הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. ולדימיר צ'יליגן

פסק-דין בתיק רע"א 2904/08 בבית המשפט העליון רע"א 2904/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשות: 1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ 2. אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב: ולדימיר צ'יליגן בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 28.2.08 בע"א 4357-10-07 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' שילה, א' שטמר ומ' נד"ב בשם המבקשות: עו"ד אברהם דויטש בשם המשיב: עו"ד גאולה רובן פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים א' ש' שילה, א' שטמר ומ' נד"ב) שבו התקבלו באופן חלקי ערעוריהם של המבקשות ושל המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופט ה' פינשטין). 1. המשיב נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה, ביום 22.3.2000. לשם שיכוך כאבים שמהם סבל מחמת התאונה קיבל המשיב כדורים מסוג "נקסין". זמן מה לאחר מכן התדרדרה מחלת כליות שקיננה אצל המשיב עובר לתאונה וכיום שיעור נכותו הוא 100%. בגין הנזקים שהוסבו לו הגיש המשיב תביעה נגד המבקשות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). במקביל פתח המשיב בהליכים במוסד לביטוח לאומי לשם קביעת נכותו. המוסד לביטוח לאומי העריך את שיעור נכותו של המשיב, שאותה יש ליחס לתאונת הדרכים שהיא, כאמור, גם תאונת עבודה, ב-10%, עקב התדרדרות במחלת הכליות שנגרמה בשל נטילת כדורי הנקסין. המשיב הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כנכה במסגרת פרק הנכות הכללית בשיעור של 100% עקב מחלת הכליות, ומוענקת לו בגין נכות זו קצבת נכות כללית. בהתבסס על קביעתו של המוסד לביטוח לאומי לעניין שיעור הנכות מעבודה חייב בית משפט השלום את המבקשות לפצות את המשיב בסכום כולל של 186,448 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור על ידי המבקשות, והמשיב הגיש ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קיבל מקצת מטענות המבקשות, כמו גם מקצת מטענות המשיב. המבקשות סבורות כי חישוב הנזק כפי שנעשה על ידי בית המשפט המחוזי שגוי, והן מעלות טענות ביחס למספר ראשי נזק. המשיב מצידו סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד טוענות המבקשות לעניין דרך ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. החלטנו ליתן רשות ערעור, בעניין אחרון זה, הנוגע לאופן ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן, החלטנו לקבל את הערעור בעניין זה. 2. בית המשפט המחוזי קבע, תוך הסתמכות על פסק הדין שניתן ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003) (להלן: עניין עמר), כי מקום שבו משולמות גמלאות בגין נזק אחד שהאחריות לו נופלת הן על גורם עוולתי הן על גורם שאינו עוולתי, צריך ניכוי הגמלאות להתבצע באופן יחסי כך שיופחת רק אותו חלק מן הגמלאות המיוחס לנזק שנגרם בעוולה. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין מקום לנכות מן הפיצוי את החלק המיוחס לתאונה מקצבת הנכות הכללית (10%). בית המשפט המחוזי קיבל בעניין זה את טענת המשיב כי מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי משלם גמלה מלאה עבור נכות העולה על 75%, הרי שתוספת הנכות, עקב התאונה, לא שינתה את שיעור תגמולי המוסד. 