פסק-דין בתיק בג"ץ 2852/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2852/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרת: מעונות ילדים בישראל - קרית הילד עמותה רשומה נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים 3. אורה שוב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד יגאל מלמד פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ו' וירט ליבנה, ר' רוזנפלד ולאה גליקסמן, ונציגי הציבור ש' צפריר ו-ע' לפשיץ) מיום 29.2.2016 בע"ע 13490-06-13, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. 2. המשיבה 3 (להלן: המשיבה) עבדה כגננת ברשת הגנים שהפעילה העותרת בשנים 2003 עד 2007. ביום 28.5.2007 שלחה העותרת למשיבה מכתב פיטורין, בהיותה בהיריון מתקדם, כחודש בלבד טרם הלידה. המשיבה פנתה לבית הדין הרבני לממונות שירת דוד וטענה לשורת זכויות, ביניהן השלמת שכר בחודשים מסוימים, שכר מלא בחודשים אחרים עקב פיטורין בחופשת הקיץ, דמי גננת בכירה, דמי הבראה, פיצויים בגין פיטורין בהריון, העברת קופת הגמל על שמה ועוד. בין הצדדים התקיים הליך בוררות לפני שלושה בוררים, הרבנים נפתלי נוסבוים, פרץ רוטנברג ויצחק רבינוביץ. ביום 3.6.2009 נתנו הבוררים "פסק ביניים" בו נקבע אך כדלקמן: "בדין ודברים שבין הרב אורן וגב' אורה שוב שליט"א לבין רשת גני ילדים קרית הילד בענין תביעה ממונית בגין פיטורין, אחרי שהצדדים קיבלו בקנין וחתמו על שטר בירורין ואחרי שמיעת טענות הצדדים, ואחר עיון בסיכומי ומסמכי הצדדים, ובירור הדברים ע"י אנשי מקצוע, הננו לחוו"ד בזה: א. על רשת הגנים להעביר לגב' שוב את המשכורות ותלושי המשכורת שעדיין לא נמסרו לה. בנוסף, עליהם לשלם לה בעקבות הפיטורין סך ארבעת אלפים וחמש מאות (4,500) ₪. ב. על רשת הגנים להעביר לגב' שוב את קרן הפיצויים שעל שמה. ג. באם לרשת הגנים יש תביעה נגדית נגד גב' שוב, עליהם להמציא לביה"ד תוך שבועיים הוכחות לחיוב". 3. המשיבה טענה בפני הבוררים כנגד העדר פירוט מכלול רכיבי תביעתה בפסק, ביקשה לקבל את פרטי עורך הדין עמו נועצו הבוררים טרם מתן הפסק וכן טענה להטיה לטובת העותרת, אך ביום 22.9.2009 נדחו כל טענותיה על-ידי הבוררים. אחר האמור, פנתה המשיבה והגישה ביום 26.11.2009 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, במסגרתה תבעה את מכלול הזכויות השונות שתבעה בבית הדין לממונות. 4. העותרת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. בית הדין האזורי (כב' השופטת ש' שדיאור) קיבל את הבקשה ביחס לפיצויי הפיטורין והעברת קרן הפיצויים, מהטעם שלגביהם הכריע פסק הבוררות פוזיטיבית ויש לממשו, ודחה את הבקשה לגבי יתר רכיבי התביעה, בנימוק כי אלה לא הוכרעו בפסק הבוררות. בקשת רשות הערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי נדחתה בנימוק שלא נפלה בהחלטה טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור, וכי הטענות באשר להיקף פסק הבוררות ייבחנו בהליך העיקרי, על רקע הכלל המגביל העברת מחלוקות בענין זכויות קוגנטיות לבוררות. 5. ביום 2.5.2013 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, בגדרו התקבלה התביעה חלקית. בית הדין קבע, כי פסק הבוררות תקף וחל בסוגיות פיצויי הפיטורין ושחרור כספי הפיצויים בקרן התגמולים, בציינו כי הבוררים אמנם לא היו מוסמכים לדון בזכויות קוגנטיות, אולם המשיבה לא ביקשה ביטול הפסק, והעלתה טענה בדבר בטלות (Void) פסק הבוררות רק בשלב מתקדם של ההליך. אשר ליתר רכיבי התביעה, נקבע כי פסק הבוררות אינו כולל הכרעה לגביהם ולכן דן והכריע בהם בית הדין לגופם, בחלקם קיבל את התביעה ובאחרים דחה. בית הדין חייב את העותרת לשלם למשיבה סך כולל של 38,385 ₪ בגין הפרשי שכר למשרה מלאה, תשלום שכר בתקופה המזכה לפי חוק עבודת נשים התשי"ד-1954 בגין פיטורין במהלך ההיריון בניגוד לחוק זה, דמי הודעה מוקדמת, הפרש בדמי לידה ודמי הבראה. ברכיבים הנוגעים לאי קיום שימוע, הפסד השתכרות, פגרת הקיץ, הפרשות לקופת גמל נדחתה התביעה. כן נדחתה התביעה שכנגד מטעם העותרת לפיצוי בגין פגיעה בשם טוב, השבת שכר ששולם ביתר ופיצוי בגין ניהול הליכי הבוררות. 6. שני הצדדים הגישו ערעור לבית הדין הארצי. המשיבה חזרה בה מן הערעור בהמלצת בית הדין, וערעור העותרת נדחה בפסק הדין. בית הדין דחה את הטענה כי פסק הבוררות הקים מעשה בית דין, בהדגישו כי לא ניתן להסכים על בוררות בסוגיות של הפרת זכויות קוגנטיות של עובד, קל וחומר בענין הפרת זכויות עובדת לפי חוק עבודת נשים, הראויות להגנה מיוחדת. כן קבע, כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות והמשפטיות שקבע בית הדין האזורי ובסעדים שפסק לגוף הענין. 7. מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת, כי בהחלטות שתי הערכאות נפלו טעויות מהותיות. בית הדין האזורי שגה בכך שדן בחלק מרכיבי התביעה לגופם, שכן כל רכיבי התביעה נדונו בהליך הבוררות וניתנה לגביהם הכרעה כוללת. ההכרעה אמנם אינה מפורטת, אך אין בכך קושי משהבוררים לא היו חייבים בהנמקה. אשר לקביעת בית הדין הארצי לפיה לא ניתן להסכים על בוררות בנוגע להפרת זכויות קוגנטיות ובפרט בזכויות נשים עובדות בהיריון ולאחר הלידה, נטען שהיא שגויה בהעדר הוראה בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק) האוסרת על צדדים לפנות לבוררות בנושא פלוני. העותרת מוסיפה, כי יש להחיל אף על ההליכים בבית הדין לעבודה את ההלכה שנפסקה ברע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי (25.12.2012) (להלן: ענין איבגי), לפיה פסק בורר שניתן בחוסר סמכות אינו בטל מעיקרא (void) אלא ניתן לביטול (voidable). העותרת מוסיפה וטוענת, על יסוד פסק הדין בענין איבגי, כי לא היה מקום לביטול פסק הבוררות על-ידי בית הדין לעבודה, כפי שנעשה למעשה, נוכח העובדה שהמשיבה היא אשר יזמה את הליך הבוררות, ולא טענה לחוסר סמכות במהלכו אלא רק לאחר שהסתיים, וזאת לא במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות אלא בתביעה עצמאית חדשה. דיון והכרעה 8. אחר עיון בדברים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף בלא תגובה. 9. הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. משקבע המחוקק סמכות ייחודית לבתי הדין לעבודה, התערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, כי נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית; שנית, כי שיקולי צדק מחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. אמת מידה מרכזית להידרשות בית משפט זה לדון בעתירות נגד פסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 5393/12 ביטון נ' בית הדין האזורי לעבודה חיפה (5.8.2012); בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014); בג"ץ 369/15 פרופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.1.2015)). 10. המקרה דנן אינו בא בגדר אמות מידה אלה ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. 11. הלכה היא, כי סכסוך הנוגע לזכויות עובד על-פי חוקי המגן אינו יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע, כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". זכויות המגן זכו להגנה קוגנטית מאת המחוקק על יסוד מדיניות סוציאלית המכוונת להגן על העובד, וברי כי אין להסכים עליהן ולשנותן, שאם לא כן - לא יוגן העובד מפני לחץ וניצול, וההגנה עליו תסוכל. בהתאם לכך נפסק, כי אין למסור להכרעת בורר מחלוקות הנוגעות לזכויות קוגנטיות של עובד ואף לא לתנאים המוקדמים לזכאות להן (בג"ץ 289/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 820; רע"א 9542/06 ליכטנשטיין נ' איי.אי.ג'י החזקות במשכנתאות בע"מ (14.1.2010) (להלן: ענין ליכטנשטיין); בג"ץ 8222/09 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, 6.12.2009); רע"א 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה(2) 426 (להלן: ענין גושן); רע"א 285/15 גורן נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (26.7.2015) (להלן: ענין גורן)). 12. מהו הדין מקום שהתקיימה בכל זאת בוררות כאמור וניתן פסק בורר במסגרתה? בין יתר עילות הביטול שמנה המחוקק בחוק הבוררות, קבע הוא כי ניתן לבטל פסק בורר מקום ש"לא היה הסכם בוררות בר תוקף" (סעיף 24(1) לחוק), וכן מקום ש"הבורר פעל ללא סמכות" (סעיף 24(3) לחוק). על העילה הראשונה אף לא חלה מגבלת המועד להגשת בקשת הביטול בתוך 45 ימים (סעיף 27(ד) לחוק). 