בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
2842/98
ע"פ 2833/98
ע"פ 2801/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
המערער
בע"פ
2842/98 מיכאל אודרנקו
המערער
בע"פ
2833/98 שי אשטמקר
המערער
בע"פ
2801/98: ניסים אדוטלר
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בירושלים
מיום 27.4.98 בתיק 455/97
שניתן
על ידי כבוד השופט ד' חשין
תאריך הישיבה: ח' בסיון תשנ"ח
(2.6.98)
המערער
בע"פ
2842/98 עו"ד פרי אברהם
המערער
בע"פ
2833/98 עו"ד משגב חיים
המערער
בע"פ
2801/98: עו"ד באיער בן ציון
בשם
המשיבה: עו"ד בורנשטיין תמר
בשם
שירות המבחן: מור זהבה
פסק-דין
1. שלושת המערערים - שהיו בשעת מעשה שוטרים במשמר
הגבול - הורשעו על פי הודאתם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חטיפה,
איומים - שימוש לרעה בכח המשרה והשמדת ראיה. וכך תוארו בכתב האישום המעשים העומדים
בבסיס ההרשעה:
"אישום
מס' 1:
א. העובדות:
1.
במועד הרלוונטי לכתב האישום, שימשו הנאשמים שוטרי מג"ב. הנאשם מס' 1
(אודרנקו- י.ק.) שימש מפקד צוות (מ"כ) והנאשמים 2 (אשטמקר- י.ק.) ו3-
(אדוטלר- י.ק.) חיילים בצוות.
2. בתאריך
12.8.97 נסעו הנאשמים בגי'פ משמר הגבול, במסגרת סיור בבית צפאפא שבירושלים, הנאשם
3 נהג בג'יפ, הנאשם 1 - מפקד הצוות - ישב לצידו, והנאשם 2 ישב מאחורי הנאשם 3.
חייל נוסף - דני סמאי - ישב אף הוא באחורי הגי'פ.
3. בהיותם
בבית צפאפא, ראו הנאשמים את אחמד חוסיין מוסא ואת מוחמד דאוד ר'נים (להלן:
המתלוננים 1 ו2- בהתאמה) וביקשו מהם כי יציגו בפניהם תעודת זהות ואישורי שהייה
בישראל.
4. לאחר
שבדקו את תעודת הזהות, הורו הנאשמים למתלוננים לעלות לג'יפ. במהלך הנסיעה, הורו
הנאשמים למתלוננים להניח את ראשם בין רגליהם וכיסו את פניהם בחולצותיהם, כדי
שהמתלוננים לא יראו לאן הם נלקחים. מדי פעם, משניסה המתלונן 1 להרים את ראשו דחף
את ראשו הנאשם 2.
5. הנאשמים
הסיעו את המתלוננים בג'יפ דרך כביש המנהרות, לכוון בית"ר וצור הדסה. בסמוך
ל"מחסום בית"ר" ירדו הנאשמים מן הכביש לדרך עפר, עד שהגיעו
ל"יער בגין" - מקום שסברו שהוא מבודד מספיק - ושם עצרו את הגי'פ.
6. במעשיהם
המפורטים בסעיפים 5-4 לעיל, כפו הנאשמים על המתלוננים, בכח, באיומים ובתרמית - תוך
יצירת מצג שווא בפני המתלוננים, כאילו הם נלקחים על ידם בדין ובסמכות, ביודעם כי
אין הדבר אמת - ללכת מהמקום שבו הם נמצאו ל"יער בגין", כדי להכותם
ולאיים עליהם.
התעללות
במתלונן מס' 1:
7. הנאשמים
הורו למתלונן 1 לרדת מהג'יפ. מתלונן 2 נותר על הג'יפ ביחד עם השוטר דני סמאי.
8. משירד
המתלונן 1 מהג'יפ, הוא נלקח ברגל למרחק מסוים מהג'יפ. הנאשמים נטלו קרשים והיכו את
המתלונן בכל חלקי גופו - במרפקים, בראש, בחזה וברגליים. בנוסף היכו הנאשמים את
המתלונן 1 באבנים שהיו במקום. הנאשמים לא הפסיקו להכות את המתלונן 1 גם לאחר שהלה
התחנן שירחמו עליו כי הוא סובל מבעיות בליבו. בשלב מסויים היכה הנאשם 1 את המתלונן
1 במכת אגרוף בעינו והנאשם 3 כוון לעברו את נשקו ואיים עליו באמצעותו.
