פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2879/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2879/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 15.3.2012, בת"פ 19717-10-11, שניתן על-ידי כב' השופטים י' אלרון – סג"נ; מ' גלעד; מ' רניאל תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשע"ד (30.9.2013) בשם המערער: עו"ד עופר אשכנזי בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: הגב' אסתי שדה פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 15.3.2012, שניתן בת"פ 19717-10-11, על-ידי כב' השופטים: סגן הנשיאה (כתוארו אז) י' אלרון; מ' גלעד; ו-מ' רניאל. 2. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, כמפורט להלן: אישומים ראשון ושני – עבירות מין במשפחה (מעשה סדום בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); אישום שלישי – עד לשנת 2001, עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(ג)(1) ביחד עם סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); לאחר שנת 2001, עבירות מין במשפחה (מעשה סדום בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1)+(3) לחוק העונשין; עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(ג)(2) ביחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); אישום רביעי – שתי עבירות מין במשפחה (מעשה סדום בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1)+3 לחוק העונשין; עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(ג)(2) ביחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); אישום חמישי – עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה בנסיבות אינוס), לפי סעיף 351(ג)(2) ביחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, מיום מעצרו 26.9.2011; שתי שנות מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירת מין מסוג פשע. המערער אינו משלים עם עונש המאסר שנגזר עליו, ומכאן הערעור. עובדות כתב האישום המתוקן 4. כתב האישום מגולל סיפור קשה של עבירות המין, שביצע המערער בחמש בנותיו הקטינות: ח.ל., ילידת 21.9.1989 (להלן: המתלוננת 1); נ.ל., ילידת 21.3.1993 (להלן: המתלוננת 2); ד.ל., ילידת 20.10.1994 (להלן: המתלוננת 3); מ.ל., ילידת 8.9.1996 (להלן: המתלוננת 4); ר.ל., ילידת 2.1.1999 (להלן: המתלוננת 5). למערער בת נוספת, ח.ל., ילידת 18.9.1991, אשר התגוררה, כמו אחיותיה ואחֶיה בבית ההורים בחיפה, אך לא נטען כי נפגעה מינית על-ידי המערער. האישום הראשון עוסק בעבירות המין שבוצעו במתלוננת 1 בין השנים 1998-1997, כאשר המתלוננת למדה בכיתה ג'. נטען, כי המערער הכניס את המתלוננת, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לחדר השירותים שבבית, וחשף בפניה את איבר מינו, אותו מרח בדבש, וביקש ממנה ללקק את איבר המין, והיא עשתה כן. במעשיו אלה, ביצע המערער בבתו, המתלוננת 1, שהיתה קטינה מתחת לגיל 14, מעשה סדום בנסיבות אינוס. באישום השני נטען כי, בין השנים 1999-1998, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בעת שהמתלוננת 2, אשר היתה כבת 5.5 שנים, ישנה במיטתה, העיר אותה המערער