בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2872/02
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: 1.
עבדאללה יחיא
2. עבדאללה אזהאר
נגד
המשיב: בנק
הפועלים, סניף מעלות
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בנהריה מיום 26.3.2002 בת.א. 1168/01
שניתנה
על ידי כבוד השופט אליעזר שחורי
בשם
המערערים: בעצמם
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנהריה
(כב' השופט א' שחורי) מיום 26.3.02, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 1168/01.
1. ביום 1.2.01 הגיש הבנק המשיב (להלן: הבנק)
לבית משפט השלום בנהריה תביעה כספית נגד המערערים, וביום 26.3.01 ניתן פסק דין נגד
המערערים בהעדר הגנה. המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרם, וכן בקשה
להמצאת מסמכים מהבנק לצורך בדיקת דפי חשבון הבנק. ביום 30.5.01 נתן בית המשפט תוקף
של החלטה להסדר דיוני בין הצדדים, לפיו פסק הדין שניתן נגד המערערים יבוטל, וכי
הבנק יעביר לב"כ המערערים דרישה כספית בגין הוצאות הכנת דפי החשבון הבנק אותם
ביקשו המערערים, ועם קבלת סכום ההוצאות ימציא הבנק את החומר המבוקש לידי המערערים.
ביום 24.10.01 הודיע ב"כ המערערים לבית המשפט כי המסמכים הנדרשים לא הומצאו
לידי המערערים, וביקש כי בית המשפט יורה על המצאת כל החומר לידי המערערים בהתאם
להסדר הדיוני. ב"כ הבנק הודיע למערערים כי עליהם להעביר לידי הבנק סכום של
1,781 ש"ח - הוא סכום עלות הכנת המסמכים - כתנאי להמצאתם לידי המערערים. ביום
1.11.01 הודיעו המערערים לבית המשפט כי הבנק מתנה את העברת יתרת החומר לרשותם
בתשלום סך של 1,781 ש"ח, לטענתם שלא כדין, וביקשו כי בית המשפט יורה
לב"כ הבנק להציג את מחירון תעריפי העמלות בבנק, שעליו הוא סומך את דרישתו
בדבר תשלום הסכום האמור. בדיון מיום 24.1.02 הורה בית המשפט כי הבנק ימציא
למערערים את דפי החשבון הנדרשים כנגד תשלום עמלה בתוך שבועיים. ביום 10.3.02 הגיש
המערערים לבית המשפט בקשה להורות לבנק להעביר לרשותם את החומר הנדרש וכן להציג
בפניהם את מחירון תעריפי העמלות של הבנק. בבקשתם טענו המערערים כי הסכום אותו דורש
הבנק בגין עלות הכנת המסמכים הינו מופרז וכי הבנק מסרב להציג בפניהם מחירון
שעל-פיו הוא דורש סכום זה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 10.3.02, קבע כי ישמע את
הצדדים בתאריך הקבוע לדיון. כן ציין בית המשפט בהחלטתו כי לא יפתח לדיון מחודש את
שאלת המצאת המסמכים מהבנק מעבר לאלו הנקובים בפרוטוקול הדיון האחרון.
2. בעקבות החלטתו האחרונה של בית המשפט הגישו
המערערים ביום 25.3.02 בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינם. בבקשתם טענו
המערערים, כי החלטתו של בית המשפט מעלה כי קיימת אפשרות מסתברת כי נבצר מבית המשפט
לשפוט באובייקטיביות הדרושה את עניינם. המערערים טענו כי החלטת בית המשפט שלא לדון
בשאלת המצאת המסמכים משמעה "מתן פרס" לבנק המסרב להציג את המחירון
שעל-פיו הוא דורש עמלות גבוהות, וכי על בית המשפט היה לכל הפחות לעיין במחירון
ולוודא שאכן הבנק דורש עמלות בהתאם לקבוע במחירון. בדיון מיום 26.3.02 הביע
ב"כ הבנק את התנגדותו לבקשת הפסילה. ב"כ הבנק הציג בפני בית המשפט את
מחירון תעריפי העמלות של בנק הפועלים וטען כי התשלום שדרש הבנק הינו לפי התעריפים
המדויקים הקבועים במחירון.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.3.02, דחה את בקשת
הפסילה. בית המשפט קבע כי סירובו לקיים תחקיר בקשר לסבירות המחירונים של בנק או
לפתוח לדיון מחדש נושא דיוני שכבר הוחלט לגביו אינו יכול לשמש בסיס לבקשה לפסילת
שופט. בית המשפט ציין כי בכל הבקשות שהגישו המערערים ניתנה החלטה לגופו של עניין,
וכי אינו סבור שעליו להיעתר לבקשת המערערים לקיים תחקיר מהו המחירון הנכון. אם
סבורים המערערים כי הבנק מוסר להם אינפורמציה כוזבת יש בידיהם כלים לבדוק זאת בין
מול הבנק עצמו ובין באמצעות הפיקוח על הבנקים, ואין זה נכון לקיים תחקירים נפרדים
במסגרת הדיונית שבפניו. בית המשפט הוסיף וציין כי המחירון שהוצג בפניו הוא
מחירון רשמי של הבנק, התואם את הסכמת המערערים וגם מטעם זה אין לדון עוד בעניין.