9. לאחר
שהיכוהו ותקפוהו כאמור, שחררו הנאשמים את המתלונן 1. המתלונן הצליח להגיע עד
לכביש, שם כשל. תושבים שמצאוהו פינו אותו לבית החולים אל-חוסיין שבבית לחם.
10. כתוצאה
ממעשי התקיפה המתוארים לעיל נגרמו למתלונן 1 פצע בקודקודו הימני, פצע מאחורי
אפרכסת האוזן השמאלית, דימום בולט בעפעפיים ונפיחות בולטת בעפעף שמאל, דימומים תת
עוריים, רבים.
התעללות
במתלונן מס' 2:
11. לאחר
ששחררו הנאשמים את המתלונן 1, הם הורו למתלונן 2 לרדת מהג'יפ. מיד כשירד, החלו
הנאשמים להכותו.
כתוצאה
מן המכות כשל המתלונן 2. כדי לחייבו לעמוד על רגליו, איימו הנאשמים על המתלונן על
ידי כך שנאשם 2 דרך לעברו את נישקו ואמר לו שאם לא יעמוד על רגליו "עד שהוא
סופר עד שלוש" הוא יורה בו. כתוצאה מהאיום נעמד המתלונן 2 על רגליו. לאחר שהמתלונן
2 נעמד על רגליו, היכו בו המתלוננים בעזרת קרשים ואבנים.
12. בהמשך
קשרו הנאשמים 1 ו2- את רגלו של המתלונן 2, בעזרת חבל שהיה ברשותם לג'יפ, נעמדו על
מדרגת הג'יפ ונאשם 3 החליט להסיע את הג'יפ קדימה, כשהוא גורר את המתלונן על האדמה
למרחק של כמה עשרות מטרים. זאת עשו הנאשמים בכוונה לגרום למתלונן חבלה חמורה.
13. לאחר
שגררוהו כאמור ושחררו את החבל מרגלו, הצליח המתלונן 2 להימלט. הנאשמים 1 ו2- רדפו
אחריו והיכוהו מספר פעמים נוספות. המתלונן הצליח להימלט פעם נוספת, הגיע לכביש ושם
כשל. הוא נמצא על ידי אנשים שעברו בסמוך ופונה לבית החולים הדסה עין כרם
שבירושלים.
14. כתוצאה
ממעשי התקיפה והאלימות נגרמו למתלונן 2 דימום בעפעפיים, נפיחות ושבר מרוסק באף,
פצע ונפיחות בקודקוד, פצעי שפשוף ושריטה בגב, נפיחות דימומים ופצעים בידיו
וברגליו.
15. במעשיהם
האמורים חטפו הנאשמים את המתלוננים כדי לאיים, חבלו במתלונן 2 חבלה בכוונה מחמירה,
חבלו במתלוננים חבלה חמורה שלא כדין בנסיבות מחמירות לאחר שחברו יחד לביצוע התקיפה
האמורה, כשהם נושאים נשק קר וחם איימו על המתלוננים ועשו שימוש לרעה בכח המשרה תוך
שהם עושים מעשה שירותי הפוגע בזכותו של אחר.
אישום
מספר 2:
העובדות:
1.
לאחר המתואר באישום 1 לעיל, הנאשמים שרפו את תעודות הזהות שנלקחו מהמתלוננים, כל
זאת ביודעם כי אלה עשויים להיות דרושים כראיה בהליך שיפוטי כנגדם ובכוונה למנוע את
השימוש בהם כראיה.
2. במעשיהם
האמורים השמידו הנאשמים ראיות."
