האחים אלון חברה לבניה בע''מ נ. שמואל כהן

החלטה בתיק בש"א 2892/07 בבית המשפט העליון בש"א 2892/07 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערערת: האחים אלון חברה לבניה בע''מ נ ג ד המשיבים: 1. שמואל כהן 2. רחל כהן 3. משה שהרבני 4. רות שהרבני 5. זוהרה קליין 6. יפה חורי 7. יצחק חורי ערעור על החלטת רשם בשם המערערת: מר אמנון אלון בשם המשיבים: עו"ד מרב כהן פסק דין זהו ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל מיום 18.2.2007, בה נדחתה בקשת המערערת לביטול החלטתו מיום 23.5.2006 לפיה נדחה ערעור שהגישה המערערת בשל אי הפקדת העירבון שנקבע להבטחת הוצאות. 1. המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר קיבל את תביעת המשיבים ליתן סעד הצהרתי לפיו תירשם יחידה שנבנתה על ידי המערערת כרכוש משותף. בית משפט זה העמיד את סכום העירבון שעל המערערת להפקיד להבטחת ההוצאות בערעור על סך 35,000 ש"ח והמערערת הגישה בקשה להפחתת סכום העירבון וטענה, בין היתר, שאין ביכולתה להפקיד את הסכום שנקבע בשל היותה חברה לא פעילה החייבת לבנק סכומים ניכרים. 2. בהחלטתה מיום 30.3.2006 קבעה כבוד הרשמת ש' ליבוביץ כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל על המבקש להפחית את סכום העירבון משלא פרשה תשתית ראייתית בדבר מצבה הכלכלי ובמיוחד משלא שילמה את ההוצאות בהן חוייבה בפסק הדין של בית המשפט קמא. כמו כן, קבעה כבוד הרשמת כי מתדפיס רשם החברות שהוצא על ידי המשיבים עולה כי מדובר בחברה פעילה וכי לא ברור מדוע אין ביכולתה להסתייע במנהליה ובבעלי מניותיה לצורך הפקדת העירבון. טענתו של מנהל המערערת, לפיה אין בידו לסייע למערערת להפקיד עירבון לא נתמכה, כך נקבע, באסמכתאות שיהא בהן כדי להעיד על מצבו הכלכלי. עוד קבעה כבוד הרשמת כי לטענת המשיבים קיים בעל מניות נוסף בחברה שלא בא זכרו בבקשת המערערת ואף אין הסבר כיצד מומן הייצוג המשפטי שלה בבית משפט קמא. בנסיבות העניין ובהתחשב בסכום ההוצאות שבו חוייבה המערערת בפסק הדין דלמטה, נקבע כי אין עילה להפחתת סכום העירבון ועוד נקבע וכי זה יופקד בתוך 21 ימים מהמצאת ההחלטה לידי המערערת. 3. המערערת לא הפקידה את העירבון במועד, וביום 23.5.2006 הורה כבוד הרשם י' מרזל על דחיית הערעור בשל אי הפקדת עירבון כאמור. כשמונה חודשים לאחר מכן, ביום 12.2.2007 הגישה המערערת בקשה לביטול החלטה זו ובמסגרתה עתרה להארכת המועד להפקדת העירבון. המערערת טענה כי עקב קשיים כלכליים שהיו לה ובשל התפטרותו של בא כוחה מייצוגה, לא עלה בידה לשלם את העירבון במועד. עם זאת, נטען כי לאחר מאמצים שעשו המערערת ומנהליה, גוייס הסכום לתשלום והיא מבקשת כי בית משפט יאפשר לה להפקידו ולו באיחור. עוד נטען, כי מדובר בערעור שהינו גורלי עבורה ובו תלוי רכושה הבלעדי בו השקיעה את מיטב כספה. 4. בהחלטתו מיום 18.2.2007 דחה כבוד הרשם את הבקשה בהדגישו כי זו הוגשה כשמונה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה הדוחה את הערעור ולמעלה משנה לאחר שהוגש הערעור עצמו ונקבע העירבון שיש להפקיד במסגרתו. לפיכך, כך ציין, ספק אם יש כלל בידו הסמכות לבטל את החלטת הדחייה. עוד קבע כבוד הרשם כי המערערת לא עמדה בנטל הכבד המוטל עליה וכי העובדה שבא כוחה התחלף ונעשו מאמצים לגייס את סכום העירבון אין בהם כדי להצדיק את מחדלה ואת העובדה שלא פנתה לבית המשפט במועד על מנת לבקש ארכה. כמו כן, קבע כבוד הרשם כי האמור בתצהיר שצורף לבקשה בנוגע לקשיים הכלכליים הינו כוללני ולא מפורט. 