פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2843/09

אילן מועלם נ. היועץ המשפטי לממשלה

העותר ביקש להשתחרר ממאסר בטענה כי כליאתו מפרה את עיקרון הייחודיות לפי חוק ההסגרה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 16/04/2009 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2843/09 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הסגרה ועיקרון הייחודיות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להשתחרר ממאסר בטענה כי כליאתו מפרה את עיקרון הייחודיות לפי חוק ההסגרה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2843/09

אילן מועלם נ. היועץ המשפטי לממשלה

העותר ביקש להשתחרר ממאסר בטענה כי כליאתו מפרה את עיקרון הייחודיות לפי חוק ההסגרה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר הוסגר לישראל מברזיל לצורך העמדתו לדין בעבירת סמים בלבד, בהתאם לעיקרון הייחודיות. לאחר שסיים לרצות את עונשו בגין עבירה זו, הוא נכלא כדי לשאת בעונש מאסר קודם שהוטל עליו בגין עבירות תעבורה ושיבוש הליכים. העותר טען כי כליאתו בגין העבירות הקודמות מפרה את תנאי ההסגרה. בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי עיקרון הייחודיות נועד למנוע שימוש לרעה בהסגרה, אך אינו מעניק חסינות לכל החיים. משבחר העותר להישאר בישראל לאחר שחרורו מהמאסר בגין עבירת הסמים, הוא אינו מוחזק עוד מכוח ההסגרה, וניתן לאכוף עליו עונשים קודמים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' א' לוי, א' חיות, י' דנציגר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אילן מועלם

נתבעים

  • היועץ המשפטי לממשלה
  • פרקליט המדינה
  • פרקליטות המדינה המחלקה לעניינים בינלאומים
  • פרקליטות מחוז ירושלים
  • שירות בתי הסוהר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר סיים לרצות את עונשו בגין עבירת הסמים שבגינה הוסגר.
  • העותר בחר להישאר בישראל לאחר שחרורו ולא עזב את הארץ, ובכך ויתר על הגנת עיקרון הייחודיות.
  • העותר הצהיר בעתירתו כי הוא פועל לשיקום חייו וקביעת מושבו בישראל.
טיעוני ההגנה
  • כליאת העותר בגין עבירות קודמות להסגרתו מפרה את עיקרון הייחודיות הקבוע בסעיף 24 לחוק ההסגרה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר מוחזק בישראל מכוח ההסגרה או כתושב המדינה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • סעיף 24 לעתירה בו העותר מצהיר על כוונתו להשתקע בישראל.
  • הודעה על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שנמצאה בביתו של העותר.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
  • ע"פ 315/02
  • ת"פ 458/97

