מיכאל קוזק נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 2838/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2838/07 ע"א 3119/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער בע"א 2838/07 והמשיב שכנגד בע"א 3119/07: מיכאל קוזק נ ג ד המשיב בע"א 2838/07 והמערער שכנגד בע"א 3119/07: אליהו חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.1.07 בת"א 308/98 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התש"ע (9.11.09) בשם המערער בע"א 2838/07 והמשיב שכנגד בע"א 3119/07: עו"ד ברוידה שושנה בשם המשיב בע"א 2838/07 והמערער שכנגד בע"א 3119/07: עו"ד אמגור עידו פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 308/98 (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) מיום 21.01.2007, על שיעורי הנזק וגובה הפיצוי שנפסקו למערער ולמשיב שכנגד בסך כולל של 3,603,495 ש''ח. העובדות 1. מיכאל קוזק (להלן: המערער או המשיב שכנגד) היה מעורב בתאונת דרכים קשה ביום 27.12.97 (להלן: התאונה). למערער, שהיה אז בגיל 39, נגרמו פציעות בגפיו שגרמו לקטיעת שוק רגל שמאל ואצבעות יד ימין, פגיעה מוחית שנגרמה בעקבות בצקת תוך גולגלתית, ושבר באחת מחוליות גבו. המערער אושפז בבתי החולים השונים במשך 129 יום. לא הייתה מחלוקת בין המערער לבין אליהו חברה לביטוח בע''מ (להלן: המשיבה או המערערת שכנגד), על עצם קרות התאונה ועל האחריות הביטוחית שהמשיבה חבה למערער, אלא רק לעניין שיעור הנזק. עוד אציין שהמערער עבר תאונת עבודה שהתרחשה קודם לתאונה נשוא העניין דנן, ביום 10.9.95 (להלן: התאונה הראשונה). 2. בית המשפט המחוזי מינה שלושה מומחים רפואיים ומומחית להערכת מצבו של המערער בהיבט התפקודי. המומחה בתחום האורטופדי קבע שלמערער נכות צמיתה בשיעור 100% כתוצאה מהתאונה. בתחום הנוירולוגי קבע המומחה נכות קבועה בשיעור של 20%. ובתחום הפסיכיאטרי נכות קבועה בתחום הנפשי, מעבר לנכות הנוירולוגית, בשיעור של 20%. בהתאם לחוות הדעת של המומחים עומדת נכותו הרפואית של המערער על שיעור של 100%. המוסד לביטוח לאומי קבע למערער נכות כללית בשיעור 100%, ומחודש 4/98 מקבל המערער גמלה על בסיס נכות זו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הפיצויים שנפסקו למערער הם בסכום כולל של 3,603,495 ש''ח לפי הפירוט הבא: 210,133 ש''ח בגין נזק בלתי ממוני; 530,201 ש''ח בגין הפסד השתכרות בעבר; 666,974 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד; 120,000 ש''ח בגין התאמת דיור; 1,276,757 ש''ח בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד; 75,000 ש''ח בגין צרכי ניידות בעבר; 140,000 ש''ח בגין צרכי ניידות בעתיד; ו- 584,430 ש''ח בגין אביזרים, טיפולים והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. מסכום הפיצוי הורה בית המשפט לנכות את תגמולי הנכות הכללית המשולמים למערער. מהיתרה שתתקבל לאחר ההפחתה נקבע שיש להוסיף 13% שכר טרחת עורך דין. מהסכום שהתקבל לאחר חישובים אלו נקבע שיש להוריד את התשלומים התכופים שהועברו לידיו. 