בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2886/00
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופט י' טירקל
המערערת: הקרן
לטיפול בחסויים
נ
ג ד
המשיב: היועץ
המשפטי לממשלה אצל האפוטרופוס הכללי
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל
אביב-יפו בתיק עז' 1594/95 שניתנה
ביום
28.2.00 על ידי כבוד השופטת ש' ברוש
תאריך
הישיבה: כ' באייר תשס"א (13.5.01)
בשם
המערערת: עו"ד עמרם בלום
בשם
המשיב: עו"ד צבי קויש
פסק-דין
השופט י' טירקל:
הרקע ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. המערערת - שהיא הקדש ציבורי שמטרתו לטפל
בחסויים - מונתה, לפי בקשתה, ביום 13.3.95, להיות מנהלת זמנית של עזבון המנוחה חנה
גרוס ז"ל (להלן - "המנוחה"), אחרי ששמשה אפוטרופא למנוחה בחייה.
משחלפו כארבע שנים ממינויה הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
"בקשה לשחרור ופסיקת שכר" שבה פירטה את הפעולות שעשתה וביקשה לפסוק לה
שכר בשיעור של 2% משווי העזבון, מלבד "שכר הביניים" בשיעור של 1% שנפסק
לה לפני כן. כמו כן ציינה המערערת כי נזקקה לשירותיו של עורך דין לצורך טיפול
ב"ענינים המשפטיים" של העזבון: הגשת בקשה למינויה להיות מנהל עזבון
זמני, הגשת בקשה להארכת המינוי ולפסיקת שכר ביניים, הגשת הודעות לבית המשפט, הגשת
כתב הגנה בתביעה שהוגשה נגד העזבון, הגשת הבקשה הנזכרת לשחרור ולפסיקת שכר, וכן
ייצוגה של המערערת בבית המשפט בדיון בבקשה. עבור שירותים אלה שילמה המערערת לעורך
הדין סך של 8,775 ש"ח. כמו כן שילמה סך של 351 ש"ח לרואה חשבון עבור
ביקורת שערך לדו"ח כספי שהגישה לאפוטרופוס הכללי. המערערת ביקשה כי הוצאותיה
עבור שירותיהם של עורך הדין ורואה החשבון יחולו על העזבון ולא ינוכו משכרה כמנהלת
העזבון. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, שהתייצב לדיון בבקשה (להלן -
"המשיב"), התנגדה לפסיקת שכר בשיעור שביקשה המערערת ולדרישתה כי הוצאות
עורך הדין ורואה החשבון יחולו על העזבון.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' ברוש),
בהחלטתו מיום 28.2.00, הבחין "בין פעולות הכלולות מטבען בניהול העזבון, לבין
פעולות חריגות שבגינן יפסק שכר נפרד". כפי שקבע, כל הפעולות שפורטו לעיל -
למעט הגשת כתב ההגנה - "הן פעולות רגילות שלשמן מונתה מנהלת עזבון, ואין בהן
כדי ללמד על ביצוען של פעולות החורגות מגדר הרגיל"; לפיכך "אם השתמשה -
- - בשירותיו של עורך דין, אין בכך כדי להצדיק חריגה ממסגרת שכר הטרחה המקובל בגין
פעולות מן הסוג הנ"ל". אשר להגשת כתב ההגנה קבע כי "מדובר בפעולה
חריגה" שעבורה זכאית המערערת ל"שכר מיוחד". לענין הוצאות רואה
החשבון קבע כי "אין לשלם את שכרו - - - מתוך כספי העזבון, כי אם מתוך שכר
הטרחה שיפסק למנהל העזבון" וכי "אם חפצה המבקשת [המערערת - י' ט']
במינוי רואה חשבון, היה עליה לבקש היתר מבית המשפט, וכזאת לא עשתה". בית
המשפט פסק למערערת שכר בשיעור של 2% משווי העזבון. אין חולקים כי זה השכר הסופי
הכולל את שכר הביניים שנפסק לפני כן.
המערערת ערערה על ההחלטה.
