דורון פרחי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2895/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2895/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' אלון המערערים: 1. דורון פרחי 2. עוזי פרחי 3. יעקב פרחי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 19.2.07, בתיק פ. 40333/05, שניתן על ידי כבוד השופט ג'ורג' קרא תאריך הישיבה: כ"ב באלול התשס"ז (05.09.07) בשם המערערים: עו"ד אופיר-נריה כץ בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערערים שלפנינו, דורון, עוזי ויעקב פרחי, הם אחים אשר הואשמו בכתב אישום אחד בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגין פגיעות שפגעו במתלוננים, סופיה פנחסוב ובן זוגה סטניסלב דוידוב. זאת, על רקע ויכוח-רחוב שנתגלע בין דורון לבין המתלוננים. בכתב האישום נטען, כי ביום 11.11.05 שהו המתלוננים בבית אמה של המתלוננת (להלן: "רימה") בתל-אביב. משיצאו את הבית, הבחינו במשאית החוסמת את הכניסה לבית ובקשו מדורון, אשר טעו לחשוב כי הוא הנהג, להזיזה. דורון בתגובה, כך נטען, גידף את המתלוננים וזרק ארגז לעבר המתלונן. בסמוך לכך, הגיעו אל המקום עוזי ויעקב. דורון ועוזי יידו במתלונן לבנות בניין אשר פגעו בראשו וברגליו. בהמשך, הכו אותו יעקב ודורון ובעטו בו בכל חלקי גופו. בשלב זה, עזב עוזי את המקום ושב כאשר בידו סכין יפנית, באמצעותה דקר את המתלוננת בכף ידה. או אז, הצטרף עוזי לשני אחיו, בעט בראשו ובגופו של המתלונן, הטיח את ראשו בקרקע והצמיד לגופו את הסכין. רימה, ועדת ראייה נוספת שנכחה במקום האירוע (להלן: "נינה"), ניסו להרחיק את המערערים מהמתלונן, ובתגובה היכה עוזי את נינה בפניה. כתוצאה מן האירוע, סבלה המתלוננת מחתך של הגיד בידה ונזקקה לניתוח ולאשפוז; המתלונן סבל מחתך בקרקפת ושברים ברגלו; נינה סבלה משטף דם באוזן; ודורון נחתך בידו. 2. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' קרא) הרשיע את דורון ויעקב בביצוע בצוותא של העבירה שיוחסה להם. עוזי זוכה מעבירה זו, והורשע תחת זאת בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק העונשין, בגין מעשיו כלפי המתלונן. בנוסף הורשע עוזי בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם לפי סעיפים 333, 335(1) ו-379 לחוק העונשין, בגין מעשיו כלפי המתלוננת וכלפי נינה. עבירות אחרונות אלו לא יוחסו לו בכתב האישום, אך בית-המשפט הרשיעו בהן על-פי סמכותו שמכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בעקבות הרשעתם נגזר לדורון ולעוזי מאסר בן 36 חודשים לכל אחד, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. ליעקב נגזר מאסר בן 24 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל. עוד חויבו דורון, עוזי ויעקב לשלם למתלוננים פיצוי בסך כולל של 16,000. ש"ח ועוזי חויב בנוסף בתשלום פיצוי בסך 1,500 ש"ח לנינה. מכאן הערעור שבפנינו, אשר נסב על הכרעת-הדין, ולחלופין על גזר-הדין. נפנה, בראשית הדברים, לתיאור התשתית העובדתית והמשפטית כפי שנקבעה בידי בית משפט קמא. פסק-דינו של בית-משפט קמא 3. עצם התרחשותו של ויכוח בין המתלוננים לבין דורון על רקע חניית המשאית, אשר התפתח לאירוע אלים במהלכו נפצעו המתלוננים, נינה ודורון, לא היה שנוי במחלוקת. המחלוקת התמצתה בשאלה מי היה הצד התוקף ומי המותקף. לאחר שבחן את מכלול הראיות, קבע בית- משפט קמא כי גרסתם של המתלוננים, לפיה הותקפו בידי המערערים, מהימנה עליו, בניגוד לגרסת המערערים אשר נמצאה זרועת סתירות. את קביעתו זו נימק בית-המשפט המחוזי תוך שהוא מחלק את האירוע למספר מקטעים: 1) השלכת ארגז – דורון הודה בהשלכת ארגז אל עבר המתלונן, שנפצע עקב כך במצחו. 