המועצה הדתית רחובות נ. אלי קלאודיו

פסק-דין בתיק עע"ם 2846/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 2846/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערערת: המועצה הדתית רחובות נ ג ד המשיבים: 1. אלי קלאודיו ואח' 2. רשות הרישוי - ועדה מקומית לתכנון ולבניה 3. מליאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות 4. מועצת העיר רחובות 5. עיריית רחובות 6. עמותת עטרת שלמה רחובות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 17.02.2011 בתיק עת"מ 20029-06-10 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' אהד תאריך הישיבה: א' באדר תשע"ג (11.2.13) בשם המערערת: עו"ד ב' בן צור, עו"ד ח' לוי בשם המשיבים 1: עו"ד ע' כבירי בשם המשיבות 5-2: עו"ד מ' שרעבי, עו"ד א' זגון בשם המשיבה 6: עו"ד ר' בשן פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נ' אהד) אשר קיבל את עתירת המשיבים 1 ולא אִפשר הקמת מקווה בעיר רחובות. רקע עובדתי 1. בלב המחלוקת שבפנינו עומד מגרש המצוי ברחוב שדרות ח"ן בחלקה הצפון מערבי של העיר רחובות, וידוע כגוש 3702 חלקה 387 (להלן: המגרש). המגרש מיועד לצרכי ציבור. בשנת 2003 אישרה עיריית רחובות פרוגרמה לצרכי ציבור, המגדירה את היעדים האפשריים השונים לכל מגרש בעל ייעוד תכנוני. בהתאם לתוכנית זו מיועד המגרש לשמש לבניית מועדון או גן ילדים. 2. ביום 28.10.09 הגישה המשיבה 6, שהינה עמותה המנהלת בית כנסת השוכן על חלקה סמוכה למגרש (להלן: העמותה), באמצעות המועצה הדתית, בקשה למתן היתר לבניית מקוואות והוספת כיתות לימוד בשטח של כ-650 מ"ר מהמגרש במבנה בן 2 קומות. ביום 4.11.09 נידונה הבקשה בועדת הרישוי, והתקבלה החלטה המעניקה אישור מותנה למתן היתר בנייה כמבוקש. ההחלטה לא פורסמה אך נודעה במקרה לתושבי האזור. לאור פנייתם נשמעה עמדתם בפגישה שנערכה בעירייה והוחלט על קיום ישיבה חוזרת בסוגיה. בבוקר הישיבה אישר נציג העירייה בפני התושבים כי עובר למתן ההחלטה לא נערך כל סקר לבדיקת צרכי ציבור ולא נבדקו חלופות אחרות למיקום המקוואות. בעקבות הפגישה הוחלט כי המועצה הדתית תכין תוכנית חדשה ומתוקנת אשר תכיל מקוואות בלבד ללא כיתות לימוד. 3. ביום 3.3.10 הוגשה מטעם המועצה הדתית בקשה מתוקנת להקמת מקווה טהרה על שטח של 270 מ"ר. למחרת זומנו נציגי התושבים לפגישה בעירייה. בפגישה שהתקיימה ביום 9.3.10 הודיע ראש העיר כי מדובר בישיבה לצורך העלאת התנגדויות לבקשה להיתר. התושבים הביעו תרעומת על שלא הוצגה להם התוכנית מבעוד מועד, שלא הודע להם שמדובר בשמיעת התנגדויות ושלא נערך פרסום כיאות. עם זאת העלו טענות לגופם של דברים, ובין היתר טענו כי הבקשה סותרת את הפרוגרמה לצרכי ציבור של העיר רחובות. 4. ביום 21.4.10 אישרה המשיבה 2 את בקשת המועצה הדתית וניתן היתר לבניית מקווה על המגרש. נקבע כי ההחלטה מסתמכת על בדיקת מחלקת נכסים וניתנה לאחר שנשמעו התנגדויות תושבי האזור. ביום 26.5.10 הוגש ערר על החלטה זו, וכן הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ועדת הערר קיבלה את הערר באופן חלקי ביום 22.7.10 בקובעה כי הדיון יוחזר למליאת הוועדה המקומית. בדיון החוזר שבה הועדה המקומית ואישררה את החלטתה הקודמת. ההחלטה קובעת כי קיים צורך ציבורי להקמת מקווה במגרש, תוך התבססות על חוות דעת הממונה על הנכסים בעיריה. באשר לפרוגרמה הקיימת נקבע כי צרכי הסביבה השתנו. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים 5. בית המשפט קיבל את עתירת התושבים. הוא עמד על עקרונות כלליים של חופש דת וחופש מדת. כן סקר בית המשפט את "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" (להלן: נוהל הקצאת קרקעות או הנוהל) שפורסם על ידי משרד הפנים וניתן לו תוקף מחייב על ידי ממשלת ישראל. על בסיס נוהל זה הוכנה פרוגרמה לעיר רחובות. בית המשפט עמד על כך שמעמדה של הפרוגרמה אינה כהחלטה מנהלית שגרתית, אך אין מדובר במעמד סטטוטורי כשל תוכנית בניין עיר. בית המשפט קבע כי הפרוגרמה הינה בבחינת הנחיה מינהלית, והיא מהווה בסיס לשינויים בהתאם לצרכים נטענים ומוכחים מצד האוכלוסייה, כל עוד נשמרו כללי מנהל תקין. לפיכך היתה רשאית הרשות לסטות מהפרוגרמה אך היה עליה להצדיק את הסטייה בנימוקים ברורים, שעניינם הצורך בשינוי ייעוד, ולאחר שנערכה בדיקה מדוקדקת של כלל צרכי התושבים. 6. בית המשפט קבע כי במקרה דנן ייעדה הפרוגרמה את המגרש לטובת מועדון או גן ילדים. כמו כן מצוין בפרוגרמה כי באיזור המדובר יש חוסר בגני ילדים ובכיתות בית ספר יסודי, ותו לא. לא אושר בפועל שינוי בפרוגרמה כך שניתן יהיה לבנות מקווה על השטח הציבורי. נקבע כי טענות בעל פה במסגרת דיונים שונים אינן מצדיקות את קבלת התוכנית לבניית מקווה ולאישורה, וכי בין המסמכים שהוגשו לא נמצאו חוות דעת מקצועיות הדרושות לעניין. כמו כן לא הוצגו נתונים דמוגרפיים של האזור, ואין נתונים מדויקים באשר לכמות יחידות הדיור במקום. אף לא פורטו מכלול השיקולים והקריטריונים לשינוי בפרוגרמה. 7. עוד בחן בית המשפט את הנתונים לגופם וסבר כי ישנם נתונים התומכים בטענות התושבים כי מדובר באזור חילוני, ולפיכך היה מקום לבחון ולאזן בין הצורך במקווה לצרכים אחרים של תושבי המקום. כמו כן נקבע כי ישנן ראיות לאיון שיקול דעתה העצמאי של המועצה הדתית בשל מעורבותה הרבה של העמותה בבקשה למתן היתר. 8. בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את העתירה וקבע כי "המגרש נשוא העתירה ישאר כפי שהיה ערב קבלת ההיתר, וישאר כך, עד שיקום צורך למימושו על פי הפרוגרמה המקורית והתב"ע התקפה". טענות הצדדים 9. המועצה הדתית הגישה את הערעור שבפנינו. בא-כוח המערערת טען כי מדובר במגרש עזוב השוכן סמוך לבית כנסת, וכי קיימת הצדקה תכנונית להקמתו של המקווה. כן הדגיש את חשיבותו של המקווה. המשיבים 1 לא הצביעו על שום צורך קונקרטי שמתקיים לגבי המגרש. באשר לפרוגרמה טען בא-כוח המערערת כי היא כלל לא חלה על העניין הנידון, שכן אין מדובר בהקצאה לגורם פרטי אלא בבקשה של המועצה הדתית שהיא גורם סטטוטורי. עוד נטען כי מדובר בהנחיה פנימית מנהלית שניתן לסטות ממנה. עוד לטענתו, התקיימו דיונים מעמיקים בנושא וניתנו החלטות מפורטות ומנומקות. ההחלטות התבססו על מסמך של הממונה על הנכסים, ועל בדיקה דמוגרפית. כן טען כי אין רלוונטיות לעיקרון החופש מדת בעניין זה. 10. בא-כוחם של המשיבים 1 טען כי במהלך כל הדיונים שהתקיימו לא הוצג סקר צרכים בפני המשתתפים ולא היתה התייחסות לסקר כזה. הוא הסכים כי ניתן לשנות את הפרוגרמה אך רק ככל שהדבר נדרש לפי צרכי כל התושבים, ועל בסיס סקר צרכים שיהיה שקוף לציבור. עוד טען כי הנתונים לגבי הקמת המקווה הם מוטעים, וכי אין צורך אמיתי במקווה באזור. המסמכים שהוגשו מתייחסים באופן לקוני לעניין, ומדברים על צורך של אוכלוסיה חרדית, כאשר באזור לא קיימת כלל אוכלוסיה חרדית. הוא הצביע על נתונים המצביעים על העדר אוכלוסיה דתית משמעותית בצפון מערב העיר. לטענתו, אין המשיבים 1 נדרשים להצביע על צורך אחר הנדרש במגרש. 11. בא-כוח המשיבות 2-5 טען כי למעשה שינוי הפרוגרמה אינו מצריך יותר ממה שנעשה כבר בפועל. לטענתו, נוהל הקצאת הקרקעות אינו חל על המקרה, שכן אין מדובר על הקצאה לגוף פרטי. המקווה יופעל אך ורק על ידי המועצה הדתית ולא על ידי גורם אחר. כן טען כי ההחלטה התבססה על חוות דעת המפרטת את מצב המקוואות בעיר ואת הצרכים בעניין זה. כן נבדקו מספר יחידות הדיור באזור. עוד מסר לנו כי העירייה שוקדת בימים אלו על פרוגרמה חדשה. יצוין כי הצעת הפרוגרמה הוגשה לנו לאחר הדיון, תוך שצויין על ידי בא-כוח המשיבות 2-5 כי מדובר בטיוטה של הגורמים המקצועיים שטרם אושרה. בא-כוח המשיבה 6 טען כי מתן היתר הבנייה תואם את התב"ע, ולפיכך לא היה הכרח לשמוע התנגדויות. למרות זאת נערכו מספר ישיבות וניתנה הזדמנות לשמוע מתנגדים. נעשו שינויים בעקבות ההתנגדויות, ביניהם האפשרות להשתמש בקומה נוספת של מבנה המקווה לצרכים ציבוריים אחרים. הוא הביע חשש כי הליך חדש יגביר את סבלם של התושבים הזקוקים לשירותי המקווה באזור. הרב הראשי של רחובות ביקש לומר דברו בפנינו. הוא הדגיש את חשיבותו של המקווה בכלל ולנשים באזור בפרט, ולכך שיהיה מקווה במרחק הליכה מביתן. לדבריו, המקווה כיום רחוק מביתן של נשות האזור המדובר, והן חוששות לעשות דרכן בליל שישי למקווה. לטעמו הקמת מקווה באזור מהווה צורך חיוני ודחוף. דיון והכרעה 12. פסק דינו של בית המשפט קמא עסק בשלושה נושאים עיקריים. ראשית, העלה בית המשפט סוגיות של חופש דת וחופש מדת והשלכתן על המחלוקת שבפנינו. שנית, נידונה סוגיית הליך התכנון והבניה שהתנהל במקרה זה, הן מההיבט של תקינות ההליך והן מההיבט של סבירות ההחלטות שהתקבלו. לבסוף דן בית המשפט המחוזי בשאלת הסעד. לעומת זאת, פסק דיננו לא יעסוק בשאלות של דת ומדינה ובעקרונות חופש הדת והחופש מדת. אכן, ברקע הדברים עומד מאבק ציבורי של דתיים וחילונים. עם זאת, במקרה הנידון מאבק זה אינו רלוונטי להכרעה הנדרשת. על בית המשפט במקרה המסוים הזה לבחון שאלות של תכנון ובניה ותקינות ההליך המנהלי ותו לא. אין זה רלוונטי לצורך פסק הדין האם מדובר בהקצאת קרקע לצורך מקווה או לצורך מגרש כדורגל (ראו בג"ץ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות, פסקה 9 (24.8.00) (להלן: עניין בלומנטל)). רק אעיר עוד כי מסופקני אם ניתן לומר כי בניית מקווה בשכונה מסוימת פוגעת בעיקרון החופש מדת של תושביה החילוניים של השכונה (ראו בג"ץ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות, פסקאות 86-91 (1.8.10) (להלן: עניין סולודוך)). אציין כי בא-כוח המשיבים 1 הודה אף הוא בהגינותו שאין מדובר כאן בשאלה של חופש מדת. 13. עוד לא יעסוק פסק דין זה בתוכנה של ההחלטה שבמחלוקת או בסבירותה. כידוע, התערבותו של בית המשפט בהחלטות של ועדות התכנון והבניה היא מצומצמת: "כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" (עע"מ 