ג'אזי עוואד נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 2903/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2903/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. ג'אזי עוואד 2. אמאל עוואד נ ג ד המשיבים: 1. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 2. עו"ד יונתן סונדרס 3. הכונס הרשמי כנאמן על נכסי מאזן עואד, פורמלי 4. עו"ד נפתלי נשר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 27.02.2014 בת.א 1546-07-11 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' מוניץ תאריך הישיבה: א' בתמוז התשע"ה (18.6.2015) בשם המערערים: עו"ד חלים מחול בשם המשיבים 2-1: עו"ד יצחק סלע בשם המשיב 3: בשם המשיב 4: פטור מהתייצבות בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: 1. מר מאזן עוואד המצוי כיום בהליכי פשיטת רגל, הנו בעל זכויות הבעלות של חלקת מקרקעין בכפר ריינה. מאזן מישכן את המקרקעין לטובת הבנק המשיב 1 בשנת 1998 להבטחת חובותיו לבנק ובשנת 2003 תוקן שטר המשכנתא בהסכמת מאזן באופן שיבטיח גם את חובותיה של חברת מ.א. מוצרי קליה ומזון בע"מ לבנק. מאזן נקלע לחובות ולהליכי פשיטת רגל והבנק הגיש בקשה למימוש המשכנתא לכיסוי החובות המובטחים על פיה. באותו שלב הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי בה טענו כי בינם ובין מאזן היה הסכם לפיו רכשו המערערים את המקרקעין ואף בנו עליה את הבית הקיים עליה היום בכספם. 2. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המערערים והגיע למסקנה כי בפן העובדתי ונוכח סתירות מהותיות שעלו בעדויות התביעה וכן אי הזמנת מאזן לעדות, לא הוכח שהמערערים אכן בנו את הבית כנטען. יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי המערערים לא הציגו הסכם מכר לפיו רכשו את המקרקעין ועובדה זו יורדת לשורש העניין שכן על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) נדרש לצורך קיומה של עיסקת מקרקעין הסכם כתוב. המערערים אף לא רשמו הערת-אזהרה מכוח ההסכם הנטען. מטעמים אלה דחה בית המשפט את תביעת המערערים וכן חייבם בתשלום בהוצאות בסך 45,000 ש"ח. 3. המערערים מלינים על קביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי וטוענים למצער כי גם אם יקבע שהבנק גובר עליהם בעניין הזכויות בקרקע עצמה אין להוציא מידיהם את שווי הבית שאותו בנו באמצעים שגייסו וכי יש בכך משום עשיית עושר ולא במשפט מצד הבנק. 4. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט קמא אף לא בטענה החלופית שהועלתה לעניין בניית הבית וחילוץ שוויו מתוך מימוש המשכנתא על ידי הבנק. לעניין זכויות הבעלות הנטענות על ידי המערערים – בהעדר הסכם-מכר כתוב, דרישה שמציב לעניין זה סעיף 8 לחוק המקרקעין כדרישה קונסטיטוטיבית להבדיל מדרישה ראייתית גרידא, אין בסיס בחוק לטענת הבעלות שהעלו המערערים ובדין נדחתה הטענה על ידי בית המשפט קמא. זאת שכן בניגוד לטענת המערערים אין מדובר בענייננו באחד מאותם מקרים נדירים וחריגים אשר נדונו למשל בע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ (21.3.2011), בהם ניתן להתגבר על דרישת הכתב. אשר לטענה החלופית שהועלתה על ידי המערערים, אף היא דינה להידחות. בית המשפט עמד בפירוט רב על העדויות שהוצגו על ידי התביעה כהוכחה לבניית הבית על ידם ובמימונם וקבע כי מדובר בעדויות בלתי-מהימנות ורצופות סתירות שאין לקבלן, לרבות סתירות מטרידות לעניין המימון שהתגלו בעדות המערערת. מדובר בממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. 5. בנסיבות אלה אף לא מצאנו על פני הדברים כל עילה למהלך החריג הנוסף שנתבקש על ידי המערערים בשלב הערעור והוא – הוספת ראיות והחזרת התיק לבית המשפט קמא על מנת שישמע אותן. לא הוברר מהן העדויות וככל שמדובר בבעלי מקצוע נוספים על אלה שכבר העידו, כפי שהבהיר בא כח המערערים בעל-פה בפנינו, ואשר על פי הנטען נטלו חלק בבניית הבית, לא הוברר מדוע לא העידו אלה לכתחילה ומכל מקום די בממצאי המהימנות שכבר נקבעו על מנת להגיע למסקנה כי אין באותן עדויות כדי לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא. אשר על כן הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים 1 ו-2 יחד הוצאות משפט בערעור בסך 25,000 ש"ח ולמשיב 4 – סך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏א' בתמוז התשע"ה (‏18.6.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14029030_V10.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il