וביקש כי תגיע לחדר השירותים. בהגיעם לחדר השירותים, חשף המערער בפני המתלוננת 2 את איבר מינו, וביקש ממנה כי תמצוץ אותו, והיא עשתה כן. לטענת התביעה, במעשיו אלה עשה המערער בבתו, בת ה-5.5 שנים, מעשה סדום. האישום השלישי מתייחס לעבירות המין שבוצעו במתלוננת 3, בין השנים 2007-1999, מעת שהמתלוננת היתה כבת 5 שנים ועד שסיימה כיתה ו'. נטען, כי במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, נהג המערער לקרוא למתלוננת 3 לחדר השירותים בבית, שם ביצע בה מעשים מיניים, כמפורט להלן: א. המערער נהג להתפשט ולהפשיט את המתלוננת 3 מבגדיה ולגעת באיבר מינה, ללא הסכמתה החופשית, וזאת לשם גירוי וסיפוק מיני. בחלק מהמקרים, נהג המערער לבקש מהמתלוננת 3 לגעת באיבר מינו. הוא הניח את ידה על איבר מינו ושפשף עם ידה את איבר המין, ללא הסכמתה החופשית, והכל לשם גירוי וסיפוק מיני. ב. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לאחר שנת 2001, הכניס המערער את איבר מינו לפיה של המתלוננת 3, ללא הסכמתה החופשית. המערער דרש מהמתלוננת כי לא תספר לאיש על מעשיו, וכי "הדבר יישאר ביניהם". נטען, כי במעשיו אלה ביצע המערער בבתו הקטינה שהיתה מתחת לגיל 14, מעשה סדום וכן מעשים מיניים לשם גירוי, ביזוי וסיפוק מיני. באישום הרביעי נטען כי בין השנים 2002-2001, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בעת שהמתלוננת 4 היתה כבת 5, נגע המערער באיבר מינה, ללא הסכמתה החופשית. לבקשתו של המערער, נגעה המתלוננת 4 באיבר מינו של המערער, לשם גירוי וסיפוק מיני. במהלך אותה תקופה, בשתי הזדמנויות שונות, הכניס המערער את איבר מינו לפיה של המתלוננת 4, ללא הסכמתה. במעשיו אלה, ביצע המערער במתלוננת 4, קטינה מתחת לגיל 16, מעשה סדום ומעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, והכל שלא בהסכמתה החופשית. באישום החמישי והאחרון, נטען כי בשנת 2009, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בחדר בית המגורים, קרא המערער למתלוננת 5 לגשת אליו. המתלוננת 5 התיישבה ליד המערער, ואו אז הוא חיבק אותה, ליטף את חזה מעל לבגדיה, שלא בהסכמתה החופשית, וזאת לשם גירוי, סיפוק וביזוי מיני. מיד לאחר מכן, ברחה המתלוננת 5 לחדרה. במועד שאינו ידוע למאשימה בסוף חודש יולי 2011, בעת שהמתלוננת 5 היתה בחדרה, קרא לה המערער לגשת לחדרו. משהגיעה המתלוננת לחדר, חיבק אותה המערער, הרים את כותנתה, וליטף את איבר מינה מעל לתחתוניה, ללא הסכמתה החופשית. במעשים אלה, ביצע המערער בבתו בת ה-12 מעשים מגונים, שלא בהסכמתה החופשית, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בפתח גזר דינו, סקר בית משפט קמא את האמור בתסקיר מבחן, שניתן בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי מדובר במערער כבן 55, נשוי ואב ל-8 ילדים, בטווח גילאים 23-9. למערער אין מקצוע, והוא ואשתו אינם עובדים ומתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה. לטענת המערער, הוא נסע, בהיותו כבן 5 שנים, ביחד עם בני משפחתו, לדרום אמריקה, ושהה במקום כ-7 שנים, במהלכם הוא התקשה להסתגל לסביבתו החדשה, ואף הוטרד ונאנס על-ידי ילדים אחרים, לטענתו – על רקע מוצאו היהודי. לדברי המערער, בעקבות