4. בית המשפט קבע שהמערער איבד באופן מלא את כושר ההשתכרות שלו, וחישב את שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה על בסיס שכר של 4,000 ש''ח נטו בחודש. את קביעתו בדבר גובה שכר הבסיס נימק בית המשפט בכך שהתאונה הראשונה בה היה מעורב המערער בשנת 1995 גרמה לו למוגבלות תפקודית בתחום העבודה בשיעור של 5%-10% נכות. זאת, בהסתמך על הירידה בהשתכרותו של המערער בפועל בתקופה שלאחר התאונה הראשונה והפסקת עבודתו בתחום הרתכות בו עסק קודם לכן, ועל אף קביעת המל"ל כי למערער נכות צמיתה בשיעור 0% בלבד. עוד קבע בית המשפט שהמערער זקוק לעזרה בתפקוד היומיומי, זאת בשל קטיעת הרגל והתפקוד החלקי של ידו הימנית שנגרם בשל קטיעת אצבעותיו. עם זאת צוין כי עזרה זו לא צריכה להיות רציפה ומתמדת. בית המשפט דחה את האפשרות שהעזרה תעשה על ידי בן משפחה, בנימוק שהעזרה שהמערער זקוק לה חורגת מן מהמקובל במסגרת היחסים בין בני משפחה. בנוסף סמך בית המשפט את ידו על חוות הדעת השיקומית שניתנה לו לעניין הוצאות רפואיות וציוד, ולכן נתן למערער את מלוא סכום הפיצוי שדרש. 5. בית המשפט הוסיף וקבע שיש ליתן למערער פיצוי עבור הוצאות נסיעה, בהתבסס על מצבו הבריאותי, טענותיו של המערער, וחוות הדעת הרפואיות הקובעות את נכותו הרפואית בתחום האורטופדי. גובה הפיצוי בוצע בדרך אומדנה מכיוון שהמערער לא הציג קבלות על נסיעותיו מאז התאונה, ולא פירט כנדרש את צרכי הנסיעה העתידיים שלו. לבסוף קבע בית המשפט שיש לפצות את המערער בגין התאמת דיור, וזאת בשל ההכרה בצורך שהמערער יחליף את דירתו הקיימת בדירה אשר תימצא בקומת קרקע או בדירה המצויה בבניין מגורים עם מעלית. כמו כן נקבע שיהיה צורך להתאים את הדירה לאחר רכישתה לצרכיו של המערער. טענות הצדדים 6. נגד קביעות פסק-הדין מופנים הערעור והערעור שכנגד. טענות הצדדים מוקדו סביב שלושה מראשי הנזק: אובדן כושר השתכרות והשפעת התאונה הראשונה על בסיס השכר, עזרת צד ג' והוצאות הניידות. טענות משניות נטענו כנגד קביעות בית המשפט בעניין התאמת הדיור וגובה הפיצוי בגין הוצאות רפואיות וטיפולים. 7. המערער טוען שטעה בית המשפט המחוזי בקביעותיו לגבי ההשפעה של התאונה הראשונה על בסיס השכר, ולגבי גובה הפיצוי שניתן במספר ראשי נזק שונים, תוך שהוא מדגיש מספר טיעונים עיקריים: ראשית, נטען שגובה הנזק שבית המשפט פסק לזכותו של המערער בגין עזרה לזולת, בסך 3,500 ש''ח לחודש, אינו מתיישב עם הקביעה של בית המשפט לפיה המערער זקוק לעזרה בתפקוד היומיומי. הדברים מקבלים חיזוק בחוות הדעת הרפואיות שקבעו כי המערער סובל מנכות אשר מלווה בבעיה קוגניטיבית ונפשית, ואשר נקבע לגביה בפסיקה שהיא מחייבת מתן פיצוי בסכום גבוה יותר. לטענתו הסכום הראוי לפיצוי בגין ראש נזק זה צריך לעמוד על סך 10,500 ש''ח לחודש. עוד טוען המערער שנפלה טעות חישובית על סך 91,238 ש''ח בגובה הפיצוי בגין ראש נזק זה. ומוסיף שבית המשפט קבע למרות הנתונים שהיו לפניו ששכר הבסיס של המערער הוא מתחת לשכר הממוצע במשק, ולא התחשב בעובדה שהמערער היה עולה חדש אשר רק התאקלם בארץ במועד התאונה, וגם לא בפוטנציאל כושר ההשתכרות העתידי שלו. בית המשפט נתן משקל כבד מדי לתאונה הראשונה שעבר המערער וזאת בניגוד לחוות הדעת הרפואית בנושא, ולקביעת המל''ל שהמערער סובל מ-0% נכות בגינה. 8. המערער הוסיף וטען שגובה הפיצוי שניתן על ידי בית המשפט בגין צרכי ניידות היה קטן באופן משמעותי מחוות הדעת של הכלכלן בנושא זה ולא נימק את סטייתו מחוות הדעת. בנוסף טען המערער שגובה הפיצוי שקבע בית המשפט בגין התאמת הדיור לצרכי המערער, אינו תואם את קביעתו שעל המערער להחליף דירה לקומת קרקע או לדירה בבניין עם מעלית, ועל כך שיש להתאים את הדירה לצרכיו. כמו כן טען המערער שהפיצויים שניתנו לו בגין עלות ההוצאות הרפואיות הינם נמוכים, וכי צרכיו הרפואיים דורשים מתן פיצוי גבוה יותר. לבסוף טען המערער שבית המשפט היה צריך לפסוק לטובתו החזר הוצאות משפט. 9. המשיבה שהיא גם המערערת שכנגד, משיגה על חלק נרחב מקביעותיו של בית המשפט קמא. בין שאר טענותיה, צוין שהמערער זקוק לצרכיו לעזרה מעטה בלבד, שכן איננו משותק, וכך גם נקבע בחוות הדעת של המומחים. העזרה, גם אם היא נדרשת, ניתנת לו על ידי אשתו, והיא אינה בגדר עזרה חריגה המצריכה פיצוי. לפיכך המערער לא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. בנוסף נטען כי הטעות בחישוב של בית המשפט, גם אם קרתה, איננה מחייבת את התערבות ערכאת הערעור. המשיבה טוענת שבית המשפט קבע שכר בסיס גבוה למערער למרות הראיות שהוצגו לפניו, ובכלל זה דבריו של המערער עצמו בפני ועדת הערעורים אשר טען שהתאונה הראשונה גרמה לו לנכות קשה ולחוסר תפקוד. לטענת המשיבה מנסה המערער בחוסר תום לב להמעיט כעת בערכה של הפגיעה אשר נגרמה לו עקב התאונה הראשונה. לא זו אף זו, השתכרותו הממוצעת של המערער בחודשים שלפני התאונה הייתה קטנה פי 5 משכר הבסיס שנקבע לו על ידי בית המשפט. עוד טוענת המשיבה שאין לתת למערער פיצוי כלל בגין צרכי ניידות, הואיל והוצאות הנסיעה שלו אלמלא התאונה היו גבוהות מאלה שנגרמו בעקבותיה. 10. המשיבה מוסיפה וטוענת שהמערער לא זכאי לפיצוי כלל בגין התאמת הדיור לצרכיו, שכן שווי דירתו ושווי הדירה שמתאימה לצרכיו על פי חוות הדעת של השמאי זהים, ולכן גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה צריך לשקף רק את עלות ההתאמה בתוך דירת המגורים לצרכיו של המערער. בנוסף טוענת המשיבה שבית המשפט לא היה צריך לתת כלל פיצוי בגין הוצאות רפואיות, שכן המערער זכאי לקבלן, כולן או חלקן, ללא תשלום מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ''ד-1994. יתרה מכך, בית המשפט טעה באופן החישוב שלו לגבי פיצוי בגין העלות העתידית של התותבת וכסא הגלגלים מכיוון שלא היוון אותם. לבסוף טוענת המשיבה כי המערער לא זכאי להחזר בגין הוצאות משפט שכן הוא הגיש תביעה מנופחת וחוות דעת שהגיש מטעמו לא התקבלו על ידי בית המשפט. דיון ומסקנות 11. הצדדים לדיון משיגים על מרבית מקביעותיו של בית המשפט קמא, כאשר המערער טוען שהפיצוי שניתן היה בחסר, ואילו המשיב טוען שהפיצוי שניתן היה ביתר. בתיקי נזיקין רבים אשר עוסקים בגובה הנזק יש נטייה של בעלי הדין לערער על כלל הקביעות של הערכאה המבררת (ע''א 9040/03 היימן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע''מ (לא פורסם, 1.6.06); ע''א 8022/00 רז נ' צור (לא פורסם, 19.3.06) (להלן: פרשת רז)). כידוע וכפי שנקבע לא אחת בפסיקתנו "אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות" (ע''א 487/82 נדלר נ' שדה, פ''ד לח(4) 21, 25 (1984)). עוד נקבע שלשופט עומד במקרים אלו "מתחם רחב של סבירות", ולכן כל עוד אין סטייה מאותו תחום או טעות מאוד בולטת בהערכת הנזק, אין להתערב או לערוך חישובים אחרים כדי להעמיד את הסכומים שנפסקו "על קוצו של יוד" (ע''א 617/80 גבאי נ' תע''ל, תעשיית עץ לבוד קבוצת משמרות בע''מ, פ''ד לו(3) 337, 345 (1982)). 