עיקר ההשגות בערעור
2. המערערת טוענת כי הוצאותיו של מנהל עזבון
שאיננו עורך דין עבור שירותים משפטיים שקיבל העזבון מעורך דין, הן בגדר
"הוצאות ניהול העזבון", החלות על העזבון לפי סעיף 103 לחוק הירושה
תשכ"ה1965- (להלן - "חוק הירושה") וכי אין לנכותן משכרו של מנהל
העזבון. לטענתה, הפעולות שפורטו הן מסוג הפעולות הנעשות בדרך כלל על ידי עורך דין
ולא נטען שלא היו דרושות. בית המשפט אף לא מצא לנכון להורות לה שלא להיזקק
לשירותיו של עורך דין, אף על פי שידע שהיא נזקקת להם. לדעתה מוצדקת גישתה גם
מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, משום שניכוי הוצאות כאלה משכרו של מנהל עזבון
ירתיע מנהלי עזבון מלהיעזר בעורכי דין, גם כאשר טובת העזבון מחייבת זאת; כמו כן
יימנעו גופים ואנשים ראויים מלקבל על עצמם תפקיד של מנהלי עזבון. לדעתה כך הוא גם
לענין ההוצאות שהוציאה עבור הביקורת שערך רואה החשבון. לענין זה הדגישה כי עריכת
הביקורת על ידי רואה החשבון ייתרה את הצורך בעריכת ביקורת על ידי האפוטרופוס
הכללי, שהאגרה שהוא גובה עבורה גדולה מן הסכום ששילמה לרואה החשבון. יתר על כן,
מכיוון שאגרה זאת היא חלק מ"הוצאות ניהול העזבון" וחלה על העזבון, יש
לקבוע שאף הוצאותיה עבור הביקורת יחולו על העזבון. אשר לשכרה טענה כי לפי אמות
המידה המקובלות ראוי היה לפסוק לה שכר בשיעור של 3% משווי העזבון ולא בשיעור של 2%
בלבד כפי שנפסק.
באת כוח המשיב טענה כי ערעורה של המערערת
מצריך נטילת רשות, שלא נתבקשה, ולפיכך דין הערעור להימחק. לעצם הענין ביקשה לאמץ
את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי.
הדיון בהשגות
ערעור בזכות או ערעור ברשות?
3. האם הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר
שכרו של מנהל עזבון הוא בזכות, כטענת המערערת, או שהוא מצריך נטילת רשות, כטענת
המשיב ?
סעיף 152 לחוק הירושה מורה כי החלטותיו של בית
המשפט לפי סעיפים מסוימים בחוק הירושה שפורטו שם ניתנות לערעור בזכות; ואילו
החלטות אחרות של בית המשפט לפי חוק הירושה ניתנות לערעור אחרי נטילת רשות. במילים
אחרות, ההחלטה אינה נבחנת, לענין הערעור עליה, לפי ההבחנה המקובלת - בין
"פסק דין" לבין "החלטה אחרת" - אלא לפי ההבחנה המיוחדת שנקבעה
בסעיף 152 (ראו, דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 756/87, רע"א 407/87,
בש"א 231/87 ורהפטיג ואח' נ' עיזבון המנוחה חיה נוי (גינזבורג) ז"ל
פ"ד מג(2) 476, 478; וכן סיכום ההלכות שהובא בע"א 4999/94 סטודניק נ'
סטודניק פ"ד מח(4) 818). החלטתו של בית משפט בדבר שכרו של מנהל עזבון
ניתנת על פי סעיף 91 לחוק הירושה. סעיף זה אינו נמנה על הסעיפים המסוימים שפורטו
בסעיף 152 לחוק הירושה, שהערעור על ההחלטות הניתנות על פיהם הוא בזכות. לפיכך,
הערעור על החלטה בענין השכר מצריך נטילת רשות. אכן, חוק בית המשפט לעניני משפחה,
התשנ"ה1995- (להלן - "חוק בית המשפט למשפחה"), שהתקבל בכנסת ביום
31.7.95, ביטל - בסעיף 17(5) שבו - את סעיף 152 לחוק הירושה. אולם, לפי הוראת
המעבר שבסעיף 27(ה) לחוק בית המשפט למשפחה, אין החוק - לרבות ביטולו של סעיף 152
לחוק הירושה - חל "בכל תחום שיפוט שטרם הוקם בו בית משפט לעניני משפחה".
