ד"ר נחום מנחם נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2899/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2899/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' אלון העותר: ד"ר נחום מנחם נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. הטכניון - מכללת טכנולוגי לישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד נאוה פינצ'וק - אלכסנדר עו"ד אלכסנדר ספינרד בשם המשיב 2: עו"ד רחל בן ארי (בר רב האי) עו"ד תמר גוטגולד-כהן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העתירה שבפנינו מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.12.06, בו נקבע כי העותר אינו זכאי לפנסיה בגין עבודתו אצל המשיב 2, וכי אין הוא זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 2. העותר הועסק על ידי המשיב 2 (להלן - המשיב) כמורה לחינוך גופני במחלקה ללימודים כלליים בין השנים 1979 ל-1999. היקף משרתו של העותר עמד על 11 שעות שבועיות. במקביל לכך עבד העותר גם כמורה לספורט במכללת וינגייט. העסקתו של העותר אצל המשיב הוסדרה בכתבי מינוי לתקופות קצובות של 10 חודשים, אשר התחדשו מדי שנה. לקראת שנת הלימודים 1998/9 פנה העותר למשיב וטען כי הוא זכאי לפנסיה עם פרישתו, אולם המשיב לא הסכים לכך. במטרה להבהיר את עמדתו, הוסיף המשיב לכתב המינוי פיסקה בה הודגש כי עמדתו הינה שהעותר אינו זכאי לפנסיה. העותר סירב לחתום על כתב המינוי הכולל את התוספת האמורה, ועבודתו הופסקה ביום 28.2.99. עם סיום עבודתו שולמו לעותר פיצויי פיטורים מוגדלים וכן הוא נהנה מזכויות נוספות שצבר במהלך עבודתו אצל המשיב. 3. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בתביעתו טען כי הועסק במעמד של עובד קבוע, ולכן זכאי הוא לפנסיה לפי חוקת הגמלאות של הטכניון, שהיא ההסכם הקיבוצי המעגן את הסדר הפנסיה אצל המשיב (להלן - חוקת הגמלאות). בנוסף תבע העותר פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי חופשה ועוד. ביום 28.11.05 דחה בית הדין האזורי את תביעתו של העותר לפנסיה, אך קיבל את תביעתו לפיצויים עקב פיטורים שלא כדין. הן העותר והן המשיב ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 31.12.06 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי, אשר דחה את ערעורו של העותר וקיבל את ערעורו של המשיב. בית הדין הארצי קבע כי חוקת הגמלאות של המשיב אינה חלה על העותר, לאור סעיף מסוים הקובע כי היא לא תחול על עובדים אשר אינם נחשבים לעובדים קבועים של המשיב. אחד התנאים המוקדמים לקבלת קביעות הינו עבודה במשרה מלאה. בית הדין הארצי קיבל את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, לפיה היקף משרה מלאה של מורים לחינוך גופני העובדים אצל המשיב הינו 24 שעות שבועיות, ואילו המערער הועסק בהיקף של 11 שעות שבועיות בלבד. כמו כן, על חבר סגל במשרה מלאה להקדיש 5 ימי עבודה בשבוע, ואילו העותר הועסק במשך יומיים בשבוע בלבד. זאת ועוד, נקבע כי במקביל לעבודתו של העותר אצל המשיב עבד הוא גם במכון וינגייט, בהיקף משרה שנע בין 100 ל-130 אחוזים. לאור האמור, אישר בית הדין הארצי את מסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה העותר הועסק אצל המשיב במשרה חלקית בשיעור 50 אחוזים. משלא מתקיים בו התנאי המוקדם של העסקה במשרה מלאה, הוא אינו זכאי לקביעות, וממילא לא חלה עליו חוקת הגמלאות. פועל יוצא מכך הינו שלעותר לא עומדת כל זכות לקבלת פנסיה מהמשיב. בית הדין קיבל, כאמור, את ערעורו של המשיב, וקבע כי המערער לא פוטר, אלא עבודתו הופסקה בשל אי חתימתו על החוזה. לפיכך, בוטל חיובו של המשיב לשלם לעותר פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 4. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי נפלה טעות מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שכן חוקת הגמלאות פורשה תוך התעלמות מתכליתם של דיני הביטחון הסוציאלי. עוד טוען העותר כי גם אם ייקבע שאכן הועסק הוא במשרה חלקית, יהא זה אך נכון ומוסרי לקבוע את שיעור הזכויות הסוציאליות המגיעות לו באופן יחסי לשיעור המשרה בה הועסק. לבסוף תוקף העותר את דרך העסקת עובדים באמצעות כתב מינוי המתחדש אחת לשנה. גם במישור העובדתי מעלה העותר טענות מטענות שונות. כך למשל טוען הוא, כי בפועל עבדו המורים לספורט ביחידה לחינוך גופני 8 שעות שבועיות בלבד, וכל המורים אשר פרשו זה מכבר, מקבלים כיום פנסיה מהמשיב. לטענתו, הטכניון לא הציג ולוּ מקרה אחד של מורה לספורט המועסק בהיקף של 24 שעות שבועיות. עוד משיג העותר על קביעותיהם העובדתיות של בית הדין האזורי ושל בית הדין הארצי באשר להיקף עבודתו במכון וינגייט, וטוען כי בשש שנות עבודתו האחרונות עבד רק בהיקף של 60 אחוזי משרה. במקום אחר בעתירה טוען העותר כי בשנים שקדמו לפרישתו ממכללת וינגייט עבד בהיקף של 50 אחוזי משרה בלבד. 5. דין העתירה להידחות על הסף. אכן, כפי שציין בית הדין הארצי, הזכות לפנסיה מבוססת על הוראות מיוחדות בחוק, על הסכמים קיבוציים, על חוקות פנסיה למיניהן או על חוזה עבודה אישי. אין מדובר בזכות אוטומטית הקמה לכל עובד באשר הוא עובד (ראו למשל, ע"א 531/91 עיזבון המנוח משה חיון נ' הסנה, פ"ד נא(2) 51, 61 מול האות ב). ייתכן אף שאצל מעסיק אחד, יהיו זכאים חלק מן העובדים לפנסיה, ולחלק אחר לא תעמוד זכות זו. לאור חוקת הגמלאות, היא ההסכם הקיבוצי המסדיר את נושא הפנסיה עבור עובדי המשיב, לא קמה לעותר זכות לפנסיה, מלאה או חלקית. העותר מנסה להציג את עניינו כעניין עקרוני, באופן אשר יצדיק את התערבותו של בית משפט זה. דא עקא, טענותיו העיקריות מכוונות למעשה נגד ממצאי עובדה שונים של בתי הדין. שני בתי הדין לעבודה קבעו כי העותר הועסק בהיקף של חצי משרה אצל המשיב, ולא במעמד של עובד קבוע. כמו כן נקבע כי העותר עבד במכון וינגייט בהיקף משרה שנע בין 100 ל-130 אחוזים, דהיינו יותר ממשרה מלאה, וזאת במקביל לעבודתו אצל המשיב. מהאמור לעיל עולה כי העותר לא יכול היה למלא אחר התנאים שבחוקת הגמלאות המקנים זכות לפנסיה. זאת ועוד, לא ברורה טענתו של העותר לגבי עצם העסקתו באמצעות כתבי מינוי מתחדשים, שכן כאמור, שימש הוא כעובד זמני במסגרת המשיב, ועבד במשרה מלאה (ויותר) במקום אחר. העותר משיג על קביעות אלו, ועל אחרות. מדובר בקביעות עובדתיות, אשר נבחנו בשתי ערכאות. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא ייטה להתערב רק במקרים מסוימים, כאשר נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין והצדק מחייב התערבות (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673). המקרה שלפנינו אינו אחד המקרים הללו. 6. העתירה נדחית, איפוא. בנסיבות העניין יישא העותר בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ב' באלול התשס"ז (16.8.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07028990_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il