עמית עמרם עמר נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 28621-10-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערער: עמית עמרם עמר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום באילת בת"פ 50334-07-24 מיום 9.10.2024 שניתן על ידי כב' סג"נ שי ברגר בשם המערער: עו"ד ליז זמור בשם המשיבה: עו"ד טליה קצב פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום באילת (כב' סגן הנשיא השופט ש' ברגר) מיום 9.10.2024 בת"פ 50334-07-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסמים מסוכנים בצוותא ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. למערער מיוחסות שתי עסקאות סמים שבהן מכר יחד עם אחרים סם מסוג קוקאין לסוכן משטרתי, במשקל של כ-5 ו-6 גרם. לפי האמור בתגובת המשיבה, כתב האישום הוגש כחלק מפרשיית סוכן רחבה בעיר אילת הכוללת קרוב ל-30 נאשמים. 2. המערער נעצר ביום 11.7.2024, וביום 21.7.2024 הוגש נגדו כתב האישום ולצידו בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים. באותו מועד התקיים דיון הן בהליך המעצר הן בהליך העיקרי בפני סגן הנשיא השופט ש' ברגר ששימש כתורן מעצרים. במסגרת הליך העיקרי הודיעה באת כוח המערער כי הקריאה למערער את כתב האישום וניתנה הסכמה לראות בדיון כמועד תחילת המשפט. הדיון נדחה למתן מענה ליום 12.9.2024. בדיון ביום 12.9.2024 ביקשה ב"כ המערער לפסול את המותב, וזאת על רקע היות התיק דנן חלק מ"תיק סוכן" שמרביתו או כולו נדון בפני המותב כבר מראשיתו, בעת חתימה על צווים; הואיל והמותב דן בעניינו של המערער במסגרת תיק נוער במשך שלוש שנים עד למתן פסק דין בשנת 2021; והואיל והמותב דן בעניינו של המערער בתיק נוסף שבו הודה בעקבות הליך גישור, המערער הופנה באותו הליך לקבלת תסקיר שירות המבחן והתיק קבוע בפניו לטיעונים לעונש (להלן: התיק המקביל). עוד נטען כי עניינם של נאשמים אחרים בפרשה נידון בפני מותב אחר והדבר מהווה נסיבה נוספת המצדיקה להעביר את התיק לדיון בפניו. 3. בדיון ביום 19.9.2024 מסרה המשיבה את התנגדותה לבקשה, ועל רק זה ניתנה החלטתו של בית משפט קמא מושא ההליך שלפנינו. בתמצית, בית המשפט קבע כי הגם שעניינו של המערער נדון בפניו בהליכים שונים, היקף וטיב החומר אליו נחשף אינו עולה כדי "מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות או חומר ראייתי הנועל את דעתו של המותב. בית המשפט עמד על כך שבבית המשפט באילת מכהנים שני שופטים בלבד הדנים בהליכים פליליים כך שמצב דברים כגון זה הינו אפשרי ושכיח, ובית המשפט דן בכל תיק לגופו והכרעתו מבוססת על החומר המצוי בתיק שלפניו. עוד נקבע כי טענות המערער נטענו בעלמא מבלי לפרט ולהבהיר כיצד צפוי המידע אליו נחשף המותב להשפיע על שיקול דעתו, וכי ספק אם בנסיבות העניין התנהלות המערער מקיימת את הוראת סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 לפיה יש להעלות טענת פסלות מיד לאחר שנודע על עילת הפסלות. 4. במסגרת הערעור שלפניי חוזר ומתאר המערער את ההליכים השונים שהתנהלו או מתנהלים בעניינו בפני המותב, ואת מעורבותו של המותב בהליך הנוכחי מרגע "פיצוח הסוכן" ועד להגשת כתבי אישום. בין היתר נטען כי המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות קבילות ובלתי קבילות בעניינו, ביניהן עבר פלילי; עדויות הסוכן; ומסדרי זיהוי. עוד נטען כי המותב דן בהליכי מעצר ימים של הנאשמים האחרים בפרשה וחתם על מזכרים ומסמכים שונים בתיק. לנוכח הצטברות הדברים ובהינתן שמתנהל במקביל הליך אחר בפני המותב במסגרתו נדרשים הצדדים לטעון לעונש, נטען כי לא עבר פרק זמן שיכול להקהות את זיכרון המותב ולכן יש להורות על החלפתו, למצער מטעמים של מראית פני הצדק. עוד נטען כי טענת הפסלות הועלתה בהזדמנות הראשונה, וזאת בהתחשב בכך שההגנה הסכימה להקראת כתב האישום ביום הגשתו, בטרם התקבלו חומרי החקירה ונודעו מכלול הנתונים המקימים עילת פסלות. כמו כן נטען כי ההליך נמצא בשלבים מקדמיים, ולא יגרם כל עיכוב או נזק אם יועבר לאחד משלושת המותבים האחרים בבית המשפט באילת הדנים בהליכים פליליים. 