לפיכך, נוטה אנוכי לדעה כי ביטולו של סעיף 152 לחוק הירושה אינו חל - כך שהוראת
סעיף זה עומדת בתוקפה - לגבי ערעורים על החלטות שנתן בית המשפט המחוזי בהליכים
שנפתחו לפני שהוקם בית המשפט לעניני משפחה, אפילו ניתנו ההחלטות אחרי שהוקם בית
המשפט לעניני משפחה.
בפרשה שלפנינו מונתה המערערת להיות מנהלת
עזבון על ידי בית המשפט המחוזי, לפני תחילת תוקפו של חוק בית המשפט למשפחה, כאשר
טרם הוקם בית משפט לעניני משפחה, וכל ההליכים בענין העזבון היו בבית המשפט המחוזי.
לפיכך נראה כי לא היתה בידיה של המערערת זכות ערעור אלא שהיה עליה ליטול רשות
לערער; משלא עשתה כן דין ערעורה להידחות. עם זאת, אפילו לא נקבע מסמרות בענין
דיוני זה, דין ערעורה להידחות גם לגופו.
האם חלות הוצאות עורך הדין ורואה החשבון על העזבון?
4. תפקידיו של מנהל עזבון פורטו בסעיף 82 לחוק
הירושה:
"מנהל
עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק
את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו-ירושה או צוואה מקוימת,
ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקוימת".
לצורך מילוי תפקידיו מבצע מנהל העזבון פעולות
שמקצתן בעלות אופי משפטי מובהק - כמו בקשות שהוא מגיש לבית המשפט לצורך מילוי
תפקידיו - ומקצתן בעלות אופי מנהלי-ביצועי, כמו כינוס נכסים ותשלום חובות. בית
המשפט פוסק לו שכר עבור כלל הפעולות שהן חלק "טבעי" ממילוי תפקידיו
(סעיף 91 לחוק הירושה), בין אם היו בעלות אופי משפטי ובין אם היו בעלות אופי
מנהלי-ביצועי. הסיר מנהל העזבון מעל שכמו פעולות שהן חלק "טבעי" ממילוי
תפקידיו והעבירן לאחר - עורך דין, רואה חשבון או בעל מקצוע אחר - לא יהיה זכאי
לשכר נוסף עבור פעולות אלה וכן לא יהיה אותו אחר זכאי עבורן לתשלום מן העזבון,
והשכר לאותו אחר ישולם מתוך שכרו של מנהל העזבון. עשה מנהל העזבון פעולות החורגות
באופן מהותי ממילוי תפקידיו - כמו, לדוגמא, הגשת תביעות בשם העזבון לבית המשפט, או
הגנה נגד תביעות שהוגשו נגד העזבון - זכאי הוא עבורן לשכר נוסף מן העזבון, מלבד
השכר שהוא זכאי לו עבור הפעולות שהן חלק "טבעי" ממילוי תפקידיו. יכול
שמנהל העזבון עצמו יהיה זכאי לשכר הנוסף, אם עשה את הפעולה החריגה בעצמו, ויכול
שהשכר הנוסף ישולם למי ששירותיו דרושים לצורך הפעולה - עורך דין, רואה חשבון או
אחר - אם עשה את הפעולה החריגה במקום מנהל העזבון. קיצורו של דבר, מנהל העזבון
אינו זכאי לשכר נוסף אם היו הפעולות חלק "טבעי" ממילוי תפקידיו, וזאת
בין אם עשה את הפעולות בעצמו ובין אם עשה אותן על ידי אחר.
