חאלד עודה נ. ופיק עוסמאן

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 2858/20 לפני: כבוד הרשמת דר להב המערער: חאלד עודה נ ג ד המשיב: ופיק עוסמאן בקשה מיום 9.8.2020 מטעם המשיב למחיקת העתירה; תשובת המערער מיום 21.9.2020 פסק דין 1. הערעור דנן מופנה כנגד שורת החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' נאמן), שהראשונה שבהן היא פסק דין בהיעדר הגנה שניתן על דרך של פסיקתא, מיום 25.8.2019 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין הורה בית המשפט המחוזי ללשכת רישום המקרקעין לרשום לטובת המערער חלק 7000/35097 מתוך מקרקעין מסוימים (בכפוף להצגת אישורי מסים, רשות מקומית וועדה מקומית); לבטל את כל העיקולים וצווי המניעה על מנת לאפשר את הרישום; לרשום את המשיב (התובע דשם) כבעלים של 1000/35097 מזכויות המערער (בכפוף להצגת אישורי מסים, רשות מקומית וועדה מקומית) ולאחר מכן להחזיר את כל העיקולים וצווי המניעה על זכויות המערער שנרשמו. 2. ביום 10.9.2019 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה לביטול פסק-דין" בטענה כי לא קיבל כלל העתק מכתב התביעה. לאחר שהמשיב הגיש תשובה לבקשה זו ובה צירף אישור מסירה חתום על ידי בתו של המערער, איפשר בית המשפט המחוזי למערער, ביום 22.10.2019, להגיש תגובה מטעמו, לרבות החלטה נוספת, מיום 18.11.2019, שבה הורה למזכירות להמציא את ההחלטה למערער בדואר רשום עם אישור מסירה. ביום 25.12.2019, משלא התייחס המערער לתגובת המשיב, הוציא בית המשפט המחוזי מלפניו החלטה לפיה "בהעדר תגובת נתבע 2, ומאחר והתובע צירף אסמכתא על אישור המסירה, הבקשה לביטול פסה"ד נדחית". 3. ביום 9.3.2020 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי "בקשה להארכת מועד ותגובה מטעם המבקש", ובה טען, בין היתר, כי פסק הדין שעליו הסתמך המשיב בתביעתו ניתן שלא כדין. באותו יום קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "המבקש כבר טוען טענות לגופו של עניין, עוד טרם(!) קיבל אורכה. התובע בתגובתו צירף אסמכתא לפיו כתב התביעה נמסר כדין בביתו של המבקש כבר ביום 21.7.18. המבקש בתגובתו זו כלל מתייחס לכך, וממילא לא מכחיש הנטען. יוצא שטענת המבקש בבקשתו המקורית לפיו כתב התביעה לא התקבל אצלו, אינה נכונה, ולפיכך רק מטעם זה שטען טענה שאיננה נכונה, דין בקשתו להידחות שכן עד עתה אין כל הסבר מדוע המבקש לא הגיש כתב הגנה! למבקש ניתנה הזכות להתגונן אך בחר שלא להתגונן ועד היום לא סיפק כל הסבר לאי-התגוננותו, למעט הטענה שלא קיבל את כתב התביעה – טענה שעומדת בניגוד לאישור המסירה אותו צירף התובע, אליו בחר המבקש שלא להתייחס. למעלה מן הדרוש, עיינתי גם בטענות המבקש לגופם של דברים – המבקש טוען כי פסה"ד בתיק 43854-02-16 שקבע שהוא בעל הזכויות, איננו רלוונטי כי 'לא היה צד' להליכים, אלא שפסה"ד הנ"ל מתייחס במפורש למבקש ואף נוקב במספר תעודת הזהות שלו וקובע שהמבקש – ולא אביו – הוא יירשם כבעל הזכויות, וזאת בהתאם לפס"ד קודם בתיק 31628-09-10 לגביו טוען המבקש שמדובר באביו. אלא שכאמור לא כך קבע ביהמ"ש בתיק 43854-02-16. האם המבקש טרח לערער על פסקי דין אלו? על כן ולאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית." 4. בעקבות זאת, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי "טיעון משלים מטעם המבקש לביטול פסק דין", וזאת "בהמשך להחלטת כב' בית המשפט מיום 09/03/20". בטיעון זה נטען כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה של בתו. בהחלטתו מיום 16.3.2020 קבע בית המשפט המחוזי כך: "המבקש לא קיבל ואף לא ביקש כל רשות להגיש 'טיעון משלים' ורק מטעם זה אין להידרש לכתב זה. למבקש היה את יומו וטענותיו מוצו. ברם גם לגופו – רק כעת נזכר המבקש לטעון כי חתימתה של בתו על אישור המסירה אינה חתימתה. – איפה היה המבקש עד היום? הלא בבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, טענת אישור המסירה הייתה טענת סף. בלעדיה לא ניתן לבקש כלל בקשה לפס"ד בהעדר הגנה. המבקש ידע כי בקשת המשיב כללה אישור מסירה, לא ראה לנכון להתייחס לכך, ורק כעת "נזכר" לטעון כי החתימה אינה חתימת הבת... אינני מקבל את טענתו זו, שהוגשה כאמור ללא קבלת רשות". 5. המבקש לא אמר נואש וביום 17.3.2020 הגיש "בקשה להארכת מועד להגשת תגובה ולמתן רשות". באותו יום קבע בית המשפט המחוזי: "הבקשה נדחית. כעת המבקש אף לא חוזר על הטענה כי כתב התביעה לא נימסר לו כדין... המבקש טוען בכל פעם מה שבא לו, בהתאם למחדלים עליהם מצביע ביהמ"ש ומתאים(!) את טיעוניו בכל פעם מחדש". 