מונגד גראר נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 290/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 290/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם העותר: מונגד גראר נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד נועם מולה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה בהחלטת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 8.2.2007 לא ליתן לאשתו של העותר רישיון ישיבה בישראל ולהפסיק את ההליך המדורג בעניינם של העותר ואשתו במסגרת "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לתושב קבע" (להלן: הנוהל). 2. העותר הינו תושב קבע בישראל הנשוי לנתינה ירדנית ולהם שתי בנות שנולדו בישראל. כיום העותר מרצה עונש מאסר בבית סוהר השרון. ביום 20.2.2005 הגיש העותר בקשה למתן רישיון ישיבה עבור אשתו במסגרת הנוהל. בקשתו נענתה והוחלט לאשר לאשתו להתחיל בהליך מדורג ולתת לה רישיון ישיבת ביקור ועבודה כפי שמפורט בנוהל (להלן: ההליך המדורג). ביום 13.8.2006, כשנה וחצי לאחר תחילת ההליך המדורג, התחיל העותר לרצות עונש של 12 שנות מאסר בפועל אשר הושת עליו בין היתר בגין עבירות מין. העותר סווג כאסיר שאין להוציאו לחופשות ומועד שחרורו הצפוי הוא ביום 25.2.2018. ביום 8.2.2007, מסר המשיב לעותר כי הוחלט להפסיק את ההליך המדורג וזאת משום שהעותר ואשתו אינם מקיימים עוד משק בית ומרכז חיים משותפים, עקב היותו אסיר. 3. לאחר ההחלטה, גורמים שונים אשר ייצגו את העותר ואשתו פנו למשיב בבקשה ליתן לאשתו של העותר רישיון ישיבה בישראל. המשיב דחה פניות אלה מן הטעם שבני הזוג היו בהליך המדורג תקופה קצרה בלבד ולאחר מכן הפסיקו לקיים מרכז חיים משותף. בדומה, נדחתה בקשת ארגון "משפחה חדשה" שייצג את העותר ואשתו, להעביר את עניינם לוועדה הבין-משרדית לבחינת טענותיהם בדבר טעמים הומניטאריים, משלא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים. 4. בעתירה שלפנינו, העותר מבקש כי בית המשפט יורה על השארת אשתו בישראל. לטענתו, אשתו וילדיו שנולדו בישראל חשופים לסכנה מחוץ למדינה וזאת משום שהוא שיתף פעולה עם גורמי ביטחון שונים מטעם המדינה. עוד לדבריו, מצבם הכלכלי של אשתו וילדיו הוא קשה מאוד. העותר טוען גם כי כבודו נפגע בכך שגירשו את אשתו מישראל משום שאין לה תעודת זהות ישראלית. 5. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת משלושה טעמים. האחד, השיהוי הרב שלוקה בו העתירה אשר הוגשה שבע שנים לאחר קבלת ההחלטה על הפסקת ההליך המדורג וארבע שנים לאחר ההחלטה לא להעביר את עניינם לוועדה הבין-משרדית; השני, היעדר מיצוי הליכים. לשיטתו, היה על העותר לפני הגשת העתירה, לפנות לוועדת ההשגה לזרים בהשגה על החלטת נושא משרה ברשות האוכלוסין וההגירה; השלישית, הסמכות העניינית בהשגה נגד החלטת הרשות, מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. 6. דין העתירה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות נגד החלטות של רשות. "בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה – עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה". בהתאם לסעיף 12(1) לתוספת הראשונה, בית המשפט ידון בהחלטות מינהל האוכלוסין לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). משכך, הסמכות העניינית לדון בעניינם של העותר ואשתו מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים וזאת משום שהבקשה למתן רישיון ישיבה בישראל לאשתו של העותר והחלטת המשיב, הם בהתאם לסעיף 2 לחוק הכניסה לישראל. 7. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י"א בתמוז התשע"ד (9.7.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14002900_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il