פלורין קיסנר נ. הכונס הרשמי - מחוז חיפה והצפון

בבית המשפט העליון רע"א 2907/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלורין קיסנר נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרשמי - מחוז חיפה והצפון 2. עו"ד אלון וולך - נאמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.2020 בפש"ר 32426-08-14 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ג'השאן בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד רועי נירון בשם המשיב 2: בעצמו פסק-דין 1. ביום 17.9.2014 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש; ביום 6.10.2016 הוכרז המבקש פושט רגל ואושרה בעניינו תכנית פירעון, שאם יעמוד בה – יופטר מכל חובותיו. 2. בדצמבר 2018 הגיש המבקש בקשה לשחרור כספי קרן השתלמות, והפקדתם בקופת הכינוס, על חשבון תכנית הפירעון, בשל הצורך בטיפול שיניים דחוף. בהודעתו מיום 30.12.2018 ציין הנאמן, כי משהבהיר המבקש ש"מדובר בכספים אשר מתבקשת העברתם לקופת הכינוס, אין התנגדות למתן צו המורה לקרן ההשתלמות להעביר את מלוא הכספים המצויים בקרן, לטובת קופת הפש"ר של החייב". למחרת הגיש המבקש תגובה, ובה הדגיש כי הוא מסכים להעברת כספי קרן ההשתלמות לקופת הכינוס, "רק בתנאי שסכום קרן ההשתלמות שיופקד בקופת הכינוס יפחית את יתרת תכנית הפרעון שנשארה ולכן אני לא אצטרך להשלים 6 תשלומים אלו בעתיד שאני אעשה לגביהם הפסקה אני הרי מפקיד כאן את כל הכסף בבת אחת במקום 6 תשלומים של 1735 שקל כל אחד לכן זה לא יכול להיות בנוסף לסכום שנקבע בתכנית הפרעון". נוכח הבהרה זו, ביקש בית המשפט המחוזי את תגובתו של הנאמן. ביום 10.1.2019, בהעדר תגובה מאת הנאמן, קבע בית המשפט המחוזי כי "כספי קרן ההשתלמות מהווים כספים בלתי מוגנים אשר מוקנים לקופה, אולם נוכח נימוקי בקשת החייב ונסיבותיו הנני נעתר לבקשת החייב". 3. בינואר 2020 הגיש המבקש בקשה למתן הפטר. הנאמן התנגד לבקשה (מטעמים שאינם צריכים לענייננו), והציג את יתרת החוב לצורך סיום תכנית הפירעון. מן התגובה עלה, כי כספי קרן ההשתלמות שהועברו לקופת הכינוס, לא באו על חשבון תכנית הפירעון. נוכח האמור הגיש המבקש 'בקשה להורות על קיום החלטה מתאריך 10.1.19', ולהפחית את כספי קרן ההשתלמות מיתרת החוב. הנאמן התנגד, שכן "כספי קרן ההשתלמות אינם חלק מתכנית הפירעון, שכן הנם בבחינת נכס לו זכאית קופת הפש"ר, בנוסף לתכנית הפירעון". ביום 17.3.2020 קבע בית המשפט המחוזי, כי "מאחר ומדובר בקרן השתלמות, הרי מדובר בכסף שאינו מוגן וככזה מוקנה הוא לקופת הפש"ר ולא יבוא על חשבון תכנית הפרעון". 4. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה מובהקת להחלטתו מיום 10.1.2019. לפיכך ביקש להורות על ביטול ההחלטה מיום 17.3.2020, ולקבוע כי כספי קרן ההשתלמות שהועברו לקופת כינוס, יבואו על חשבון תכנית הפירעון. בתשובתו לבקשה פתח הנאמן וציין, כי הוא "מביע צער רב על מילותיו הבלתי ראויות של המבקש כלפי הנאמן, ובמיוחד כלפי כבוד בית משפט, אשר (דווקא) בא לקראת החייב, במצוקה אליה נקלע, בתשלום תכנית הפירעון". לגופם של דברים טען הנאמן, כי "קרן ההשתלמות הנה נכס לו זכאית קופת