5. המשיבה הגישה תגובה לערעור. לוז טענתה הוא כי המערער לא הראה כיצד הדיון בהליכים הנוספים בעניינו וההיחשפות לראיות במסגרת הליכי המעצר מקימים חשש ממשי למשוא פנים. עוד הוסיפה המשיבה כי יש לבחון את טענות המערער בשים לב לכך שהעיר אילת היא "עיר שדה" שמכהנים בה רק שני שופטים אשר דנים בפליליים; וכי בדין נקבע שטענת הפסלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. 6. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית יש ממש בטענת המשיבה, לפיה באת כוח המערער יצגה אותו בהליך מעצר הימים וכן בהליך המקביל, כך שחלק משמעותי מהעובדות המקימות לשיטתה עילת פסלות היו ידועות כבר בתחילת הדרך. בנסיבות אלה, לא היה מקום להמתין לדיון ביום 12.9.2024 לצורך העלאת טענת הפסלות. מכל מקום ולגופם של דברים, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה הוכח חשש משאי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב. 7. כפי שנפסק בעבר, העובדה ששופט דן בעבר בהליך אחר בעניינו של הנאשם אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות  (ע"פ 8490/22 מטר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (‏22.12.2022) (להלן: עניין מטר); ע"פ 4381/20 דייא נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (‏5.7.2020)). "על מנת לקבוע אם מתקיימות נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים, יש לבחון את מכלול נסיבות העניין בכל מקרה לגופו 'לרבות מידת הדמיון בין כתבי האישום, היקף ומהות המידע שאליו נחשף המותב, עיתוי ההיחשפות, השאלה אם המותב זוכר את הנאשם ובאיזו מידה, והשאלה אם נקבעו בהליך האחר ממצאי מהימנות בעניינו של הנאשם" (ע"פ 8295/21 גטאצ'ו נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (‏6.12.2021)). בענייננו, בכל הקשור לארבעת התיקים המאוחדים שנדונו בפני בית המשפט לנוער – על אף שההליך בתיקים אלה התנהל במשך למעלה משלוש שנים, העבירות מושא התיקים שם (שימוש בסמים לצריכה עצמית והתנהגות פרועה במקום ציבורי; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות; גניבת אופניים; היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים ותקיפה סתם) – שונות מהעבירות בהליך דנן, שעניינו בסחר בסמים. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, המערער הודה במרבית העבירות בתיקי הנוער במסגרת הסדר טיעון ולא נקבעו ממצאי מהימנות בעניינו. כמו כן, גמר הדין ניתן ביום 21.3.2021 כך שחלף מאז פרק זמן משמעותי. אשר להליך המקביל, עניינו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, וגם במסגרתו הודה המערער בעובדות כתב האישום ובית המשפט לא נדרש לקבוע ממצאי מהימנות. אמנם גזר הדין בהליך ניתן לאחרונה, ביום 2.12.2024, ובמסגרתו השית בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל בן חודשיים ועונשים נוספים, וזאת לאחר שנחשף לעברו הפלילי, לתסקירי שירות המבחן ולניסיון לשלבו בהליך טיפולי. אולם כאמור, המערער הודה בעבירה המיוחסת לו והדיון בפני המותב עסק בטיעונים ובשיקולים הנדרשים לעונש, ולכן אין בעובדה זו בלבד כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 8084/20 ‏חרב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (‏26.11.2020) (להלן: עניין חרב)). 8. קו נוסף של טענות נוגעות להיחשפות המותב לחומרי חקירה ולראיות לא קבילות במסגרת הליכי המעצר של המערער ונאשמים נוספים בפרשה, שנטען כי ההליך העיקרי בעניינם נדון בפני מותב אחר [יוער במאמר מוסגר, כי לפי האמור בתגובת המשיבה, עניינם של מרבית הנאשמים בפרשה מתנהל בפני מותב אחר בבית המשפט באילת, השופט אלדמן; ומיעוטם מתנהל בפני המותב דנן. בקשתו של נאשם נוסף לפסול את המותב דנן נדחתה, וערעור שהוגש בעניין תלוי ועומד בפני בית משפט זה (עפס"פ 28621-10-24)]. 