פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 2883/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2883/17
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
העותרים:
1. פלוני
2. פלונים
נ ג ד
המשיבות:
1. כב' השופט שרון גרין
2. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ג' בניסן התשע"ז
(30.03.2017)
בשם העותרים:
עו"ד דרור שוסהיים
בשם המשיבות:
עו"ד סיון רוסו
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. בפנינו עתירה שהוגשה היום ובגדרה נתבקשנו להורות למשיבה 2 שלא לנתח את גופתה של המנוחה אדל גולדשטיין ז"ל, שנרצחה אתמול. המשיבה 1 (שופטת בית משפט השלום בנצרת) אישרה אתמול מכוח סעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן: החוק) לבצע בדיקות וניתוח של הגופה כדי לזהותה ולברר את סיבות המוות.
2. מיד לאחר הגשת העתירה נקבע דיון בה בפני הרכב. בעת הדיון שמענו את טענות בא כוח המשפחה, שהתנגד לנתיחה מטעמים רפואיים ודתיים, וגרס שבמקרה זה ברור לכל המעורבים כי מותה של המנוחה נגרם על ידי הגרוש שלה, שרצח אותה וערף את ראשה. נציגת פרקליטות המדינה טענה מנגד בשם רשויות החקירה כי נטילת דגימות DNA (שבוצעה כבר) היתה דרושה לצורך זיהוי ואילו הנתיחה מתבקשת לשם בירור פרטים מוכמנים מסוימים שנמסרו לנו – בהסכמת בא כוח העותרים – במעמד צד אחד בלבד.
3. לאחר שמיעת טיעוני באי כוח הצדדים הוצאנו צו-על-תנאי שהורה למשיבות לבוא ולנמק מדוע לא תבוטל החלטת בית משפט השלום בנצרת שאישרה את נתיחת הגופה. תשובה נדרשה עד השעה 16:30, ובמהלך פסק הזמן באת כוח המשיבות נתבקשה גם לברר האם ניתן להסתפק בבדיקות חלופיות, כדי להשיג את תכליות החקירה.
נציין כי לוח הזמנים הקצר הוכתב מנסיבות העתירה ומרצון המשפחה להביא את המנוחה לקבורה בהקדם האפשרי.
4. בתשובה לצו-על-תנאי מסרה באת כוח המשיבות כי בירורה העלה כי לגישת המשיבה 2 לא ניתן להסתפק בבדיקות חלופיות לשם סיפוק צרכי החקירה, ונראה כי יש צורך בביצוע נתיחה, ולו חלקית, לגופה, שתתמקד באזור פלג הגוף העליון.
5. לאחר ששמענו בדיון המשך שקיימנו את תשובות באת-כוח הפרקליטות – החלטנו להפוך את הצו-על-תנאי למוחלט ולאסור את נתיחת גופתה של המנוחה אדל גולדשטיין ז"ל. הטעמים לכך יובאו בקצרה להלן.
6. הבקשה שהובאה על ידי משטרת ישראל בפני בית משפט השלום בנצרת לא היתה לפתוח בחקירת סיבת מוות, אלא רק לבצע בדיקות ונתיחה לפי סעיף 19 לחוק. הבקשה אושרה במילה אחת: "כמבוקש", ובכך נפלו – על פי הפסיקה – שני פגמים:
א. כדי להורות על נתיחת גופה יש להחליט על קיום חקירה בסיבות מוות, שכן ללא החלטה כזו הפעלת סמכות מכוח סעיף 19 לחוק תלויה על בלימה.
ב. להחלטת האישור לניתוח הגופה – לא לוותה כל הנמקה.
ראו: בג"ץ 638/82 לוי נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד לו (4) 780 (1982).
7. מעבר לכך – לאחר ששמענו את הסברי נציגת הפרקליטות באשר לצורך בנתיחה – לא שוכנענו כי במקרה זה, על נסיבותיו המיוחדות, הנתיחה המבוקשת אכן נדרשת, שכן סיבת המוות כבר ידועה, ואין חולק כי המוות נגרם בעבירה, לגביה נגבתה כבר הודעה.
8. נוכח התוצאה הנ"ל – נציגי המשיבה 2 יתאמו מיידית עם בא כוח העותרים את דרך מסירת הגופה כדי להביאה בהקדם האפשרי לקבר ישראל, ולמשפחת המנוחה נאמר כי מי יתן ולא יוסיפו לדאבה עוד.
ניתן היום, ג' בניסן התשע"ז (30.3.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17028830_K04.doc שב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il