6. זוהי ההחלטה האחרונה בשורת ההחלטות שעליהן משיג המערער בערעור דנן, שהוגש ביום 5.5.2020. 7. ביום 10.5.2020 קבעה המזכירה הראשית של בית המשפט כי על המערער להפקיד עירבון בסך 35,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו של המשיב בערעור. ביום 30.6.2020 הגיש המערער בקשה לפטור מהפקדת עירבון, ולמשיב ניתנה האפשרות להשיב לבקשה (החלטת כבוד הרשמת ש' עבדיאן מיום 1.7.2020). 8. ביום 9.8.2020 (לאחר שניתנה ארכה להגשת התשובה) הוגשה "הודעה מטעם המשיב ובקשה לדחות את הערעור". בבקשה זו מפרט המשיב את השתלשלות העניינים דלעיל וטוען כי הערעור הוגש בחלוף תשעה חודשים ממתן פסק הדין ובחלוף חמישה חודשים מעת מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, ומכאן שהמועד להגשת הערעור חלף. עוד מתייחס המשיב לסיכויי הערעור וטוען כי הם קלושים. 9. ביום 11.8.2020 הורתה כבוד הרשמת ש' עבדיאן למערער להשיב לבקשת המשיב, ותגובתו הוגשה ביום 21.9.2020. לטענת המערער, הערעור הוגש במועד, שכן הוא לא ידע על ההחלטה בה הורה לו בית המשפט המחוזי להגיש תגובה מטעמו (ההחלטה מיום 22.10.2019) ולא על ההחלטה שבה נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין (ההחלטה מיום 25.12.2019). לפי הנטען, מיד כשנודע לו על כך, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת תגובה וכן בקשה להגשת טיעון משלים ובקשה למתן רשות להגשת טיעון ולהארכת מועד. רק משהתברר כי "לא הייתה כל תועלת בהגשת בקשות לבית המשפט קמא הגיש המערער הודעת ערעור". לדבריו, הוא הגיש את הערעור בתקופת "מצב החירום" שאינו נמנה לצורך הגשת הערעור ולכן הערעור הוגש במועד. עוד מתייחס המערער לגופן של הטענות שהעלה המשיב בבקשתו. 10. השתלשלות העניינים פורטה באריכות יחסית על מנת להבהיר מדוע הגעתי למסקנה כי הערעור הוגש באיחור ניכר ודינו להימחק. פסק הדין ניתן ביום 25.8.2019. המערער פעל לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א) והגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בקשה זו נדחתה ביום 25.12.2019. לפי תקנה 398א לתקסד"א, המועד להגשת ערעור במקרה שכזה "יימנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול", היינו ביום 9.2.2020 (ראו לעניין תחולתה של תקנה זו: בש"א 7955/19 נהאד חמדאן וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המסים (8.12.2019), והאסמכתאות הנזכרות בסעיף 9 שם). המערער לא פעל לפי תקנה זו ובחר לפנות שוב ושוב לבית המשפט המחוזי בבקשות כפי שתוארו לעיל. כידוע, אין בכוחן של בקשות חוזרות ונשנות לעיון חוזר כדי להאריך את המועד לנקיטת הליך ערעורי (ראו למשל: רע"א 4388/17 פלד נ' ביטון (11.6.2017) והאסמכתאות הנזכרות שם). 11. במענה לבקשת המשיב טען המערער כי הוא לא ידע על ההחלטה שהורתה לו להגיב וגם לא על ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול פסק הדין. טענות אלה נטענו בעלמא, ללא תצהיר התומך בהן. ככלל, הרושם העולה מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל הוא כי המערער פועל כראות עיניו, מגיש כתבי טענות כשחפץ, תוך התעלמות מסדרי הדין ומהמועדים הקבועים בדין וכן מהחלטות בית המשפט. הוא עצמו טוען כי הגיש את הערעור דנן רק לאחר ששלוש בקשות שהגיש נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, ומשהתחוור לו, לדבריו, כי "אין תועלת" בפנייה לבית המשפט המחוזי. לא למותר להוסיף, כי המערער לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. 12. בנסיבות העניין, איני רואה מנוס ממחיקת הערעור כאמור. יצוין, כי מחיקתו של ערעור בזכות המוגש לבית משפט זה, היושב כערכאת ערעור אחרונה, בשל איחור שנפל בהגשתו, אינה מהלך דיוני פשוט, ויש לנקוט גישה זהירה בכגון דא. לצד האמור, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים היא בעלת חשיבות רבה באשר היא תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך; מבטיחה שוויון בין בעלי הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד; ומסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (ראו: ע"א 8974/18 זינאתי נ' אוניברסל פרטס א.ב בע"מ (27.11.2019)). לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בתשרי התשפ"א (‏4.10.2020). דר להב ר ש מ ת _________________________ 20028580_H06.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1