9. גם בנושא זה נפסק כי אין די בכך שאותו מותב דן בהליך המעצר ובהליך העיקרי כדי לפסול אותו מלשבת בדין (ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אולמרט, פסקה 14 להחלטתו של הנשיא גרוניס (6.7.2014); ע"פ 5251/17 אלמקייס נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (3.7.2017); ע"פ 683/21 מהלו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (‏8.2.2021)). גם אם המותב נחשף לראיות בלתי קבילות, יש להראות כי "נחשף ל'מסה קריטית' של ראיות בלתי-קבילות שממנה לא יוכל להשתחרר בבואו לדון בהליך ויש לפרט את החומר שאליו נחשף המותב ולהבהיר באיזה אופן צפוי המידע להשפיע על שיקול דעתו" (ע"פ 6909/21 עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (‏18.11.2021); ע"פ 3458/23 שהאב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (‏15.5.2023) (להלן: עניין שהאב(). בית משפט קמא דן בדיון אחד בהליך מעצר הימים של המערער (ביום 17.7.2024) ובדיון הראשון במסגרת הליך המ"ת (ביום 21.7.2024) (יתר הדיונים בהליך מעצר הימים נערכו בפני השופט אדלמן, והדיונים בהליך המ"ת נערכו בפני השופט שנידרמן). עיון בפרוטוקולי הדיונים וההחלטות מלמד כי הארכות המעצר שנדונו בפני המותב ניתנו בהסכמת המשיב, מבלי שנערך דיון לגופו של עניין, ואין בהן כדי להעיד על נעילת דעתו של המותב ביחס להליך העיקרי. אשר לחומרים מתיק החקירה שהונחו לפני המותב (אם בהליך בעניינו של המערער, אם בהליכים של הנאשמים האחרים), ומסמכים עליהם חתם (עדות סוכן, דו"ח מסדר זיהוי, מזכרים ביחס לאיתור נאשמים, בקשות לצווי חיפוש וצו איסור פרסום, צווי מעצר ודו"ח פעולה) – ראשית יש לציין את טענת המשיבה כי פירוט החומרים כלל לא הוצג בפני בית משפט קמא, כך שספק אם יש מקום לאפשר למערער להציגם בשלב זה (ראו והשוו: ע"פ 1884/13 סלע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (12.3.2013); ע"פ 4060/17 ‏לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.5.2017(; עניין מטר, פסקה 7). מכל מקום, מדובר במסמכים אליהם נחשף המותב בחודשים אפריל-מאי 2024, ואיני סבור כי הם מגבשים את אותה "מסה קריטית" של חומרים שעלולה ליצור חשש ממשי למשוא פנים. המערער גם לא פירט לאילו ראיות לא קבילות, למעט עברו הפלילי, נחשף המותב, וכיצד צפוי המידע להשפיע על שיקול דעתו. בהקשר זה כבר נפסק כי "חשיפתו של שופט מקצועי לחומר ראיות בדבר עברו הפלילי של נאשם הנידון בפניו אינה פוסלת אותו, לכשעצמה, מליישב בדין" (ע"פ 5133/02 עכאווי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.7.2002); עניין מטר, פסקה 13). 10. זאת ועוד. את טענות המערער יש לבחון על רקע מיעוט השופטים בבית המשפט בעיר אילת הדנים בהליכים פליליים (להבדיל מהליכי מעצר). כאמור לעיל, דיוני המ"ת בעניינו של המערער התנהלו גם בפני השופט שנידרמן. השופט אדלמן, שהינו השופט הפלילי העיקרי הנוסף בבית המשפט באילת, ולפי האמור בתגובת המשיבה דן בעניינם של מרבית הנאשמים בפרשה – דן במעצר הימים של המערער, נחשף לעברו הפלילי ולחומרי החקירה, ואף נתן החלטות מנומקות בדבר הארכת המעצר. מכאן שטענות המערער לפסילת המותב נכונות גם לגבי המותב הנ"ל. קבלת טענות המערער עלולה להוביל לכך שאף שופט פלילי בבית המשפט באילת לא יוכל לדון בעניינו של המערער, ויהיה צורך להעביר את ההליך לבית משפט אחר (וראו עניין חרב, פסקה 8). יש לכך משמעויות מבחינת ניהול המשפט, הן מבחינת הצדדים הן מבחינת הבאת עדים, ואפשר שהדבר יכביד על ניהול ההליך או יביא לעיכובו. תוצאה זו אינה מתחייבת בשל כך שכאמור, לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. 11. סוף דבר, שלנוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל, לא שוכנעתי כי הוכחה הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ה (22 דצמבר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא