פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2825/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2825/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 06.03.2011 בפ"ח 18769-08-09, שניתן על-ידי כב' השופטים י' אלרון; מ' גלעד; א' אליקים תאריך הישיבה: כ"ו בתמוז התשע"ב (16.07.12) בשם המערער: עו"ד ליאוניד פרחובניק בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין פסק-דין השופט א' שהם: רקע 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בתפ"ח 18769-08-09 (כב' השופטים י' אלרון; מ' גלעד ו-א' אליקים), מיום 6.3.2011, במסגרתו הוטלו על המערער העונשים הבאים: א. 24 שנות מאסר מתוכן 22 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 9.8.2009, והיתרה על-תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת מין או אלימות מסוג פשע וכן כניסה והתפרצות למקום מגורים. ב. תשלום פיצויים לכל אחת מהמתלוננות א' ו-ל' בסך 30,000 ₪, וסכום של 50,000 ₪ למתלוננת מ'. 2. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון. המדובר בארבעה אישומים בגדרם הורשע המערער בעבירות אלה: אינוס, לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); מעשה סדום, לפי סעיף 347 (ב) לחוק העונשין (שלוש עבירות); ניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347 (ב) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין (שתי עבירות); מעשה מגונה, לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין (שתי עבירות); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (שלוש עבירות); כניסה והתפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין (ארבע עבירות); תקיפות שונות, לפי סעיף 381 (א)(1) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2 (3) ביחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (שתי עבירות); ניסיון למעשה מגונה, לפי סעיף 348 (ג) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין. עובדות כתב האישום המתוקן 3. באישום הראשון נטען כי בתאריך 15.10.2007 לקראת חצות, כאשר המתלוננת א' נמה את שנתה בביתה בחיפה, פרץ המערער אל תוך הבית ונכנס לחדר השינה של המתלוננת. המערער גהר מעליה, תפס אותה בכוח בזרועותיה והחל לנשק אותה בכוח בפיה. המתלוננת א', אשר נעורה בבהלה משנתה עקב מגעו של המערער שאלה "מי זה", ובתגובה איים עליה המערער כי אם לא תהיה בשקט, הוא יהרוג אותה. המערער המשיך לנשק את המתלוננת א' בניגוד לרצונה וניסה להפשיט אותה מבגדיה. חרף התנגדותה של המתלוננת, הסיר המערער בכוח את חולצתה, ובהמשך הוציא את איבר מינו ודרש מהמתלוננת א' למצוץ אותו. המערער אף החזיק את ראשה של המתלוננת והטה אותו לעבר איבר מינו, ועקב פחדה מהמערער מצצה המתלוננת את איבר מינו. מאחר שהמערער לא הגיע לסיפוקו, הוא השכיב את המתלוננת על גבה והחל לגעת באיבר מינה בניגוד לרצונה. המתלוננת א' ביקשה מהמערער כי יחדל ממעשיו כיוון שהוא מכאיב לה, ואז הפך המערער את המתלוננת על בטנה וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה ולאיבר מינה, למרות התנגדותה. בהמשך, הצליח המערער להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת א'. לאחר מכן, החל המערער לאונן, עד שהגיע לסיפוקו, ושפך את זרעו על רגלה של המתלוננת א'. בטרם עזב המערער את הדירה, הוא הורה למתלוננת שלא להתקשר לאיש. 4. באישום השני מדובר באירוע שהתרחש ביום 2.4.2009, באותו רחוב בחיפה שבו ביצע המערער את המעשים המתוארים באישום הראשון. הפעם היתה קורבן העבירה, המתלוננת מ', אשר סעדה את ארוחת הערב בביתה, בסמוך לשעה 20:00. המתלוננת מ' הותירה את דלת הכניסה כשהיא פתוחה קמעא לצורך אוורור, והמערער ניצל זאת על מנת להיכנס לדירה, כשהוא מצוייד במצלמה