2148/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פסקה 9 (לא פורסם, 24.11.05)). בפסק דיננו אין לנו צורך להידרש לתוכנן של ההחלטות, וזאת מאחר שהדיון יתמקד בתקינות ההליך המנהלי, ולאור המסקנות אליהן הגענו בעניין זה. תקינות ההליך המנהלי 14. בעניין בלומנטל נידון עניינן של הקצאות קרקע ללא תמורה הפטורות ממכרז על ידי הרשות המקומית. בפסק הדין הובעה תמיהה על כך שלא קיימות הוראות נוהל בעניין הפעלת סמכויותיהן של עיריות בכל הנוגע להקצאת קרקעות שבבעלותן. עם זאת, גם בהיעדר נוהל קבע בית המשפט כללים להפעלת הסמכות האמורה על ידי הרשות המקומית. כך נקבע כי "הקצאת מקרקעין חייבת להיעשות על פי כללים וקריטריונים הוגנים, שוויוניים, ברורים ענייניים וגלויים ועל פי שיקולים ענייניים סבירים ומידתיים" (עניין בלומנטל, פסקה 8). נפסק כי החלטה בעניין הקצאת קרקעות צריכה להתבסס על תשתית עובדתית בדוקה: "ברי, כי על הרשות לברר מה הם צרכי הציבור באזור בו מצויה הקרקע להקצאה ולבחור בגוף המתאים ביותר למילוי הצרכים הציבוריים על הצד הטוב ביותר" (עניין בלומנטל, פסקה 10). בהקשר זה על הרשות להיוועץ במקרים מסוימים בגורמים מקצועיים, בין היתר על מנת למנוע שיקולים זרים ופוליטיים במסגרת ההחלטה (עניין בלומנטל, פסקה 13). בנוסף, על הרשות קיימת חובת פרסום כפועל יוצא מן השקיפות הנדרשת לצורך תקינות ההליך המנהלי. כאשר ההקצאה משליכה על תושבי האזור יש לאפשר להם זכות טיעון המלווה באפשרות לעיין במסמכי הרשות. על הרשות לקיים דיון ענייני ורציני בכל ההיבטים הרלוונטיים להקצאה, לשקול את כל השיקולים הצריכים לעניין, ולהתייחס לטענות שנשמעו (עניין בלומנטל, פסקה 12). 15. מאז ניתן פסק הדין בעניין בלומנטל גובש ואומץ על ידי משרד הפנים והממשלה נוהל הקצאת הקרקעות. הנוהל נועד להסדיר הקצאת קרקע או מבנה בפטור ממכרז ללא תמורה מאת רשויות מקומיות לגופים הפועלים בתוך תחום הרשות בנושאי חינוך, תרבות, דת, בריאות, רווחה, ספורט וכיו"ב. מטרתו של הנוהל לקדם מנהל תקין, שמירת עקרון השוויון, חיסכון, יעילות ושקיפות, ולמנוע פגיעה בטוהר המידות. על פי הנוהל מחויבת הרשות המקומית להכין פרוגרמה לשטחי ציבור, במסגרתה ייקבעו ייעודים לשימוש בקרקעות המצויים בתחומי הרשות המקומית. כן נקבע כי לא תאושר בקשת הקצאה שאינה עולה בקנה אחד עם הפרוגרמה. עם זאת, רשאית ועדת ההקצאות להמליץ על שינוי הפרוגרמה מנימוקים שיפורטו על ידה. 16. בעקבות נוהל זה הוכנה הפרוגרמה של עירית רחובות בשנת 2003. ייעודו של המגרש מושא המחלוקת הינו שטח לצרכי ציבור. תוכנית הבניין עיר אינה מפרטת ייעוד ספציפי מעבר לכך. עם זאת, הפרוגרמה קובעת כי ייעודו של המגרש הוא למועדון או לגני ילדים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת תחולת הנוהל על המקרה הנידון. המערערת והמשיבות 2-6 טוענות כי מדובר על הקצאת מקרקעין לגוף סטטוטורי, שהינו המועצה הדתית, ולא לגוף פרטי ומכאן שהנוהל אינו חל. מנגד טוענים המשיבים 1 כי מאחורי הבקשה למתן היתר קיימת מעורבות נרחבת ומשמעותית של המשיבה 6 שהינה גוף פרטי, ולפיכך הנוהל חל על המקרה דנן. עוד הם טוענים כי ממילא המועצה הדתית אינה אורגן של העירייה, ולפיכך על העירייה לבחון בקשתה של המועצה הדתית בהתאם לאותם קריטריונים לפיהם היא מקצה קרקעות לגופים חיצוניים. כן חלוקים ביניהם הצדדים על האפשרות לסטות מהפרוגרמה. אמנם, הצדדים כולם מסכימים כי ניתן לסטות מהפרוגרמה בתנאים מסוימים, אך חלוקים ביניהם בשאלה מהו ההליך והתשתית הנדרשים לשם כך ומהן הנסיבות שיצדיקו זאת. 17. דומני כי אין צורך להכריע במחלוקות האמורות בין הצדדים. ראשית, גם אם נאמר שהמשיבה 6 אינה המבקשת במקרה דנן, כי אם המועצה הדתית, וגם אם נאמר שהנוהל אינו חל על הקצאת קרקעות בהתאם לבקשה של מועצה דתית, לא יהיה שונה ההליך באופן משמעותי מזה המתנהל בהתאם לנוהל. אמנם, יתכן ואין צורך בשינוי רשמי של הפרוגרמה, אך ברי כי יש צורך בהליך מנהלי תקין, שקוף ומבוסס כפי שנקבע בעניין בלומנטל, עוד בטרם גובש הנוהל האמור. יש לזכור כי בפני המועצה הדתית עומדים שיקולים מסוימים, לגיטימיים וחשובים כמובן, אך שנדרש לבחנם אל מול שיקולים נוספים. העיריה היא המשמשת כנאמן הציבור ועליה להפעיל סמכותה מתוך דאגה לאינטרס הציבורי (עניין בלומנטל, פסקה 6). כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהבקשה סותרת את הפרוגרמה. בין אם מדובר בבקשה של גוף פרטי, ובין אם מדובר בבקשה של גוף סטטוטורי, הרי שתכליתה של הפרוגרמה רלוונטית לשתיהן. גם הקצאה של קרקע המתבקשת על ידי המועצה הדתית לצורך מסוים צריכה להיבחן לפי הקביעה המקצועית והמאושרת בפרוגרמה שייעדה את הקרקע לצרכים כאלו ואחרים. לפיכך, כאשר בקשת ההקצאה סותרת את הפרוגרמה יש לקיים הליך מסודר ותקין, בהתאם לכללים שנקבעו בעניין בלומנטל, וזאת על מנת לברר האם הנסיבות אכן מצדיקות סטייה מהפרוגרמה. לצורך כך יש לפרסם את הבקשה, לאפשר עיון במסמכי הרשות ומיצוי זכות הטיעון של התושבים. כמו כן יש לדרוש בנסיבות המתאימות חוות דעת מקצועיות שיבחנו את הצרכים העדכניים הדרושים באותו אזור, ולקבוע את סדרי העדיפויות ביניהם. במקרים המתאימים יש לבחון את מספר התושבים באותו אזור, את החלוקה הדמוגרפית שלהם, ואת מבני הציבור הקיימים בפועל באותו אזור. תשתית זו תאפשר קבלת החלטה מושכלת בשאלה האם יש מקום לשנות מקביעת הפרוגרמה באשר לייעודים במוצעים לאותו מגרש. על ההחלטה להיות "פרי שקילת כלל האינטרסים המשמשים בזירה, תוך התייעצות ראויה עם הגורמים המתאימים" (עניין בלומנטל, פסקה 16). כל החלטה, ובוודאי החלטה הסותרת את הפרוגרמה צריכה להיות מפורטת ומנומקת כדבעי על מנת שניתן יהיה לבחון אותה ולערער עליה. 18. לא שוכנענו כי במקרה שבפנינו נערך ההליך הנדרש, וזאת בעיקר מההיבט של התשתית המקצועית הנדרשת לצורך קבלת החלטת ההקצאה בניגוד למוצע בפרוגרמה. חשיבותה של תשתית עובדתית ומקצועית מבוססת היא רבה לצורך קבלת החלטה מושכלת, שקולה ורצינית: "כלל הוא, כי רשות מינהלית סבירה נדרשת לקבל החלטותיה על יסוד תשתית של עובדות (זמיר, כרך ב, בעמ' 733). קביעת תשתית העובדות מחייבת קיומם של ארבעה מבחנים: איסוף נתונים סביר בנסיבות המקרה; הבחנה, במהלך איסוף הנתונים, בין נתונים השייכים לענין לבין נתונים שאינם נוגעים אליו, תוך דחיית הנתונים מן הסוג האחרון; התבססות על נתונים שאדם סביר, או רשות סבירה, היו סומכים עליהם לצורך קבלת ההחלטה; וקיום תשתית ראייתית מבוססת במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, על פי מהותה. לצורך מבחן אחרון זה, נתון בידי הרשות המינהלית שיקול דעת רחב, להעריך כיד המומחיות הנתונה לה, את המשמעות והמשקל של הנתונים שבפניה (בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423-425 (1994) (להלן - ענין יורונט))" (עניין סולודוך, פסקה 31). אכן בענייננו התקיימו דיונים ונשמעו התנגדויות, ואף הוצגה פריסת המקוואות העירונית על ידי ממונה הנכסים בעירייה. עם זאת, כפי שקבע בית המשפט קמא, לא בוצעו איסוף נתונים סביר ובחינה מקצועית הנדרשת לצורך סטייה מהפרוגרמה. בעיקר אמור הדבר בסקר צרכים כללי של האזור המדובר, אשר יתן תמונה על כלל צרכי האזור בנוגע למבני ציבור. כאן אעיר כי אין לטעמי לדרוש מהמתנגדים לתוכנית להציע צרכים נדרשים אחרים, שכן אין מדובר בגורמי מקצוע ואף לא בנציגי הרשויות שאחריותם היא לבחון את הצרכים הדרושים לתושבי האזור ולפעול למימושם (עם זאת השוו לעניין סולודוך, פסקה 27). סקר כזה יאפשר לאחר מכן לשקול ולשקלל את הצרכים השונים של תושבי האזור ולתעדף אותם בהתאם למגרשים הפנויים לצורך כך. בחינה צרה של הנושא יכולה לפגוע באיזון שנערך בין הצרכים השונים במסגרת הפרוגרמה. לצד זאת נראה כי לא נערכה בחינה דמוגרפית מעמיקה דיה של תושבי אזור צפון מערב העיר וצרכיהם בהתאם למאפייני האוכלוסיה. גם פריסת המקוואות לא הוצגה באופן מקצועי ומפורט, והראיה היא כי נותרה מחלוקת באשר למרחקים בין המקוואות בעיר. כמו כן לא הוצג מסמך המפרט חלופות אפשריות לבניית המקווה. מאחר שהפרוגרמה עצמה אמורה להתבסס על חוות דעת של אנשי מקצוע, ראוי כי סטייה ממנה תיעשה אף היא בהתאם לחוות דעת מסודרת של אנשי מקצוע. 19. יש להדגיש כי אנו מכירים בחשיבותו של מקווה לציבור, ובוודאי לציבור המשתמשות בו. למקווה יש חשיבות רבה עבור התא המשפחתי שומר המסורת, ועל הרשויות מוטלת החובה לדאוג לשירות זה עבור הציבור המעוניין בכך כחלק מאספקת שירותי דת על ידי הרשויות. יש גם חשיבות לכך שהמקווה ימוקם במרחק הליכה סביר מבתי הציבור, וזאת עבור שומרי השבת. עם זאת, שיקולים אלו שאין להמעיט בערכם צריכים להיבחן אל מול צרכים אחרים החשובים לציבור, אל מול אופיו של הציבור החי במקום, ואל מול חלופות אחרות להקמת מבני הציבור, כאמור. 20. המסקנה היא כי דין ההחלטה שניתנה על ידי המשיבה 2 ביום 21.4.10 להתבטל. עם זאת, אין משמעות הדבר כי לא ניתן יהיה להיענות לבקשת המועצה הדתית למתן היתר בנייה למקווה במגרש. המשמעות היא כי יש לקיים הליך חדש המבוסס על תשתית עובדתית מקצועית מקיפה ושקופה לציבור. ההליך יכלול שמיעת התנגדויות בלב פתוח ונפש חפצה ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. לבסוף תינתן החלטה חדשה של הרשויות שתהיה מנומקת ומבוססת. אוסיף כי ראוי שההליך החדש יתנהל במהירות האפשרית, וזאת על מנת שלא לפגוע בתושבים אם אכן יתברר כי ישנו צורך במקווה באזור. באשר לטיוטת הפרוגרמה שהוגשה לנו לאחר שתם הדיון, הצדדים לא התייחסו בהרחבה בטיעוניהם למשמעותה והשלכותיה על העניין הנידון, ולפיך גם אנו לא נביע עמדתנו באשר לאמור בה. תוצאת פסק הדין כאמור בפסקה 20. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ לטובת המשיבים 1 ובהוצאות משפט. ניתן היום, ‏ג' באדר התשע"ג (‏13.2.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11028460_B12.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il