הפגיעה המינית בו, הוא נטה לפתח פנטזיות מיניות חריגות, אשר הלכו והתעצמו עם תחילת תהליך התבגרותו. בהתייחסו למעשים בהם הודה, טען המערער כי לא היה מסוגל לשלוט בדחפיו המיניים, בעיקר כאשר אשתו היתה במחזור, ועל כן "פנה לבנותיו ומצא סיפוק לצרכיו". נקבע בתסקיר, כי המערער גילה בתיאוריו "עיוותי חשיבה רבים", המאפיינים בעלי התנהגות מינית חריגה. המערער נטה להשתמש במנגנוני הגנה של מזעור מעשיו, והתקשה לגלות אמפטיה לקורבנות העבירה ולהשלכות מעשיו עליהם. קצין המבחן התרשם כי מדובר באדם המנוהל על-ידי פנטזיות מיניות שונות, המתקשה לשלוט בדחפיו המיניים, ולמרות שלאחר כל אירוע עם אחת מבנותיו, הוא חש תחושות חרטה, הוא המשיך בהתנהגותו הבעייתית. לאור האמור, לא ניתנה בתסקיר המבחן כל המלצה טיפולית בעניינו של המערער, אך צוין כי הצורך בטיפול במערער ייבחן על-ידי גורמי שב"ס. בית המשפט נדרש גם לתסקיר הערכת מסוכנות בעניינו של המערער, בו נאמר כי המערער הביע את רצונו לקבל טיפול בבעיותיו. צוין בתסקיר כי חוסר יכולתו של המערער לשלוט בדחפיו מגביר את מסוכנותו. בסיכום התסקיר, נקבע כי מדובר בעבריין מין בעל קווים נרציסיסטיים, העושה שימוש במנגנוני נטרול והכחשה. הוא סובל מסטיות מיניות מרובות ומדווח על קושי בשליטה בדחפים. לאחר בחינת כלל הגורמים המשפיעים על מסוכנותו של המערער, נקבע כי רמת מסוכנותו המינית הינה גבוהה לטווח ארוך. 6. הובהר בגזר הדין, כי מעשיו של המערער נחשפו על-ידי מר יחזקאל נועם (להלן: נועם), עובד סוציאלי קליני המשמש גם כמטפל בפסיכותרפיה. נועם פגש את המערער, כאשר הלה פנה אליו לצורך קבלת טיפול, ובפגישה האחת והיחידה, שהתקיימה ביום 6.9.2011, שטח המערער בפניו את כל סיפור המעשה, לרבות את דבר הפגיעה המינית שחווה בילדותו. נועם הבין, לדבריו, כי המערער מתייסר מזה שנים רבות עקב האירועים הללו, וציין את הפיצול בו חי המערער, כאשר, מצד אחד, הוא אדם דתי, אשר "מקדש שם שמיים, עושה עבודת קודש ומצד שני יש לו התנהגויות שהוא לא יכול לשלוט עליהם". כאמור, נועם החליט לפנות למשטרה ולחשוף את דבר הפגיעה המינית של המערער בבנותיו. 7. במסגרת ראיות ההגנה לעונש, העידו שתי בנותיו של המערער, ח.ל. שהיתה כבת 22 במועד מסירת העדות, ו-נ.ל. שהיתה כבת 19, במועד זה. שתי הבנות מסרו כי המצב בבית קשה עד מאוד, לאחר מעצרו של המערער, ושתיהן ביקשו שלא לגזור עליו עונש מאחורי סורג ובריח, אלא להפנותו לטיפול. נ.ל. אף הביעה את אהבתה למערער, למרות הפגיעה המינית בה, והיא אף ביקשה שלא להחמיר עמו. כמו כן, הוגשו מכתבים מטעמן של יתר בנותיו של המערער, בהן ביקשו להקל עם אביהן, תוך ציון אהבתן, סליחתן וגעגועיהן אליו. העיד גם רב הקהילה, הרב יהודה דנין, שביקש שלא לשלוח את המערער למאסר, שכן הדבר יקשה על הבנות למצוא שידוך וימנע את שיקום המשפחה. 