גישה דומה מן הבחינה העקרונית עולה מתוך
פסיקתו של בית משפט זה בע"א 153/77 אלואשוילי ואח' נ' סמואל ואח' פ"ד
לב(1) 627 שבו נדונה, בין היתר, השאלה "האם, ובאילו מקרים, יש לפסוק למנהלי
עזבון שהם עורכי דין תשלומים בעד פעולותיהם המקצועיות כעורכי דין בנוסף על שכרם
כמנהלי עזבון". נפסק שם, מפי השופט (כתוארו אז) מ' שמגר, כי:
"יש
הגיון בהשקפה שלפיה מנהל עזבון שהוא עורך דין או רואה-חשבון איננו זכאי לשכר מיוחד
עבור שירותיו המקצועיים גם אם אינם מאלה המנויים מפורשות בהוראותיהם של דיני
הירושה - ועליו לבצע את תפקידיו הכרוכים בידע משפטי או אחר במסגרת תפקידו כמנהל
עזבון. אולם אם נדרשת פעולה החורגת באופן מהותי ממערכת ההחלטות, השיקולים והפעולות
של מנהל עזבון - כגון כאשר נדרש ייזום הליכים משפטיים או הופעה במשפט, אזי זכאי גם
מנהל העזבון - שהוא עורך דין - לתוספת תשלום בגבולותיו של תעריף לשכת עורכי הדין
כפי שהוא בתוקף מעת לעת" (שם, בעמ' 639) (ראו גם ע"א 628/81 הררי
נ' האפוטרופוס הכללי ואח' פ"ד לו(4) 184, 190-189; תע"ז (ת"א)
5270/83 פרחי נ' וינוגראי ואח' פס"מ תשמ"ו ב' 89, 92; תע"ז
(ת"א) 6615/86 רוזנבלום נ' רוזנשטיין ואח' תקדין-מחוזי 1998(3) 6620;
תע"ז (חי') 1289/96 ברונובסקי נ' האפוטרופוס הכללי תקדין-מחוזי
1997(2) 1146).
מנהל עזבון שהוא עורך דין אינו זכאי, אפוא,
לשכר נוסף עבור שירותיו המקצועיים, אם ניתנו בגדר הפעולות שהן חלק
"טבעי" ממילוי תפקידיו כמנהל עזבון. מכאן, שגם מנהל עזבון שאיננו עורך
דין, שהעסיק עורך דין לשם פעולות כאלה, אינו זכאי לשכר נוסף לשם תשלום הוצאותיו של
עורך הדין.
5. לטענת המערערת זכאית היא, כאמור לעיל, כי
ההוצאות ששילמה לעורך דין עבור הגשת בקשה למינויה להיות מנהל עזבון זמני, הגשת
בקשה להארכת המינוי ולפסיקת שכר ביניים, הגשת הודעות לבית המשפט, הגשת הבקשה
לשחרור ולפסיקת שכר, וייצוגה בבית המשפט בדיון בבקשה, יחולו על העזבון ולא ינוכו
משכרה. במילים אחרות, עבור פעולות אלה תובעת היא שכר נוסף. לכך אין היא זכאית.
כאמור לעיל, בקשות והודעות כאלה, לרבות ההתייצבות לדיון בהן, הן חלק
"טבעי" ממילוי תפקידיו של מנהל עזבון (עיינו, לדוגמא, סעיפים 82, 83
לחוק הירושה וכן תקנה 40 לתקנות הירושה, התשנ"ח1998-). אין הן בגדר פעולות
החורגות באופן מהותי ממילוי תפקידיו.
הוא הדין בטענת המבקשת לפיה זכאית היא כי
ההוצאות ששילמה לרואה החשבון יחולו על העזבון ולא ינוכו משכרה. מדובר בתשלום עבור
ביקורת שערך רואה החשבון לדו"ח כספי שהגישה לאפוטרופוס הכללי. הגשתו של
דו"ח כזה גם היא חלק "טבעי" ממילוי תפקידיו של מנהל עזבון (עיינו
סעיף 86 לחוק הירושה) ואין חובה להגישו כשהוא מבוקר ומאושר על ידי רואה חשבון, אלא
אם כן הורה על כך האפוטרופוס הכללי (תקנה 3 לתקנות הירושה (בדיקת פרטה
ודו"חות כספיים של מנהלי עזבונות) התשמ"ט1988-). יתר על כן, במקרים
מסוימים אף פטור האפוטרופוס הכללי מבדיקת דו"ח בלתי מבוקר שהוגש לו (תקנה
4(א) לתקנות הירושה (בדיקת פרטה ודו"חות כספיים של מנהלי עזבונות) התשמ"ט1988-).
לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתה באומרו ש"אם חפצה המבקשת
[המערערת - י' ט'] במינוי רואה חשבון, היה עליה לבקש היתר מבית המשפט, וכזאת לא
עשתה".