2) השלכת לבנה אל עבר המתלונן – לאחר שהוצלבו עדויות המתלוננים ועדי הראייה שנכחו במקום, נקבע כי יעקב הגיע למקום האירוע בסמוך לאחר שהושלך הארגז, נכח במקום בעת השלכת הלבנה אך לא היה שותף להשלכתה. על-סמך עדותו של המתלונן, שתיאר בפירוט את מראה הלבנה, את אופן השלכתה ואת המרחק ממנו הושלכה, נקבע כי דורון הוא שפגע בחזהו וברגלו של המתלונן באמצעות הלבנה. לאחר פגיעה זו הופל המתלונן על המדרכה. רק בשלב זה הצטרף עוזי. 3) הכאת המתלונן ופציעת המתלוננת – נקבע, כי עוזי הוא אשר הביא את הסכין למקום האירוע, נופף בה לעברה של המתלוננת, אשר ניסתה להדוף אותו ונפצעה כתוצאה מכך בכף ידה. בהמשך, הצטרף עוזי לדורון ויעקב, ושלושתם הכו את המתלונן ובעטו בו בכל חלקי גופו בעודו שוכב על המדרכה. 4) פציעתה של נינה – המערערים טענו, כי במסגרת ניסיונם להגן על עצמם, דחף עוזי "שתי נשים מבוגרות" שהיו במקום עת שניסה להפריד בין יעקב לבין המתלונן, וכך נפצעה נינה. טענותיו נדחו, הואיל ובשלב זה של האירוע היה המתלונן פצוע ומרותק לקרקע. נקבע כי נינה, אשר ניסתה להפריד בין המערערים ובין המתלונן, הוכתה על-ידי עוזי בפניה. 5) פציעתו של דורון – גרסתם של המערערים, לפיה המתלונן שלף סכין יפנית מתוך ארגז כלים במכוניתו במהלך הויכוח ביניהם, רדף אחרי דורון וחתך אותו בכף ידו באמצעות הסכין, נמצאה נעדרת עקביות ובלתי מהימנה. נקבע, כי גרסאותיהם המאוחרות של יעקב ודורון ביחס לפציעה הוסיפו פרטים רבים על הודעותיהם במשטרה, ולא ניתן הסבר המצדיק את הפער שבין גרסאות אלו. עוד נקבע, כי גרסאותיהם נסתרו בעדותו של עד ראייה (להלן: "גרשון"), לפיה דורון נפצע שעה שאחז בלהב הסכין תוך שניסה להוציאה מידיו של עוזי. נמצא כי גרסאותיהם אף אינן מתיישבות עם שורת ההיגיון, שכן על-פי הודעתו של דורון במשטרה, יעקב הספיק לחבוש את ידו שנחתכה מיד עם הגיעו למקום, היינו בטרם הושלכה הלבנה, כאשר בשלב זה לא ניסה כלל המתלונן לפגוע בשניים. מה צורך היה להם, אפוא, להשתלט עליו לאחר מכן, להפילו אל הרצפה ולהכותו. 4. לאור כל זאת, קבע בית-משפט קמא כי המערערים הם שהתקיפו את המתלוננים, דורון תחילה, כשיעקב הצטרף אליו לאחר השלכת הארגז ועוזי הצטרף בסמוך לאחר מכן. כן נקבע, כי עוזי הוא שהביא למקום את הסכין והשתמש בה כלפי המתלוננת. חיזוק לקביעותיו אלו נמצא לבית-המשפט המחוזי בעובדה שהמתלוננת היא שהזעיקה את המשטרה למקום האירוע, עובדה שאינה מתיישבת עם הטענה כי היא ובן זוגה פתחו בתגרה. עוד נקבע, כי אין בסיס לטענה לפיה עדי התביעה תיאמו את גרסאותיהם כדי להפליל את המערערים, הואיל והעדויות שנשמעו היו שונות זו מזו במספר פרטים. סתירות אלו יוחסו למועדים השונים בהם הגיעו העדים למקום האירוע, לזוויות הצפייה השונות ולטעינוּת הרגשית של אירוע ממין זה. על בסיס ממצאי העובדה נקבע, כי חומרת פציעותיו של המתלונן מקימה את היסוד העובדתי הנדרש להרשעתם של דורון ויעקב בביצוע בצוותא של עבירת חבלה בכוונה מחמירה בגין מעשיהם כלפיו. היסוד הנפשי נלמד מהתנהגותם הקשה, באשר המשיכו להכות את המתלונן ולבעוט בו לאחר שהופל זב דם על הארץ כתוצאה מפגיעת הארגז והלבנה, על אף שלא נשקפה להם סכנה ממנו. לעוזי, אשר הגיע למקום האירוע לאחר שנזרקה הלבנה ונטל חלק בהכאתו של המתלונן השרוי על הארץ, לא יוחסה אותה כוונה מחמירה, ולפיכך הורשע בעבירה של תקיפה סתם. באשר להרשעתו של עוזי בגין מעשיו כלפי המתלוננת וכלפי נינה נקבע, כי גם אם המתלוננת נדקרה שעה שניסתה להדוף את עוזי, הרי שהתחמשותו בסכין מלמדת על יצירת סיכון ממשי של גרם חבלה חמורה, סיכון אשר התממש, מתוך קלות דעת לכל הפחות. כן נקבע, כי עוזי היכה את נינה בפניה, כאשר מודעותו נגזרה מחזקת המודעות הכללית. בגוזרו את דינם של המערערים, קבע בית משפט קמא כי חלקו של יעקב במעשה האלימות קטן משל אחיו, וכי יש לייחס חומרה יתרה למעשיהם של דורון ועוזי, נוכח עברו הפלילי של דורון ואחריותו להסלמת האירוע, וכן נוכח התחמשותו של עוזי בסכין. לפיכך גזר לדורון ולעוזי עונשי מאסר ממושכים יותר. נימוקי הערעור 5. המערערים אינם משלימים עם ממצאי-עובדה אלה, ועם ממצאי המהימנות אשר הובילו לגיבושם. בין היתר הם טוענים, כי היה על בית-משפט קמא להעדיף את גרסתם באשר למהלך האירוע, הואיל וההודעות שמסרו עלו בקנה אחד זו עם זו, בעוד שעדי התביעה הציגו גרסאות סותרות ובלתי עקביות אשר לא נתמכו בראיות. בכך כיוונו המערערים בעיקר למה שהן, לטענתם, עדויותיהם המבולבלות של המתלוננת, של רימה ושל גרשון, באשר להשלכת הלבנה ולהופעת הסכין בזירת האירוע. המערערים חוזרים על גרסתם, לפיה המתלונן הוא שתקף את דורון באמצעות סכין יפנית כאשר עוזי ויעקב נחלצים להגנתו. לטענתם, גרסה זו לא נבדקה די צורכה בידי המשטרה, ובתוך כך לא נבדקו טביעות אצבעות על הסכין ולא אותרו עדי ראייה אובייקטיביים. ביחס להרשעתם של דורון ויעקב נטען, כי בנסיבות האירוע לא ניתן היה ליחס להם כוונה לחבול במתלונן חבלה חמורה, שכן הם פעלו מתוך הגנה עצמית אל מול המתלונן החמוש בסכין, ובפרט הואיל ונקבע כי יעקב לא היה שותף להשלכת הלבנה. כמו כן נטען כי לא ניתן היה להרשיעם כמבצעים בצוותא, הואיל ומעשיהם במהלך האירוע לא תוכננו מראש, ומדובר היה בהתנהגות ספונטאנית ואינדיבידואלית. ביחס להרשעתו של עוזי נטען, כי הוא הורשע בעבירות שלא נזכרו בכתב האישום מבלי שניתנה לו הזדמנות להתגונן כראוי, ומבלי שהוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בכל אחת מן העבירות, הואיל והמתלוננת, על-פי גרסתה, הושיטה ידה לסכין ופצעה את עצמה, ונינה נפצעה מבלי דעת, עת ניסתה להפריד בין הנצים. לחלופין, נטען כי בית משפט קמא החמיר עם המערערים יתר על המידה, כאשר לא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות הקשות, ובכלל זה לכך שנאלצו לשאת בכלכלת אימם כבר מגיל צעיר ולעברם הפלילי שאינו מכביד. כנגד סבורה המשיבה כי הרשעת המערערים בדין יסודה, וכי העונש שהוטל עליהם אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, בפרט נוכח עברם הפלילי. על כן היא עותרת לדחות את הערעור. דיון ההשגות לגבי ממצאי המהימנות והעובדה 6. כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית ובממצאי