תגיות נושא

  • הסגרה
  • עיקרון הייחודיות
  • חוק ההסגרה
  • מאסר

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 2843/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2843/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותר: אילן מועלם נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. פרקליטות המדינה המחלקה לעניינים בינלאומים 4. פרקליטות מחוז ירושלים 5. שירות בתי הסוהר הביאס קורפוס תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשס"ט (07.04.09) בשם העותר: עו"ד יהל בן עובד; עו"ד בועז ראובן בשם המשיבים: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בעתירה זו נתבקשנו להורות למשיבים לשחרר את העותר ממאסר בו הוא שוהה, על פי הנטען, שלא כדין. להלן העובדות עליהן מתבססת הבקשה. א) בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את העותר בת.פ. 458/97 בשורה של עבירות – גרימת מוות ברשלנות, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רישיון ושיבוש מהלכי משפט. בחודש כסלו התשס"ב (נובמבר 2001) נדון העותר, בין היתר, ל-22 חודשי מאסר. בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון (ע"פ 315/02), הועמדה תקופת המאסר בפועל על 4 שנים. בפסק הדין נקבע מועד להתייצבות העותר לשאת בעונש (1.1.03), אולם הוא נמלט לחו"ל ונעצר בברזיל בחודש יולי 2003. בעקבות כך הגישה המדינה בקשת הסגרה בשתי עילות: כדי שהעותר ישא בעונשו, וכן כדי להעמידו לדין באשמת ביצועה של עבירת סמים. בית המשפט העליון הפדראלי בברזיל שנעתר לבקשת ההסגרה, עשה זאת בגין עבירת הסמים בלבד, ולאחר שמדינת ישראל התחייבה לכבד את "עיקרון הייחודיות", לאמור, שההסגרה תשמש להעמדת העותר לדין בעבירת הסמים, ולא לשם העמדתו לדין בגין עבירה אחרת אותה ביצע קודם להסגרתו. ב) מששב העותר לישראל, הוא הורשע בפרשת הסמים, ונדון, בין היתר, ל-37 חודשי מאסר, בהם סיים לשאת בתאריך 15.1.08. ג) בעת שנשא במאסר בגין עבירת הסמים, הוגשה נגד העותר תביעה אזרחית, ובגדרה ניתן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ. ביום 8.1.09 בוטל צו זה, ועל כך שוגרה לו הודעה בדואר רשום ביום 16.2.09. בתאריך 22.3.09 נערך חיפוש בביתו של העותר, במהלכו נתפסה גם ההודעה על ביטול הצו. אותה שעה העותר לא היה בבית, ומשהוזמן לתחנת משטרה ועשה זאת, הוא נכלא ונשלח לשאת בעונש המאסר שהושת עליו בע"פ 315/02 של בית משפט זה. 3. אחת מהוראותיו של חוק ההסגרה, התשי"ד-1954, חשובות לענייננו, ונביא אותה כלשונה: 24. דין מי שהוסגר לישראל הוסגר אדם לישראל על ידי מדינה זרה, לא ייעצר ולא יובא לדין על עבירה אחרת שעבר לפני הסגרתו, וכן לא יוסגר למדינה אחרת על עבירה שעבר לפני הסגרתו, אלא אם נתנה אותה מדינה זרה את הסכמתה בכתב לפעולה כזאת, או אם לא יצא אדם זה מישראל תוך שלושים יום לאחר שניתנה לו, משהוסגר, אפשרות לעשות זאת, או אם יצא מישראל לאחר שהוסגר וחזר אליה מרצונו. "עיקרון הייחודיות" בו עוסק סעיף 24 הנ"ל, לא נועד ליתן בידי המוסגר חסינות מפני עבירות שביצע קודם הסגרתו. מטרתו של אותו עקרון היא אחת – למנוע שימוש לרעה בהליכי ההסגרה, כדי לבוא חשבון עם מי שנאלץ לשוב למדינה המבקשת על כורחו. לפיכך, בתום ההליכים בגין עילת ההסגרה חופשי אותו אדם לצאת את גבולות המדינה. אולם משבחר להוסיף ולהתגורר בה, הוא שוב אינו בבחינת מי שמוחזק כאן מכוח ההסגרה, ועל כן רשאים לנהוג בו ככל האדם. ולעניינו של העותר – לאחר שסיים לשאת במאסרו בגין עבירת הסמים בחודש ינואר 2008, הוא בחר שלא לצאת מישראל, ואם היה מבקש לעשות זאת, גם קיומו של מאסר ממושך ממנו התחמק, לא היה בכוחו להוות עילה למנוע זאת ממנו. אכן, נגד העותר עמד צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא בת.פ. 458/97, אולם שוב אין ספק כי אם היה עומד העותר על דעתו לעזוב את ישראל, היה בית המשפט מחויב להצהיר על בטלותו של אותו צו נוכח לשונו של סעיף 24 לחוק ההסגרה. אכן, נגד העותר עמד צו עיכוב יציאה נוסף שניתן בהליך האזרחי, אולם גם צו זה בוטל, כאמור, ביום 16.2.09, ונוכח העובדה שהצו נתפס בביתו של העותר, שוב אין ספק כי הוא ידע על הביטול. הנה כי כן, העובדה שהעותר לא עשה שימוש בזכותו לעזוב את ישראל מאז חודש ינואר 2008, ולמצער, לאחר 16.2.09, היא המלמדת יותר מכל כי הוא קבע את מושבו כאן. ואם נדרשה ראייה נוספת לכך, היא מצויה בסעיף 24 של העתירה בו נאמר כי העותר פעל "לשיקום חייו וקביעת מושבו ומושב משפחתו בישראל". נוכח כל אלה מסקנתנו היא בכליאתו של העותר לא נפל פגם, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה. סוגיה נוספת שעלתה בשולי הדיון, עסקה בשאלה אם יש לנכות מתקופת המאסר את ימי מעצרו של העותר לחקירה בתיק משנת 1997, והתקופה שבה היה עצור בברזיל עקב הליכי ההסגרה. לא ראינו מקום להידרש לעניין זה באשר הוא לא נטען בעתירה, וככל שבידי העותר השגות על אורכה של תקופת המאסר בה הוא נדרש לשאת, יוכל להביאן להכרעה בפני בית המשפט המוסמך. ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"ט (16.04.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09028430_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il