פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"מ 2861/08 בבית המשפט העליון ע"מ 2861/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (השופט צבי ויצמן), מיום 16.3.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 12981/05 בשם המערערת: עו"ד מחמוד עאזם בשם המשיבים: עו"ד מדלג' ת'רות פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופט צ' ויצמן) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 12981/05. 1. המערערת ובנו של המשיב 1 (להלן: מרואן) נישאו זה לזו בשנת 1997, ועם נישואיהם, כך נטען על ידי המערערת, פעלו לסיום הכנת בית המגורים שלהם בטירה ולשם כך השקיעו הן המערערת והן מרואן, כספים רבים. יחסיהם של המערערת ומרואן עלו על שרטון, והם התגרשו בתחילת שנת 2007. לטענת המערערת, הזכויות בבית המגורים הועברו אליהם על ידי המשיב 1 באישורו של המשיב 2 (סבו של מרואן). בהסתמך על העברה זו, טוענת המערערת, הושקעו על-ידה כספים רבים בהכנת הבית, שהיה בנוי בעת נישואיהם עד שלב השלד. למערערת ולמרואן שני ילדים המתגוררים עם המערערת בבית עד היום. בעקבות הקרע ביחסים בין המערערת למרואן, הגיש האחרון תביעת גירושין נגד המערערת אשר נדונה והסתיימה בתחילת שנת 2007. אז, הוגשה על ידי המשיבים 1 ו-2 תביעת פינוי נגד המערערת, לה לא היה מרואן צד. בבית המשפט לענייני משפחה התקיימו מספר דיונים מקדמיים שהאחרון שבהם נקבע ליום 11.3.08. בסמוך למועד הדיון, כך נטען, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ובקשות להזמנת עדים. עם תחילת הדיון, טוענת המערערת, פנה השופט לבא-כוחה ושאל מה עושה המערערת בדירה היום, בציינו כי היא צריכה להתפנות מיידית. בא-כוח המערערת הביע בקצרה את עמדת המערערת בציינו את הבסיס לזכויותיה ואילו בא-כוח המשיבים הביע עמדה התומכת בפינויה של המערערת מהבית. בשלב זה, כך נטען, החל השופט לרשום החלטה שהינה למעשה פסק-דין סופי בתיק, במסגרתה נקבע כי המערערת תפונה תוך פרק זמן של שבועיים לדירה בגודל 100 מ"ר שתוצע לה על-ידי המשיבים בתור מגורים ארעיים לילדיה. עם סיום כתיבת ההחלטה, פנה בא-כוח המערערת לשופט וביקש עיכוב ביצועה, מאחר שבכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בשלב זה, כך נטען, הורה השופט לבטל /למחוק את ההחלטה שיצאה מתחת ידו, וקבע בהחלטתו כי: "אכן ראוי כי הצדדים יגיעו להסכם כולל, שיכלול הן את עניין חיובי המוהר ומזונות העבר שחב בעלה של הנתבעת כלפיה, וכן את ענין הפינוי והמדור. ולצורך כך, ונוכח נכונות הצדדים לנסות ולפתור את כלל המחלוקות, הריני קובע התיק לאישור הסכם לפני ליום 30.4.08 בשעה [0]08:3." 2. בעקבות זאת, הגישה המערערת בקשה לפסלות שופט בטענה כי מאחר שכבר יצא מתחת ידו פסק דין בתיק ללא שמיעת ראיות וללא שמיעת סיכומים, ומאחר שהורה על מחיקתו מפרוטוקול הדיון, וביקש מהצדדים לנהל משא ומתן, הכריע כבר השופט בתביעה לטובת המשיבים ואין טעם להמשיך ולנהל את התיק בפניו כשהתוצאה הסופית ידועה. 3. בהחלטה מיום 16.3.08, דחה השופט את בקשת הפסלות בקובעו כי אכן הבהיר באופן חד משמעי את עמדתו בנדון, אלא שעמדתו ניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים באריכות כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. עוד קבע כי למרות שיכול היה ליתן את פסק דינו באופן מיידי, המליץ לצדדים לנסות ולבוא לידי הסכם כולל לא רק בסוגיית הפינוי, והם ניאותו לכך. עוד הוסיף השופט כי אם אין הצדדים מעוניינים להגיע להסכם כולל, יינתן פסק-דין בעניין הפינוי כפי שהבהיר לצדדים שיעשה לאחר שמיעת טענותיהם. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי השופט נתן החלטה שהיא למעשה פסק-דין סופי בתיק, בטרם נתן לצדדים אפשרות לחקור את המצהירים של הצד השני. על ההחלטה שנכתבה, כך נטען, ניתן היה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי לולא הייתה נמחקת מהפרוטוקול. אין כל טעם, כך טוענת המערערת, בשליחת הצדדים לנהל משא ומתן לאור היתרון העצום אותו השיגו המשיבים לאחר מחיקת ההחלטה, דבר אשר הכשיל את המשא ומתן בין הצדדים, שככל הנראה לא יניב פירות. המערערת מוסיפה וטוענת כי השופט כתב החלטה מפורטת אשר מסיימת את התביעה העיקרית, ובכך הביע את דעתו המפורשת כי יש לפנות את המערערת מהבית בטרם החל לשמוע את הראיות. בעשותו כן, נטען, יצר השופט אצל המערערת את התחושה כי ככל שתתאמץ בהוכחת טענותיה ובהתגוננות נגד התביעה, אין לה סיכוי. על אף שההחלטה נמחקה מהפרוטוקול, טוענת המערערת, היא מהווה את עמדתו של בית המשפט. עוד נטען, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, כי דעתו של השופט "נעולה" וכי לא ניתן יהיה לשנותה, וכי ניהול התיק הינו בגדר "משחק מכור" שאין כל טעם להמשיך ולנהלו. 5. בהחלטתי מיום 3.8.08, נתבקש השופט צ' ויצמן, על פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיו בקשר לבקשת הפסלות, ואף להתייחס להחלטה שנכתבה לפרוטוקול ונמחקה. בתגובתו מיום 13.8.08, ציין השופט כי הבעת עמדתו לעניין הפינוי נעשתה אך ורק לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בכתבי בי דין. עוד הבהיר השופט כי בהחלטתו, אשר נמחקה נוכח בקשת באי-כוח הצדדים לאפשר להם להידבר ביניהם, הורה על פינוי המערערת מן הדירה אך ורק לאחר שימצא לה מדור חלופי וראוי שימומן על ידי המשיבים. החלטה זו ניתנה, כך הבהיר השופט, הן בהסתמך על הסכמת המשיב 2 (שאין חולק כי הוא הבעלים הרשום של הדירה), להמציא למערערת מדור חלופי מתאים, והן לאור התרשמותו מהמתח השורר בין הצדדים, אשר חייב הפרדה פיזית ביניהם לאלתר. חשש זה, ציין השופט, הסתבר בדיעבד כחשש מוצדק, שכן לאחרונה פנתה המערערת בבקשה נוספת לבית המשפט בה עתרה למתן צו הגנה כנגד המשיבים. 6. השופט הוסיף וציין, בהתייחסו לטענת המערערת לפיה מצא ליתן החלטתו ללא שמיעת ראיות, כי לא מצא בטענות המערערת כל טענת הגנה כנגד עצם הפינוי, ואף לא היה בטענות שהעלתה כדי למנוע הפינוי לאלתר, ובמיוחד כאשר הפינוי מותנה בהבטחת מדורה, ונוכח החשש לשלומה בהעדר פינויה מהדירה. לבסוף, מבהיר השופט, כי אכן התגבשה עמדתו באשר לסוגיית פינויה של המערערת, אך זאת, לדבריו, רק לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בכתבי טענותיהם, ולא חלילה מתוך משוא פנים לצד זה או אחר. עוד מציין השופט כי בקשתה של המערערת לצו הגנה הוגשה על ידי המערערת לאחר שהוגשה הבקשה לפסלותו, וזו נדונה בפניו מבלי שנשמעה כל טענה מפי המערערת כנגד ישיבתו בדין בעניינה בשל משוא פנים. בכך, מציין הוא, יש כדי ללמד כי אף המערערת עצמה אינה סבורה כי דעתו של בית המשפט מוטה נגדה. 7. בתגובת המשיבים, שנתקבלה ביום 7.9.08, טוענים הם כי התביעה נשוא הערעור התנהלה בפני השופט מבלי שהיה בהתנהגותו כדי להעיד על נטייה כלשהי לגבי התוצאה הסופית. השופט, כך נטען, התנהג בהגינות כלפי המערערת ונתן הזדמנויות רבות לאפשרויות להגיע לפתרון. עוד טוענים המשיבים, כי השופט המליץ לצדדים לנסות ולבוא לידי הסכם כולל במכלול הסוגיות השנויות במחלוקת ביניהם, וזאת בהסכמת הצדדים ובהסכמתו המפורשת של בא-כוח המערערת. עם זאת, בחר הלה לשוב ולתקוף אותה החלטה ימים ספורים לאחר מכן. יתירה מזו, טוענים הם, כי זמן קצר לאחר החלטתו של בית המשפט, אף פנה בא-כוח המערערת בכתב לבא-כוח המשיבים והבהיר כי בהמשך להחלטת בית המשפט, מוכנה המערערת לנהל משא ומתן לצורך סילוק המחלוקות בין הצדדים. מכתבו של בא-כוח המערערת, כך נטען, לא משאיר מקום לספק כי אין אמת בטענת הפסלות וכי הטענה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי ניכר שבקשת הפסלות והערעור נובעים מחוסר שביעות רצון המערערת מאופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט ומהחלטות שניתנו במהלך ניהול התיק, אולם השגות בעניינים אלה מקומן להתברר בהליכי ערעור רגילים, ולא במסגרת הליכי פסלות. כן טוענים הם, כי התבטאות שופט אינה מהווה עילה לפסילתו אלא רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר את המשך המשפט בפניו. במקרה דנן, נטען, השופט לא הביע דעה לגבי התוצאה הסופית של ההליך, ולכן אין הצדקה לקבל את הערעור. 8. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ככלל, אין די בכך שעל בית המשפט להכריע בעניין בו הביע עמדה, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ (לא פורסם, 1.7.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265 (2006)). גם כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, אם מחליט בית המשפט לבטל את פסק הדין, אין בעצם הדיון המחודש כדי להביא לפסילת השופט, ויש לבחון מה היה טיבה של ההכרעה הראשונה בתיק וכיצד היא משפיעה על יכולתו של השופט לדון בפתיחות הדעת בסיבוב הנוסף שהביא את התיק לפניו (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 22.4.1999); ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (לא פורסם, 19.3.2000); ע"א 3731/00 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' זילברשלג (לא פורסם, 9.7.2000); מרזל, בעמ' 273-272). הלכה זו חלה ביתר שאת במקרה בו ההכרעה בתיק הייתה על בסיס משפטי לכאורי, ולא לגופו של עניין, על סמך מהימנות והערכת ראיות. כבר נפסק, כי אין בעמדה משפטית, ככזו, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. יש להוסיף ולהראות, בנתונים אובייקטיביים, כי מאותה עמדה משפטית עולה גם חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 3104/04 וינוגרד נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (לא פורסם, 9.1.2005); ע"א 11878/04 בורבא נ' ששון (לא פורסם, 27.1.2005); ע"א 8036/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 14.5.2007)). 9. במקרה הנוכחי, כפי שעולה אף מתגובת השופט, הוכתב לפרוטוקול פסק דין חלקי, אך זה נמחק, מן הטעם שבאי-כוח הצדדים הבהירו כי ברצונם לבוא בדברים לסילוק כל המחלוקות ביניהם, וביקשו שהות לעשות כן. לפיכך, לא נסתיים ההליך. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד אף הוא כי הצדדים היו אלה שביקשו לנסות ולנהל משא ומתן לצורך סגירת כל המחלוקות בין הצדדים. המערערת אף לא הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול, ומשכך מתבססת בקשת הפסלות אך ורק על טענות המערערת ובא-כוחה, כשבכך אין די כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007)). אף בטענת המשיבים, לפיה זמן קצר לאחר מועד הדיון נתקבל אצלם מכתב מבא-כוח המערערת לפיו בהמשך להחלטת בית המשפט, מוכנה מרשתו לנהל משא ומתן לצורך סילוק המחלוקות בין הצדדים, יש כדי להצביע על העובדה שקיבלה את הצעת בית המשפט ולא סברה כי יש חשש ממשי למשוא פנים מצידו. יתירה מזו, השופט ציין בתגובתו כי ההחלטה שנמחקה אינה מסיימת את ההליך בתיק, שכן יתכן שהמערערת תהא זכאית לקבלת פיצוי בשל ביטול הרשות להתגורר בדירה. במצב דברים זה, יש יסוד לקביעת השופט לפיה התגבשה עמדתו באשר לסוגיית פינויה של המערערת אך ורק לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בכתבי טענותיהם ובצרופותיהם, ולא מתוך משוא פנים לצד זה או אחר. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ט (7.10.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08028610_N06.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il