מהימנות, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן (ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 485, 492 (1993); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001)). הרעיון העומד בבסיסה של הלכה זו, הוא שקביעת ממצאים עובדתיים נכון שתהא מסורה לשופט ששמע וראה את העדים, והתרשם מעדותם באופן בלתי אמצעי (ע"פ 7865/01 מדינת ישראל נ' ביטון, פ"ד נו(4) 739, 743 (2002)). בידי המערערים לא עלה להצביע על טעם שיצדיק חריגה מכלל זה. מסקנה זו לבדה, די בה כדי לדחות את הערעור. אולם, למעלה מן הדרוש בחנתי את השגותיהם של המערערים גם לעצומן, ולאחר שעשיתי זאת שוב לא נותר בלבי ספק כי התוצאה אליה הגיע בית-משפט קמא היא ראויה. אנמק את דברי. 7. ממצאי העובדה אשר נקבעו בידי בית-משפט קמא, נשענו בעיקר על עדויותיהם של עדי הראייה, אשר נכחו במקום האירוע ותיארו כיצד ויכוח בעניין פעוט ערך הידרדר במהירות לקטטה אלימה, בה נטלו חלק משתתפים רבים. בע"פ 564/78 שחאדה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לג(3) 77, 79 (1979), התייחס המשנה לנשיא לנדוי, לשאלת מהימנותה של עדות בדבר אירוע שכזה: "בעדויות על קטטה רבת משתתפים כזאת אין לצפות לכך שלא תהיינה סתירות בפרט זה או אחר, כאשר העדים חזו במחזה מרגש המתחולל לנגד עיניהם במהירות וקשה לאדם לשחזר לאחר מכן את מהלך הקטטה על כל פרטיה, ומה גם שכל עד רואה את האירועים מזוויות ראיה שלו." אכן, כטענת המערערים, התגלו סתירות בעדויותיהם של המתלוננים, אולם, נוכח אופיה של הקטטה אינני סבור כי יש בסתירות אלו כדי לקעקע את ממצאי המהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. סתירות אלו נגזרות מאופיו של האירוע נושא הערעור – תגרה רבת משתתפים, עמוסת פרטים ומטענים רגשיים, וממילא לא מצאתי כי מדובר בסתירות משמעותיות לעניין. יתרה מכך, בעדויותיהם של המערערים הופיעו סתירות מהותיות, ואת העיקריות שבהן מנה בית-משפט קמא בפסק דינו. מבחינתן עולה, כי כל אחד מן המערערים ניסה להמעיט באחריותו ובאחריותם של אחיו לאירוע האלים שהתרחש, תוך הטלת מלוא האשמה על המתלוננים, בעוד ניכר כי המתלוננים, כיתר עדי התביעה, השתדלו לתאר את ההתרחשות כהוויתה ומבלי להפריז בתיאוריהם, גם כאשר הפרטים שתיארו לא שירתו את גרסתם. כך למשל, בעדותו טען דורון, כי המתלונן הוא שפתח בתגרה, שלף סכין מתוך ארגז כלים בתא המטען של רכבו, רדף אחריו וחתך אותו בכף ידו משמעד על המדרכה (עמוד 75,71 לפרוטוקול). המתלונן, מנגד, טען בעדותו כי אינו יודע כיצד נפצע דורון שכן הוא עצמו לא החזיק בסכין, אך דבק בגרסתו לפיה לא ראה סכין בידי מי מהמערערים לאורך כל האירוע. הוא הסביר כי בשלב זה פניו היו מלאות בדם והוא גונן עליהן בידיו מפני הבעיטות, מה שהקשה עליו לראות את ההתרחשות (עמ' 35 לפרוטוקול). גרשון העיד כי דורון נפצע שעה שניסה להוציא את הסכין מידיו של עוזי, אך הדגיש, כי להערכתו עשה זאת במטרה למנוע הסלמה של האירוע (עמ' 58 ועמ' 68 לפרוטוקול). בהמשך, הכחיש יעקב בעדותו כי הוא או אחיו היכו את המתלונן לאחר שהופל על המדרכה (עמ1 107 לפרוטוקול), וטען כי המתלוננת היא שדחפה והיכתה אותו במהלך האירוע, כך שנאלץ להגן על עצמו מפניה (עמ' 88-89 ועמ' 96 לפרוטוקול). המתלוננת, מנגד, טענה בהקשר זה כי דורון והמתלונן "הלכו מכות", אך