דיגיטלית. כאשר הבחינה בו המתלוננת מ' היא שאלה אותו לפשר מעשיו, ובתגובה פתח המערער את רוכסן מכנסיו והוציא את איבר מינו. בשלב זה, דרשה המתלוננת מ' מהמערער לעזוב את הדירה, אך הוא סגר את הדלת, וכשהמשיכה המתלוננת מ' לדרוש ממנו לצאת, הוא סטר לה, משך בשיערה ואיים עליה כי אם תמשיך לצעוק הוא יפגע בה. בהמשך, הפשיט המערער את המתלוננת מ' בכוח, תוך שהוא מתעלם מהתנגדותה ומבכייה, והורה למתלוננת למצוץ את איבר מינו. ועקב פחדה מהמערער, עשתה המתלוננת מ' כדבריו. לאחר מכן, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בניגוד לרצונה, ולא שעה לבקשתה של המתלוננת כי יחדל מכך והתעלם מבכייה. מאחר שהמערער לא הגיע לסיפוקו, הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת מ' ואף ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, בניגוד לרצונה וללא הסכמתה. משלא הצליח לעשות כן, הוא חיפש חומר סיכה שאותו ביקש למרוח על פי הטבעת של המתלוננת מ', ומשלא מצא את מבוקשו, הוא החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת מ' בניגוד לרצונה, ועשה מספר ניסיונות להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, כאשר המתלוננת מ' חוזרת ואומרת לו כי הוא מכאיב לה, וכי הדבר נעשה בניגוד לרצונה. בשלב זה, שלף המערער את המצלמה שהיתה ברשותו, תפס את המתלוננת מ' בשיערה והורה לה לשוב ולמצוץ את איבר מינו. המתלוננת נאלצה לעשות כדבריו, בחששה מהמערער, וזה צילם את המתלוננת כאשר היא ביצעה את דרישתו. לאחר מכן אמרה המתלוננת מ' למערער כי קר לה והיא מבקשת ללבוש חולצה, ולאחר שהמערער התיר לה זאת, היא ניצלה את ההזדמנות וברחה מהדירה. 5. האירוע נשוא האישום השלישי התרחש אף הוא בחיפה בתאריך 12.5.2009, בסמוך לשעה 06:00 בבוקר. המתלוננת ל' פתחה את דלת ביתה על מנת לצאת למקום עבודתה, והמערער אשר ארב לה מחוץ לדלת, דחף אותה אל תוך הבית, והורה לה לשבת על המיטה. המתלוננת ל' עשתה כדבריו, והמערער נכנס לחדר כאשר מכנסיו מופשלות. בהמשך, הורה המערער למתלוננת ל' למצוץ את איבר מינו ואיים עליה כי אם לא תעשה כן, הוא יכה אותה. המתלוננת נאלצה להסכים לדרישה זו, ובעודה מבצעת את המעשה, שלף המערער מצלמה דיגיטלית שהיתה ברשותו וצילם את המתלוננת ל'. לאחר מכן, דרש המערער מהמתלוננת ל' להתפשט, וכאשר היא סירבה הוא הסיר בכוח את חולצתה וחזייתה והורה לה לשוב ולמצוץ איבר מינו. בשל חששה של המתלוננת ל' ממנו, היא חזרה לעשות כן, כאשר המערער ממשש ביד אחת את חזה ובידו השניה ממשיך לצלם אותה. בסופו של דבר, הגיע המערער לסיפוקו בפיה של המתלוננת. משהשלים את ביצוע זממו, שאל המערער את המתלוננת ל' אם יש ברשותה כסף מזומן, ובפחדה ממנו היא נתנה למערער 100 ₪, אותם הוא נטל ועזב את הדירה. 6. האירוע המתואר באישום הרביעי התרחש ביום 9.8.2009 בשעות הבוקר, כאשר המערער נכנס, פעם נוספת, לדירתה של המתלוננת מ' בחיפה, כשהוא מצוייד במצלמה דיגיטלית. המערער חדר דרך דלת הכניסה שהיתה סגורה אך לא נעולה, ונכנס למטבח, שם היתה המתלוננת מ'. משהבחינה המתלוננת מ' במערער, הוא הוציא את איבר מינו במטרה לאונן לנגד עיניה. בשלב זה, אמרה המתלוננת מ' למערער כי תזמין משטרה, והוא תפס אותה בידה הימנית. המתלוננת מ' השתחררה מאחיזתו וצעקה לעברו כי היא מתכוונת להזמין משטרה, אך המערער לא התייחס לדבריה. רק לאחר שהמתלוננת נטלה טלפון סלולרי שהיה מונח על השולחן, במטרה להתקשר למשטרה, נבהל המערער, סגר את רוכסן מכנסיו וברח מהבית. גזר דינו של בית משפט קמא 7. בפתח גזר דינו סקר בית משפט קמא את תסקירי נפגעות העבירה, שהוגשו לעיונו. מהתסקיר אודות המתלוננת א', צעירה כבת 25 במועד גזר הדין, עולה כי האונס האלים הותיר בה טראומה עמוקה וגרם לה לנסיגה רגשית, וכיום היא מצויה במצב של פוסט טראומה קשה. היא נזקקת לכדורים, מתקשה ליצור זוגיות וחשה סלידה ממגע אינטימי עם גברים. היא חיה בפחד מתמיד, היא מסתגרת בביתה ומתקשה בשינה. עורכת התסקיר ציינה כי חייה של א' השתבשו בצורה קשה ביותר, כאשר פגיעתו הקשה של המערער היתה הרסנית עבורה, וקטעה הליך שיקומי שעברה, בשל בעיות נפשיות, שפקדו אותה בעברה. היא תזדקק להמשך טיפול אינטנסיבי, על מנת להתמודד עם הטראומה שהיתה מנת חלקה, ומדובר הן בטיפול תרופתי והן בטיפול פסיכותרופוייטי. 