אליהו בארד נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2825/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2825/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס העותרים: 1. אליהו בארד 2. עמנואל גלעדי 3. שולמית שפורן 4. פנינה בוכמן 5. זאב שפורן 6. עדנה גיא-ליפל 7. אביבית גיא 8. מנחם גיא 9. זאב מלכנר 10. טובה עמיאל 11. יפה אילקה 12. אודית כהן 13. יצחק כהן 14. שמואל כהן 15. נאוה כהן 16. חן ישראל 17. אלכס גובר נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"א בחשון תשס"ו (23.11.05) בשם העותרים: עו"ד א' קנר בשם המשיב: עו"ד א' קורן; עו"ד מ' ברדנשטיין פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המדינה נתבעת בתביעות מסוימות בגין נזקי גוף. מדובר בתביעות שהוגשו על ידי אנשים שעבדו בקריה למחקר גרעיני בדימונה ובמרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, או על ידי אלמנות ושאירים אחרים של עובדים כאמור שנפטרו. בכתבי ההגנה שהוגשו טענה המדינה טענת התיישנות. בעתירה שבפנינו, שהוגשה על ידי התובעים באותן תביעות, מבקשים הם לצוות על המשיב, היועץ המשפטי לממשלה (להלן – היועץ), שלא להעלות טענת התיישנות כנגד התביעות. 2. תביעות הנזיקין הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. התובעים מיוצגים על ידי עורך דין אחד (הוא אף מייצגם בעתירה). האלמנט המשותף לתביעות, בצד העובדה שהתובעים או הנפטרים עבדו אצל הוועדה לאנרגיה אטומית (להלן- הוועדה), שהינה גוף של המדינה, הוא שהעובדים סבלו או סובלים ממחלות ממאירות שונות. על פי הנטען בתביעות, כל אחד מן העובדים נחשף בתקופת עבודתו לקרינה מייננת, לכימיקלים רעילים ולחומרים מסוכנים. עוד נטען בתביעות, כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה בה לקה כל אחד מן העובדים. כל אחד מן העובדים עבד במקום העבודה במשך שנים לא מעטות, חלקם במשך עשרות שנים. בשעה שהונחה העתירה לפתחו של בית המשפט, טרם הוגשו תביעות על ידי חלק מן העותרים. מסתבר, כי בינתיים הוגשו תביעות על ידי אותם עותרים. יצוין, כי לגבי חלק מן העותרים החליטה המדינה בסופו של דבר לחזור בה מטענת ההתיישנות ואילו בכל הנוגע לתביעות שהוגשו מאז הגשתה של העתירה לא הועלתה כלל טענת התיישנות על ידי המדינה. 3. סעיף 28 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - החוק), קובע כי הוראותיו יחולו גם על המדינה. מבחינה עקרונית אין על כן מניעה שהמדינה תעלה טענת התיישנות בתובענה שהוגשה נגדה וכי בעל דין שנתבע על ידי המדינה יציג טענה זו כטענת הגנה. תקופת ההתיישנות על פי החוק הינה שבע שנים (בשאינו מקרקעין, לפי סעיף 5(1) לחוק). הוראות שונות בדין קובעות הסדרים מיוחדים במקרים מסוימים באשר להתיישנות של תביעות ותובענות המוגשות נגד המדינה או נגד רשות של המדינה (ראו למשל, סעיף 26 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, סעיף 32 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], סעיף 7א לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952). בעבר, כנראה בשנות החמישים של המאה שעברה, הוציא היועץ הנחיה לפיה לא תועלה טענת התיישנות על ידי המדינה בהליך אזרחי, אלא באישורו שלו. הנחיה זו עמדה בתוקף במשך שנים רבות. לאחרונה שונתה ההנחיה, תוך הפיכתו של הכלל. כיום קובעת ההנחיה, כי אם לדעת פרקליט המייצג את המדינה אין זה מן הראוי להעלות טענת התיישנות, יש צורך באישורו של פרקליט מחוז לשם ויתור על העלאת הטענה. התביעות נשוא עתירה זו הוגשו בתקופת תחולתה של ההנחיה שבוטלה. מכל מקום, מוסכם על היועץ כי יש להחליט בעניין על יסוד ההנחיה שבוטלה. 4. העותרים טוענים, כי החלטתו של היועץ להעלות טענת התיישנות בתביעות שהגישו הינה בלתי סבירה עד כדי שיש לפוסלה. העותרים אינם מבחינים בין התמודדות עם טענת ההתיישנות לגופה במקרה פלוני, לבין השאלה האם עצם ההחלטה של היועץ לטעון את הטענה עומדת במבחן הביקורת. ברור, שאין מקום לדון במסגרת העתירה דנא בשאלה האם טענת ההתיישנות אכן עומדת לזכות המדינה בכל אחד ואחד מן התיקים שהוגשו נגדה. יש להתמקד, בבחינת שיקול הדעת של היועץ בעצם ההחלטה להעלות את טענת ההתיישנות. לעניין זה טוענים העותרים, כי בידי המדינה אמור להיות כל החומר הנדרש לשם התגוננות בפני התביעה. בהקשר זה נטען, כי הוראות שונות בדין מחייבות את המדינה כמעביד לשמור נתונים באשר לתנאי עבודה במשך שנים רבות, אף לאחר שהעובד סיים את עבודתו (ראו למשל, תקנות 4(א)(5) ו-7(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מייננת), התשנ"ג-1992; תקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים במתכות מסוימות), התשנ"ג-1993). עוד נטען, כי חלק מן התביעות הוגשו על ידי בני משפחותיהם של העובדים שנפטרו. מטבע הדברים, אין בני המשפחה מחזיקים בידיהם את כל המידע הדרוש לניהול התביעה, כלומר, נמצאים הם בנחיתות אינפורמטיבית ביחס למדינה. על יסודות אלה עומדת הטענה שיש למנוע מן המדינה מלטעון טענת התיישנות בתביעות שהוגשו. 