חברת עציוני מערכות בע"מ נ. רשות בחשמל לשירותים ציבוריים

פסק-דין בתיק בג"ץ 289/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 289/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז העותרת: חברת עציוני מערכות בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. רשות החשמל לשירותים ציבוריים 2. חברת החשמל לישראל בע"מ בקשת המשיבה 2 לשינוי מועד הגשה בשם העותרת: עו"ד ש' בן עמי; עו"ד ש' קרן; עו"ד א' אלה בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 2: עו"ד א' סגל-אלעד עו"ד ג' ברקוביץ' פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. העותרת עוסקת בהתקנת "מערכות עוקבות שמש" על גבי מתקנים פוטו-וולטאיים, שבאמצעותם ניתן להפיק חשמל מאנרגיית השמש, המופעלים על-ידי גורמים פרטיים. מתקני העקיבה שמתקינה העותרת מאפשרים להגדיל את כמות החשמל המופקת מן המתקנים הפוטו-וולטאיים. בעתירתה תקפה העותרת את ההוראה מיום 30.9.2014 אשר נתנה המשיבה 1 (להלן: הרשות) למשיבה 2 (להלן: חברת החשמל), שלא לאשר התקנה של מתקני עקיבה חדשים. הרקע העובדתי לעתירה נסקר בפסק דין שניתן לאחרונה בבג"ץ 728/15 גגות וחיפויים בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (11.3.2015): "יצרן פרטי רשאי למכור חלק מהחשמל המופק על ידו לחברת החשמל לישראל בע"מ, היא המשיבה 2 (להלן: חברת החשמל) לפי תעריף שקובעת המשיבה 1, היא הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (להלן: הרשות). יצוין כי התקנתם של 'מתקני עקיבה' מחייבת קבלת אישור מוקדם מחברת החשמל. בחודשים האחרונים התברר לרשות כי הגברת השימוש ב'מתקני עקיבה' על ידי יצרנים פרטיים צפוי להגביר במידה משמעותית את היקף ייצור החשמל על ידם, ובהתאמה, את הסכום שתוציא חברת החשמל לרכישת החשמל מהיצרנים הפרטיים. תהליך זה עלול לגרור את חברת החשמל 'לגלגל' את העלויות הנוספות על כלל הציבור בדרך של ייקור תעריף החשמל. לפיכך, החליטה הרשות לקיים בחינה כוללת של הסוגיה ולבחון מחדש את מדיניות התעריפים לרכישת חשמל המופק מאנרגיית השמש מיצרנים פרטיים. בשלב ראשון הורתה הרשות לחברת החשמל ביום 30.9.2014 לא לאשר כל התקנה של 'מתקני עקיבה' חדשים, וזאת במטרה להקפיא את המצב הקיים". 2. בעתירתה תקפה העותרת את הוראת הרשות מיום 30.9.2014 בטענה כי היא לוקה בפגמים רבים המצדיקים את ביטולה. בין היתר נטען, כי המדובר בהנחיה פנימית הפוגעת בחופש העיסוק של העותרת שכן היא מונעת ממנה להמשיך בעיסוקה הבלעדי - התקנת מתקני עקיבה. נטען, כי חרף השלכותיה של ההוראה, המשיבה לא הצביעה על מקור חוקי המקנה לה סמכות לפרסמה ולעותרת גם לא ניתנה הזדמנות לטעון נגדה. 3. בתגובתה לעתירה הסבירה הרשות, כי בעקבות מידע נוסף שהצטבר אצלה ביחס לשינויים שמתבצעים במתקנים סולאריים על מנת להגביר את ייצור החשמל הנובע מהם (שינויים שכמפורט לעיל עלולים להביא לייקור תעריפי החשמל לציבור כולו) הוחלט על נקיטת מהלך מקיף להסדרת הסוגיה. בתוך כך, ביום 9.2.2015 הוחלט על פרסום "'הצעת החלטה לשימוע' ביחס להגבלת תשלומים שנתית למתקני ייצור חשמל באנרגיה סולארית המבצעים שינויים טכנולוגים במתקנים לאחר שחוברו לרשת החשמל". נקבע גם, כי "הצעת ההחלטה לשימוע" תחול על כל צרכן שיבצע שינוי טכנולוגי במתקן ואשר, נכון ליום פרסום הצעת ההחלטה, לא קיבל אישור לשינוי וכן על כל יצרן אשר יגיש בקשה לתיקון רישיונו לצורך ביצוע שינוי טכנולוגי במתקן. בתגובת הרשות הובהר, כי אגב ההחלטה על פרסום "הצעת ההחלטה לשימוע" בוטלה הוראתה מיום 30.9.2014 שלא לאשר התקנת מתקני עקיבה חדשים. משכך טוענות המשיבות כי העתירה התייתרה ויש למחקה. 