8. המתלוננת מ', כבת 58 במועד גזר הדין, ספגה את נחת זרועו של המערער בשתי הזדמנויות בהפרש של כ-4 חודשים. המדובר באישה קשת יום, החיה בדלות רבה ונאבקת על עצם הישרדותה. למרות הזמן שחלף, המתלוננת מ' עדיין חיה בפחד קיומי ובתחושת איום, היא נמנעת מלצאת מהבית, מתקשה בשינה וחשה כי היא חשופה להיפגעויות נוספות מידי המערער. עורכת התסקיר ציינה כי נוכח מצבה הקשה של המתלוננת מ' והיותה נעדרת כל תמיכה משפחתית, חברתית וממסדית, סיכויי שיקומה נמוכים. 9. אשר למתלוננת ל', צעירה כבת 29 אשר עלתה מחבר העמים לפני כ-9 שנים, נאמר בתסקיר כי לאחר האירוע הטראומתי, היא שבה להתגורר בבית אמה. המתלוננת ל' ציינה כי כתוצאה ממבטי האימה של המערער, היא התנתקה מעצמה ומרגשותיה, ומתוך אינסטינקט הישרדותי, היא החליטה שלא להגיב כלל, וחשה כי בכך הצילה את חייה. מספר ימים לאחר האירוע, החלו תגובות פוסט טראומטיות שכללו תסמיני חרדה, הצפות רגשיות, המלוות בפרצי בכי בלתי נשלטים ורעידות בגוף. עורכת התסקיר ציינה כי חלה התדרדרות חמורה במצבה הנפשי, היא חיה בפחד מתמיד ונזקקת לטיפול בתרופות נוגדי דיכאון אותם קיבלה מהפסיכיאטרית המטפלת בה. 10. לבית משפט קמא הוגש, מטעם ההגנה, דו"ח הערכת מסוכנות מינית שנערך על-ידי ד"ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה. לדעת ד"ר שני, במבחנים שנערכו למערער "לא הופיעה עדות לחשיבה מינית סוטה ומן האבחון גם לא ניתן ללמוד על קיומם של מימדים פסיכופטיים באישיותו" עוד נאמר בדו"ח כי המערער מאופיין ב "דחף מיני יחסית נמוך", וכי כאשר הוא אינו שרוי בגילופין "מסוגלותו לבצע את המעשים, שביצע במסגרת העבירות, היא נמוכה מאוד". 11. בית משפט קמא עמד בגזר דינו על החומרה המיוחדת הגלומה במעשיו של המערער, אשר חדר לביתן – מבצרן של הקורבנות וביצע בהן "מגוון עבירות מין ונותן ביטוי לגחמותיו המיניות, תוך שהוא משפיל את המתלוננות ורומס את כבודן עד עפר". בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה הוא פעל בהיותו בגילופין, ולפיכך הוא אינו זוכר את האירועים עצמם, ואינו יודע כיצד הגיע למצב בו ביצע במתלוננות את המעשים הנפשעים. בגזר הדין צויין, כי המערער זכר היטב, בחקירתו במשטרה, ואף בעדותו בבית המשפט, פרטים מהותיים אודות האירועים, והוא אף זכר פרט שולי בדבר שיחה על כלב עם אחת המתלוננות. בית משפט קמא הוסיף כי מחומר העדויות עולה כי כאשר המערער שותה לשוכרה, הוא אינו יכול לעמוד על רגליו, הוא נשכב במקומו ואינו מסוגל לדבר. מכאן ניתן להסיק, בבירור, כי המערער לא היה שרוי בגילופין בעת ביצוע המעשים, כיוון שדפוס התנהגותו בזירת האירועים היה שונה בתכלית, לעומת התנהגותו במצב של שכרות. בית משפט קמא דחה את חוות דעתו של ד"ר שני, אשר קבע כי רמת מסוכנותו המינית של המערער היא בינונית. בית המשפט ציין, לעניין זה, כי הדבר אינו מתיישב עם התנהגותו האלימה של המערער, והמעשים הקשים והאכזריים, אשר בוצעו על-ידו במספר הזדמנויות. כמו כן, צויין בגזר הדין כי המערער העלים מד"ר שני עובדות מהותיות, החיוניות לצורך קביעת רמת המסוכנות. 