאתי שיש מקום להתערב בגזר הדין בעניין דנן. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשפ"ד (‏7.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23029090_J02.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1