פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 28353-08-24
לפני:
כבוד השופט נעם סולברג
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
העותרים:
1. איל אריאל
2. מטי אריאל
3. מיכל בסה
4. ציון בסה
5. נגלי תומר
6. עינת ריץ נגלי
7. מני אחיטוב
8. ליאת ליאנה אחיטוב
9. שרית גייר
10. יאיר גרשקוביץ
11. טטיאנה קונדרטייב
12. אורית סרוסי
13. יואב סרוסי
14. אסתי לוי ולדמן
15. מיכאל סבא
16. איזבל טרט
17. גלית מליק
18. יואב משה
19. שני גלעד
20. קרן סגל
21. ערן איצקוביץ
22. נועה סטאל
23. בילה מסלנסקי
24. עירית גור
25. אורי גור
26. יאנה פינקלשטיין
27. גולדי אואקנין
28. ערן אואקנין
29. מירי חייט
30. חנן חייט
31. רחל ענבר
32. יוליה איפריימוב
33. פביאנה בר יוסף
34. ורד בצלאל
35. רונית אפל
36. פזית הרשקוביץ
37. מירב יאיר
38. סגולה אבוטבול
39. רויטל תבורי
40. לי קידר פלישקו
41. עמוס פלישקו
42. יוליה קנובל
43. יעל כהן-לוי
44. איתן מליק
45. מרגנית ארז
46. מירב גלעד
47. ליאת לנג
48. נאור זאבי
49. ציפי זאבי
50. מירה תמם אביטל
51. אורן גילעד
52. נעמי גבעון
53. שרון שריקי
54. מרגלית טל
55. לילך בן אדיבה
56. ליאור בן אדיבה
57. אורנה שטרן
58. ארנון שטרן
59. תמיר ארז
60. דניאל לוי
61. איפראימוב איסאי
62. אולגה ריבקין
63. סמיון ריבקין
64. טל אבן חן
65. מיטל לוי
66. בני מסלנסקי
67. שרה בן עזרא
68. אילן עוזיאל
69. אורלי הרוש
נגד
המשיבים:
1. שר הביטחון
2. ראש המטה הכללי
3. מפקד פיקוד צפון
4. מפקד חיל הגנת הגבולות
5. הפרקליטות הצבאית הראשית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
בעצמם
בשם המשיבים:
עו"ד אבי מיליקובסקי; עו"ד מיה ציפין
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, הוריהם של תצפיתניות המשרתות בגבול הצפון, כי נורה למשיבים לפנות באופן מיידי את התצפיתניות שנותרו בגזרה הצפונית באזורי לחימה ובאזורים מאוימים, וזאת כפי שנעשה עם תצפיתניות אחרות ששירתו בגזרה ואשר פונו לבסיסים בעורף.
1. על פי הנטען בעתירה, ההחלטה שלא לפנות את התצפיתניות, למרות האירועים הביטחוניים ב-7 באוקטובר ובחודשים שלאחר מכן והאיומים הנשקפים להן, וחרף פינוייהן של יתר התצפיתניות המשרתות בגזרה אשר ממשיכות לבצע את תפקידן ללא כל דופי – איננה סבירה ומידתית ומתעלמת ממסקנות התחקירים שנעשו בעקבות ה-7 באוקטובר ומנתונים רלוונטיים המלמדים על קיומה של סכנה ממשית ומיידית בהמשך הצבתן בסמוך לגבול. כן מלינים העותרים על היעדרה של תכנית פעולה אשר תבטיח את המשך את פעילותן המבצעית של התצפיתניות בעת מלחמה בצפון. לבסוף, מתריעים העותרים כי המצב הקיים משפיע באופן ישיר על תפקוד התצפיתניות וכשירותן ומגביר את שחיקתן מהתפקיד.