12. בבואו לגזור את גזר דינו של המערער, נתן בית המשפט משקל לקולא להודאתו של המערער באשמות, לעברו הנקי ולרצונו להשתקם, ובעיקר לעובדה כי המערער "חסך" את זימונן של המתלוננות לעדות בבית המשפט. עם זאת, קבע בית משפט קמא כי יש להעדיף, במקרה דנן, את עקרון ההרתעה והגמול על פני התחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער. העדפה זו מחייבת, לדעת בית משפט קמא, ענישה מחמירה, ההולמת את סדרת המעשים הקשים שביצע המערער. לאור האמור, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפיסקה 1 לעיל. הערעור על חומרת העונש 13. בערעור שהגיש המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד ליאוניד פרחובניק, נטען כי יש לקצר את עונש המאסר, אשר הושת על המערער, באורח משמעותי. המערער טוען כי מדובר בעונש שאינו מידתי, ואינו מתחשב בהיותו נעדר כל עבר פלילי, הוא נשוי מזה 18 שנה והוא אב לילד כבן 17. עד לביצוע העבירות ניהל המערער אורח חיים נורמטיבי, ועבד במפעל בחריצות רבה, לשביעות רצון הממונים עליו. עוד נטען, כי לא ניתן משקל להודאתו של המערער באשמה ולהבעת חרטתו וצערו על המעשים. בנוסף, התעלם בית משפט קמא מסיכויי שיקומו של המערער ואף טעה בדחותו את חוות דעתו של ד"ר שני. בא-כוח המערער הציג לעיוננו פסקי דין שונים, בהם הוטלו עונשים מתונים יחסית, על עבריינים שהורשעו בעבירות אינוס ומעשה סדום. הערכת מסוכנותו המינית של המערער 14. לקראת הדיון בערעור, ביקשנו לקבל דו"ח הערכת מסוכנותו המינית של המערער, מאת המרכז להערכת מסוכנות. בבדיקתו של המערער על-ידי מעריך המסוכנות, הוא חזר וטען כי היה בגילופין, וזו הסיבה היחידה לביצוע העבירות. המערער שלל תכנון מוקדם של המעשים, וטען כי לא עקב אחר הקורבנות, ולא ידע כי הן חיות בגפן. לגבי השימוש במצלמה הדיגיטלית מסר המערער כי המצלמה נמצאת תמיד עימו והוא אוהב לצלם "בעיקר בטבע". המערער אישר כי העביר חלק מהתמונות שצילם למחשבו והוא נהג לצפות בתמונות. המערער טען כי הוא אינו זקוק לטיפול ייעודי בעברייני מין, והוא בטוח כי לא יפגע יותר בנשים זרות. כמו כן, טען המערער כי אינו מעוניין בטיפול גמילה מאלכוהול, כיוון שאין לו בעיה של שימוש לרעה באלכוהול. להערכת עורך הדו"ח, מדובר באנס סדרתי "מסוג כוחני", העושה שימוש בכוח ברמה הנדרשת להכנעת הקורבן, והדבר נועד לפצות על קשייו בתחום המיני. "האנס הכוחני" נוטה לקחת מזכרות מקורבנותיו, ובכך ניתן להסביר את השימוש במצלמה, כסוג של "מזכרת" מהקורבנות. מתוך שקלול הפקטורים הסטאטיים והדינמיים, הגיע עורך הדו"ח למסקנה כי רמת מסוכנותו של המערער היא בינונית-גבוהה. דיון והכרעה 15. בראשית דברינו, מן הראוי לחזור ולהזכיר כי ערכאת ערעור לא תתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה. התערבות בעונש תעשה רק אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 3.7.2006]; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 29.1.2009]; ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 25.6.2012]). 16. גזר דינו של המערער, הכולל רכיב של 22 שנות מאסר לריצוי בפועל, אינו קל, אך בשים לב למסכת התנהגותו הנתעבת, האכזרית והברוטלית של המערער, אין לומר כי מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה, המצדיקה את התערבותנו. בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתה היתירה של עבירת האינוס, באומרו: "הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה היא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור בכלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקורבן, והורסת בו כל חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות המקודשת של גופו. היא משקפת השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר אונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קורבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה" (ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 11.8.2008]; וראו גם ע"פ 4187/04 גנטשקה נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 21.6.2006]). 