5. על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי. המערערת טוענת כי החלטת הרשם פוגעת בזכות הגישה לערכאות וכי נוכח המשבר הכלכלי שאליו נקלעה היה מקום להארכת המועד שנתבקשה, בייחוד בהתחשב בפגיעה הבלתי הפיכה שתיגרם לה אם לא יעשה כן, בשל אובדן רכושה. כמו כן, טוענת המערערת שסיכויי הערעור טובים ויש בכך משום טעם נוסף המצדיק את מתן האורכה. לבסוף, טוענת המערערת כי טעה כבוד הרשם בכך שהטיל ספק בסמכותו לבטל החלטה קודמת שנתן ולהאריך את המועד להפקדת העירבון. 6. ביום 10.4.2007 נתבקשה תגובת המשיבים להודעת הערעור. לטענתם, המערערת לא טרחה לכבד את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ונמנעה מלשלם למשיבים את ההוצאות שנפסקו לזכותם במסגרת אותו הליך, בסך של 76,000 ₪. כמו כן, טוענים המשיבים כי המערערת לא טרחה להשיג על החלטת בית המשפט מיום 23.5.2006 בדרכים הקבועות בדין ובכלל זה נמנעה מלערער על ההחלטה אלא הגישה כעבור 8 חודשים בקשה לביטול החלטה בדבר דחיית הערעור. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בכך התעלמה המערערת מהעובדה שבעיני המשיבים הגיעה הפרשה לסיומה וכי הם רשאים להסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, טוענים המשיבים כי גם לגופם של דברים לא הצביעה המערערת על טעמים כבדי משקל לביטול ההחלטה ובכלל זה הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת למחדליה. המשיבים טוענים כי בנסיבות המקרה דנן יש להותיר את החלטת כבוד הרשם על כנה מאחר ומדובר בהחלטה העולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ובמסגרתה נשקלו כל טענות המערערת. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בהתחשב בעינוי הדין הממושך שעברו ובהתחשב בשימוש לרעה שעשתה המערערת בהליכים המשפטיים יהיה זה בלתי מוצדק לקבל את טענת המערערת לעניין "זכות הגישה לערכאות" בהתעלם מזכויותיהם הדיוניות של המשיבים ולאחר שהיה למערערת יומה בבית המשפט. לעניין סיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי אלה קלושים שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומפורט וניתן רק לאחר שכל טענותיה של המערערת נבחנו לעומקן. כמו כן, טוענים המשיבים כי חלק נכבד מקביעותיו של בית המשפט המחוזי הינן עובדתיות במהותן, ובית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בכגון אלה. 7. לאחר שעיינתי בבקשת המערערת ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. המערערת לא הגישה הודעת ערעור על החלטת כבוד הרשמת מיום 30.3.2006 הדנה בבקשתה להפחתת סכום העירבון ואף לא מצאה לנכון להגיש בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון בעקבות החלטת כבוד הרשמת. בקשה זו הוגשה רק כשנה לאחר שניתנה החלטתה של כבוד הרשמת ותשעה חודשים בקירוב לאחר שנדחה הערעור על ידי כבוד הרשם בשל אי הפקדת עירבון. הנימוקים שעליהם ביקשה המערערת להישען על מנת לתרץ את מחדליה נתמכו בתצהיר כללי ובלתי מפורט ויותר משיש בהם כדי לשכנע כי מדובר באיחור מוצדק הם מעידים על זלזול בהחלטות בית המשפט ובזכויות הצד שכנגד. בנסיבות אלה, יש צדק בקביעת הרשם כי המערערת חרגה חריגה קיצונית ובלתי מוצדקת מן המועדים שנקצבו בחיקוק וכי בשל כך אין מקום למתן האורכה שנתבקשה. אכן, פרק הזמן הממושך שחלף מיום שהומצאה למערערת החלטת הרשם הדוחה את הערעור ועד שנקטה יוזמה לשם ביטולה מכריע את הכף לחובתה ולטובת אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ירון אמסלם (לא פורסם), בעמוד 15). אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א בסיוון, תשס"ז (07.06.07) ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07028920_V02.doc צפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il