מוחמד אסעד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2857/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2857/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערער: מוחמד אסעד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.3.2014 בת"פ 38735-01-13 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא – סג"נ תאריך הישיבה: ט"ו באדר א' התשע"ו (24.2.2016) בשם המערער: עו"ד ריאד סואעד בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה ג' קרא) בת"פ 3873501-13 מיום 4.3.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 7 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; ותשלום פיצוי למתלונן בסך 50,000 ש"ח. יצוין, כי במהלך הדיון בפנינו, המערער חזר בו מערעורו על הכרעת הדין. הליכים קודמים 2. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 17.9.2012 המערער עצר את רכבו בעיר שכם, פתח את דלת מושב הנהג, וחסם בכך חלק מנתיב הנסיעה במקום. לאחר מכן הגיע למקום רכב אחר, ואחד מנוסעיו ביקש מהמערער להזיז את רכבו. בתגובה, המערער קילל אותו וירק לעברו. בהמשך לכך התפתחה קטטה בין השניים וכן בין יתר הנוסעים שהיו בשני כלי הרכב. לאחר שנרגעו הרוחות והנוסעים החלו וכל צד פנה ללכת לעבר רכבו, הופיע לפתע המערער עם סכין בידו, דקר את אחד הנוסעים מאחור בחזהו (להלן: המתלונן), ונמלט מהמקום עם הרכב. 3. ביום 4.3.2014, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, עמד בית המשפט המחוזי על חומרתה הרבה של העבירה בה הורשע המערער – אשר העונש המרבי עליה עומד על עשרים שנות מאסר, והדגיש כי חומרת העונש מבטאת את מידת החומרה שיש לנקוט כלפי מי שפוגע, מתוך כוונה, בערך החיים ושלמות גופו של האדם. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשהו של המערער פוגע בערכים חברתיים אלו במידה גבוהה, בייחוד בהתחשב בנסיבות ביצוע המעשה – העובדה שהדקירה נעשתה על רקע ויכוח סתמי וחסר חשיבות בעת ניצול "ירידת המתח" שלאחר סיום הקטטה; ופוטנציאל הנזק אותו ניתן לצפות מדקירה בחזה, כמו גם הנזק הממשי שנגרם למתלונן בפועל. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירת חבלה בכוונה מחמירה תוך התמקדות בעבירות נשק קל במהלך 'ויכוח זוטא', וקבע כי מתחם העונש ההולם בעבירה זו נע בין 6 ל-9 שנות מאסר בפועל. 4. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער שאינן קשורות לביצוע העבירה, וביניהן, העובדה שאין לו עבר פלילי, נסיבותיו המשפחתיות הקשות, וחשיפתו ל"ענישה" מצד משפחת המתלונן. בית המשפט המחוזי ציין כי אינו מוצא נסיבות נוספות להקלה עם המערער, אשר לא לקח אחריות על מעשיו; לא הביע חרטה ואמפתיה כלפי הנפגע; ולא שיתף פעולה עם שלטונות החקירה. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כמפורט לעיל. המערער אינו משלים עם העונש שנגזר ומכאן הערעור שלפנינו. יוער, כי המערער דובק בגרסתו כי אינו הדוקר, אך, כאמור, חזר בו מערעורו לעניין הכרעת הדין. טענות הצדדים 5. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, וביקש מבית משפט זה להפחית בעונשו. לשיטתו, בית המשפט המחוזי שגה בקביעת מתחם העונש ההולם, וזאת ממספר סיבות. ראשית, המערער עומד על כך שיש במקום ביצוע העבירה כדי להצדיק מתחם עונש מתון יותר, וזאת נוכח ההתייחסות החברתית השונה לעבירות מסוג זה כמו גם מדיניות הענישה המקובלת באזור שכם. שנית, המערער מצביע על כך שבית המשפט המחוזי התבסס על פסקי דין שאינם דומים למקרה שבפנינו, וכי למעשה, מתחם העונש הראוי הוא בין 10 ל-40 חודשי מאסר בפועל. עוד טוען המערער, כי בית המשפט טעה בכך ששקל את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לחובתו בלבד, ולא נתן את הדעת לנסיבות לקולה בעניינו. לבסוף, המערער סבור כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע את עונשו, למצער, ברף הנמוך של מתחם העונש שנקבע. 6. המשיבה, מנגד, סבורה כי יש לדחות את הערעור. לעמדתה, העונש שנגזר על המערער הוא ראוי, ומשקף את חומרת המעשים המיוחסים לו וחומרתן של נסיבות המקרה. המשיבה עומדת על הצורך להחמיר בעבירות מסוג זה, וטוענת כי אמנם המדובר בעונש לא קל, אך הוא אינו סוטה ובוודאי לא סוטה משמעותית ממתחם העונש הראוי. לחיזוק עמדתה, המשיבה הפנתה לשלושה פסקי דין שעסקו בדקירות אשר בהם הוטל עונש דומה. כן ציינה המשיבה כי אינה מוצאת בחזרה מן הערעור על הכרעת הדין שיקול המצדיק הפחתה בעונש. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר עיון בנימוקי הערעור ושמיעת הצדדים לפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. 8. אכן, אין להקל ראש בחומרת העבירה שבה הורשע המערער ובמעשיו, אשר כללו תקיפה בנשק קר על רקע ויכוח נקודתי בעניין סתמי. עם זאת, אנו סבורים כי יש מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער. המדובר בעבירה הראשונה של המערער, אשר עד כה ניהל אורח חיים נורמטיבי – וזאת על אף נסיבות חייו הקשות. לטעמנו, משתנים אלו לא קיבלו משקל מספק עת קבע בית המשפט המחוזי את גזר דינו של המערער, ומשכך מצאנו לנכון להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. 9. סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יעמוד על 5.5 שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם. ניתן היום, י"ב באדר ב' התשע"ו (22.3.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14028570_H07.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il