17. המקרה שלפנינו הוא חריג בחומרתו, אף בין תיקי האינוס המגיעים לעיתים קרובות (ולטעמי, קרובות מדיי) לפני הערכאות הדיוניות ואף לפנינו. אכן, אין מילים לתאר את חומרת מעשיו הנפשעים של המערער, אשר פרץ לביתן של המתלוננות, ותוך שימוש באלימות ובאיומים, אילץ אותן לבצע בו מין אוראלי, ואנס אותן בכוח, תוך התעלמות מהתנגדותן ומבכיין. מעשי נבלה אלה של המערער, נעשו תוך ניצול העובדה כי כל המתלוננות מתגוררות בגפן בדירה ובקומת קרקע, והמערער ניצל במעשיו האכזריים את חולשתן של המתלוננות, מבלי שגילה כלפיהם כל רגש של חמלה ורחמים. בצד הפגיעה הפיזית בקורבנות, אין להתעלם מהפגיעה הנפשית הקשה ומהמשבר הקשה הפוקד כל אחת מהמתלוננות. מיותר לציין כי יש במעשיו של המערער כדי להשפיל ולבזות את הקורבנות, תוך רמיסת כבודן עד עפר. ביטוי לכך יש למצוא בעובדה כי המערער היה מצוייד במצלמה, והוא טרח לתעד את הפגיעה המינית המעוותת בקורבנות. 18. המערער חזר על מעשיו הנפשעים, פעם אחר פעם, ולפיכך יש לראותו כעבריין מין סדרתי. הוא הגדיל לעשות, כאשר פקד את ביתה של המתלוננת מ' בשתי הזדמנויות בהפרש של כארבעה חודשים, ומבחינתה של מתלוננת זו מדובר בסיוט בל יתואר ובחלום בלהות שהתממש, כאשר האנס חזר אל מקום הפשע, על מנת לבצע בשנית את זממו. המערער הותיר את קורבנותיו כשהן שבורות נפשית, מלוות בסיוטים ובחרדות קשות, ונזקקות לטיפול תרופתי ונפשי ארוך טווח, ואין לדעת כיצד והאם הן תוכלנה לשקם את עצמן, בטווח הנראה לעין. 19. על רקע החומרה המיוחדת הגלומה במעשיו של המערער, מתגמדים השיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות, לרבות עברו הנקי והעובדה כי, עד לביצוע המעשים, הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. בהקשר זה, אין להתעלם גם מהאמור בדו"ח הערכת המסוכנות באשר לעיוותי החשיבה של המערער, ככל שהדבר נוגע לתכנים מיניים, ולאחריות המוגבלת שקיבל על מעשיו, כפועל יוצא מטענתו כי פעל במצב של שכרות ובלא תכנון מוקדם. כזכור, נקבעה בדו"ח זה רמת מסוכנותו המינית של המערער, כבינונית-גבוהה. 20. על רמת הענישה בעבירות של מעשי אינוס סדרתיים ניתן ללמוד מע"פ 7045/05 אנטיפקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.2008), שם אושר עונש של 30 שנות מאסר לריצוי בפועל, על מערער אשר הורשע ב-8 מקרים של תקיפה מינית, וכך נאמר לגבי מידת העונש: "המערער חטא בשורה ארוכה של מעשים קשים, שחלקם בוצע באכזריות יתרה. הוא גמר אומר למצוא פורקן ליצרו בגופן של נשים מזדמנות שלרוע מזלן נקלעו לדרכו, והוא עשה זאת תוך שהוא אוטם את לבו ואוזניו לבכיין ולתחנוניהן. הנערות והנשים הצעירות אשר העידו בפני בית משפט קמא נפגעו, כל אחת בדרכה, לא רק פגיעה פיסית אלא גם פגיעה נפשית קשה שספק אם יימצא לה מזור. מעשים מסוג זה, המלווים ברמיסת כבודן של הנשים כאדם, מאפילים על נסיבות חייו האישיות של המערער, ומחייבים העברתו של מסר מרתיע לרבים". במקרים אחרים, אושרו עונשי מאסר בפועל לתקופה של 25 שנה, בגין שלושה או ארבעה אירועים של תקיפה מינית חמורה (ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 1.8.2011] ו-ע"פ 7781/04 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 18.7.2007]). 21. על יסוד האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי בית משפט קמא לא החמיר בעונשו של המערער, תוך סטייה ממדיניות הענישה הראויה, והעונש שהושת עליו הינו הולם ומאוזן. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור על גזר הדין. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏ו' באב התשע"ב (‏25.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11028250_I03.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il