2. בגין הרשעתם בעבירות האמורות נגזרו על המערערים
העונשים הבאים: על המערער בע"פ 2842/98 (מיכאל אודרנקו) - שהיה מפקדם של
השניים האחרים - 30 חדשים מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; על
המערער בע"פ 2833/98 (שי אשטמקר) - 24 חודשים מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי
בפועל והיתרה על תנאי; ועל המערער בע"פ 2801/98 (ניסים אדוטלר) - שהיה נהג
הג'יפ שבו הובלו המתלוננים למקום שבו הותקפו - 27 חודשים מאסר, מתוכם 15 חודשים
לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.
הערעור מכוון כנגד חומרת העונשים שנגזרו על כל
אחד מהמערערים.
3. בטיעוניהם כנגד חומרת העונשים שנגזרו על
מרשיהם, הדגישו הסניגורים - לצד הנסיבות האישיות המקילות לשיטתם - כי עומדים
למערערים הגורמים הבאים: המציאות הבעייתית הנעוצה בחיכוך המתמיד של המערערים,
כשוטרי מג"ב, עם אוכלוסיה עוינת; הדחתם של השלושה מן השירות במשמר הגבול באופן
ששוב לא יוכלו לשרת במשטרה; או בכל גוף דומה אחר; החזקת השלושה במעצר-בית ממושך -
כשמונה חדשים - שבמהלכו לא קבלו שכר; החרטה הכנה שהביעו השלושה על המעשים שבהם
הורשעו; והצטיינותו של כל אחד מהם במילוי תפקידו, כאשר שי אשטמקר - המערער
בע"פ 2833/98 הומלץ כמועמד לקבלת עיטור המופת.
כן פרשו בפנינו הסניגורים את מסכת חייו של כל
אחד מהמערערים. מפקד הצוות - אודרנקו - עלה לפני שנים מעטות לארץ סבל יסורי קליטה
קשים והגיע להישגים אישיים בשירות. השוטר - אשטמקר - סבל בילדותו טראומה קשה כאשר
אביו נרצח בידי מחבל, הצטיין בשירותו והומלץ לקבלת אות המופת. נהג הג'יפ - אדוטלר
- הינו צעיר בעל רקע חיובי, תלמיד מצטיין והגיע להישגים ראויים לציין בשירותו.
כן ציינו הסניגורים, כי העונשים שהוטלו בעבר
בשל מעשים דומים שבוצעו על ידי שוטרי מג"ב היו קלים לאין ערוך מן העונשים
שנגזרו על המערערים.
4. לא נוכל להיעתר לסניגורים. בגוזרו את הדין הביא
בית המשפט המחוזי בשיקוליו את כל ההיבטים הקשורים בפרשה, לקולה ולחומרה, ואיזן
אותם כראוי.
לא מקובלת עלינו טענת הסניגורים, כי יש לראות
את המעשים הפליליים שעשו המערערים על רקע של מצוקה אליה נקלעו במהלך שירותם. אין
מדובר במקרה זה בשימוש מופרז בכח לצורך ביצוע התפקיד; ובשעת מעשה לא היו המערערים
נתונים בלחץ כלשהו. היו אלה מעשי התעללות לשמם, שכוונו כנגד אנשים חסרי ישע תוך
שימוש לרעה בכח ובסמכות שהיקנו למערערים מדיהם ומעמדם כשוטרים.
פסקי הדין שהוגשו על ידי הסניגורים, יש בהם אך
להראות כי העונשים שהוטלו בעבר לא השיגו את מטרתם; וכי לא היה בהם כדי להרתיע
מעשיית מעשים נפשעים דוגמת אלה שבגינם הורשעו המערערים.
בעניין שלפנינו אכן הוטלו עונשים חמורים מאלה
שנגזרו בעבר. אולם נוכח טיבם של המעשים שעשו המערערים, אין לומר כי מופרזים הם
לחומרה; ואלמלא הנסיבות האישיות המקילות, יש להניח כי בית המשפט המחוזי היה גוזר
עליהם עונשים חמורים יותר.
לאור כל האמור לעיל החלטנו לדחות את שלושת
הערעורים.
המערערים יתייצבו לריצוי עונשם ביום א'
7.6.98, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים עד לשעה 10.00. עד למועד זה יהיו
המערערים משוחררים בתנאים שבהם שוחררו עד היום.
ניתן היום, ח' בסיון תשנ"ח (2.6.1998).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98028420.H03