הודתה ש"לא ראיתי בדיוק את התמונה", מאחר שבאותו הזמן הותקפה על-ידי יעקב, כאשר לדבריה "גם אני נתתי לו סטירות" (עמ' 20 ועמ' 26 לפרוטוקול). בחינת הראיות והצלבתן, אם כן, חושפת את תמונת התרחשותו של האירוע האלים. הקביעה, לפיה דורון השליך ארגז ולבנה על המתלונן, מבוססת על הודאתו של דורון ועל עדותו של המתלונן. הממצאים לעניין הכאתו של המתלונן, התחמשותו של עוזי בסכין ופציעתן של המתלוננת ונינה, מבוססים על הגרסה הדומה שהציגו כל עדי התביעה, אשר זכתה לאמונו של בית משפט קמא, כמו גם על הסתירות המהותיות המופיעות בהודעותיהם ועדויותיהם של המערערים, אשר אינן מאפשרות להסתמך על גרסתם לפיה פעלו מתוך הגנה עצמית נוכח התחמשות המתלונן בסכין. גרסה זו לא נתמכה ולו בבדל ראיה אשר יש בו כדי לעורר ספק סביר ביחס לאשמם, ונסתרה בעדויות יתר עדי הראיה שנכחו במקום האירוע. אף טענתם של המערערים כי גרסתם לא נבדקה כיאות על-ידי המשטרה, אין לה על מה לסמוך. נבדקו, גם אם לא נמצאו, טביעות אצבע על המוצגים (ת/16 וגם עמ' 70 לפרוטוקול), כך שלא ניתן היה לבצע התאמה למי מהמעורבים, וכן, טענתו של דורון לפיה נכח במקום האירוע "עד אובייקטיבי" אשר ראה את האירוע מתחילתו ועד סופו (עמ' 72 לפרוטוקול), לא אומתה בשום מקור אחר. נראה, אפוא, כי בפני בית-המשפט המחוזי הונחה תשתית ראיות מספקת, ולפיכך אין מקום להתערב בממצאי המהימנות והעובדה שקבע. הרשעתם של דורון ויעקב כמבצעים בצוותא 8. המבצעים בצוותא (סעיף 29 לחוק העונשין) משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית, כאשר כל אחד מהם נוטל בה חלק. כולם עבריינים ראשיים שתרומתם לביצוע העבירה היא "פנימית" ואחריותם לה ישירה. תתכן חלוקת תפקידים בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, מבלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו בביצועה היה מהותי (ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3), 239, 250 (1996)). בנוסף לכך, יש לבחון אם התקיימה הכוונה לבצע יחד את העבירה במישור החפצי, היינו, האם העבריינים פעלו במטרה לבצע, בצוותא חדא, את העבירה המסוימת המיוחסת לכל אחד מהם (ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.9.2005)). אין חולק כי במקרה דנן, השותפים לקטטה היו, בתחילת האירוע, דורון והמתלונן. יעקב, כך נקבע, חש לעזרת אחיו והצטרף כשותף פעיל לקטטה לאחר שהחלה, בשלב בו הושלכה הלבנה לעבר המתלונן. בכך די כדי להופכו למבצע בצוותא, שכן, לעניין האחריות בצוותא, "אין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר" (סעיף 29(ב) לחוק העונשין, וראו גם דנ"פ 1294/96 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (5) 1, 21 (1998)). לפיכך, אף אם לא היה יעקב שותף להשלכת הארגז והלבנה, הרי משהצטרף לקטטה לצידו של אחיו, עשה עצמו יעקב מבצע בצוותא בעצם תקיפתו של המתלונן המוטל חסר אונים, ולפרקים חסר הכרה, על המדרכה (ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.1998)). השותפות ביניהם הייתה אמנם, כפי שטענו, ספונטאנית בלא תכנון מוקדם, אך היא נוצרה שעה שכל אחד מהם היה מודע למעשי אחיו, והם פעלו למטרה אחת ובכוונה אחת – לחבול קשות במתלונן, אשר בשום שלב של האירוע לא נשקפה להם ממנו סכנה. גם שותפות כזו הופכת עבריינים למבצעים