4. בתגובתה לתגובת המשיבות הודיעה העותרת כי היא עומדת על בירור העתירה ומתנגדת למחיקתה. לטענת העותרת, ביטול ההוראה מיום 30.9.2014 אינו מאפשר את המשך עבודתה התקינה, שכן מ"הצעת ההחלטה לשימוע" מיום 9.2.2015 לא ניתן להבין מהי עמדת הרשות ביחס למתקני עקיבה שכבר הותקנו. לעותרת השגות גם ביחס לתחולת "הצעת ההחלטה לשימוע", בין היתר, ביחס למתקני עקיבה שלא אושרו בשל הוראת המשיבה מיום 30.9.2014. עוד טוענת העותרת כלפי עמדת חברת החשמל לפיה התקנת מתקן עקיבה מהווה "שינוי יסודי" במתקן הפוטו-וולטאי, כמשמעותו בחוק החשמל, התשי"ד-1954, ולפיכך בעלי המתקנים הפוטו-וולטאיים נדרשים לאישורים מסוימים טרם התקנת מתקן העקיבה. דיון והכרעה 5. דין העתירה במתכונתה הנוכחית להידחות על הסף. כאמור, בעתירתה תקפה העותרת את הוראת הרשות מיום 30.9.2014 בשל טענותיה לפגמים שונים שנפלו בה ועתרה לביטול ההוראה, שאכן בוטלה במסגרת החלטת הרשות מיום 9.2.2015, ובשל כך התייתרה העתירה. בתגובתה לתגובת המשיבים (מיום 23.2.2015) מעלה העותרת טענות שלא נטענו בעתירה - בעיקר ביחס למצב העובדתי-משפטי החדש שנוצר עם פרסומה של "הצעת ההחלטה לשימוע". אין מקום לברר טענות אלה במסגרת העתירה דנא. בכל הנוגע לטענות העותרת כלפי "הצעת ההחלטה לשימוע" הרי שהעתירה מוקדמת, שכן העותרת טרם מיצתה הליכים והשמיעה את השגותיה כלפי הצעה זו במסגרת שימוע שעתיד להיערך (כפי שהצהירה שבכוונתה לעשות) והרשות טרם קיבלה בעניין זה החלה מינהלית סופית. בנסיבות אלה, טענות העותרת כלפי "הצעת ההחלטה לשימוע" אינן בשלות לביקורת שיפוטית בפני בית משפט זה (והשוו לאמור בבג"ץ 728/15 שנזכר לעיל). מעבר לכך, מקובלת עליי עמדת הרשות, כי בתגובתה לתגובת המשיבות העלתה העותרת טענות חדשות המופנות כלפי מצב עובדתי-משפטי חדש שנוצר בעקבות החלטת הרשות מיום 9.2.2015 ושהעתירה דנא אינה המסגרת המתאימה לבירורן. העתירה דנא תקפה מצב עובדתי-משפטי מסוים, ומשעניין זה בא על פתרונו, אין מקום שבמסגרת תגובה לתגובת המשיבות, תעלה העותרת טענות חדשות המבוססות על תשתית עובדתית ומשפטית שונה מזו ששררה בעת הגשת העתירה. הדברים נכונים גם ביחס לטענות העותרת באשר לעמדת המשיבה 2 לפיה התקנת מתקן עקיבה מהווה "שינוי יסודי". העותרת הגישה את העתירה בניסיון להתמודד עם הוראת הרשות מיום 30.9.2014 ומשנושא זה בא לעת הזו על פתרונו, הרי שהעתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, ואין להפכה למצע להעלאת טענות חדשות ונוספות שזכרן לא בא בגדרה של העתירה המקורית. ככל שהעותרת עומדת על בירורן של טענות אלה עליה להגיש עתירה חדשה שתתבסס על תשתית עובדתית ומשפטית עדכנית ושיכללו בה הטענות ביחס לסעדים המבוקשים (וראו בג"ץ 8555/07 גוש שלום נ' שר התקשורת (25.11.2008) הנזכר בתגובת הרשות). סוף דבר. העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התשע"ה (‏16.4.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15002890_L14.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il