פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2869/98
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
העותר: רמי דותן
נגד
המשיבים: 1. הועדה לעיון בעונש לפי סעעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי
2. הפרקליט הצבאי הראשי
בקשה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: טו בסיון תשנ"ח (9.6.98)
בשם העותר: עו"ד דניאל פרידמן
בשם המשיב 2: עו"ד ענר הלמן
פסק-דין
1. בעתירה שלשפנינו נתבקשנו להוציא צו על תנאי נגד החלטתה של הוועדה לעיון בעונש, שהוקמה לפי סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955- (להלן - החוק), מיום 31.3.98, לדחות את בקשת העותר להמתיק את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, ולשחררו לאלתר מן המאסר. מדובר בעותר שהורשע בעבירות חמורות, ונדון בעסקת טיעון לעונש מאסר לתקופה של שמונה-עשרה שנים, מתוך זה שלש עשרה שנים לריצוי בפועל, לגירוש מן הצבא, ולשלילת דרגתו הצבאית. עד להחלטת הועדה כבר ריצה העותר כשמונה שנות מאסר. העתירה שלפנינו היא גלגול קודם של הענין, שכבר נדון לפנינו בבג"צ 1789/97, 1791/97, 1792/97 ו1804/97-, שבו החלטנו להחזיר את הענין לועדה על מנת שתינתן לפרקליט הצבאי הראשי הזדמנות להביא את עמדתו לפני הועדה. בעוד שבשלב הראשון של דיוני הועדה הוחלט כי העותר ישוחרר מהמאסר מטעמי חולניות מתמדת, הרי שלאחר פסק דיננו הקודם, חזרה הועדה וקבלה חומר נוסף, ולפי בקשתה נתמנה פרופ' עודד אברמסקי, שמסר לה חוות דעת, ואף העיד לפניה. הועדה אף חזרה ושמעה עדים שהעידו לפניה בשלב הראשון. הועדה שבה ובדקה את מכלול החומר שהיה לפניה, ונתנה החלטה חדשה, המשתרעת על פני שמונים ותשעה עמודים. בהחלטה זו (שניתנה על ידי היו"ר ושאר חברי הועדה הוסיפו עליה), קבלה הועדה את חוות דעתו של פרופ' אברמסקי, וקבעה כי החששות שלוו את הועדה בשלב הראשון של דיוניה היו מוגזמים, כי ספק אם הוא סבל מאירוע מוחי כלשהו, "ולכל היותר הוא סבל אולי מאירוע קל מאד (אחד), אך אין החמרה במצבו הרפואי ואין נשקפת סכנה מוגברת לחייו. למעשה, מצבו הרפואי הינו יציב למדי, ואין חולק כי בשנה האחרונה הוא לא סבל מארוע חריג כלשהו". עם זאת ציינה הועדה שאם תחול, חלילה, החמרה ממשית במצבו של העותר, יוכל העותר לבקש מהפצ"ר שעניינו יובא לעיון מחדש לפני הועדה, גם לפני מועד ששת החדשים הנזכרים בסעיף 512 לחוק, שבגדרו אמורה הועדה לעיין בעונש כל ששה חדשים.
2. בעתירה הנוכחית, עימת פרקליט העותר את העדויות הרפואיות שהיו לפני הועדה זו עם זו, ובקש מאתנו בטיעון מפורט, לקבוע - בניגוד למסקנת הועדה - כי החלטתה, הסומכת על חוות דעתו של פרופ' אברמסקי, היא בלתי סבירה באופן קיצוני, לאור הפגמים שנפלו בה, לטענתו, ולאור העובדה שהרופאים האחרים סברו שהעותר סובל מחולניות מתמדת וחייו בסכנה. עוד טען העותר, בין השאר, שהועדה הפלתה את העותר לרעה לעומת אסירים אחרים שעונשם הומתק.
3. מקובל על הפרקליטים שלפנינו שלצורך הדיון, רשאים אנו להניח שהיקף הביקורת השיפוטית שבית משפט זה רשאי להפעיל, דומה להיקף הבקורת השיפוטית שבתי המשפט מפעילים על החלטותיה של ועדת שחרורים "אזרחית". אין אנו דנים מחדש בהחלטותיה של הועדה לעיון בעונש, אלא אנו מעבירים תחת שבט הביקורת את החלטותיה בקנה המידה של המשפט המנהלי, ללא שאנו נדרשים להמיר את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתנו; השווה: עע"א 2/83 פ"ד לז(2) 688. לפי מבחן זה לא ראינו להתערב בהחלטת הועדה, לפיה לא נתקיימו בעותר נסיבות שהצדיקו המתקת עונשו בשל חולניות מתמדת כאמור בסעיף 510(א1)(1) לחוק. הועדה ניתחה ביסודיות רבה את כל הראיות הרפואיות שהיו לפניה, ואין ביכולתנו לומר שהיא שגתה כאשר העדיפה את חוות דעתו של פרופ' אברמסקי על פני עדויות רפואיות אחרות, ועל כל פנים לא שוכנענו ששיקול הדעת האמור לוקה באי סבירות, ובודאי לא באי סבירות קיצונית. גם לא שוכנענו שהעותר הופלה לרעה לעומת אסירים אחרים שעונשם הומתק.
בנסיבות אלו לא הניח העותר את דעתנו ששומה עלינו להתערב בהחלטת הועדה.
לפיכך אנו דוחים את העתירה.
ניתן היום טו בסיון תשנ"ח (9.6.98).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98028690.B02