8. בית משפט קמא עמד בגזר דינו על היבטי החומרה הרבים העולים ממעשיו של המערער, אשר "הפך את בנותיו לכלי לסיפוק יצריו המיניים" ואשר ניצל מינית את בנותיו "כדרך של שיגרה". עוד נאמר בגזר הדין, כי "בפנינו קרבנות צעירות לימים, חסרות אונים אל מול אביהן, אשר במעשים חולניים של ממש, במקום להגן עליהן מפני פגיעה מזר, פגע הוא עצמו בהן תוך שלעיתים מעיר אותן משנתן בשעת לילה מאוחרת לצורך סיפוקו המיני המיידי". עם זאת, ציין בית המשפט כי לא ניתן להישאר אדיש לנוכח עדותן "המרגשת" של הבנות, אשר בבכי ובהתרגשות ביקשו את רחמי בית המשפט על אביהן, ואף ציינו כי הן מתגעגעות אליו וסולחות לו. לכך הצטרפו גם הבנות האחרות, באמצעות מכתבים ששלחו. כמו כן, התחשב בית המשפט לקולא במצבה הדחוק של משפחת המערער, לרבות הקשיים הצפויים במציאת שידוך לבנות. לצד שיקולים מקלים אלה, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את הודאתו במיוחס לו, בפתח ההליך הפלילי, ואת קבלת האחריות המלאה על מעשיו, מעשים אשר נחשפו, למעשה, ביוזמתו שלו. לאחר כל אלה, ומתוך שקלול השיקולים לקולא ולחומרה, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער 12 שנות מאסר לריצוי בפועל שמניינן מיום מעצרו, ושתי שנות מאסר על-תנאי. הערעור על חומרת העונש 9. בערעור, שהוגש על-ידי עו"ד עופר אשכנזי, בא כוחו של המערער, נטען כי מדובר, במקרה דנן, בסיטואציה ייחודית שבה המערער פנה לקבלת טיפול בבעיותיו המיניות, והוא אשר חשף, במו פיו, את המעשים המיוחסים לו בתיק זה. עוד נטען, כי לא ניתן משקל "אמיתי ומספק" לעובדה כי קורבנות העבירה "התייצבו ללמד זכות על המערער", וביקשו מבית המשפט כי לא יחמיר בעונשו, משום שהעדרו של האב משפיע לרעה על המשפחה כולה, ועל סיכוייהן להינשא. בנוסף, הזכיר עו"ד אשכנזי את העובדה כי המערער עצמו היה קורבן לפגיעה מינית בילדותו, דבר שגרם להתערערות מצבו הנפשי ותרם להיווצרות סטיותיו המיניות. לבסוף, נטען כי המערער מבקש להשתלב בטיפול שיקומי, הוא מביע חרטה וצער על מעשיו, ובעצם הודאתו באשמה יש משום הכאה על חטא. לדידו של עו"ד אשכנזי, "הקלת מה יכולה להיות חבל הצלה ופתח של תקווה למשפחה". המערער עצמו ביקש לומר מספר מילים, ואנו אישרנו לו זאת. המערער ציין כי הוא מביע חרטה עמוקה על מעשיו, והוא מבקש "קצת רחמים על כל המשפחה". לדבריו, בנו שהוא חולה בסכיזופרניה, ניסה לשים קץ לחייו, והוא זקוק מאוד לנוכחותו. המערער מבקש לקבל טיפול ולחזור לביתו, ולפיכך הוא חזר וביקש את התחשבותו של בית המשפט. עוד ראוי לציין, כי הוגש לנו תסקיר משלים, לקראת הדיון בערעור, ובו נאמר כי המערער שוהה באגף הדתי בכלא "רימונים" ותפקודו תקין, ללא בעיות משמעת. הוא מצוי "בקשר קונקרטי" עם גורמי הטיפול, ומביע "מוטיבציה מילולית" להשתלב בתהליך טיפולי, דבר שייבחן, בהתאם לקריטריונים הנדרשים. הגב' שדה, אשר הופיעה בדיון מטעם שירות המבחן, ציינה כי קיימת, כיום, הערכה מחדש בשב"ס לגבי מועד השתלבותו של עבריין מין בטיפול ייעודי. לדבריה, נפתחו מספר יחידות בשב"ס לטיפול מוקדם בעברייני מין, ונמסר, כי כאשר יגיע המערער לשלב המתאים "אפשר שהוא גם יעבור טיפול". עוד רואים אנו לציין, כי בתום הדיון בערעור, איפשרנו לסנגור, לבקשתו, להגיש פסיקה רלבנטית לעניין העונש, בתוך שבוע ימים. ואכן, הסנגור ניצל זכותו זו והגיש מספר פסקי דין, שלחלקם נתייחס בהמשך הדברים. תגובת המשיבה לערעור 10. עו"ד סיגל בלום, באת כוח המשיבה, ביקשה לדחות את הערעור בציינה כי מדובר בעבירות מין קשות, המצויות ברף העליון של החומרה. במשך כ-14 שנים התעלל המערער מינית בחמש מתוך שש בנותיו. לגבי