2. ביום 14.8.2024 התבקשה התייחסות המשיבים האם ניתן מענה לפניות העותרים מהימים 4.3.2024 ו-15.5.2024 בעניינים מושא העתירה, וביום 4.9.2024, לאחר שתי ארכות, הללו הודיעו כי צה"ל שלח מענה לפניות העותרים אשר צורף להודעה. במכתב שנשלח לעותרים, על ידי רמ"ד כנסת ממשל וציבור בלשכת הרמטכ"ל, צוין כי פיקוד צפון מקיים תהליך שוטף ומתמשך של פריסת הכוחות בהתחשב באיומים ובצרכים המבצעיים, במהלכו נדון גם מיקומן של התצפיתניות בגזרה. בעקבות תהליך זה הוחלט על העברתן של כ-75% מהתצפיתניות המשרתות בגזרה לבסיסים בעורף, כאשר התנאים המבצעיים איפשרו זאת. יחד עם זאת, בשלב זה הוחלט שלא לשנות את מיקום התצפיתניות במקומות מסוימים, בשל שיקולים מבצעיים ובשים לב לקיומם של תנאים המאפשרים את המשך שהותן תוך מתן מענה מיטבי לאיומים הנשקפים להן. בצד הדברים צוין כי "בחודשים האחרונים מתקיימת בצה"ל עבודת מטה משמעותית לבחינת המענה המלא למערך התצפיתניות בגזרות הלחימה השונות, לרבות בגזרת הצפון, באופן שיטייב את המענה המבצעי של המערך נוכח חשיבותו הרבה למערכת המבצעית, מענה הפו"ש (פיקוד ושליטה) למשרתות במערך, הקושי בתפקוד לנוכח תנאי השירות המאתגרים, וגם – והוא החשוב לענייננו – הביטחון האישי של המשרתות במערך. עבודת המטה עוסקת כאמור במגוון רחב של תחומים, ונוגעת גם לתחום נשוא פנייתכם, והשיקולים השונים הנוגעים לדבר – לרבות אלו שהובאו בפנייתכם ובשיחות עם נציגי המשפחות – יובאו בחשבון במכלול השיקולים לצורך קבלת החלטות מושכלת מתוך ראייה מתוכללת של הדברים" (סעיף 7 למכתב).
3. מיד בסמוך לכך, הגישו העותרים בקשה לקביעת דיון דחוף בעתירה, תוך שהלינו על המענה שניתן להם במכתב מטעם צה"ל אשר לשיטתם נעדר הנמקה משכנעת; איננו כולל התייחסות לטענותיהם; ומגלה סתירות באשר לאמור בו. כן יצוין כי ביום 18.9.2024 הגישו העותרים בקשה דחופה נוספת לקביעת מועד דיון לאור ההסלמה בצפון.
4. אין לכחד, חששם של העותרים על רקע אירועי ה-7 באוקטובר והמאורעות המתרגשים עלינו בשנה האחרונה הוא אך טבעי ומובן לכל הורה ששולח את בניו ובנותיו היקרים לו מכל למשימת ההגנה על הארץ. עם זאת, אין לנו מוצא אלא לדחות את העתירה. בעבר, התייחס השופט מאיר שמגר לסוגיה דומה וקבע כי "נושאים הקשורים לארגונו של הצבא, מבנהו והיערכותו, הצטיידותו ומבצעיו – אינם שפיטים, באשר אינם הולמים כלל דיון והכרעה של ערכאות השיפוט. הוא הדין בענין דרכי הדיון וההכרעה בצבא, אימוני כוחותיו והדרכתם". השופט שמגר אף הוסיף והדגיש כי:
הימנעותו של בית-המשפט מדיון בכגון דא איננה נובעת מן ההשקפה כי התחומים הצבאיים שהוזכרו לעיל אינם מחייבים מעקב, פיקוח ובקרה. אין דבר רחוק יותר מתפיסתנו. מסקנתנו היא פועל-יוצא מן האופי ומדרכי הפעולה של זרועות השלטון השונות ומן ההגיון המונח ביסודה של התוויית התחומים הנפרדים, שיוחדו לכל אחד מהן במערכת שלטון תקינה. קיומה של בקורת יעילה על כל אחת מן הזרועות היא יסוד מוסד בכל שיטת מימשל, אשר הפרדת הרשויות היא אחת מאשיותיה, והיא גם שמבטיחה, בין היתר, את האיזון בין הרשויות, שהוא מרכיב חיוני במימשל הדמוקרטי. אולם גם מי שער – מטעמים אלה – לחשיבותה, במערכת המימשל שלנו, של בקורת שיפוטית יעילה וגם מי שגורס, מעבר לכך, כי יש להקנות לבית-משפט זה סמכויות לצורך קיום פיקוח שיפוטי-חוקתי – ואני אחד מאלה האחרונים – לא ידגול בערבוב תחומים בין השיקול הצבאי-המבצעי לבין השיקול השיפוטי (בג"ץ 561/75 אשכנזי נ' שר הבטחון, פ"ד ל(3) 309, 319 (1976). כן ראו גם חוות דעתו של השופט אלפרד ויתקון בעמ' 322-321).
