פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2828/18

חזאם גראם נ. משרד הפנים

העותר ביקש לקבל רישיון ישיבה בישראל על רקע טענות למאוימות וטעמים הומניטריים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 07/06/2018 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2828/18 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה רישיון ישיבה בישראל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לקבל רישיון ישיבה בישראל על רקע טענות למאוימות וטעמים הומניטריים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2828/18

חזאם גראם נ. משרד הפנים

העותר ביקש לקבל רישיון ישיבה בישראל על רקע טענות למאוימות וטעמים הומניטריים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, תושב עזה השוהה בכלא בישראל, עתר לקבלת רישיון ישיבה בישראל בטענה שהוא מאוים בשל שיתוף פעולה עם ישראל וכן מטעמים הומניטריים (משפחתו חיה בישראל). המדינה טענה כי טענותיו נבחנו ונדחו בעבר, כי אין לו עילה הומניטרית מוכרת בחוק, וכי הוא הציג מצג שווא לגבי העדר מענה לבקשותיו. בית המשפט דחה את העתירה על הסף בקובעו כי היא כללית וחסרת תשתית עובדתית, וכי העותר לא הצביע על פגם בהחלטות המדינה. בנוסף, צוין כי העותר הגיש עתירה מינהלית נפרדת בנושא המאוימות, ולכן אין מקום לדון בכך במסגרת זו.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' הנדל, י' עמית, נ' סולברג
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • חזאם גראם
  • ראידה גראם

נתבעים

  • משרד הפנים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר זכאי לרישיון ישיבה בשל מאוימות עקב שיתוף פעולה עם ישראל.
  • העותר זכאי לרישיון ישיבה מטעמים הומניטריים.
  • העותר טען כי לא קיבל מענה לבקשתו משנת 2013.
טיעוני ההגנה
  • טענת המאוימות נדחתה כבר בשנת 2007 וגורמי הביטחון קבעו כי אין חשש לשלומו.
  • העותר בעל רקע פלילי מעבר לעבירות שהייה בלתי חוקית.
  • הבקשה להיתר מטעמים הומניטריים נדחתה בשנת 2014.
  • העותר הגיש עתירה מינהלית נפרדת בנושא המאוימות ולכן אין מקום לדון בכך כאן.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר קיבל מענה לבקשתו ההומניטרית משנת 2013.
  • האם קיימת סכנה קיומית לעותר ברצועת עזה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת שר הפנים משנת 2014 הדוחה את הבקשה ההומניטרית.
  • חוות דעת גורמי הביטחון בדבר העדר סכנה לעותר.

הדגשים פרוצדורליים

  • העותר הגיש עתירה מינהלית נפרדת בנושא המאוימות במהלך ההליך.
  • העותר הגיש מסמכים נוספים לוועדת המאוימים לבקשת המשיב.

הפניות לתיקים אחרים

הפניות לפסקי דין אחרים
  • חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003
  • צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח-2018

תגיות נושא

  • תושבות
  • מאוימות
  • טעמים הומניטריים
  • משרד הפנים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