4. יצוין, כי בטרם נתן בית המשפט החלטתו בבקשת
הפסילה שהגישו המערערים, הוא נעתר לבקשת בא כוחם להורות על שחרורו מייצוג
המערערים, נוכח העובדה שהמערערים הגישו בקשות עצמאיות לבית המשפט ואף יצרו קשר עם
הצד שכנגד שלא על דעת בא כוחם.
5. על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו הוגש
הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסילה ומוסיפים כי החלטת בית
המשפט שלא לחזור ולדון בעניין המצאת המסמכים על ידי הבנק חוסמת את יכולתם הכלכלית
להכין כראוי את הגנתם. כן טוענים המערערים, כי אין בסיס לקביעת בית המשפט בהחלטתו
בבקשת הפסילה כי המחירון שהוצג בפניו הוא מחירון רשמי של הבנק, הואיל ושם בנק
הפועלים לא מופיע במסמך זה, ואף הסכום אותו דורש הבנק מהמערערים אינו תואם את
התעריפים המופיעים במחירון שהוצג. עוד טוענים המערערים כי החלטת בית המשפט לשחרר
את בא כוחם מייצוג, מבלי לחייבו בהשבת כספים שקיבל מראש כתשלום שכ"ט, מונעת
מהם להגיש את הגנתם על ידי כבילת ידיהם מבחינה כלכלית. המערערים מוסיפים ומעלים
שורת טענות ארוכה בעניין החלטות דיוניות שונות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך
ניהול התיק, המעלות לטענתם חשש ממשי לקיומו של משוא פנים. כך, למשל, טוענים
המערערים כנגד החלטת בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסיהם, כנגד החלטתו ליתן פסק
דין כנגדם בהעדר הגנה, כנגד מתן אורכות שונות למשיב להגשת תגובותיו, כנגד אישור
ההסדר הדיוני בינם לבין הבנק, וכנגד החלטותיו השונות של בית המשפט בבקשות שהגישו
בעניין אי המצאת המסמכים על ידי הבנק.
6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין
הערעור להידחות. ראשית, אקדים ואומר כי חלק גדול מטענות המערערים, בעניין ההחלטות
הדיוניות שונות שניתנו בעניינם ממהלך ניהול התיק, הועלה לראשונה בערעור שבפני. אין
מקום כי ערכאת הערעור תידרש לטענות אלה לראשונה, ומטעם זה בלבד יש לדחותן, מה גם
שהעלאת הטענות נגועה בשיהוי ניכר, המונע את העלאתן בשלב זה (וראו לעניין זה תקנה
471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- וכן ע"א 5397/97 אליהוד
יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד (לא פורסם)). אשר להחלטת בית המשפט
נשוא בקשת הפסילה, הרי שמדובר בהחלטה שיפוטית שניתנה בעניינם של המערערים. כפי
שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטה מעין זו היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או
ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה
הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א
7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ'
אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים (אשר לא היו
מיוצגים הן בבקשה להמצאת מסמכים והן בבקשת הפסילה) נוצר חשש, כי ההחלטה שקיבל בית
המשפט בעניינם מצביעה על קיום משוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש
סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינם של
המערערים, בין אם היא צודקת ובין אם היא מוטעית (ולעניין זה אין אני נצרך), אינה
מעוררת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו
חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247, 250), היינו אותה אפשרות ממשית
לכך שבית המשפט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן
שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור')... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי
שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה.". (בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יושב
ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573, 605). הוא
הדין באשר להחלטת בית המשפט להיעתר לבקשת בא כוחם לשחרור מייצוג. המערערים אף לא
טענו כי יש בהחלטה זו כדי ללמד על קיומו של משוא פנים מצד בית המשפט.
מטעמים אלה, הערעור נדחה.
ניתן היום, ג' באייר התשס"ב (15.4.2002).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 02028720.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il