5. אין ספק שבמקרים רבים בהם המדינה הינה צד להליך אזרחי קיים אכן פער כוחות משמעותי הפועל לטובתה ביחס לבעל הדין שכנגד. ייתכן שאף קיימת תחושה מסויימת של אי נוחות כאשר המדינה מצליחה בהליך שהוגש נגדה על יסוד טענת התיישנות (ראו דעותיהם של השופט א' ויתקון והנשיא י' אולשן בע"א 394/54 סחרוב בע"מ נ' ממשלת ישראל פס"ע כ"ד 4, 8). ניתן להניח שסיבות אלה הן שהביאו להנחיה של היועץ, לפיה יש לקבל את אישורו בטרם תועלה טענת התיישנות על ידי המדינה בהליך אזרחי (להשגות על ההנחיה הישנה ראו, י' ויסמן, "ההתיישנות והמדינה", משפטים י"ד (תשמ"ד) 3). כאמור, ההנחיה שונתה לאחרונה באופן שכיום יש צורך באישורו של פרקליט מחוז על מנת להימנע מהעלאת הטענה. נראה שהשינוי האמור משקף, בין היתר, שינויים שחלו במעמדה המיוחד של המדינה בהליכים אזרחיים. כך, למשל, בוטל הציווי שמנע מתן צו מניעה או צו עשה נגד המדינה (משבוטל בשנת 1998 סעיף 5 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958). אף הפסיקה פעלה למיתון כוחה העודף של המדינה בהליכים אזרחיים (ע"א 144/79 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (2) 344). על רקע זה יש לבחון את החלטתו של היועץ לטעון טענת התיישנות בתביעות שהגישו העותרים. 6. כאמור, העובדים שלקו במחלות הקשות, היו עובדיה של המדינה במשך תקופות ארוכות. המחלות פרצו שנים רבות לאחר תחילת תקופת התעסוקה. התביעות אינן מבוססות בעיקרן על אירועים חד פעמיים שהביאו בסופו של תהליך לגילויין של המחלות, אלא על חשיפה לקרינה ולחומרים שונים לאורך זמן. גם אם רבצה על המדינה כמעביד חובה לתעד פעולות, אירועים ונתונים במהלך תקופת העבודה, ואף לשמור את התיעוד במשך שנים לאחר סיום תקופת העבודה, ברי כי חומר זה יהווה אך חלק מחומר הראיות. ניתן להניח, וכך אף נטען, שהמדינה תבקש להסתמך במסגרת ראיותיה על עדויות של עובדים אחרים בקריה למחקר גרעיני ובמרכז למחקר גרעיני, ביניהם כאלה שהיו ממונים על העובדים שלקו במחלות. אין ספק, כי חלוף השנים, ובחלק מהמקרים מדובר בשנים רבות, יקשה על המדינה להתגונן. הקושי הראייתי, העלול להיגרם עקב חלוף הזמן, הינו אחד מן הטעמים העיקריים לקיומו של מוסד ההתיישנות (לטעמים השונים למוסד זה ראו למשל, ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' גלוסקה, פ"ד נז (1) 289, 302-300). כלומר, היועץ נותן הסבר סביר מדוע במקרה זה אישר הוא להעלות בכתבי ההגנה את טענת ההתיישנות. זאת ועוד, המדינה מעלה טענות הגנה מהותיות, שלפחות על פני הדברים אינן טענות הנטענות בעלמא. למשל, הטענה בדבר היעדר קשר סיבתי. משמע, טענת ההתיישנות איננה לכאורה הטענה הממשית היחידה שמעלה המדינה בכתבי ההגנה שהגישה. נחזור ונדגיש, כי אין עסקינן בשאלה האם למדינה תעמוד בפועל טענת ההתיישנות שהעלתה בתיקים השונים. סוגיה זו תוכרע על ידי בית המשפט הדן בתביעות. 7. השאלה בדבר העלאת טענת התיישנות על ידי המדינה בהתחשב בהנחייתו שבוטלה של היועץ המשפטי לממשלה נדונה בבית משפט זה במסגרת עתירות קודמות. בשלושה פסקי דין קצרים, שלא עסקו במקרים דוגמת אלה שבתביעות שהגישו העותרים, נדחו הטענות כנגד עצם העלאתן של טענות התיישנות על ידי המדינה (בג"ץ 269/93 נאסר נ' מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה (לא פורסם); בג"ץ 1105/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); בג"ץ 4051/98 חרמוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). יש לזכור, כי במקרה זה עוסקים אנו בתקיפת החלטה של היועץ המשפטי לממשלה. כידוע, רק במקרים חריגים מתערב בית משפט זה בהחלטותיו של היועץ (בג"ץ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נ (4) 793, 807 - 810; בג"ץ 2534/97 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא (3) 1, 24 - 25). אמנם בענייננו אין מדובר בהחלטה להגיש או להימנע מלהגיש כתב אישום, אך דומה שאף במקרה דוגמת זה שבפנינו תבוא התערבות של בית המשפט רק במקרה של חוסר סבירות קיצוני. המקרה הנוכחי אינו כזה. 8. העתירה נדחית. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט ניתן היום, ג' בכסלו תשס"ו (4.12.05). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04028250_S06.docחכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il