1500

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
מידתיות
הטענה הועלתה ונדחתה
אפליה
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 2828/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2828/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. חזאם גראם 2. ראידה גראם נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד שמשון חן בשם המשיב: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. העותר 1 (להלן: העותר) הוא תושב רצועת עזה השוהה כעת בין כותלי הכלא בישראל. בעתירתו טוען העותר כי הוא זכאי לרישיון ישיבה בישראל, אם על רקע מאוימות ואם על רקע בקשה מטעמים הומניטריים. באשר לטענת המאוימות נטען בעתירה כי הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים) דחתה את בקשתו בהקשר זה, אך דחייה זו אינה כדין; באשר לטענה מטעמים הומניטריים, טען העותר כי בשנת 2013 הגיש בקשה בעניין זה לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק), אולם לא קיבל כל מענה בקשר אליה. 2. בעקבות בקשות ביניים שהגיש העותר, הבהיר המשיב כי ביום 27.2.2018 ניתנה החלטה עדכנית של יו"ר ועדת המאוימים, ובה הובהר כי טענת העותר למאוימות נדחתה כבר בשנת 2007; כי חוות דעת גורמי הביטחון היא שאין חשש ממשי לשלומו של העותר אם ישוב למקום מגוריו; וכי יש לו רקע פלילי לא מבוטל מעבר לעבירות של שהייה בלתי חוקית. לטענת המשיב, אין בעתירה דבר שיכול להצדיק התערבות בהחלטה זו, אולם הוא נֵאות לפנים משורת הדין לאפשר לעותר להגיש ראיות חדשות שטרם הועברו לוועדת המאוימים, אשר תומכות בטענתו למאוימות, וראיות אלו תיבחנה כמקובל. 3. בתגובה המקדמית שהוגשה לעתירה הוסיף המשיב וטען כי דין העתירה להידחות גם בקשר לטענה בדבר טעמים הומניטריים. ראשית ציין המשיב כי בניגוד לנאמר בעתירה, בשנת 2014 ניתנה החלטת שר הפנים שדחתה את הבקשה שהגיש העותר. לפיכך, ככל שהעתירה מכוונת להשיג על החלטה זו, הריהי לוקה בשיהוי כבד. מכל מקום, גם לגופה לא נפל בה פגם: סעיף 3א1(ה) לחוק קובע במפורש, כי עצם העובדה שבן זוגו או ילדיו של אדם שוהים כדין בישראל, אינה יכולה להחשב כטעם הומניטרי. בענייננו, אין בפיו של העותר טענה הומניטרית החורגת מכך, ועל כן דין טענתו להידחות. על זאת יש להוסיף, לעמדת המשיב, את העובדה שהעותר שוהה בישראל שלא כדין במשך תקופה ארוכה, ואת שיקול הדעת הרחב המוקנה לשר הפנים בכגון דא. 4. להשלמת התמונה יצוין כי העותר אכן פעל על-פי הצעת המשיב והגיש מסמכים נוספים לוועדת המאוימים; אולם גם בקשתו החדשה נדחתה, בהחלטת יו"ר ועדת המאוימים מיום 28.5.2018. המשיב מציין כי לנוכח צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח-2018, הגיש העותר עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין המאוימות, אשר תוקפת בין היתר את חוקיות ההחלטה האחרונה, ולפיכך אין הצדקה להידרש לה במסגרת ההליך דנן. הכרעה 5. לאחר העיון בעתירה ובעמדת המשיב, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה כוללנית ונטולת תשתית עובדתית. העותר הכביר במילים על הזכות לחיי משפחה, על עקרון השוויון, על סבירות ועל מידתיות. ברם, במישור הקונקרטי, העותר אינו מפרט איזה פגם נפל בהחלטות המשיב, שהן מצדן מנומקות כדבעי; במצב דברים זה אין אפשרות ולא הצדקה לברר טענות אלו. 6. כזכור, בעתירה מבוקש רישיון ישיבה בישראל על יסוד שתי טענות – מאוימות וטעמים הומניטריים. באשר לטענת המאוימות, כל שנטען בעתירה הוא כי "העותר חושש לחייו מאחר ונודע לו כי הוא דרוש ברשות ו/או בעזה בגין שיתוף פעולה עם ישראל [...] נשקפת סכנה קיומית ברצועת עזה לחייו [...] העותר חושש לחייו מסיבה נוספת מאחר ובעת שהותו בין כותלי הכלא שימש את רשויות החוק בתפקידים מסוימים". טענה כללית זו אינה מגלה עילה להתערב בהחלטת יו"ר ועדת המאוימים מיום 27.2.2018, ששקללה גם את העובדה שטענת המאוימות נדחתה עוד בשנת 2007 (והעותר בחר שלא לתקוף אותה בזמן אמת), גם את חוות הדעת העדכניות של גורמי הביטחון שלפיהן אין סכנה בהשבת העותר למקום מגוריו, וגם את עברו הפלילי. 7. באשר לטענתו על רקע טעמים הומניטריים, הרי שבניגוד למצג שהוצג בעתירה ולפיו בקשתו מעולם לא נענתה – הרי שזו נדונה ונדחתה כבר בשנת 2014; די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת הטענה שמוצגת בעתירה. מכל מקום, העותר אינו מבסס טענה כלשהי לטעמים הומניטריים מעבר לטענה שאשתו וילדיו חיים בישראל. כפי שציין המשיב, הדין אינו מאפשר להכיר בכך כטעם הומניטרי. 8. העתירה נדחית אפוא על הסף. בשל ריבוי הבקשות שהגיש העותר, תוך הצגת תמונה עובדתית חלקית, ישא העותר בהוצאות המשיב – על הצד הנמוך, לפנים משורת הדין – בסך של 1,500 ₪. ניתן היום, כ"ד בסיון התשע"ח (‏7.6.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18028280_O09.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il