הפש"ר, בנוסף לכל תשלום אשר מתקבל על ידי חייב, במסגרת תוכנית פירעון [...] יחד עם זאת, לאור חוסר הבהירות בין החלטת כבוד בית משפט קמא מיום 10.01.2019, להחלטה מיום 17.3.2020, העובדה כי החייב אינו מיוצג, ואף לאור 'משבר הקורונה' אשר מערים קשיים כלכליים רבים, לא רק על חייבים במסגרת הליך פשיטת רגל, אלא על כלל הציבור, מסכים הנאמן לקבלת בקשת רשות הערעור, לפיה הכספים אשר התקבלו מקרן ההשתלמות, ייחשבו כחלק מתכנית הפירעון". ב"כ הכנ"ר החרה-החזיק אחר הנאמן, והצטרף לעמדתו כי יש לקבל את הבקשה לרשות ערעור, ולהורות כי כספי קרן ההשתלמות יזקפו על חשבון תכנית הפירעון. בצד זאת הוסיף שתי הערות: ראשית, הסכמתו נתונה רק בשל נסיבותיו הפרטניות של הנדון דידן; אין בכך כדי לגרוע מן העמדה העקרונית, ולפיה כספים המופקדים בקרן השתלמות אינם כספים מוגנים. שנית, נוכח ריבוי כתבי הטענות וההחלטות בתיק, "ניתן להניח כי בעת שנתן בית המשפט קמא את החלטתו מיום 17.3.20, החלטתו המוקדמת מיום 10.1.19 נשמטה מזיכרונו. בנסיבות אלו, מוטב היה להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט קמא, תוך הפנייתו לשגגה שנפלה, חלף הגשת הליך ערעורי". 5. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. 6. דין הערעור להתקבל. כמפורט לעיל, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.1.2019 ניתנה "על אף שכספי קרן ההשתלמות מהווים כספים בלתי מוגנים אשר מוקנים לקופה", ולא לפני שניתנה רשות לנאמן להביע את עמדתו-התנגדותו. הנאמן, מסיבותיו, לא עשה כן. יתרה מזאת, מתגובה שהגיש הנאמן ביום 21.8.2019, כחצי שנה לאחר מכן, עולה במפורש כי החשיב את כספי קרן ההשתלמות על חשבון תכנית הפירעון. לא ברור אפוא מדוע שינה את טעמו, מספר חודשים לאחר מכן. כך או אחרת, טוב ויפה עשו הנאמן והכנ"ר, כשהסכימו לקבלת הבקשה. 7. בשולי הדברים, שלוש הערות: ראשית, המבקש, בלתי-מיוצג, ניסח את בקשתו בתמציתיות ובענייניות. לא מצאתי, כטענת הנאמן, מילים 'בלתי ראויות'. אדרבה, ראויה לציון התנהלותו של המבקש לאורך ההליך (כפי שהיא משתקפת מעיון במערכת 'נט המשפט'), הפועל בחריצות ובשקיפות למיצוי כושר השתכרותו, ועמידה בתכנית הפירעון שנקבעה לו. מאמציו כנים, אין זה דבר מובן מאליו כלל ועיקר, ועל כך נאה לשבח; שנית, רשמתי לפני את טענת ב"כ הכנ"ר, לפיה הסכמתו ניתנה בשים לב לנסיבותיו הפרטניות של הנדון דידן; שלישית, אשר לטענת ב"כ הכנ"ר כי יש להניח שההחלטה המוקדמת 'נשמטה מזיכרונו' של בית המשפט המחוזי, ולפיכך מוטב היה להגיש בקשה לעיון חוזר. ההחלטה מיום 17.3.2020 ניתנה ביחס לבקשה, שכותרתה 'בקשה להורות על קיום החלטה מתאריך 10.1.19'. ספק אפוא אם נשמטה ההחלטה מן הזיכרון, וממילא ספק אם היה טעם בהגשת בקשה לעיון חוזר. 8. סוף דבר: הערעור מתקבל; החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.3.2020 מבוטלת; כספי קרן ההשתלמות שהועברו לקופת הכינוס יזקפו על חשבון תכנית הפירעון. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באב התש"פ (‏26.7.2020). ש ו פ ט _________________________ 20029070_O04.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il