12. בהתאם לכללים אלו אין ערכאת הערעור צריכה לבדוק לעומק את כלל ראשי הנזק, אלא רק את אלה אשר יש לגביהם ספק בולט, וניתן לרוב להסתפק בבחינת הסכום הכולל שנפסק לזכות המערער, וזאת על רקע פרמטרים עיקריים העומדים לרשותה (ע''א 7297/06 דולב חברה לביטוח בע''מ נ' ה' כ' (לא פורסם, 20.7.09)), ובלשונו של השופט גרוניס: "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת." (ע''א 1164/02 קרנית נ' לידור (לא פורסם, 4.5.05) (להלן: פרשת לידור). 13. לאור כל האמור ולאחר בחינה לעומק של טענות הצדדים, לא מצאתי להידרש לכלל טענותיהם שכן לטעמי הן אינן מגלות עילה להתערבות. בית המשפט הסתמך בקביעותיו על חוות דעת המומחים, וכן על העדויות והראיות הנוספות שהובאו על ידי הצדדים. בכפוף לאמור להלן, הסכומים שנפסקו אינם חורגים מן הסביר, וזאת במיוחד לאור בחינה של הסכום הכולל שניתן למערער ובשל כך אין להתערב בהם. עם זאת מצאתי לנכון להרחיב את הדיון באשר למספר טענות שהועלו על ידי הצדדים. הפסד השתכרות 14. בית המשפט קבע ששכר הבסיס שעל פיו מחושבים סכומי הפיצוי בגין הפסד השתכרות למערער יעמוד על 4,000 ש''ח נטו בחודש. בית המשפט ביסס את החלטתו על סמך כלל הנתונים שהובאו בפניו הכוללים את חוות הדעת של המומחים, העדים, העבודות הקודמות של המערער, הידע וההכשרות שרכש במהלך השנים. בית המשפט נתן משקל יתר לגובה השכר ואופי העבודות שהמערער עבד בהם, מיום התאונה הראשונה עד למועד התאונה נשוא תיק זה, ואשר בעטיים קבע שהייתה השפעה לתאונה הראשונה על כושר ההשתכרות של המערער. לפני בית המשפט עמדו אינדיקציות רבות אשר הצביעו שהמערער צפוי לחזור לכושר עבודה מלא, כמו למשל החלטת המל''ל שלמערער יש 0% נכות בגין התאונה הראשונה, וחוות הדעת הרפואית שקבעה שהמערער חזר לתפקוד מלא. יתרה מכך, לטעמי בית המשפט נתן משקל חסר לעובדה שהמערער הוא עולה חדש אשר עדיין לא סיים את שלב ההתאקלמות בארץ, אך למרות זאת הראה רצון עז לשפר את מצבו, והשתתף במספר קורסי הכשרה מקצועיים. לפיכך, הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט לא נתן ביטוי הולם לפוטנציאל ההשתכרות העתידי של המערער. אני סבורה שנכון יהיה להתערב בקביעת בית המשפט לעניין גובה שכר הבסיס לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות, ולהעמידו על 5,000 ש''ח נטו בחודש. עזרה לזולת 15. קביעת בית המשפט באשר לסכום הפיצוי בגין ראש נזק זה הייתה בגדר הסביר, ונקבעה באופן ראוי ובהתאם לנסיבות העניין (ע''א 151/84 שאדיה חורי נ' בית החולים "המשפחה הקדושה", פ''ד מב(1) 779 (1988)). בית המשפט ביסס את החלטתו על דבריו של המערער, אשתו ובתו לגבי מצב תפקודו, וכן על חוות דעת המומחים שהובאו בפניו. בית המשפט איזן כהלכה וקבע שאכן מצבו התפקודי הקשה של המערער מחייב עזרה ונוכחות של צד ג', אך יחד עם זאת לא התעלם מהעובדה שהמערער על אף מצבו הקשה יכול לבצע מספר רב של פעולות בעצמו (ראו פרשת לידור, סעיף 9 לפסק הדין). כמו כן לא מצאתי שיהיה נכון להתערב בקביעתו של בית המשפט שהעזרה לה זקוק המערער ואותה הוא מקבל מבני משפחתו חורגת ממערכת היחסים אשר אדם רשאי לצפות לה משאר בשרו, ועל כן יש לפצותו על כך. בפסיקה נקבע שאין המזיק רשאי ליהנות ממאמציהם של בני המשפחה של הניזוק (ע''א 5774/95 שכטר נ' כץ (לא פורסם, 19.11.97)). לדעתי גובה הפיצוי החודשי אותה קבע למערער בית המשפט הינו סביר ובהתאם לנסיבות המקרה. הוצאות ניידות 16. לא מצאתי ממש בטענות הצדדים. בית המשפט קבע על בסיס חוות הדעת שהובאו לפניו שלאור מצבו של המערער אין לו יכולת לנהוג ברכב או לחלופין לנסוע בתחבורה ציבורית, ולכן כלי התחבורה הרלוונטי שישמש כבסיס לחישוב הוצאות הניידות שלו יהיה מונית. לאור קביעה זאת, צדק בית המשפט כאשר לא פסק את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה למערער על סמך עלות אחזקה של רכב. עוד אציין כי אין למערער אלא להלין על עצמו בעניין גובה הפיצוי בראש נזק זה, שכן הוא לא צירף קבלות על נסיעותיו מאז התאונה, ולא פירט את צרכי התחבורה להם הוא זקוק בעקבות טיפולים רפואיים שהוא מקבל. בית המשפט התחשב בקשיים אלו, ובעובדה שהמערער אכן זקוק לטיפולים רפואיים נוספים אשר מחייבים פיצוי בגין ראש נזק זה, קבע את גובה הפיצוי בדרך של אומדנה. לא מצאתי בסיס לטענה שבית המשפט לא לקח בחשבון את ההוצאות שהיה על המערער להוציא בגין ניידותו לולא קרתה התאונה. לסיכום, נקודה זו, אני סבורה שגובה הפיצוי שניתן למערער בכל הקשור לניידותו לא מחייב את התערבותנו. טעויות חישוב 17. לדעתי יש לקבל את ערעורה של המשיבה לעניין טעות החישוב שנפלה בפסק הדין של בית המשפט קמא. מקום שבית המשפט פוסק פיצוי באופן אריתמטי ושגה בחישוביו, על ערכאת הערעור להתערב (ראה, פרשת רז, סעיף 18). בית המשפט קובע בפסק הדין את גובה העלות של פרוטזה, כיסא גלגלים, וכיסא לשירותים (להלן: הציוד), כמו גם כל כמה זמן על המערער יהיה להחליף אותם. מהסכומים המוזכרים, גילו של המערער, והזמן אשר נקבע להחלפת הציוד המדובר, עולה שבית המשפט ערך חישוב של מכפלה פשוטה. נראה שנפלה שגגה בדרך חישובו זה של בית המשפט, שכן מדובר על סכומי פיצויים אשר אמורים לשקף פיצויים על הוצאות לעתיד לבוא, ולכן יש להוון אותם, וזאת בשל ערך הזמן של הכסף. אין לדעתי לקבל את עמדת המערער לפיה בית המשפט ערך את החישוב ללא היוון בכוונה כדי לאזן עם התייקרות עתידית של הציוד, שכן אם זאת אכן הייתה כוונת בית המשפט היה צפוי שיאמר זאת במפורש. מנגד נראה שיש ממש בטענת המערער לפיה בית המשפט שגה בחישוב הפיצוי שניתן למערער בגין עזרת צד ג' בעבר, בכך שלא הוסיף כפי שקבע ריבית למחצית התקופה. המשיבה איננה מציעה חישוב חלופי לזה של המערער, ומשכך יש לקבל את חישובו. לפיכך לו דעתי תישמע הייתי מורה, שהתיק יוחזר לבית משפט המחוזי לצורך הוספת הסכומים שנקבעו בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות, ועל מנת לתקן את טעויות החישוב שנפלו בחישוב עלות הציוד ועזרת צד ג' בעבר, כפי שפורט. היה והצדדים עצמם יגיעו להסכמה על ישום הקביעות החדשות באשר לאומדן הפיצויים – יתייתר הדיון בבית המשפט המחוזי. בכפוף לכך, הערעורים נדחים. כל צד יישא בהוצאותיו. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, כ"ח באב תש"ע (8.8.10). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07028380_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il