13. הכרעה במקרים אלה מחייבת עריכת איזון בין אינטרסים שונים: בהקשר של בוררות בענין זכויות העובד הקוגנטיות, מטה האינטרס הציבורי את הכף אל עבר ביטול הפסק, על מנת להבטיח את הגשמתה של המדיניות הסוציאלית שביקש המחוקק לקדם וביישומה ענין לציבור כולו, כאמור לעיל. עם זאת, נוכח העלאת טענה בדבר סמכות הבוררים ותוקף הליך הבוררות רק אחר שהתקיים ונשלם, יבחן בית המשפט האם קמה למבקש מניעות להעלות את הטענה, על מנת למנוע אופורטוניזם ושימוש לרעה בהליכי משפט, שיפגעו במוסד הבוררות, אשר הגנה עליו אף היא אינטרס ציבורי בעל משקל. כן יבחן, האם הותרת פסק הבוררות על כנו תגרום עיוות דין בנסיבות המקרה הקונקרטי שלפניו (ראו ס' 26(א) לחוק הבוררות; רע"א 1139/99 מחולה נ' בית שאן חרוד, פ"ד נד(4) 262; ענין איבגי; ענין גורן; ענין גושן; ענין ליכטנשטיין). 14. במקרה דנן נסבה הבוררות סביב זכויות קוגנטיות של המשיבה, לרבות זכויות לפי חוק עבודת נשים וזכויות נוספות שלעניינן ראה המחוקק להעמיד למשיבה ולציבור העובדים כולו הגנה איתנה אשר אין להתנות עליה. פסק הבוררות נקב בסכום בלא כל פירוט אלו מכל הסעדים שנתבקשו התקבלו, ואף ההוראה להעביר משכורות ניתנה בלא כל הנחיה באשר לתשלום, אף לא פירוט החודשים, ומכתבי הטענות אף עולה כי זכתה להתעלמות העותרת. נכון הוא, כי המשיבה היא אשר יזמה את הליך הבוררות, והעלתה את הטענה בדבר תוקפו אך לאחר שניתן פסק הבוררות, וזאת בתביעה לתשלום זכויותיה ולא בבקשה לביטול פסק בורר. אלא, שבנסיבות הענין הקונקרטי אין מדובר באופורטוניזם וחוסר תום לב. המשיבה, הנמנית על העדה החרדית, פנתה לבוררות במסגרת קהילתה בלא ייצוג, ונראה כי לא היתה מודעת לשאלת תוקף הבוררות בנושא זכויות המגן, ופנייתה לבית הדין האזורי נערכה נוכח תחושתה כי לא נעשה עמה צדק, וזאת ללא שיהוי, לאחר שהציגה טענותיה תחילה לפני הבוררים ונדחתה. 15. זאת ועוד, בבחינת פסק הבוררות על-ידי בית הדין לעבודה הוברר, וזה עיקר, שהותרת פסק הבוררות על כנו תיצור עיוות דין במקרה דנן (זאת בשונה מענין איבגי, עליו משליכה העותרת יהבה, בו נקבע כי פסק הבוררות הגשים באופן ראוי את הצדק בין הצדדים, וזהו אך אחד מן ההבדלים בין המקרה שם למקרה שלפנינו). הסכום שנפסק בפסק הבוררות הוא שולי ורחוק מן הסכום המגיע למשיבה בגין שורת זכויות המגן, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דן בהרחבה בכל הרכיבים שנתבעו, אחדים מהם דחה ואחרים קיבל ופסק בגינם סכום בהתאם לנתוני הענין הקונקרטי. קביעותיו אלה של בית הדין האזורי אף אושרו על-ידי בית הדין הארצי. 16. בנסיבות אלה אין לומר, כי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב התערבות בית משפט זה בה. פסק הדין בא בגדר ההלכה הקיימת ומסדיר צדק בין הצדדים בנסיבות הענין הקונקרטי דנן, ולא קמה עילה להתערבותנו. אף אם ניתן לחדד במקרה זה שאלות נוספות לאלה שכבר נתלבנו בפסיקה הקיימת בנוגע לבוררות בענייני זכויות מגן בתחום דיני העבודה, או לדון בטענות בדבר פגם זה או אחר בהליך הקונקרטי דנן, הרי נוכח האמור, אין הצדקה לכך בנסיבות המקרה הקונקרטי, בגדרי היקף הביקורת המצומצמת של בית משפט זה על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. 17. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אשר להוצאות - אחר ששתי ערכאות בית הדין לעבודה הבהירו לעותרת כי הפיצוי המגיע בגין פגיעתה בזכויות מוגנות של העובדת שהעסיקה גבוה משמעותית מן הסכום הנמוך שנפסק בבוררות, טוב היתה עושה העותרת לו היתה מכבדת את זכויות העובדת שהעסיקה, ולא פונה לערכאה שלישית בניסיון להוסיף לנסות ולהיאחז בסכום הפיצוי הזניח שנפסק, על יסוד טענות פורמליסטיות שונות. לפיכך, תישא העותרת בהוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏ג' באייר התשע"ו (‏11.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16028520_B01.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il