דברים אלו, אשר נאמרו לפני כמעט יובל שנים, יפים לענייננו-אנו. ויובהר, אין משמעות הדבר כי בית המשפט מושך ידיו מדיון בעתירה המעלה שאלות משפטיות או טענה להפרה של נורמות משפטיות מחייבות (בין אם מכוח הדין הבינלאומי המחייב את ישראל ובין אם מכוח הדין הישראלי). ברם, מקום בו ההיבט הדומיננטי של העתירה נטוע במישור הצבאי-מבצעי, בית משפט זה ימנע מלהתערב בה (ראו: עניין אשכנזי, בעמ' 318; בג"ץ 3261/06 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הביטחון, פסקה 10 (31.1.2011); בג"ץ 4146/11 הס נ' ראש המטה הכללי, פסקאות 6-5 (9.7.2013); בג"ץ 3003/18 יש דין מתנדבים לזכויות האדם נ' ראש המטה הכללי של צה"ל, פסקאות 61-60, 64 (24.5.2018). וראו והשוו: בג"ץ 1113/90 סעיד שוא נ' מפקד כוחות צה"ל בחבל עזה, פיקוד דרום, פ"ד מד(4) 590, 591 (1990); בג"ץ 3022/02 קאנון (Law) – הארגון הפלסטיני להגנה על זכויות נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(3) 9, 10 (2002); בג"ץ 8990/02 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' אלוף פיקוד דרום, פ"ד נז(4) 193, 196 (2003); בג"ץ 8013/10 המועצה האזורית אשכול נ' ראש הממשלה, פסקאות 14-13 (8.8.2011)).
5. עם כל ההבנה לדאגתם של העותרים, העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטה צבאית-מבצעית מובהקת, המצויה בלב ליבו של שיקול הדעת המקצועי של גורמי הצבא וטומנת בחובה מכלול של שיקולים מבצעיים; ככזו, אין עילה שיפוטית להתערב בה. אין צורך לומר כי על רשויות הצבא המוסמכות לשקול היטב את מכלול השיקולים הרלוונטיים ובראשם רמת הסיכון לו נחשפים טובי בנותינו ובנינו, ולבצע הערכות מצב עדכניות בהתאם לצורכי הביטחון המשתנים. ואולם, מתשובת גורמי הצבא עולה כי כך הם נוהגים, וחזקה עליהם כי יוסיפו לנהוג כך גם בעתיד.
6. לא נוכל לחתום את דברינו מבלי לעמוד על הקושי בכך שפניות העותרים לא קיבלו מענה במשך חודשים רבים, אלא לאחר הגשת העתירה דנן. מצופה איפוא כי גורמי הצבא ישיבו לפניותיהם של אזרחים בתוך פרק זמן ראוי (וראו לעניין זה: סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958; בג"ץ 1193/18 רגבים נ' שר הבטחון, פסקה 8 (20.5.2019)) ויש להניח כי יופקו הלקחים המתאימים.
7. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ט באלול התשפ"ד (22.9.2024).
נעם סולברג
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת