עזבון המנוח ח'אלד כסאב סעאבנה נ. רשות הפתוח

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2901/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערים: 1. עזבון המנוח ח'אלד כסאב סעאבנה 2. עזבון המנוח עומר כסאב יחיא נ ג ד המשיבות: 1. רשות הפתוח 2. רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה, שניתן ע"י כב' השופט מ' רניאל)מיום 16.03.2020 בתיק א 045278-04-18 תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשפ"ב (15.06.2022) בשם המערערים: עו"ד סאלח אבו חוסיין; עו"ד חוסיין אבו חוסיין בשם המשיבות: עו"ד אפי יגל פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) בת"א 45278-04-18 מיום 16.3.2020, בגדרו נדחתה תביעה לביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.7.2009 בת"א 1265/07 (להלן: פסק הדין הראשון), ופסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 17.7.2011 בע"א 7925/09 (להלן: פסק הדין בערעור). 2. ביום 13.7.2009 ניתן פסק-הדין הראשון, בו דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים לפיצויים מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה). בתמצית, נקבע בפסק הדין כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח שהם בעלי הזכויות הרשומות במקרקעין מושא התביעה; ולמעלה מן הצורך, נקבע שאף אם המערערים היו מוכיחים שהם בעלי הזכויות הרשומות במקרקעין – הם אינם זכאים לפיצוי בקרקע חלופית לפי סעיף 3(ב) לחוק הרכישה, אך הם זכאים לפיצוי לפי סעיף 5 לחוק זה או לפי נוהל פנימי מס' 44.03 של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: הנוהל). 3. המערערים ערערו על פסק-הדין הראשון, ובפסק דינו מיום 17.7.2011 קיבל בית משפט זה את הערעור באופן חלקי, במובן זה שנקבע כי יש לזהות את המערערים כבעלי הזכויות הרשומים. לעומת זאת, נקבע שאין מקום להתערב בקביעות פסק-הדין הראשון בנוגע לפיצויים מכוח חוק הרכישה. אשר לפיצויים מכוח הנוהל, נקבע כי המערערים סירבו להצעות חוזרות ונשנות מטעם המשיבות לפיצויים אלו, כך שהם אינם זכאים להם. 4. ביום 24.4.2018 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק-הדין הראשון. בתביעה נטען כי פסק הדין הראשון ופסק הדין בערעור הושגו במרמה, תוך הטעיית שתי הערכאות והצגת מצג שווא. המערערים טענו כי הם זכאים לפיצוי בקרקע חלופית ולפיצוי בכסף לפי הנוהל שהיה בתוקף באותו הזמן; וכי בניגוד להצהרת המשיבות בהליכים הקודמים, היו בנמצא עתודות קרקע נוספות שיכלו לשמש כפיצוי, ולכן לא היה קושי – מהבחינה הזו – לפסוק פיצוי באמצעות קרקע חליפית. 5. ביום 16.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה. בפסק דינו המפורט והמקיף קבע בית המשפט המחוזי כי המערערים לא הוכיחו את התקיימות התנאים המצדיקים את ביטול פסקי הדין מחמת מרמה ומצג שווא. בנוסף נקבע כי אף אם הייתה מוכחת טענת המרמה, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט בהליכים הקודמים. זאת, משום שהמדינה לא הצהירה בהליכים הקודמים שאין קרקעות זמינות לשמש כפיצויים, אלא שיש מחסור בקרקעות אלה; וכן כי פסק הדין הראשון ופסק הדין בערעור לא הוכרעו על-פי הצהרות המשיבות בעניין זה. 6. על פסק דין זה נסוב הערעור שלפנינו, בגדרו חוזרים המערערים על עיקר טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. 7. לאחר ששקלנו את הטענות שהועלו על ידי הצדדים בטיעוניהם בכתב ובדיון שלפנינו, שוכנענו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות של פסק הדין. עוד שוכנענו כי אין בפסק הדין כל טעות בדין או ביישומו. לפיכך, דין הערעור להידחות. 8. יודגש: טענות המערערים – רובן ככולן – מופנות כנגד קביעות וממצאים עובדתיים אשר קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, על סמך עדויות ששמע ותשתית ראייתית שנפרשה לפניו. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות מסוג זה אלא במקרים חריגים ביותר, נוכח התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מן התשתית הראייתית ומהעדויות הרלוונטיות (ראו מיני רבים: ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ, פסקה 16 (4.6.2018); ע"א 5255/16 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 11 (18.7.2018)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעות העובדתיות ובממצאים שבפסק הדין. נוסף על כך, כאמור, לא מצאנו פגם בקביעת בית המשפט המחוזי – המבוססת על קביעותיו העובדתיות – כי המערערים לא עמדו בתנאים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לביטול פסק-דין שהושג במרמה, ונימוקיו כולם מקובלים עלינו (ראו: ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, סג(3) 612 (2010)). 9. לבסוף, נציין כי טענות המערערים למשוא פנים מצד בית המשפט המחוזי, נטענו זה מכבר במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לפסילת המותב – ונדחו בפסק-דינו של בית משפט זה (כב' הנשיאה חיות) בע"א 3235/19, ולא היה מקום לשוב ולהעלותן לפנינו. 10. סוף דבר: אנו דוחים את הערעור ומאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בתמוז התשפ"ב (‏11.7.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20029010_R22.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1