בצוותא-חדא (ע"פ 10721/04 יעיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.2005)). מעבר לדרוש אוסיף, כי להשקפתי, עצם העובדה שעוזי נעדר מזירת האירוע בשלב בו נזרקה הלבנה, אינה מוציאה אותו בהכרח ממעגל המבצעים בצוותא. בית-משפט זה כבר פסק בעבר כי נוכחות בזירת העבירה אינה תנאי להטלת אחריות על נאשם כמבצע בצוותא, אלא יש לבחון את תפקידו ופעולותיו של הנאשם במסגרת המעשה הפלילי (דנ"פ 1294/96 משולם הנ"ל, בעמ' 29). עוזי, אשר הצטרף לאחיו ושלושתם הכו את המתלונן ובעטו בו בכל חלקי גופו, נטל חלק פעיל ומהותי בתקיפת המתלונן, ובנסיבות אלו נראה כי אין בהיעדרותו כדי לנתקו מהקטטה רבת המשתתפים (ע"פ 10110/03 גמליאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.12.2006)). ההשגות לגבי הרשעתו של עוזי 9. לא מצאתי כי הגנתו של עוזי קופחה, עת עשה בית-משפט קמא שימוש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי והרשיעו, בגין מעשיו כלפי המתלוננת ונינה, בעבירות אשר לא נזכרו בכתב האישום. הלכה היא, כי אם קו ההגנה שבחר לעצמו נאשם מפני אישום שהופיע בכתב האישום, כלל בחובו גם את קו ההגנה אותו היה מציב לאישום בו הורשע לבסוף, אין לומר כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן (ע"פ 76/79 עוזר נ' מדינת ישראל פ"ד לג(3) 606, 615 (1979); ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 695 (1993); ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, בפסקה 36 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (טרם פורסם, 4.9.07)). הגנתו של עוזי התבססה על הטענה כי מעשיו כלפי המתלוננים וכלפי נינה נעשו מתוך הגנה עצמית. גרסה זו נדחתה, והוא הורשע, בסופו של יום, על בסיס אותן עובדות המפורטות בכתב האישום שעמן התמודד לאורך כל הדרך. אף לא מצאתי כי נפל פגם במסקנותיו של בית-משפט קמא לעניין קיומו של היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בכל אחת מן העבירות. יסוד זה נלמד על רקע הממצאים העובדתיים שגיבש בית-המשפט המחוזי, היינו, התחמשותו של עוזי בסכין והכאתו את נינה בבואה להגן על המתלונן – ממצאים בהם, כאמור, אין מקום להתערב. 10. באשר לעונש – גם בו לא מצאתי עילה להתערבות. בגוזרו את דינם של המערערים, התייחס בית-משפט קמא מחד לעברו הפלילי של כל אחד מהם ולחומרת מעשיהם. מנגד, שקל בית-המשפט את חלקו של כל אחד מן המערערים באירוע האלים ואת נסיבותיהם האישיות. המערערים חטאו בעבירות חמורות, ולא היססו לאיים בנשק קר לשם יישוב מחלוקת בעניין של מה בכך. התנהגות זו, המבטאת פן נוסף של האלימות שפשתה בחברה הישראלית, כמו גם נסיבות עברם הפלילי, חושפות את הסכנה הנשקפת מהם ומחייבות גזירתם של עונשים מכבידים. נוכח זאת, ולאחר שבחנתי גם את הנימוקים לקולא, דעתי היא כי העונשים שהושתו עליהם אינם חמורים כלל ועיקר. לאור כל האמור, אציע לחברי לדחות את הערעור, על שני ראשיו. המערערים יתייצבו לשאת בעונשם בתאריך כ"ג בחשון התשס"ח (4.11.07) במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 11:00. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, י"ג בחשון התשס"ח (25.10.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07028950_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il