3. אין להסכים לקביעה זו בנסיבות העניין שלפנינו. בעניין עמר נדון מקרה שבו עובר לתאונה לא עבר שיעור נכותה של הניזוקה את הסף המקנה זכאות לקצבת נכות כללית. עקב התאונה הוחמר מצבה של הניזוקה ונקבעה לה נכות מעבר לסף הזכאות, כיוון שכך החל המוסד לביטוח לאומי לשלם לה קצבת נכות כללית. בפסק הדין נקבע כי יש לנכות מן הפיצוי את החלק היחסי של הנכות הנובע מן התאונה, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט, מכלל הנכות שבגינה משולמת הגמלה. תוצאה זו הוסברה כך: חיובו של המזיק בהשבת שווי ההטבה למיטיבו מותנה בקיומו של קשר סיבתי מתאים. אין מדובר בקשר הסיבתי העובדתי בין המעשה המזיק לבין הסרת המחסום בפני תשלום הגימלאות. קשר כזה אכן מתקיים בעצם העובדה שאלמלא המעשה המזיק דהיום לא היו משתלמים התגמולים, לעומת זאת הקשר הסיבתי, שהוא תנאי לחיוב המזיק להשיב למיטיב ערך הטבתו, מתבטא בזיקה הסיבתית שבין המעשה העוולתי לבין הנזק דהיום, לאמור בין מעשה הנזיקין לבין הנכות שהוסבה בתאונה. אכן, המעשה המזיק חולל את הזכאות כולה, אך הוא הסב רק מקצת הנכות שבגינה קמה הזכאות. לנכות זו אחראי המזיק. נכות זו גודרת את זכות החזרה של המוסד אל המזיק (שם, פסקה 8 לפסק הדין). 4. ככלל, במקרים שבהם תשלום הגמלה נובע מגורם עוולתי ומגורם שאינו עוולתי גם יחד, ניכוי הגמלה יתבצע על פי המתווה שנקבע בעניין עמר. אכן, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, יתכנו מקרים שבהם אפילו נגרמה מקצת מהנכות על ידי גורם עוולתי לא יהיה מקום לניכוי הגמלה מסכום הפיצוי, וזאת במקרים שבהם אין זיקה בין תשלום הגמלה לבין הנכות שנגרמה עקב התאונה. טלו למשל אדם ששיעור נכותו עובר לתאונה הוא 90% ומשולמת לו בשל כך גמלה בסכום מקסימאלי. אם אדם זה יפגע בתאונה ושיעור נכותו יעלה ל-100%, לא יהיה מקום לנכות מן הפיצוי חלק מן הגמלה, שכן הגמלה המשולמת לו, בשונה מנסיבות המקרה בעניין עמר, נובעת כל כולה מן הנכות שקדמה לתאונה ואין זיקה בין הנכות שנגרמה בתאונה לבין תשלום הגמלה. 5. בענייננו לעומת זאת, לא הוכח כי המקרה נופל לגדר המקרים שבהם אין זיקה בין תשלום הגמלה לבין הנכות שנגרמה באירוע העוולתי. חלוקת אחוזי הנכות בענייננו אינה מבטאת, כפי שניתן להבין מהחומר שלפנינו, חלוקה פיסית מובהקת של נכות המשיב, אלא היא מהווה ביטוי להחמרת מצבו עקב התאונה. נראה כי 10% הנכות המיוחסים לתאונה מבטאים את הקדמת המועד שבו התפרצה המחלה, להבדיל מנכות המתווספת לנכות נפרדת ושונה בשיעור של 90%. מבחינת הזיקה לתשלום הגמלאות על ידי המוסד לביטוח לאומי, עשרת האחוזים הם ביטוי לצורך בתשלום מוקדם יותר של הגמלאות עקב ההחמרה במחלה, תשלום שהיה נחסך לולא התאונה. בנסיבות אלה, כאשר חלוקת אחוזי הנכות קשורה לעיתוי תחילת תשלום התגמולים, קיימת זיקה סיבתית בין הנכות שנגרמה עקב התאונה לבין תשלום הגמלאות, ולא היה מקום לקבוע כי לא ינוכה מן הפיצוי החלק מן התגמולים המיוחס לתאונה. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו כך שמן הסכום הכולל של הפיצוי ינוכה סכום השווה ל-10% מקצבת הנכות הכללית שמקבל המשיב מן המוסד לביטוח לאומי. ביתר העניינים לא ראיתי כאמור ליתן רשות ערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח באדר התשס"ט (24.3.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08029040_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il