שיעור שכרה של המערערת
6. המערערת קובלת על שנפסק לה שכר בשיעור של 2%
בלבד משווי העזבון. לדעתה זכאית היא לשכר בשיעור של 3% משווי העזבון. לטענתה נהגו
בתי המשפט לפסוק למנהלי עזבון שכר בשיעור של 3% - 6% (עיינו, לדוגמא, ע"א
153/77 הנ"ל בעמ' 637). גם לפי תקנה 43 לתקנות הירושה, התשנ"ח1998- -
שלדעתה, הותקנה ללא סמכות ומכל מקום אינה חלה עליה - ניתן לפסוק שכר ששיעורו עד 4%
משווי העזבון. מכאן שהשכר שנפסק לה נופל בשיעור ניכר מן המקובל ויש לתקן את
המעוות.
הלכה פסוקה היא "כי אין בית המשפט נוטה
להתערב בשכר הטרחה שנקבע לכונסי נכסים, מפרקים ודומיהם על ידי הערכאה הראשונה, אלא
במקרים חריגים ויוצאי דופן - - -. כאשר בית המשפט התערב בענינים מסוג זה, היה זה
באותם מקרים בהם טעה השופט קמא בעקרונות אותם הפעיל ולא באופן בו יישם את אותם
עקרונות" (דברי השופט (כתוארו אז) ש' לוין בע"א 530/88 פרידמן ואח'
נ' ארנון ואח' פ"ד מג(4) 479, 484 והאסמכתאות שם; ע"א 797/89 ועד
רוכשי הדירות בגדלי המלכים בטבריה נ' קרייתי פ"ד מה(4) 710, 716;
ע"א 5000/92 רע"א 4680/92 בן ציון נ' גורני ואח' פ"ד מח(1)
830, 840). במקרה שלפנינו מדובר בנכסי עזבון שכללו - כדברי המערערת בסיכומיה -
מזומנים בסכום של למעלה מ- 200,000 ש"ח וכן זכויות בדירת שלושה חדרים ששוויה
כ- 180,000 דולר. ניהול העזבון נמשך כארבע שנים ובמהלך התקופה נעשו הפעולות שפורטו
לעיל וגם, בין היתר, פורסמו מודעות שונות, נתבקשה חוות דעת הנדסית על מצב הדירה,
הדירה הושכרה וננקטו הליכים נגד מסיג גבול בדירה.
דומה ששיעור השכר שנפסק למערערת הוא על הצד
הנמוך, אולם אין הוא חריג או יוצא דופן במידה המצדיקה התערבות.
הערת עדכון
7. בשולי הדברים אעיר כי ביום 19.6.01 פורסמו
תקנות הירושה (תיקון מס' 3), התשס"א2001- (להלן - "התקנות
המתקנות") אשר הוסיפו לתקנות הירושה, התשנ"ח1998- את פרק ז1 שעניינו
"פסיקת שכר טרחה של מנהל עיזבון ואישור על סיום תפקידו". תחילת תוקפן של
התקנות המתקנות 30 יום מיום פרסומן, דהיינו ביום 19.7.01. סבורני כי האמור בפסק
דין זה עולה בקנה אחד עם התקנות המתקנות וכי אפילו היו בתוקף לא היה בהן כדי
להשפיע על התוצאה.
סיכום
8. על פי כל אלה אני מציע כי ערעורה של המערערת
יידחה וכי בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות לחובתה.
ש
ו פ ט
השופט א' מצא:
התוצאה אליה הגיע חברי, השופט טירקל, מקובלת
עליי. כן מקובלים עליי נימוקיו לעניין דחיית הערעור בנושא שכר הטרחה ששילמה
המערערת לעורך הדין וכן לעניין גובה שכר ניהול העזבון שנפסק למערערת. אשר להחזר
הוצאתה של המערערת בגין תשלום שכר לרואה החשבון, הנני נכון להסכים כי בנסיבותיו
הקונקרטיות של המקרה, חסכה המערערת כסף לקופת העזבון בכך שהגישה לאפוטרופוס הכללי,
לפנים משורת הדין, דו"ח מבוקר. אולם גם בעניין זה אין להכריע על-פי נסיבותיו
המיוחדות של המקרה, אלא על יסוד העיקרון הכללי, שלפיו מנהל עזבון המעוניין לקבל
שירותים חשבונאיים על חשבון קופת העזבון, חייב לקבל את אישורו המוקדם לכך של בית
המשפט.
לאור התוצאה לא מתעורר צורך להכריע בשאלת זכות
הערעור.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט י' טירקל,
ולהערותיו של חברי, השופט א' מצא.
ה
נ ש י א
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, כ' בתמוז תשס"א (11.7.01).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444