הכניסה האוונגלית האפיסקופלית בישראל נ. ריאח חנא אבו אל עסל ,

פסק-דין בתיק ע"א 2850/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2850/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: הכנסיה האוונגלית האפיסקופלית בישראל נ ג ד המשיבים: 1. ריאח חנא אבו אל עסל, בישופ לשעבר 2. מרכנתיל, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) מיום 29.3.2012 שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 44-08 בשם המערערת: עו"ד נביל ח' אברהים פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי), מיום 29.3.2012, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 44-08. 2. המערערת הינה הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בישראל (להלן – הכנסייה). ביום 12.6.1995 נבחר המשיב 1 (להלן – המשיב) לכהן כ"בישוף שותף" וביום 15.8.1998 החלה כהונתו כבישוף מכהן בפועל של הכנסייה. כהונתו נסתיימה ביום 31.3.2007. המשיב 2 הוא בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן – הבנק). ביום 10.10.1996 פתח המשיב חשבון בבנק. הצדדים חלוקים בשאלה מה אופיו של חשבון זה; האם חשבון פרטי השייך למשיב או חשבון השייך לכנסייה, בהיותו חשבון, שנפתח על ידי המשיב, כנאמן, מתוקף תפקידו כבישוף בכנסייה. במהלך ניהול המשפט הגישה המערערת בקשה להמצאת שאלונים מטעמה למשיב ולבנק (בש"א 1672/08). לאחר שהתקבל תצהיר תשובה מטעם משיב 1, הגישה המערערת בקשה נוספת לחייב את המשיב להוסיף ולהשיב על שאלון (בש"א 944/08). בית המשפט דחה את שתי הבקשות בעיקר מהטעם של חיסיון של חשבון הבנק. ביום 21.10.2010 דחה בית המשפט את תביעת הכנסייה בה היא טענה כי היא בעלת חשבון הבנק. המערערת הגישה ערעור הן על פסק הדין והן על דחיית בקשתה להגיש שאלון לבנק (ע"א 9043/10). 3. ערכאת הערעור שוכנעה, כי התשתית העובדתית שהובאה בפני בית המשפט לא הייתה מלאה. הערעור התקבל ונקבע, כי התיק יוחזר לבית המשפט להצגת עדויות נוספות ולקיום חקירות באשר לנפקות הכתוב בחשבון. עוד נקבע, כי הבנק ימציא לצדדים את פירוט הפעולות בחשבון שבמחלוקת, מאז פתיחתו. עוד נקבע, כי יינתן פסק דין חדש שיהא נתון לערעור על-פי-דין. התיק הושב לבית המשפט המחוזי. המשיב הגיש בקשה לאסור בצו על המערערת לפרסם ברבים או להעביר לצד ג' כלשהו, לשם פרסום ברבים, את פירוט הפעולות בחשבון שבמחלוקת, שיומצאו על ידי הבנק מכוח פסק הדין בערעור. בית המשפט נעתר לבקשתו ביום 19.3.12 ונתן צו איסור פרסום זמני על כל נתון מפירוט הפעולות בחשבון שבמחלוקת. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת את בקשת הפסילה. 4. המערערת לא חלקה בבקשתה על התוצאה אליה הגיע בית המשפט אלא על הנמקתו. לטענתה, בית המשפט דבק בנימוקי פסק הדין הקודם למרות שבוטל בערכאת הערעור. מכיוון שפסק הדין בוטל על מכלול נימוקיו, דבקותו של בית המשפט בנימוקי פסק הדין הקודם מלמדת שקיימת אפשרות מסתברת מאד שבית המשפט לא יוכל להכריע באופן אובייקטיבי, חסר פניות וללא דעה קדומה בתביעה בגלגולה השני. כמו כן, כך נטען, קיים חשש ממשי למשוא פנים וניהול התביעה בפני אותו שופט הוא בבחינת "משחק מכור", שכן לשופט עמדה סופית בדבר סיכוי התביעה עוד טרם החל הדיון. 5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע, כי אין בהחלטתו כל דבקות בנימוקי פסק הדין הקודם או כוונה נסתרת להימנע משינוי ההכרעות שבפסק הדין הקודם. פסק הדין הראשון ניתן על בסיס תשתית ראייתית ועובדתית, אשר לא כללה את נתוני החשבון שבמחלוקת, כמו גם את הראיות הנוגעות לנתונים אלה, היות ובית המשפט סבר שנתונים אלה חסויים. לאחר ההכרעה בערעור, יגולו בהליך הנוכחי נתוני החשבון שבמחלוקת ויוצגו עדויות רלוונטיות. רק לאחר ההשלמות, תונח התשתית העובדתית המלאה ויינתן פסק דין חדש על פי המתווה עליו הורה בית המשפט העליון. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי. 6. המערערת חוזרת בערעורה על הרקע לתביעתה ועל טענותיה בבקשת הפסלות. המערערת מוסיפה, כי אינה טוענת לפסלות השופט עקב השבת התיק אליו אלא טוענת שכאשר השופט הסתמך בהחלטתו על נימוקיו בפסק הדין שבוטל, ניתן ללמוד שדעתו ננעלה ומדובר ב"משחק מכור". הסתמכות על נימוקים אלו "לעת הזו", בטרם החל ההליך מחדש, אינה מרפאה את הפגם. עוד מוסיפה המערערת, כי היא מודעת לאפשרות שלאחר מתן פסק דין בגלגול השני שמורה לה זכות הערעור ואולם קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט כבר עתה. לדבריה, לבית המשפט דעה קדומה נחרצת. 7. דין הערעור להידחות. כדי לגבש עילת פסלות, יש לבחון האם קיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור". הנטל להוכחת טענה זאת הוא כבד מאד (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573 (1994)). איני סבור, כי במקרה דנא המערערת הוכיחה טענתה זאת. לא שוכנעתי, כי דעתו של כבוד השופט "ננעלה", כך שאין הוא יכול להמשיך ולדון בעניינם של הצדדים בפתיחות הדעת בסיבוב הנוסף שהביא את התיק לפניו. ככלל, אין בעצם הדיון המחודש בתיק כדי להביא לפסילת השופט (י' מרזל, דיני פסלות שופט 272 (2006)). זאת ועוד, השגות על תוכן ההחלטות של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (למשל, ע"א 1740/12 אדלר נ' עיריית נתניה (לא פורסם, 11.3.2012)). אמנם המערערת טוענת, כי אינה חולקת על התוצאה אליה הגיע בית המשפט אך יש לה השגות רבות על תוכן ההחלטה. מבלי להביע דעה לעניין ההחלטה גופה, אין בהנמקה המתייחסת לקביעות בפסק הדין שבוטל כדי להקים עילת פסלות. אין בדברים שנכתבו בהחלטה כדי להעיד על אי יכולתו האובייקטיבית של בית המשפט לנהל דיון הוגן. בית המשפט סייג עצמו בהחלטה וקבע, כי הנמקתו לעניין אי הפרסום רלוונטית לעת מתן ההחלטה והחלטתו עשויה להשתנות בעתיד נוכח המתווה שקבעה ערכאת הערעור. חזקת המקצועיות של השופט ואי תלותו מאיינים את החשש, כי לא יוכל להשתחרר מקביעותיו הקודמות בנוגע לחשבון הבנק. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו באייר התשע"ב (7.5.2012). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12028500_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il