פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 289/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 289/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט י' אלון
העותר:
אברהם חיים גרוסמן
נ ג ד
המשיבים:
1 בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד גלילי תומר
בשם המשיבים:
עו"ד אלטשולר עירית
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. העותר, קבלן במקצועו, לקה בליבו שעה שהרים ארגז ובו מסמכים אותם הכין לקראת פגישה שהתעתד לקיים עם עורך-דין ביום המחרת. פגישה זו נקבעה כדי ליישב סכסוך מתמשך שנתגלע בין החברה בה הועסק העותר לבין עיריית פתח-תקווה ביחס לפרויקט בנייה עתידי. העותר הובהל לבית-חולים עקב אוטם בשריר הלב, ובמהלך אשפוזו אובחן כסובל מתסמונת פיברומיאלגיה. ארבע שנים לאחר מכן פנה העותר למשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, בתביעה להכיר באירוע הלב כתאונת עבודה. משנדחתה תביעתו פנה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ובפניו טען כי העיון במסמכים שהכין לקראת הפגישה הציף אותו בתחושות זעם ותסכול, ובשלב מסוים כאשר הרים את הארגז הכבד שהכיל את המסמכים הוא לקה בליבו. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, תוך שקבע כי העותר לא הוכיח כי התרחש "אירוע חריג" בסמוך למועד בו לקה בליבו, ולפיכך לא ניתן להכיר בו כנפגע של תאונת עבודה. בית-הדין האזורי ציין עוד, כי סכסוך העבודה האמור נמשך זמן רב, ולא הובהר מדוע פקדה את העותר סערת נפש יוצאת דופן דווקא ביום בו לקה בליבו. כן קבע בית-הדין, כי העותר לא הוכיח את משקלו של אותו ארגז שהרים, ואף רמז לאפשרות לפיה אריזת מזוודות על-ידי העותר, היא שהובילה לאירוע הלבבי. לבסוף, ציין בית-הדין כי אינו סבור שניתן לקשור את האירוע הלב דווקא להרמת משא כבד, הואיל והעותר סבל מכאבים בחזהו למעלה משנה עובר לאירוע.
2. על פסק-דינו של בית הדין האזורי ערער העותר בפני בית-הדין הארצי לעבודה, שם טען כי עמד בנטל הוכחתו של "אירוע חריג", שהרי הציג ראשית ראייה בדמות רשומה רפואית מבית-החולים בו אושפז, בה צוין כי כאביו הופיעו לאחר "התרגזות ומאמץ גופני". בית-הדין הארצי דחה את הערעור, וקבע כי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי, קביעות אשר התבססו על התרשמותו הישירה מהראיות שהובאו בפניו. באשר לרשומה הרפואית, ציין בית-הדין הארצי, כי היא אינה ברורה דיה כדי לבסס הכרעה על פיה.
3. בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטולו של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי. בגדר עתירתו חוזר הוא על הטענות ששימשו אותו בערעור, ועליהן הוא מוסיף טענה חדשה, לפיה הכיר המוסד לביטוח לאומי בקיומה של תאונת עבודה בהודעת הסירוב הראשונה שלו, וכי הוא מנוע מלחזור בו מהכרתו. בטענה זו כיוון העותר לנימוק הדחייה השני המופיע בהודעת המל"ל וזו לשונה: "כמו כן נפגעת בעת ביצוע עבודה עבור חברת 'גן חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ'. על פי בדיקה שערכנו לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינך לבין חברת גן חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ".
4. לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה לה, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, אין בית משפט זה מתערב בפסיקותיו של בית-הדין לעבודה, למעט מקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש את תיקונה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י מ(1) 673, 693; בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נא(2) 63, 88; בג"צ 3400/98 בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, מיום 27.09.98)). מקרה זה אינו מקים עילה להתערבות, הואיל וטענותיו של העותר הן טענות "ערעוריות", עובדתיות באופיין, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאה שלישית. באשר לטענת המניעות - עיון בהודעתו של משיב 2 מלמד על דחייתה המפורשת של התביעה להכיר באירוע שעבר המבקש כפגיעה בעבודה. לפיכך, ברי כי ציון המילה "נפגעת" אין בו אלא התייחסות לפגיעה לה טוען העותר ולשלילתה מייד לאחר מכן.
על יסוד כל האמור, החלטנו לדחות את העתירה על הסף.
ניתן היום, י' בתמוז התשס"ז (26.06.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07002890_O05.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il