חשיפת הפרשה, טענה המשיבה כי הדבר נעשה, אמנם, על-ידי המערער, אך זאת, רק לאחר שאחת הבנות התלוננה על מעשיו בפני האם. לגבי עמדתן של הבנות, קורבנות העבירה, ציינה המשיבה כי מצבן קשה, מאחר שהן חצויות "ואינן חופשיות במלוא מובן המילה". הן מביעות רגשות אשם, למרות שמדובר בבנות שנוצלו מינית, מבלי שדבק בהן כל רבב. המשיבה הוסיפה וטענה כי בערכאה קמא התבקש בית המשפט לגזור על המערער עונשי מאסר הנעים בין 15 ל-20 שנה, אך בית המשפט החליט להקל עימו, בשל הנסיבות שפורטו על-ידי בא כוחו. לפיכך, התבקשנו לדחות את הערעור. דיון והכרעה 11. בפתח הדברים, נזכיר מושכלות ראשונים, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מדובר בטעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.10.2009); ע"פ 6095/10 חאג' נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)). נציין, כבר עתה, כי לא מצאנו בגזר דינו של בית משפט קמא כל סטייה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות שייוחסו למערער, ומשכך – דין הערעור להדחות. להלן יובאו הטעמים לעמדתנו זו. 12. המערער הורשע בביצוע עבירות מין חמורות בחמש מבנותיו הקטינות, וכפי שציין בית משפט קמא, מדובר במעשים חולניים אשר בוצעו בקורבנות, רכים בשנים וחסרי אונים, כאשר המעשים נועדו לספק את צרכיו המיניים המעוותים של המערער. מעשיו הנפשעים של המערער בוצעו במשך תקופה ארוכה של כ-14 שנים, כאשר הוא עובר מבת אחת לרעותה, מבלי לחוס על בנותיו, בשר מבשרו, ולגלות חמלה אנושית מינימאלית, ומבלי לתת את הדעת לנזק הרב שהוא גורם לגופן ולנפשן הצעירה של בנותיו. למרבה הצער, נדרשים בתי המשפט, לא אחת, לעסוק בעבירות מין המבוצעות בתוך התא המשפחתי, ונקבע כי יש לנקוט יד קשה עם העבריינים. בע"פ 7015/09 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.2012) (להלן: עניין פלוני), ציינתי כי "מן הראוי להשית על מבצעי עבירות מין במשפחה עונשי מאסר משמעותיים, הן לשם הרתעתם האישית והן להרתעת הרבים, ובעיקר על מנת לשקף את מידת הפגיעה החמורה בקורבנות ובזכות היסוד של כבוד האדם, וכן במטרה להביע את הסלידה ושאט הנפש של החברה מביצוע עבירות אלו. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר מדובר בקורבנות קטינים" (שם, בפסקה 42). היטיב לבטא גישה זו השופט א' א' לוי בע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.7.2007): "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באשה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך משפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו. המערער, שבוי בידי יצרו ותאוותו, ראה בילדתו אובייקט מיני זול ונגיש בו עשה ככל העולה על רוחו, משל היתה גוף נטול נשמה. מערער זה מקומו מאחורי סורג ובריח, והואיל ונדמה כי בעבירות מסוג זה חוטאים לא מעטים, ראוי כי רמת הענישה תהיה כזו שתהווה גם מסר ברור וחד משמעי לרבים". יצוין, כי במקרה זה דובר בעבירות מין שביצע אב בבתו הקטינה, על-פני תקופה של כ-6 שנים, ובית משפט קמא גזר עליו 24 שנות מאסר לריצוי בפועל, וחייבו לפצות את בתו ב-70,000 ₪. ערעורו, אשר נסב הן על ההרשעה והן על חומרת העונש נדחה. בית משפט זה קבע, אמנם, כי "העונש שהושת על המערער אינו קל כלל ועיקר", אך הוחלט להותירו על כנו. על רמת הענישה בעבירות אלו, ניתן ללמוד מפסיקתו של בית משפט זה, ובכלל זאת, גם מפסקי הדין, אשר הוגשו על-ידי סנגורו של המערער עצמו. כך, למשל, בעניין פלוני הוקל עונשו של אב, אשר ביצע עבירות מין בשתי בנותיו, והועמד על 13 שנות מאסר לריצוי בפועל, לאחר שהופחתו 3 שנות מאסר מעונשו, בשל זיכויו מעבירה אחת וצמצום משך תקופת ביצוע המעשים. בע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 684, אשר הוצג, אף הוא, על-ידי הסנגור, אושר עונש של 13 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוע עבירות מין על-ידי המערער בבתו החורגת (וראו גם, ע"פ 241/04 פלוני נ' מדינת ישראל (28.12.2005); ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2007); ע"פ 5104/05 פלוני נ' מדינת ישראל (28.8.2007); ע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל (1.6.2008); ע"פ 5177/09 פלוני נ' מדינת ישראל (28.4.2010)). 13. בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער כל שניתן, ובכלל זה, את הודאתו באשמה, את העובדה שהוא עצמו חשף את המעשים, את הבעת חרטתו וצערו על מעשיו, ואת תחינת בנותיו להקל בעונשו. מן הראוי לציין, לעניין אחרון זה, כי, הגם שיש ליתן לעמדת קורבנות העבירה משקל מסוים לקולא, אין להפריז במשמעותו המקלה של נתון זה. בעניין פלוני ציינתי כי בנסיבות של גילוי עריות במשפחה "נאלץ הנפגע להתמודד לא רק עם העובדה כי נפל קורבן לעבירת מין, אלא גם עם החשש כי חשיפת המעשים תוביל לפגיעה בבן המשפחה, שעל אף מעשיו, עודנו קרוב לליבו, או תבייש את שם המשפחה כולה ואף תוביל להתפרקות התא המשפחתי" (שם, בפסקה 29, וראו בהקשר זה, שרונה שוורצברג ואלי זומר "חשיפת הסוד: גורמים מעודדים ומעכבים את גילוי סוד הפגיעה בקרב קורבנות התעללות מינית בילדות" הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות 82, 86 (צביה זליגמן וזהבה סולומון עורכות, 2004; אלי זומר "טראומה בגיל הילדות, אבדן זיכרון וחשיפה מושהית" מתוך עדות כבושה או ילדות כבושה (תמר מורג עורכת, המועצה הלאומית לשלום הילד, 1994)). קיים דמיון מסוים בין תגובת הקורבנות הנחשפים לתופעה של גילוי עריות במשפחה, לבין מה שקרוי "תסמונת האשה המוכה" (The "Battered Woman Syndrome"), אשר זכתה בעשורים האחרונים לדיון נרחב בספרות המשפטית והכללית (ראו, בהקשר זה, ע"פ 2454/11 פלוני נ' מדינת ישראל (21.4.2013) בפסקה 34; ע"פ 1855/05 פרישקין נ' מדינת ישראל (24.3.2008) בפסקה 13). בשני המקרים, יש בגילויי האהדה לעבריין ובעצם הבקשה מבית המשפט להקל בעונשו, מורכבות רבה ואין להתייחס לדברים כפשוטם. 14. סוף דבר, הננו סבורים כי העונש אשר הושת על המערער הינו ראוי ומאוזן, ונשקלו במסגרתו כלל השיקולים הצריכים לעניין לקולא ולחומרה, ולפיכך החלטנו לדחות את הערעור. הננו ממליצים כי המערער ישולב, בהקדם האפשרי, בתהליך טיפולי לעברייני מין, לאור נזקקותו הרבה ורצונו להשתלב בטיפול ייעודי. ניתן היום, י"ג בחשוון התשע"ד (17.10.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12028790_I05.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il